באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה

ספר מאת יגאל לב

באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה הוא ספר, אוטוביוגרפי ברובו, שכתב הסופר הישראלי יגאל לב על חוויותיו ממלחמת ששת הימים כמפקד גדוד חי"ר מילואים. בשונה מכל אלבומי הניצחון שיצאו לאחר המלחמה, נחשפים בספר זה הלבטים איתם מתמודדים הלוחמים לפני, בזמן ואחרי הקרבות ואת האופן שבו משפיעה המלחמה על אלו שעברו אותה. הספר מתאר בין היתר חלק מן הדברים שנכנסו בעקבות המלחמה לתוך התרבות הישראלית.

באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה
O Lord how I hate the war (book) - cover page.jpg
מידע כללי
מאת יגאל לב
איורים דני קרמן (עטיפה)
שפת המקור עברית
תורגם לשפות גרמנית, נורווגית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה הוצאת ביתן
תאריך הוצאה 1968
מספר עמודים 186
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 990018929940205171

תוכן הספרעריכה

מבנה הספרעריכה

הספר, המסופר בגוף ראשון, מציג במישור הפיזי את מהלכיו של גדוד חי"ר מילואים שגויס שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים ונע מאזור השפלה עד הגיעו לנהר הירדן. במישור השני חולקים המספר ומספר אנשים נוספים את מחשבותיהם על המלחמות ועל השפעותיה עליהם.

פרק 1 - הטעם המרעריכה

הספר נפתח עם גיוס גדוד המילואים עליו מפקד המספר. הגדוד נפרש תחילה באזור השפלה (כנראה אזור רמלהלוד). המספר, בן 33, חווה כבר את מלחמת סיני ובתור חייל ותיק ומפקד הגדוד הוא נחשב ל"אבא" של היחידה. לתפקיד נהג הג'יפ שלו מצוות רמי כץ שזה עתה השתחרר משירות סדיר ולתפקיד קשר הג'יפ מצוות איציק שעבר כבר את גיל הפרישה ממילואים אך המשיך להגיע כשקראו לו.

רמי הנאה וחסר השורשים לארצו ולמשפחתו מייחל לפריצת המלחמה ועסוק בעיקר בנשים בחייו ובהשפעתן עליו ועל הגברים בכלל. דיבורים אלו מחזירים את המספר לשנת 1953 כשפיקד על יחידה צבאית שהוצבה בעין חוצוב עד שהגיעה למקום בחורה שהוציאה את היחידה משווי משקל והביאה בסופו של דבר למותו של אחד החיילים.

מנגד איציק שלחם במלחמת סיני ובמלחמת העצמאות הוא השתקן שבחבורה ומנסה בשיחות להרגיע את רוח הקרב של רמי.

הפרק מסתיים בתזוזת היחידה לכוון מוצב אל מול כפר בודרוס כשעל הדרך עומדת אימו של רמי ונפרדת מהלוחמים כשכולם מנופפים לה לשלום חוץ מרמי.

פרק 2 - אבן הגבולעריכה

בתחילת פרק זה נחשף הקורא לדמויות נוספות ביחידה: לבני הרופא הצבאי ששונא את המלחמה כי היא הפוכה לכל מה שהתחנך עליו כרופא, דני רן שקשור בקשר הדוק למשפחתו ורק רוצה לחזור לשם וליעקב שור (יענקל'ה) שחייו עם שלוש נשותיו כל כך סבוכים שהוא רואה בכל יציאה למילואים דרך לברוח, זמנית, מהתסבוכת.

בפרק זה חולקים גיבורי הספר את יחסם לאויב הערבי ששוכב בעמדות מולם. הדעות נעות בין קריאתו של רמי "להרוג את כולם" לבין ליבני שאומר "ניתחתי יהודים וערבים ולכולם לב שווה" ובאמצע נמצא דני שאומר "אני לא שונא אותם אבל הם האויב שלנו וזה מספיק".

בזמן סיור מפקדים בגזרה מתקבלת ההודעה שהמלחמה פרצה ושבסיני הכוחות כבר נעים מערבה.

פרק 3 - הר הגעש פולט אשעריכה

תחילתה של המלחמה בחזית ירדן נפתחת בהפגזה הדדית על העמדות הירדניות והישראליות. פגזים שנוחתים קרוב לכוח מטילים פחד על חיילי הגדוד ומשתקים את רמי. המחשבות על הפחד מחזירות את המספר אל מקרים שונים בהם חיילים שפגש התמודדו עם הפחד. הוא נזכר בנעוריו בקיבוץ שם נכח בפחד שתקף איש פלמ"ח בזמן אימוני קפיצה ממגדל מים ובמוות שחיכה לו כשכבר קפץ ואיש לא החזיק את הברזנט למטה. הוא נזכר במקרה של דני שצעד ללא פחד אל מול קנה רובה של חייל בהתקף עמוק על מנת להרגיעו ולפרוק את נשקו. הוא גם נזכר בפחדיו של מוריס, סמל הגדוד, שניצל מטבח מעלה עקרבים.

