באדוויזר

בירה לבנה

באדוויזראנגלית: Budweiser) היא בירה לבנה המיוצרת על ידי חברת אנהאוזר-בוש. הבירה הוצגה לראשונה ב-1876 בסנט לואיס על ידי אדולפוס בוש (Adolphus Busch) והיא הפכה בהדרגה להיות אחד מסוגי הבירה הנמכרים ביותר בארצות הברית וב-80 מדינות ברחבי העולם, אף על פי שעקב חילוקי דעות בנוגע לסימול המסחרי שלה, היא נמכרת במקומות מסוימים שלא תחת השם באדוויזר. הבירה מכילה עד 30% אורז, בתוספת כשות ולתת העשוי משעורה תרבותית. באדוויזר מיוצרת במגוון של מבשלות ברחבי העולם והיא משווקת הן כבירה מהחבית והן בפחיות או בבקבוקים.

באדוויזר
סוג בירה
אחוז אלכוהול 5%
יצרן אנהאוזר-בוש
מוצא ארצות הברית
מועד הכנה ראשוני 1876
לוגו הבירה באדוויזר

היסטוריה

עריכה

אדולפוס בוש היגר מגרמניה לארצות הברית ב-1857. הוא התיישב בסנט לואיס, שם בסופו של דבר הקים את מבשלת הבירה שלו. בסנט לואיס הוא הכיר והתחתן עם לילי אנהאוזר. בבעלותו של אביה של לילי, אברהארד אנהאוזר, הייתה מבשלת בירה קטנה. ב-1864 הקים בוש שותפות עם חותנו שתתפתח בהמשך לחברת אנהאוזר-בוש.[1]

בוש סייר ברחבי אירופה כדי ללמוד את החידושים האחרונים בתעשיית הבירה. בשנות השבעים של המאה ה-19 הפכה אנהאוזר-בוש לחברת הבירה האמריקאית הראשונה שהשתמשה בתהליך של פסטור, תהליך שבהדרגה האריך את חיי המדף ואת האפשרות להוביל את הבירה שיוצרה על ידם. באמצע המאה ה-19, העדיפו רוב האמריקאים בירה כהה וחזקה. בוש התוודע לסוגי בירה קלים יותר במהלך מסעותיו והחל לייצר בירה בוהמית קלה. ב-1876 הוציאה אנהוזר-בוש לשוק את סוג הבירה הזה תחת השם באדוויזר.

עד להנהגת חוק היובש היו לבאדוויזר שני עשורים של צמיחה. בתקופת היובש הפסיקה החברה את ייצור הבירה ועבר לייצר מגוון של משקאות ללא אלכוהול. עם ביטולו של חוק היובש ב-1933 חזרה אנהאוזר-בוש לייצר את באדוויזר שוב. במהלך תקופת היובש טעמו של צרכן הבירה הממוצע השתנה עקב מתיקותם של סוגי הבירה שיוצרו בייצור ביתי ובאופן בלתי חוקי. הגידול בהיקף פעולתה של החברה היה מוגבל עקב השפל הגדול, אך הודות להמצאתה של פחית השתייה, בין השאר, בשנת 1936, חזרו המכירות של באדוויזר לטפס שוב.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הסבה החברה חלק מקווי היצור שלה לטובת המאמץ המלחמתי וויתרה על השוק שלה בחוף המערבי של ארצות הברית כדי לפנות מקום ברשת רכבות המשא. לאחר המלחמה חלה עלייה תלולה בהיקף עסקיה של אנהאוזר-בוש בכלל ושל בירת באדוויזר בכלל. ב-1946 נהיה אוגוסט בוש הבן לנשיא אנהאוזר-בוש והוא החל להניח את היסוד לרשת העולמית של מבשלות הבירה של החברה. מבשלה חדשה נפתחה ב-1951 בניוארק, ניו ג'רזי, הראשונה מבין 9 מבשלות שיפתחו במשך 25 השנים הבאות. נכון ל-2014 משווקת באדוויזר ביותר מ-80 מדינות. לאחר ההשתלטות של חברת AB InBev הבלגית על אנהאוזר-בוש ב-2008, ננקטו בחברה מספר צעדים לצמצום ההוצאות, ויש הטוענים כי עקב כך השתנה לרעה טעמה של באדוויזר.[2]

שם הבירה

עריכה

חברת אנהאוזר-בוש הייתה מעורבת בסכסוך עם חברות בירה אירופאיות על הזכות על השם באדוויזר, במיוחד עם חברת בירה צ'כית הנושאת את אותו שם (Budweiser Budvar Brewery).

בירה הייתה מיוצרת בעיר באדוויס (בגרמנית: Budweis , כיום, העיר הצ'כית צ'סקה בודייוביצה) מאז היווסדה על ידי אוטוקאר השני, מלך בוהמיה ב-1245. השם באדוויזר מקורו בשם העיר ומשמעותו הוא "של באדוויס". ב-1876 פיתחו אדולפוס בוש וידידו קארל קונרד, יבואן ליקרים, את הבירה בסגנון הבוהמי, שממנו הושפעו במהלך ביקורם באזור. יצרני בירה בבוהמיה (כיום חלק מצ'כיה), נהגו לקרוא לבירה שהם ייצרו על שם העיר שבה ייצרו אותה בתוספת הסיומת er. הבירה שיוצרה בעיר פלזן, לדוגמה, נקראה "פילזנר". בוש וקונרד ביקרו בבאדוויס, השוכנת 104 ק"מ מדרום לפלזן ושכאמור, הייתה ידועה במבשלות הבירה שלה.

נכון ל-2014 משווקת הבירה האמריקאית, באדוויזר ברוב ארצות אירופה לא בשמה המקורי, אלא בשם באד (Bud), והשם באדוויזר מתייחס לבירה הצ'כית המקורית. רק בשוודיה, בממלכה המאוחדת ובאירלנד נמכרים שני סוגי הבירות בשם באדוויזר. בשנת 2008 דיווחה אנהאוזר-בוש כי מוצריה תופסים 50.9% משוק הבירה בארצות הברית, בעיקר בירת באדוויזר. באותה שנה רכשה תשלובת הבירה הבלגית-ברזילאית InBev את השליטה באנהאוזר-בוש כדי ליצור את חברת ייצור הבירה הגדולה בעולם.

בישראל

עריכה

בשנות ה-80 של המאה ה-20 ייצרה "מבשלת שיכר לאומית" בישראל בירה "באדוויזר", בזיכיון מטעם חברת אנהאוזר-בוש.[3]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא באדוויזר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אדולפוס בוש באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ Devin Leonard, "The Plot to Destroy America's Beer", Bloomberg Business, 25.10.2012: [1]
  3. ^ עודד שורר, בירה אמריקאית נגד "חוצפה ישראלית", מעריב, 30 באפריל 1984, המשך
    באדוויזר, מעריב, 29 ביולי 1984