מצואו באשו

מצוּאוֹ באשו (ביפנית: 松尾芭蕉‏; 1644 – 28 בנובמבר 1694) – שם עט (האיגו ביפנית) של משורר יפני מתקופת אדו. נחשב כמי שרומם את צורת השירה היפנית המכונה הייקו לדרגות העליונות ביותר, אף על פי שבזמנו היה באשו ידוע כמשורר בסגנון הקרוי "האיקי נוֹ רנְגָה" (חרוזים מקושרים, קומיים למחצה, שנוצרו על ידי קבוצה של משוררים). במאה ה-19 התפתח מהבית הראשון של הרנגה (הקרוי הוֹקוּ) סוג חדש של שירה הידוע כ"האיקי". היה זה המשורר שיקי מתקופת מייג'י שכינה לראשונה סוג שירה זו "הייקו".

מצואו באשו
松尾芭蕉

לידה	1644 בית לידתו של באשו, מחוז איגה, שוגונות טוקוגאווה
פטירה	28 בנובמבר 1694 (בגיל 50 בערך) Midōsuji, Settsu Province, שוגונות טוקוגאווה
שם לידה	金作
מדינה	יפן
מקום קבורה	Gichū-ji
שם עט	甚七郎, 甚四郎, 俳聖
שפות היצירה	יפנית
סוגה	haikai
זרם ספרותי	Shōfū haikai
יצירות בולטות	Oku no Hosomichi, The Seashell Game, Nozarashi Kikō

שמות

"מצואו" היה שם משפחתו של המשורר, אך לרוב מתייחסים אליו כאל "באשו" ומשמיטים את שם המשפחה. הוא היה ידוע כקינסאקוּ כילד, ומוּנפוּסה כשבגר. הוא השתמש בכמה שמות ספרותיים. השם הראשון שנטל לעצמו היה טוֹסֶיי שמשמעו אפרסק בוסר (או "אפרסק בכחול") מחווה למשורר הסיני לי פו שמשמעות שמו "שזיף בלבן". את שמו באשו שפירושו "עץ בננה", נטל לאחר שקיבל מתלמידו עץ בננה ושתל אותו בסמוך לבקתתו. נאמר שהאקלים היה קר מידי מכדי שהעץ יישא פירות, וכי הוא התכוון ששם העט יכוון לרעיון של משורר חסר־תועלת, או לפחות את החיבה למה שהוא חסר־תועלת.

קורות חיים

הוא נולד באוּאנוֹ במחוז "איגה" שליד קיוטו. הוא היה בנו של סמוראי מדרגה נמוכה שמת ב-1656 כשבאשו היה בן 12. באשו עבד תחילה בשרותו של האציל המקומי, טוֹדוֹ יוֹשיטאדה שהיה מבוגר ממנו בשנתיים בלבד. שניהם נהנו לכתוב הייקו ועבודותיו הידועות הראשונות של באשו נכתבו סביב 1662. ב-1664 הודפסו שיריו הראשונים בקיוטו. בתקופה זו אימץ באשו את השם, בעל המקור הסמוראי, מונפוסה. ב-1666 מת פטרונו ובאשו העדיף לעזוב את ביתו מאשר לשרת אדון חדש.

על פי המסורת הוא חי בקיוטו לפחות חלק משש השנים הבאות. הוא הדפיס שירים בכמה אנתולוגיות בתקופה זו. ב-1676 עבר באשו להתגורר באדו (כיום טוקיו). הוא המשיך לכתוב, וב-1676 כבר היה ידוע כאמן של האיקי. הוא הדפיס ספרים בעצמו ושפט בתחרויות שירה. סביב באשו התקבצה עדת תלמידים, שבנו עבורו בחורף 1680 את בקתת באשו הראשונה.