האש מביאה איתה פצועים והרוגים ראשונים של הגדוד איתם מתמודדים גיבורי הספר: המספר חושב על הפחד, על הצורך להוביל את הגדוד אל מול האש, על משמעות הפיקוד, על הדוגמה האישית שמפקד נדרש לתת ועל הצורך להמשיך הלאה למרות אובדן החברים (כולל אחיו משה לב[1]). רמי מגלה פן אחר של התמודדות עם הפחד כשהוא לוקח חייל דתי פצוע לנקודת הפינוי ורואה את ההתמודדות שלו עם הפחד דרך האמונה באלוהים. איציק הקשר מתמוטט וחושף סוד ששמר מאז מלחמת העצמאות אז ירה בפצוע קשה שצרח מתוך חשש שהחיילים שלו יברחו.

עם רדת הליל מתחילה המערכה לכיבוש מובלעת לטרון. בשלב ראשון הגדוד כובש את כפר בודרוס ולאחר ריכוך באש טנקים נפנה הגדוד לכיבוש משטרת לטרון אל מול 2 גדודי קומנדו ירדניים. במהלך ההסתערות נתקל צוות הג'יפ של המספר ב 3 חיילי קומנדו והורג אותם. עם אור בוקר נכבשת לטרון והגדוד פונה מזרחה.

פרק 4 - עיניים אדומותעריכה

כלב שמלווה את הגדוד לאחר כיבוש לטרון מעלה במספר זיכרון על חבר איתו חלק חדר בקיבוץ וממנו למד את האהבה לחיות. ועל אותו חבר שיצא עם ארנבת אדומת עיינים למלחמת סיני ושם נהרג. לאיציק הכלב מזכיר איך שחרר בילדותו 300 כלבים מבית המטבחיים הישן של תל אביב.

כשיעקב מספר על משפחתו ששרדה את טבח חברון נסבה השיחה של גיבורי הספר על הישרדות העם היהודי במלחמות ובמיוחד בשואה ועל הצורך להילחם כדי לשרוד. מוזכרת כאן גם התופעה של בריחת ישראלים לחו"ל לפני המלחמה.

פרק 5 - צללים לאור ספירטיותעריכה

מסלולו של הגדוד עובר מלטרון דרך רמאללה עד לבקעת הירדן ובדרכו נתקלים אנשיו בפליטים הערבים שבורחים מזרחה. נושא זה מחזיר את גיבורי הספר אל בני משפחתם. במיוחד מעסיק הנושא את דני שקשור מאוד למשפחתו ומרבה לספר עליה (דני ייהרג יותר מאוחר בהיתקלות עם מארב ירדני במבואות רמאללה). גם יעקב מספר על משפחתו ועל דאגתה של אימו לו ולארבעת אחיו שכולם משרתים בחזית (אחיו נהרג באותה מלחמה ברמת הגולן).

פרק 6 - "למה באת ?"עריכה

בתחילת הפרק מצטרף לצוות הג'יפ אריק צור כמחליף של דני שנהרג. אריק, סטודנט בפריז, הגיע ארצה יחד עם מתנדבים רבים כדי להגן על ישראל. לאחר שתיאר את חייו הנוחים בפריז עם יפהפייה צרפתייה שואלים אותו כולם למה בעצם בא. ואריק מאריך ומספר על חייו שם ועל תוכניותיו להישאר שם ואיך טרפה אותן המלחמה ואיך הגיע לארץ ואיך חיפש נואשות יחידה להשתייך אליה עד שמצא. הקשר המיוחד של אריק עם סוזאן גורם לרמי לבחון מחדש את יחסיו עם הנשים בחייו ולפתע הוא מתגעגע לדליה שלא הייתה היפה ביניהן אך נגעה בנפשו. פגישה מקרית חמה עם אביו שגויס גם הוא גורם לרמי לבחון מחדש את יחסיו עם משפחתו.

פרק 7 - פליטים "ומנצחים"עריכה

פרק זה נפתח כשהגדוד כבר בירידה אל בקעת הירדן. את כל הדרך לשם עשו כשהם מלווים בשיירות של פליטים. גיבורי הספר מתמודדים כעת עם סיטואציות אתיות אל מול אוכלוסייה זו. מצד אחד הם מושיטים מים לפליטים צמאים אבל מצד שני הם סורקים בקשיחות בתי ערבים בחיפוש אחר נשק ואף נדרשים לפוצץ בתים בהם נמצא נשק. בביתו של השייך של הכפר מזהה אריק מחבל מסתתר (בנו של השייך) ויורה בו רגע לפני שהוא יורה ברמי ומציל בכך את חייו (יותר מאוחר יציל רמי את חייו של אריק ו"יסגור" בכך את החוב המוסרי).

