אתר קרוואנים
אתרי קרוואנים היו שכונות של קרוואנים למגורים, שהוקמו בישראל כפתרון זמני לעלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה בראשית שנות ה-90. ברוב אתרי הקרוואנים התקיימו מגורים במשך תקופה שמעבר למתוכנן, בשל אוזלת יד בתכנון ובביצוע פתרון קבוע למצוקת הדיור. כיום רוב אתרי הקרוואנים נסגרו וקיומם תם.
היסטוריה עריכה
בשנת 1990, ערב הגעתה של העלייה העצומה מברית המועצות ומאתיופיה, פנתה מדינת ישראל אל האדריכל יונה פיטלסון, אשר היה בעל ידע וניסיון מוכח בכל הנוגע ליחידות מתועשות ולמהירות תכנון וביצוע, ומינתה אותו כראש צוות תכנון פרויקט המגורים הזמניים, לפתרון מצוקת הדיור.
מצוקת הדיור עלתה עם בואם של מאות אלפי העולים החדשים, אשר הגדילה את האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל ביותר מ-10% בתוך פרק זמן קצר.
תחילה נהגתה תוכנית המתאר הארצית (תמ"א) 33 לדיור מיידי וזמני, אשר אושרה בזמן שיא של כ-5 חודשים ופתחה מסלול ישיר לוועדות המקומיות להוצאת היתרי בנייה. תמ"א 33 לדיור מיידי וזמני הקיפה 55 אתרים ובהם 24,406 יחידות דיור.
27,000 קרוואנים ומגורונים הוצבו תוך שנתיים כפתרון דיור מיידי וזמני, עד להשלמת בניית הקבע של משרד הבינוי והשיכון. על פי "תוכנית הצל" אשר הגה צוותו של יונה פיטלסון, היו אתרי הדיור הזמני אמורים להתפנות בתוך תקופה שלא תעלה על חמש שנים, ועל מקומם יוקמו פונקציות שונות: מגורים, אזורי מלאכה ותעשייה, אזורי נופש וכדומה. תוכניות אשר לא מומשו לבסוף, בשל אוזלת יד אשר הביאה לדחיית פינויים של האתרים.
הצורך הדחוף בקרקע זמינה תוך הישענות על אוכלוסיות חזקות ותשתיות על קיימות (כבישים ארציים, מערכות קליטת ביוב ואספקת מים, וקווי הולכת חשמל), היוו התניה לאיתור האתרים. הצורך להישען על ערים גדולות במגבלות שטחים זמינים הוליד את הפריסה הסופית. פיזור באוכלוסיות כפריות של מושבים וקיבוצים, יש"ע ומועצות קטנות איפשר פיזור של חלק קטן מהצורך הכולל והיווה פתרון משני.
בהתפלגות יחידות הדיור לפי אזורי הארץ נמצא כ-30% מהן במרכז הארץ ועוד כ-30% מצפון לנתניה. שאר היחידות נבנו בנגב ובישובי יש"ע. האתרים הגדולים ביותר הם בבאר שבע (שכונת נחל בקע, שם הוצבו 2308 יחידות דיור)[1], בסמוך לעכו (חצרות יסף[2], שם הוצבו 1658 יחידות דיור), בסמוך לבסיס חצור (בת חצור או חצורית, שם הוצבו 918 יחידות דיור)[3] וכן בסמוך לחיפה (נוה כרמל, שם הוצבו 914 יחידות דיור[4]). הרצון לפיזור גדול ככל שניתן, יצר גם אתרים קטנים בהם האתר "חצר בארותיים" שהיה בסמוך לבארותיים וכן האתר אתגר בסמוך לעצמון-שגב של מספר עשרות יחידות דיור, וסך כל השכונות שהוקמו הוא כ-430.
מלכתחילה לא נקבעו אתרים מיוחדים עבור עולי אתיופיה, אך כאשר הגיעו אלו ארצה במבצע מהיר, אוכלסו במלואן שכונות אחדות, אשר בהן לא התגוררו אוכלוסיות עולים אחרות.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ המדיניות המלווה את פינוי אתר הקרוואנים נחל בקע בבאר-שבע, באתר כנסת פתוחה, 25 באפריל 1994
- ^ גלית אברהם, אתר הקרוואנים בחצרות יסף - סוף תקופה, באתר ynet, 26 בינואר 2004
- ^ מצב אתר הקרוואנים בת-חצור במועצה האזורית באר-טוביה, באתר כנסת פתוחה, 28 בינואר 1991
- ^ אתר הקראוואנים נווה כרמל פונה מכל יושביו, באתר גלובס, 18 באוגוסט 2002