אתר מורשת עולמית בסיכון

רשימת ערכים

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית של אתרי מורשת עולמית, אשר מנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית לפי סעיף 11.4 לאמנת המורשת העולמית. הרשימה כוללת אתרים בסיכון: "שלשם שימורם נדרשות פעולות משמעותיות, ושלגביהם נדרש סיוע בהתאם לאמנה[1]". מטרתה של הרשימה היא ליידע את הקהילה העולמית על קיומם של תנאים המאיימים על מהותו של אתר מורשת עולמית, ולעודד פעילות מתקנת. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים - הן בישיבותיה השנתיות והן באופן שוטף - כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון. במקרים חריגים עלול מצבו של האתר לגרום לביטול ההכרזה על האתר כאתר מורשת עולמית.

תפוצת אתרי מורשת עולמית בסיכון
מספר האתרים בסיכון לפי מדינות:
  שישה אתרים או יותר
  חמישה אתרים
  ארבעה אתרים
  שלושה אתרים
  שני אתרים
  אתר בודד
העיר העתיקה בירושלים - האתר הראשון ברשימת האתרים בסיכון (1982)
עמק האלבה בדרזדן - הוכרז בסיכון בשנת 2006 בשל הקמת גשר ואלדשלוסשן והוסר מרשימת המורשת העולמית ב-2009, לאחר שהעובודות להקמת הגשר החלו
העיר העתיקה בדוברובניק הוכרזה ב-1991 כאתר בסיכון בעקבות נזקים כבדים במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה. הוסרה מרשימת האתרים בסיכון בשנת 1998 לאחר שיפוץ ושיקום מקיפים

בשנת 2019 כללה הרשימה 53 אתרים בסיכון - 21 מהם במדינות ערב ו-16 באפריקה, ובכלל אלה כל אתרי המורשת העולמית בלוב, סוריה וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מדינות ערב נוספות שבהן חלק ניכר מהאתרים נמצאים ברשימת האתרים בסיכון, הן הרשות הפלסטינית, תימן ועיראק. בנוסף נמצאים ברשימת הסיכון כל אתרי המורשת העולמית באפגניסטן ובקוסובו. העיר העתיקה בירושלים מוכרזת גם היא כאתר בסיכון[2].

הכרזת אתר בסיכוןעריכה

שילובו של אתר ברשימת האתרים בסיכון אפשרית כאשר הוועדה מוצאת עדות לקיומו של אחד התנאים הבאים:

אתר מורשת עולמית תרבותיעריכה

  • סכנה ודאית - האתר ניצב בפני סכנה קרובה ספציפית ומוכחת, דוגמת:
    • התדרדרות חומרית משמעותית;
    • התדרדרות משמעותית של מבנה או מאפיינים אומנותיים;
    • התדרדרות אדריכלית משמעותית או כזו הקשורה לקוהורנטיות של התכנון העירוני;
    • התדרדרות מהותית של המרחב העירוני או הכפרי, או של הסביבה הטבעית;
    • אובדן משמעותי של אותנטיות היסטורית;
    • אובדן משמעותי של חשיבות תרבותית.
  • סכנה אפשרית - האתר ניצב בפני איומים אשר עשויים להביא לתוצאה מזיקה במאפייניו הטבועים, דוגמת:
    • שינוי המעמד המשפטי, המצמצם את מידת ההגנה של האתר;
    • היעדר מדיניות שימור;
    • איום כתוצאה ממיזמי תכנון אזוריים;
    • איום כתוצאה מתכנון עירוני;
    • פריצה או איום לפריצת סכסוך מזוין;
    • איום אקלימי, גאולוגי או סביבתי.

אתר מורשת עולמית טבעיעריכה

  • סכנה ודאית - האתר ניצב בפני סכנה קרובה ספציפית ומוכחת, דוגמת:
    • ירידה חמורה באוכלוסייתו של מין בסיכון, או של מין אחר שלו ערך אוניברסלי יוצא דופן, ואשר למען הגנתם נוסד האתר; בין אם בשל גורם טבעי דוגמת מחלה, או כתוצאה מהתנהגות אנושית דוגמת ציד בלתי חוקי;
    • התדרדרות חמורה של היופי הטבעי או של הערך המדעי של האתר, כתוצאה מהתיישבות אדם, בניית סכרים המביאים להצפת שטחים חשובים של האתר, פיתוח תעשייתי וחקלאי הכולל שימוש בחומרי הדברה ודשן, עבודות ציבוריות משמעותיות, כריה, זיהום ועוד;
    • נוכחות אנושית מוגברת לאורך גבולות השטח המוכרז באופן המאיים על שלמותו.
  • סכנה אפשרית - האתר ניצב בפני איומים אשר עשויים להביא לתוצאה מזיקה במאפייניו הטבועים, דוגמת:
    • שינוי מעמד ההגנה החוקי של האתר;
    • תוכניות להתיישבות או למיזם פיתוח בשטח האתר, או במקום העשוי לאיים על האתר;
    • פריצה או איום לפריצת סכסוך מזוין;
    • תוכנית ניהול או מערכת ניהול לא מספקות או שאינן מיושמות באופן מלא;
    • איום אקלימי, גאולוגי או סביבתי.

משמעות ותוצאות ההכרזה כאתר בסיכוןעריכה

הכללת אתר ברשימת האתרים בסיכון מאפשרת לוועדת המורשת העולמית לנתב סיוע מיידי מקרן המורשת העולמית אל האתר, והיא מיידעת את הקהילה העולמית על קיומם של תנאים המאיימים על מהותו של האתר, ומעודדת פעילות מתקנת. למעשה, לעיתים די בעצם ההכללה ברשימת האתרים בסיכון כדי להביא לפעולות שימור מהירות. הפארק הלאומי ילוסטון ואיי גלאפגוס הן דוגמאות לאתרים שהכרזתם כאתרים בסיכון הביאה לנקיטת פעולות שימור מיידיות ולהקצאת משאבים, שהביאו - בסופו של תהליך - להסרת האתרים מרשימת האתרים בסיכון. קיימים מקרים בהם ההכרזה על אתר מורשת עולמית נעשית בד בבד עם הוספתו לרשימת האתרים בסיכון. דוגמאות לכך ניתן לראות בכנסיית המולד בבית לחם (שהוסרה מרשימת האתרים בסיכון בשנת 2019) בכפר בתיר ובעיר העתיקה בחברון.

בהמשך, ועדת המורשת העולמית מנסחת ומאמצת - ביחד עם המדינה בה שוכן האתר - תוכנית וצעדים לתיקון המצב, ועוקבת אחר מצב האתר. נהוג היה עד 1992, שהמדינה הרלוונטית תמציא מסמך הכולל צעדים לתיקון המצב בטרם תוכל הוועדה להכריז על אתר מורשת עלמית כאתר בסיכון. ב-1992 חרג אונסק"ו ממדיניות זו והכריז על מספר אתרים כאתרים בסיכון, בניגוד לעמדת המדינות הרלוונטיות. יש מדינות היוזמות את צירופו של אתר בשטחן לרשימת האתרים בסיכון כאמצעי למשיכת תשומת הלב הבינלאומית לבעיות באתר ועל מנת להשיג סיוע מקצועי לפתרונן. אחרות מתנגדות להכרזה בשל כך שהן רואות בה פחיתות כבוד או צעד פוליטי, ומטילות ספק ביכולתה של הוועדה לפעול בלא הסכמתן. בכל מקרה, עמדתו הרשמית של ארגון אונסק"ו היא כי אין לראות בצירופו של אתר לרשימת האתרים בסיכון משום סנקציה או עונש, אלא שזוהי מערכת שנועדה לתת מענה יעיל לצורכי שימור[3].

עם חלוף הגורמים שהביאו להכרזת האתר כאתר בסיכון, יכולה ועדת המורשת העולמית להסירו מרשימת האתרים בסיכון. מאידך, אם גורמי הסיכון פגעו בעצם המאפיינים אשר הביאו להכרזת המקום כאתר מורשת עולמית, ניתן למחוק את האתר מרשימת המורשת העולמית. דבר זה קרה שלוש פעמים עד כה:

  • מקלט הראם הלבן - בשנת 2004 נודע לארגון אונסק"ו כי עומאן מתכוונת להקטין את שטח האזור המוגן באופן חד-צדדי ב-90%. בשנת 2007 הוסר האתר מרשימת המורשת העולמית, בהסכמת ממשלת עומאן, ומבלי שנכלל כלל ברשימת האתרים בסיכון במהלך התהליך.
  • עמק האלבה בדרזדן - הוכרז בסיכון בשנת 2006 בשל הקמת גשר ואלדשלוסשן והוסר מרשימת המורשת העולמית ב-2009, לאחר שהעובודות להקמת הגשר החלו.
  • קתדרלת בגרטי - הקתדרלה היוותה חלק מהכרזה שכללה גם את מנזר גלאתי. היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית בסיכון בשנת 2010, בשל עבודות שיפוץ מקיפות שנעשו במבנה, ואשר פגעו במקוריותו ובשלמותו האדריכלית. לאחר שענינה נדון במספר ישיבות שנתיות, שונו גבולות השטח המוכרז בשנת 2017, כך שהקתדרלה הוצאה מממנו.

קישוים חיצונייםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סעיף 11.4 לאמנת המורשת העולמית
  2. ^ רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון
  3. ^ World Heritage in Danger