אתאיזם מפורש ומרומז

(הופנה מהדף אתאיזם מרומז)

לפי ג'ורג' המילטון סמית', אתאיזם מפורש ואתאיזם מרומז הם סוגים של אתאיזם. אתאיזם מרומז מוגדר כ"העדר אמונה תיאיסטית ללא דחייה שלה באופן מודע" בזמן ש"אתאיזם מפורש" הוא "העדר אמונה תיאיסטית בעקבות דחייה מודעת שלה".[1]

חלוקה של סוגים שונים של אתאיסטים. בתמונה רואים גרף המופרד לשני חלקים, השמאלי כולו כחול והימני כחול שבתוכו עיגול סגול. מתחת ישנו כיתוב בסגול "אתאיזם חזק" וכיתוב בכחול "אתאיזם חלש". בתוך העיגול השמאלי כתוב "אתאיזם מרומז" ובתוך העיגול הימני "אתאיזם מפורש".
סוגי אתאיזם
     בימין אתאיזם חיובי/חזק/קשה מפורש
אתאיסטים שטוענים שהאימרה "לפחות אל אחד קיים" אינה נכונה.
     בימין אתאיזם שלילי/חלש/רך מפורש
אתאיסטים שלא טוענים את הכתוב למעלה, אך דוחים או נמנעים מהאמונה לפיה קיימים אלים.
     בשמאל אתאיזם שלילי/חלש/רך מרומז
אתאיסטים שכוללים אגנוסטיקנים (ואנשים שלא הקדישו לכך מחשבה), שלא מאמינים או לא יודעים על קיומם של אלים ולא דחו במפורש אמונה שכזו.
הערה: גודל הצורות אינו מרמז על יחס האוכלוסיות בכל קבוצה.
אתאיסטים מפורשים בחנו את הרעיון של אלים ומסרבים להאמין שיש כאלו. אתאיסטים מרומזים, למרות שלא מחזיקים בעצמם אמונות הקשורות באלים, לא דחו את הרעיון או לא בחנו אותו לעומק.

הוגים אחרים התנגדו להגדרות אלו וסברו כי מצב של "העדר תאיזם" אינו מקביל ל"אתאיזם" ולכן אתאיזם מרומז, אינו אתאיזם כלל.

אתאיזם מרומז עריכה

סמית' מגדיר "אתאיזם מרומז" כ"העדר אמונה תיאיסטית ללא דחייה שלה באופן מודע". "העדר אמונה תיאיסטית" הוא ביטוי המאגד בתוכו צורות רבות של אי־אמונה באלים. ביטוי זה יכלול את כל המבוגרים שמעולם לא שמעו על התפיסה של אלוהות, ואת המבוגרים שמעולם לא חשבו לעומק על הרעיון. הביטוי יכלול גם את האגנוסטיקנים שטוענים שהם לא מאמינים כלל באלים (על־אף שהם מצהירים שהם לא אתאיסטים). ישנה מחלוקת על האם גם ילדים שנולדו זה עתה נכללים בקטגוריה זו. בשנת 1772 כתב הברון ד'אולבאק ש"כל הילדים נולדים אתאיסטים; אין להם מושג אודות אלוהים". סמית' עצמו אינו מעולם לא הביע דעה בנושא ילדים שזה עתה נולדו, אך בבירור מסווג ילדים שלא שמעו מעולם על תפיסת האלוהות כאתאיסטים:

אדם שאין לו היכרות עם תאיזם הוא אתאיסט מכיוון שהוא לא מאמין באלוהים. הקטגוריה הזו תכלול גם את הילד שיש לו את היכולת הרעיונית של לתפוס את הבעיות המעורבות, אך עדיין לא מודע לבעיות הללו. העובדה שהילד הזה לא מאמין באלוהים הופכת אותו לאתאיסט.

ארנסט נייגל מתנגד להגדרת האתאיסטיות של סמית' ומסווג אותה כ"היעדר תאיזם", בעודו כולל רק אתאיזם מפורש כחלק מהאתאיזם:

אני מבין את הביטוי "אתאיזם" כביקורת והכחשה של כל הטענות העיקריות של כל סוגי התאיזם... אין לזהות אתאיזם רק כחוסר אמונה... לכן, ילד שלא קיבל מעולם חינוך והנחייה דתית ומעולם לא שמע על אלוהים, אינו אתאיסט – מכיוון שהוא מעולם לא דחה שום טענות תיאיסטיות. באותו אופן במקרה של מבוגר, אם הוא נסוג מאמונתו של אביו מבלי משים או בגלל אדישות גלויה לכל העניין התיאולוגי, גם הוא אינו אתאיסט – מכיוון שמבוגר שכזה אינו מאתגר את התאיזם ואינו מציב השקפות על הנושא.

[2]

אתאיזם מפורש עריכה

סמית' מגדיר "אתאיזם מפורש" כ"העדר אמונה תיאיסטית בעקבות דחייה מודעת שלה". הוא מציין שמספר מניעים לאתאיזם מפורש הם שכלתניים, וכמה הם לא. על המניעים השכלתניים הוא אומר:

הסוג המשמעותי ביותר של אתאיזם הוא אתאיזם מפורש ממניעים פילוסופיים. הסוג הזה של האתאיזם טוען שהאמונה באלוהים היא חסרת היגיון ולכן צריכה להידחות. מאחר וגירסה זו של אתאיזם מפורש מבוססת על ביקורת של אמונות תיאיסטיות, ניתן לתאר אותה בצורה הטובה ביותר כאתאיזם ביקורתי.

לדעת סמית', אתאיזם ביקורתי מחולק לשלוש תתי־קבוצות:

  1. ההשקפה שבדרך־כלל מתבטאת בעזרת ההצהרה "אני לא מאמין בקיום של אל או ישות על־טבעית";
  2. ההשקפה שבדרך־כלל מתבטאת בעזרת ההצהרה "אלוהים לא קיים" או "קיומו של אלוהים הוא בלתי אפשרי";
  3. ההשקפה ש"מסרבת לדבר על קיומו של אלוהים" מכיוון ש"הרעיון של אלוהים בלתי ניתן להבנה".

למרות שכמצוין למעלה, נאגל מתנגד לזהות את מה שסמית' קורא לו "אתאיזם מרומז" כאתאיזם, שני המחברים כן מסכימים מאוד על החלוקה לשלוש תתי־הקבוצות של "אתאיזם מפורש" כפי שהן מופיעות להלן. נאגל לא משתמש בחיבוריו במילה "מפורש".

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Smith, George H. (1979). Atheism: The Case Against God. Buffalo, New York: Prometheus. pp. 13–18. ISBN 0-87975-124-X. אורכב מ-המקור ב-2000-08-31. נבדק ב-2015-11-04.
  2. ^ Nagel, Ernest (1959). "Philosophical Concepts of Atheism". In Fairchild, Johnson E. (ed.). Basic Beliefs: The Religious Philosophies of Mankind. Hart Publishing.