בה ג'י צ'ואן
בה-ג'י צ'ואן (בסינית: 八極拳, באנגלית: Baji Quan, בתרגום חופשי: "אגרוף שמונת הקיצונים") היא סגנון של וו-שו שמקורה במחוז חביי שבמזרח סין.[דרוש מקור] זוהי אמנות לחימה המתמחה בהכאה בטווחים קצרים, תוך שימוש בכוח גוף מלא ובטכניקות הטלה, אגרופים ומכות מרפק.
| ארץ מקור |
 סין, מחוז חביי |
|---|---|
| ספורט אולימפי | לא |
תרגול עריכה
הכאה היריב בבה-ג'י נעשית באמצעות כל חלקי הגוף, ומכאן שם האמנות. "שמונת הקיצונים" מתייחסים לשמונת חלקי הגוף עמם לוחם העוסק באמנות זו יכול להכות את יריבו - ראש, כתף, מרפק, כף יד, גב\בטן, מותן, ברך וכף הרגל. המכות עצמן נעשות ברצפים וקומבינציות של התקפות מתפרצות, וסוג הכוח בו נעשה שימוש מכונה פה ג'ין (באנגלית: Fa Jin). זהו סוג כוח הדומה לזה הנראה באמנויות סיניות מסורתיות אחרות, כגון שינג אי צ'ואן. סגנון הבה-ג'י צ'ואן מכיל בתוכו הרבה סדרות תנועה (套路) שחלקן יותר עתיקות כמו ה-"מבנה הקטן" (小架) ו-"המבנה הגדול" (单打)' וחלקן יותר חדשות כדוגמת ה-נמר השחור המסתובב (黑虎反) ושינג פי (行批), אשר התווספו על ידי מורים מוכשרים בדורם. בנוסף לסדרות ביד ריקה ישנם גם כלי נשק הנלמדים בסגנון הבה-ג'י, ובראשם החנית הגדולה (大枪), אשר מעבר לפיתוח לטכניקות לחימה בחנית גם מתרגלת ובונה מערכי שרירים הפועלים יחדיו בטכניקות ללא נשק תחת העקרונות של "שש-ההרמוניות" (שהוא גם עיקרון תנועה מרכזי ב-שינג אי צ'ואן, טאי ג'י צ'ואן ו-בה גוואה ז'אנג). על פי המסורת אורך החנית נע בין 3.5 ל-5 מטרים.
היסטוריה עריכה
היסטוריונים ומורים מסוימים (כגון ליו יון-צ'יאו המנוח) מעריכים כי בעבר, בה-ג'י צ'ואן ואמנות לחימה נוספת, פי-גואה ז'אנג, היו אמנות אחת. כיום אמנויות אלה נלמדות בנפרד, אך משום שמאפייניהן משלימים זה את זה (פיגואה מתמחה בלחימה בטווחים ארוכים, ואילו בה-ג'י בלחימה בטווחים קצרים), מורים רבים נוהגים ללמוד וללמד אמנויות אלה יחדיו. כיום קיימים מספר זרמים של בה-ג'י, הידועים לפי שמות המשפחות בהם עברו לאורך הדורות: האן, חואו, ג'י, לי, מא, צ'יאנג, וו (זרם הקשור למיעוט המוסלמי-סיני "חוי"), וכן הזרם של ליו יון-צ'יאו. זרם נוסף של בה-ג'י התפתח בשלב מאוחר יותר בהרי וודאנג, וכיום נלמד ומלומד שם על ידי נזירים מקומיים.
בה-ג'י צ'ואן התפרסמה ברבים בסין במאה ה-20 כאמנות לחימה ששימשה הרבה שומרי ראש של פוליטיקאים בכירים, בהם הן מנהיגי הקוומינטנג הלאומניים והן בכירי המפלגה הקומוניסטית. המיעוט המוסלמי בסין (החוי) שמר ופיתח זרם ייחודי משלו של אמנות זו.[דרוש מקור] כיום נפוצה בה-ג'י צ'ואן ברחבי העולם, ומצויה בין השאר גם במדינות צפון אירופה ומערבה, יפן, ארצות הברית וישראל.
קישורים חיצוניים עריכה
- בה-ג'י צ'ואן - ערוץ באתר יוטיוב בו מצויים כמה עשרות סרטונים של האמנות, בביצועו של ג'ואו ג'ינגשואן - מורה המלמד אמנות זו בעיר טיאנג'ין בצפון סין.
- "זו היא בה-ג'י צ'ואן" - סרטון באתר יוטיוב בו מודגם חלק נרחב מהאמנות על ידי מספר אמני לחימה.
