פתיחת התפריט הראשי

אתרוג מרוקאי

אתרוג מרוקאי

אתרוג מרוקאי הוא זן אתרוג אשר מקורו במרוקו, ואשר עיקר גידולי זן זה גדלים באזור אסאדס במרוקו.

מאפייניםעריכה

צורה וצבעעריכה

האתרוג המרוקאי הוא בעל תחתית ומבנה רחבים מאזור העוקץ ועד לגובה שני שליש מגופו, שם הוא נהיה צר יותר ביחס לתחתיתו, ומתרחב שוב בהדרגה כלפי מעלה בשיפוע עד לקצהו העליון. תיאור המזכיר את צורתו של האתרוג המרוקאי ניתן למצוא בפירוש רש"י למסכת סוכה: "שיש לו שיפוע רק בגובהו, ולא לכל אורכו, ובחוטמו בעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו" (רש"י על מסכת סוכה ל"ה עמ' ב).

צבעו של האתרוג המרוקאי בשלב הגידול הוא ירוק, ולאחר הקטיפה הוא הופך לצהוב. בניגוד לאתרוגים אחרים, לא קיים באתרוג המרוקאי הגוון "ירוק ככרתי" (כרישה), שהוא פסול לברכה.

אופן הגידולעריכה

לפי ההלכה, אופן החזקת ארבעת המינים בעת נטילת הלולב צריכה להיות זהה לאופן גידולם - כלומר, שהמקום שבו הם מחוברים לענפי העץ יהיה ממוקם למטה[1]. בזני האתרוגים השונים, האתרוג גדל על ענפי עץ בני שנתיים, מה שגורם לפרי לגדול כלפי מטה בשל משיכת האתרוג במשקלו את הענפים הגמישים. באתרוג המרוקאי, הפרי גדל על ענפים חזקים יותר בני יותר משנתיים, כך שהפרי גדל כלפי מעלה.

בניגוד לרוב זני האתרוגים שבהם העץ מפסיק להניב פירות לאחר כשבע שנים, עץ האתרוג המרוקאי יכול להחזיק עשרות שנים ולהניב פירות ללא שינוי.

חז"ל מתארים את האתרוג כפרי שהפיטם שלו לא מתייבש ולא נופל. האתרוג המרוקאי הוא היחיד, ברוב פירותיו, שהפיטם שלו לא נופל במהלך גדילתו, בניגוד לזני האתרוגים האחרים, שבהם נעשה שימוש בריסוס כימי על מנת לשמר את הפיטם במקומו. למרות שברוב המקרים פיטם האתרוג המרוקאי יישאר לאורך כל תקופת הגידול, גם אתרוג מהסוג הזה שהפיטם שלו התייבש ונפל נחשב לכשר לברכה.

אתרוג מתוקעריכה

אתרוג מרוקאי תואר על ידי פרופסור הנרי שאפו, כאתרוג מתוק, אתרוג שציפתו מכילה מעט חומצה. הוא גילה כי באתרוגים או לימונים חמוצים יותר, צידה הפנימי של קליפת החרצנים הוא אדום, הצד החיצוני של פריחת העץ סגלגלה, והניצנים בצבע אדמדם-סגול. באתרוג מרוקאי, שאינו חמוץ, אין צבעים אדומים או סגולים בחלקי הפרי והעץ. איפיון זה של האתרוג המרוקאי אוזכר בספר היסוד על הדרים, "תעשיית ההדרים", אשר פורסם בשנת 1967.[2]

שאפו היה כנראה הראשון שתיאר זן זה של אתרוג בפירוט, יחד עם איורים של הצורות הרבות של פירות העץ, מאפייני השיח, העלים, והפריחה. שאפו גם ציין כי האתרוג המרוקאי גדל רק באזור אסאדס לצורך מצוות ארבעת המינים, והוא מלבני בצורתו, לא חמוץ ויבש למדי, שונה באופן בולט מן האתרוג המעוגל, שהוא חומצי ועסיסי, אותו ניתן למצוא בשאר חלקי מרוקו ואשר משמש למזון.[3]

זהו אחד משני זני אתרוגים מתוקים, הנוסף הוא אתרוג קורסיקאי.

האתרוג המרוקאי ביהדותעריכה

המועד המדויק שבו החל השימוש באתרוג המרוקאי כאחד מארבעת המינים, אינו ידוע. על פי מסורת יהודי מרוקו, האתרוג המרוקאי מלווה אותם מאז הוגלו למרוקו לאחר חורבן בית שני. מאז זכה אתרוג זה להערכה רבה בקהילות יהודי צפון אפריקה ורבניהן, מבלי שהתעוררו מחלוקות באשר לכשרותו של פרי זה.[4]

לקריאה נוספתעריכה

  • גד דהן, אתרוגי מרוקו - מיקום גידולם וההיסטוריה שלהם

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לדוגמה באתרוג, צריך שהעוקץ יהיה כלפי למטה, והפיטם כלפי למעלה, ולא הפוך
  2. ^ Herbert John Webber and Leon Dexter Batchelor, The Citrus Industry. לחפש "Sugar or Acidless Oranges"
  3. ^ Un curieux cedrat Marocain (1950) Rev. Intl. Bot. Appl. Agr. Trop. 30:506–514.
  4. ^ אביחי בן ססי, האתרוג המרוקאי. דורות, תמוז, תשע"ד. עמ' 69–77