באשו חש חוסר סיפוק מהצלחתו ופנה למדיטציה בסגנון זן לנחמה. בחורף 1682 נשרפה הבקתה, ואימו מתה בתחילת 1683. בחורף של 1683 בנו מאמיניו בקתה שנייה, אך הוא נותר חסר סיפוק. בסתיו 1684 הוא החל במסע שלו קרא אחר־כך "רשומות של שלד סחוף רוחות" ("נוזאראשי קיקו"), הכותרת של יומן המסע שהכיל סיפורים ושירים שהפיק עם תום המסע. המסע החל מאדו להר פוג'י, לאיסה, אואנו וקיוטו לפני שחזר לאדו בקיץ 1685.

לפי מקצב הליכתו המהיר במסעותיו, יש המשערים כי ייתכן שבאשו היה נינג'ה. מסעותיו אפשרו לבחון את התנאים במחוזות השונים ולשמוע את החדשות האחרונות, מידע משמעותי לשליטי שוגונות טוקוגאווה, שנהגו להעסיק נינג'ות לעבודה מסוג זה. מקום הולדתו של באשו במחוז איגה היה עשיר במסורת של נינג'ה, וייתכן שהיה שומר ראשו של טודו יושיטאדה בצעירותו. עם זאת, רק חוקרי ספרות מעטים כיום מקבלים ברצינות את הטענה כי היה מרגל עבור שוגונות טוקוגאווה.

נראה כי המסע הצליח להוציאו מהמרה השחורה בה לקה וכתביו במשך השנים הבאות מספרים על הנאתו השלווה מידידות ומהטבע. הוא ערך מסע קצר לקשימה בסתיו של 1667 על מנת לצפות בירח הקציר (הירח המלא בתקופת יום השוויון הסתווי), ושוב הוציא יומן מסע, "טיול למקדש קשימה" (קשימה קיקו).

בחורף של אותה שנה הוא החל מסע ארוך נוסף, לאחר שנערכה לו פרידה "שנראתה כמו פרידה מאציל נכבד". בדרכו עבר באואנו, אוסקה, סומה, אקאשי, קיוטו, נגויה, האלפים היפניים וסאראשינה שם צפה בירח הקציר. המסע מאדו לאקאשי מתואר ב"רשומות של תרמיל בלוי מנסיעות" (אוֹי נוֹ קוֹבּוּמי), ובו הוא מפרט את אמונתו בהאיקי כסוג אמנות מרכזי. המסע לסאראשינה מתואר ב"ביקור בכפר סאראשינה" (סאראשינה קיקו).

לקראת סוף אביב 1689 הוא החל מסע קשה יותר לאדמות השוממות של צפון הונשו. המקומות בהם עצר במסע זה היו "ניקוֹ טוֹשוֹגוּ", "מאטסוּשימה", "קיסאגאטה" ו"קאנאזאווה" ובחלק האחרון של מסעו זה עבר באי "סאדוֹ". כרגיל הפיק מסע זה יומן מסע "הדרך הצרה לצפון הרחוק" (אוֹקוּ נוֹ הוֹסוֹמיצ'י) שהמוטיב השולט בו הוא המושג "סאבּי" הזדהותו של האדם עם הטבע. כרכים נוספים פיתחו את הרעיון: "דין וחשבון על שבעה ימים" (קיקיגאקי נאנוּקאגוסה) ו"שיחות ביאמאנאקה" (יאמאנאקה מוֹנדוֹ).

מסתיו 1689 ואילך בילה באשו שנתיים בביקור חברים ובמסעות קצרים סביב אזור קיוטו ואגם ביווה. במהלך תקופה זו הוא עבד על אנתולוגיה של יצירותיו שנאספה בידי חלק מתלמידיו "מעיל הגשם של הקוף" (סארוּמינוֹ), שבה הובעו עקרונותיו האסתטיים שאליהם הגיע במהלך מסעו לצפון.