פרק 8 - מאה מטרים של מוקשיםעריכה

פרק זה מתאר את היום האחרון של המלחמה. בלילה נתקל הגדוד במוצב ירדני ובראשו מבנה משטרה המאויש בחיילי הצבא הירדני ומוגן בשדה מוקשים. לאחר שהג'יפ המוביל עלה על מוקש הופך הג'יפ של המספר למוביל ההסתערות תוך נסיעה בשטח הממוקש. במהלך דקות אלו של נסיעה מורטת עצבים בוחנים אנשי הצוות את המשמעות של פציעה קשה, שיכולה לקרות בכל רגע, על גופם ועל חייהם. לאחר מעבר שדה המוקשים נלחם הגדוד מול אויב שמסרב להיכנע עד נפילת אחרון הלגיונרים דבר שזוכה להערכת החיילים שרשמו על קיר המוצב "משטרת הליגיונרים האמיצים".

פרק 9 - גופות צפות בזרםעריכה

הלחימה הסתיימה והגדוד הגיע ליריחו ולגשר אלנבי שם רואה המספר גופות צפות על פני מי הירדן. ממקומם בקרבת הגשר צופים החיילים בזרם הפליטים שמנסה לעבור לצד המזרחי של הירדן על גבי שרידיו של הגשר שפוצץ במהלך המלחמה.

פרק 10 - אצבעות של עופרתעריכה

החגיגות לאחר הניצחון. המדינה כולה חוגגת את שחרור ירושלים ורק חיילי הגדוד הפרושים ליד יריחו מרגישים מחוץ למעגלי החוגגים. מסביב למדורה הם רוקמים חלומות של אחרי המלחמה. לצערם הרב של חיילי הגדוד צווי הגיוס שלהם הוארכו כדי להחזיק בשטחים החדשים שנכבשו.

פרק 11 - המברקעריכה

כדי לעודד את רוח החיילים מקבל המספר אישור לקחת אותם לירושלים שם מקבל את פניהם ההמון הצוהל. הדבר הראשון שכולם עושים זה לטלפן הבייתה כדי להרגיע את המשפחה ולשאול לשלום חברים ובני משפחה אחרים שגם השתתפו בקרבות. התושבים הצוהלים ששים להזמין את החיילים המאובקים לבתיהם למקלחת וארוחה. המספר מוזמן לביתה של אישה בודדה שם הוא זוכה למקלחת שבסיומה היא נותנת לו את מדיו של בעלה שנלחם באותו זמן ברמת הגולן. בסיומה של ארוחת ערב ובדרך החוצה הוא רואה על שידה מברק משר הביטחון המודיע לאותה אישה על נפילת בעלה.

פרק 12 - "למה לא שמרת עליו ?"עריכה

היחידה בתעסוקה מבצעית כדי למנוע ממבריחים לחצות את הירדן. צוות הג'יפ שוכב במארב חוץ מרמי שמושאל כנהג ג'יפ לסיירת שמבצעת פטרול לאורך הירדן. באחד מעיקולי השביל עולה הרכב על מוקש ורמי נהרג. הצוות נוסע לתל אביב להלוויה של רמי ובדרך כולם עוברים בביתם ופוגשים את בני משפחתם. לאחר מספר שעות הם מתכנסים בביתו של רמי שם זועקת האם השכולה למספר "אתה! למה לא שמרת עליו?". בזמן היותם שם מגיע הדוור עם גלויה מרמי ובה כתוב רק משפט אחד "באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה...".

השפעת הספרעריכה

מייד עם פרסומו הפך הספר לפופולרי, נקנה בעשרות אלפי עותקים, הודפס בעשרות מהדורות ותורגם ל-7 שפות. ב-1970 תורגם הספר לאנגלית והופץ בארצות הברית בשם "פטרול על הירדן"[2].

התמקדות הספר בחוויותיהם של הלוחמים ובעיקר במטמורפוזה שעובר רמי מהמתנה למלחמה בתחילת הספר עד שנאתה בסופה דיבר אל רבים מהלוחמים שהשתתפו בקרבות ונחשפו להרג מצד אחד ולמציאות חדשה של פליטים, כיבוש ושליטה על עם זר מצד שני.

מכמה בחינות ספר זה ראה את העתיד מבעד לעשן חגיגות הניצחון וחזה את הפילוג בעם בין המצדדים בהחזרת השטחים לבין הדוגלים בהישארות שם.

בעקבות הצלחת הספר התכוונו משקיעים ב-1968 להסריט את הספר לפי תסריט שהכין יגאל לב ובבימויו של יונה זרצקי[3]. בסופו של דבר בוטלה התוכנית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה