אשת לוט

אֵשֶׁת לוֹט, דמות מקראית, מתוארת בספר בראשית מסיפור מהפכת סדום ועמורה, בו נהפכה ל"נציב מלח" על פי הסיפור המקראי. במסורת המדרש יוחס לה השם "עירית" או "עידית".[1]

הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ... הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה... וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.
(המאה ה-12, מוצג בקתדרלת מונריאלה)

במקראעריכה

על פי הסיפור התנ"כי כאשר הפך ה' את סדום ועמורה בשל חטאיהם, חנן את לוט ומשפחתו, ושלח אליהם שני מלאכים, שהזהירו אותם לפני הפורענות והוציאו אותם מהערים. המלאכים גם הפצירו בלוט (ובמשתמע, בכל משפחתו) להזדרז במנוסתם, ותוך ציווי הזירוז גם הורו לו שלא להביט אחור:

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר 'הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה'.

בהמשך מסופר: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח", כלומר – קפאה והייתה לעמוד מלח. זהו על פי הפירוש הנפוץ, היה עונשה על שהמרתה את פי המלאכים, או שלא האמינה לדבריהם על הפיכת סדום.

על פי מדרש רבה אשת לוט נענשה מידה כנגד מידה על קמצנותה כששהתה בסדום, שלא הסכימה לתת אפילו מלח למי שביקש ממנה[2].

על פי פרקי דרבי אליעזר אשת לוט הביטה אחריה לראות אם בנותיה הנשואות הולכות אחריה, "וראתה אחריה השכינה ונעשית נציב מלח".[3] לפי פירוש זה אשת לוט הפכה את פניה מתוך חמלה אמהית.

נציב מלחעריכה

 
ציור של הפיכת סדום ועמורה בקוראן פרסי מהמאה ה-16. אשת לוט מופיעה בלבוש לא צנוע, בניגוד לבנות לוט הצנועות ומכוסות הראש, ואבן גדולה נוחתת על ראשה.
 
נציב המלח המכונה "אשת לוט" שבשיפולי הר סדום
 
תצורת סלע בירדן הנקראת "אשת לוט". במפות הירדניות מופיעה בשם "בת השיח' לוט" מכיוון שבקוראן אשת לוט לא הפכה לנציב מלח

על פי רוב הפרשנים פירוש המילים "ותהי נציב מלח" מתייחס לאשת לוט, שהיא נהפכה לנציב מלח, כמו כן נכתב במדרשים כי הנציב מלח של אשת לוט קיים, ומתחדש בכל לילה לאחר שבמהלך היום שוורים לוחכים את המלח.[4]

ההיסטוריון היהודי פלאביוס יוספוס מספר בחיבורו קדמוניות היהודים על אשת לוט ונציב המלח: "ואשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור שאסר אלוהים לעשות זאת, (ולפיכך) נהפכה לנציב מלח. אני ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום"[5] נציב המלח שהכיר יוספוס, הוזכר גם על ידי בן דורו, קלמנטיוס מרומא, ועל ידי אירנאוס בן המאה ה-2.[6] בספר סדר הדורות מביא עדות נוספת כפי שכתב המדרש : "וראיתי אחר חצות לילה שהיא בשלימות ושתי שעות קודם שיאור היום לא נשאר רק כמו שני טפחים כי העזים לכמה מאות באין מכפר החורבה ומצוער ולוקקין אותה אך ב' טפחים נשאר תמיד וקודם חצות לילה תתגדל כמקדם".

בתלמוד מובא שיש לברך ברוך דיין האמת כאשר רואים את אשת לוט, ברכה זו לא הובאה להלכה בספרו ההלכתי של הרמב"ם אולם הובאה בשולחן ערוך.[7]

מאידך יש פרשנים (רלב"ג וחזקוני) שפירשו את המקרא כך שאשת לוט התסכלה לאחור וראתה את האדמה, ולגבי האדמה מתייחס התיאור "נציב מלח".[8] הרב יוסף בכור שור, פרשן התלמוד מהמאה ה-12, טוען כחלק מדרכו הרציונליסטית שאשת לוט התעכבה בבריחתה מחורבן סדום וענן הגופרית והמלח כיסה אותה לחלוטין:

ותבט אשתו – הייתה מבטת, מתאחרת, שלא הייתה ממהרת לילך, מיש"א אלו"ט דגרדוט"א (=אלא הולכת ומבטת), עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח, כי במקום שנופלת גפרית נופל מלח עמו, שנאמר 'גפרית ומלח שרפה' וגו', ותהי נציב מלח – כלומר מצבה ותל, שכולה נפל עליה מלח, שלא היה נראה שמעולם הייתה שם אשה, שהייתה מכוסה כולה, ונראה שיש שם תל מלח - לפי פשוטו של הפסוק. אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח, ועדיין נראית בארץ ההיא.

בנצרותעריכה

 
אשת לוט, מעשה ידיה של הפסלת קטה אפרים מרכוס

בברית החדשה מזהיר ישו את המאמינים לבל יביטו לאחור לחטאיהם הישנים לאחר שחזרו בתשובה, תוך כדי שהוא מזכיר את מקרה אשת לוט לאחר חורבן סדום ועמורה.

מִי שֶׁיִּהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַגַּג וַחֲפָצָיו בַּבַּיִת אַל יֵרֵד לָקַחַת אוֹתָם כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יִפְנֶה לְאָחוֹר. זִכְרוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט הַמְבַקֵּשׁ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה, וּמִי שֶׁיְּאַבֵּד אוֹתָהּ יַצִּילֶנָּה.

לוקס, יז: 31-32

באסלאםעריכה

לפי המסופר בקוראן, נחשבת אשת לוט לאשה סוררת ולכן נענשה במוות (ולא הפכה לנציב מלח). כך נכתב (בתרגום הרמן רקנדורף):

"אך את משפחת לוט נציל. זולתי את אשתו אשר תספה יען כי בגדה." (סורה 15, חזון חגר,ס)

"ונציל אותו ואת כל משפחתו, זולתי את אשתו הזקנה אשר אבדה." (סורה 26, חזון המשוררים,קע)

הצעות לזיהוי נציב המלחעריכה

נוסעים ועולי רגל הצביעו על נציבי מלח שונים באזור הר סדום בתור אשת לוט. בישראל מוכר כ"אשת סדום" נציב מלח שממוקם כמאה מטרים במעלה המדרון המזרחי של ההר, מעל מערת סדום. שלישו העליון סלעי ומגן על המלח מהמשקעים. לפי מחקר[9] שערך פרופ' עמוס פרומקין מהאוניברסיטה העברית, נציב זה הוא חלק מקיר מערה שקרסה לפני כ-4000 שנה (לפי תיארוך פחמן-14 של שרידי עצים), בערך באותו זמן בו התרחשה באזור רעידת אדמה בעוצמה משוערת של 8 בסולם ריכטר, וגם הסתיימה ההתיישבות בבאב א-דרע. לדברי פרומקין סביר שסיפור סדום ועמורה ואשת לוט התפתח משילוב אירועים אלו.[10]

עם זאת, על פי העולה מן המקרא[11] העיר סדום וכיכר הירדן שכנו בצפון ים המלח, ועל כן זיהוי נציבים אלו שבהר סדום עם אשת לוט אינו עולה בקנה אחד עם המתואר במקרא.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • עירית אמינוף, "אשת-לוט - החוטאת הגדולה או האם הרחמניה?", אורנים ב (1988), עמ' 340-357
  • דב נוי, "היפוכה של אשת לוט : לחקר מוטיב העונש על הפרת-טאבו [בר’ יט, כו]", זר לגבורות (1973), עמ' 37-20
  • רחל רייך, "הביטו אחורה בחמלה", קוראות מבראשית, רותי רביצקי (עורכת), ידיעות אחרונות, תל אביב, 1999, עמ' 105-109
  • נורית גוברין, "נשים בנות-בלי-שם במקרא ובספרות - המקרה: אשת לוט", מאזנים פ"ו 5, אוקטובר 2012, עמ' 26-20. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • נורית גוברין, "אשת לוט: המבט לאחור", בספרה קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ה, הוצאת גוונים, 2015, עמ' 110–172.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אשת לוט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ע"פ פרקי דרבי אליעזר פרק כה. ראו סדר הדורות האלף השלישי ב' אלפים מ"ז.
  2. ^ בראשית רבה, פרשה נא, פיסקה ה
  3. ^ פרקי דרבי אליעזר כ"ה, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
  4. ^ פרקי דר"א, ילקוט שמעוני
  5. ^ (קדמוניות היהודים, ספר א, פרק יב, סעיף 203)
  6. ^ ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח, עמ' 214, הערה 1.
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רי"ח, סעיף ח'
  8. ^ קריאת המכלול מבהירה עניין זה:

    וַה' הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח

    בראשית: יט, 24-26

    כמו כן יש לשים לב כי בתיאור חורבן אחר בתורה, נאמר "גופרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים: כט, 22), מה שמחזק את הקשר בין המילה "מלח" לתיאור חורבן שנעשה בגופרית ואש.
    פירוש זה מתיישב עם כך שלכאורה דברי המלאכים הם דברי זירוז בלבד, ולא ציווי שאין לעבור אותו.

  9. ^ Frumkin, Amos, Formation and dating of a salt pillar in Mount Sedom diapir, Israel, Geological Society of America Bulletin, 2009, עמ' 286-293
  10. ^ עמוס פרומקין, "אשת לוט", מאמר באתר "צ. לדרך"
  11. ^ ראו בערך סדום וכיכר הירדן.