בחורף 1691 חזר לאדו והתגורר בבקתת באשו השלישית שנבנתה בידי חסידיו. עם זאת, הוא לא נותר בודד, יחד איתו התגוררו אחיינו וחברה בשם ג'וּטי ששניהם לא היו בריאים, וכן זכה למבקרים רבים. באחד המכתבים התלונן כי אלה הותירוהו "בלא שלוות נפש". בסתיו 1693 הוא סירב במשך חודש לראות פני איש והפסיק התנזרות זו רק לאחר שאימץ את העיקרון של "קארוּמי" או "קלילות": מדיניות של חוסר מחויבות שאפשרה לו לחיות בעולם, אך להתעלות מעל תסכוליו. באשו נסע לקיוטו בפעם האחרונה בקיץ 1694 ובילה זמן מה באואנו ובקיוטו לפני שחזר לאוסקה. הוא מצא שם את מותו עקב מחלת קיבה, לאחר שכתב את ההייקו האחרון שלו:

旅に病んで

夢は枯野を

かけ巡る

Tabi ni yande

yume wa kareno wo

kake-meguru

בעת מסע, חולה:

חלומי משוטט על פני

שדות שוממים

עבודות

באשו היה זה שרומם את ההייקו מחרוזים קומיים, שנכתבו לרוב למטרות שעשוע, לצורה רצינית, חדורה ברוח הזן בודהיזם. רבים משירי ההייקו שלו היו למעשה שלוש השורות הראשונות של רנגה ארוכה יותר (שמבקרים מסוימים מחשיבים כעבודתו הטובה ביותר) ולא יצירה בפני עצמה, אך הם נאספו והודפסו בנפרד פעמים כה רבות ועבודתו הייתה השראה כבירה ליוצרים מאוחרים יותר כדוגמת קובאיאשי איסה ומאסאוקה שיקי. אחד מההייקו המפורסמים המיוחסים לו, "במצושימה \ אהה במצושימה \ במצושימה (松島や　ああ松島や　松島や, matsushima-ya / aa matsushima-ya / matsushima-ya)", המהלל את היופי שלא ניתן לתאר במילים של מפרץ מצושימה, נכתב למעשה בידי טאוואראבו, משורר מתקופת אדו.

באשו העדיף כתיבה ביום השנים־עשר של החודש העשירי על פי לוח השנה המבוסס על מחזור הירח ולהשתמש ב"שיגורה" (時雨), גשם סתווי קר כ"קיגוֹ" (מונח בהייקו, מילה שיש לה קונוטציה לעונה בשנה). באשו הרבה לטייל במהלך חייו ורבים מכתביו משקפים את חוויותיו ממסעותיו. ספרו "אוֹקוּ נוֹ הוֹסוֹמיצ'י" (奥の細道, הדרך הצרה למעמקים) שנכתב ב-1694 ונחשב כספרו הטוב ביותר הוא דוגמה נאה לכך. בספר זה, התיאורים הספרותיים של הנוף בו סייר משובצים בשירי הייקו בהם הוא כיום מפורסם.

ציטטות

• 見るところ花にあらずと云ふことなし、
  思ふところ月にあらずと云ふことなし。

miru tokoro hana ni arazu to ifu koto nashi,
omofu tokoro tsuki ni arazu to ifu koto nashi.

• • "אין דבר שאתה יכול לראות שאיננו פרח,
    אין דבר שאתה לא יכול לחשוב שאיננו ירח."

לקריאה נוספת

• הדרך הצרה לאוקו (אוקו נו הוסימיצ'י), מאת מצואו באשו. תרגם מיפנית והוסיף אחרית דבר יעקב רז. תל אביב: חרגול, עם עובד, תשס"ו 2006.

קישורים חיצוניים

• מצואו באשו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי מצואו באשו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מצואו באשו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• בשו מצואו (1644-1694), דף שער בספרייה הלאומית

• "Matsuo Bashō (松尾芭蕉)". Classical Japanese Database. Various poems by Bashō, in original and translation.
• "Interpretations of Bashō". Haiku Poets Hut. אורכב מ-המקור ב-2002-07-09. נבדק ב-2013-05-15. Comparison of translations by R. H. Blyth, Lucien Stryck and Peter Beilenson of several Bashō haiku.
• Norman, Howard (בפברואר 2008). "On the Poet's Trail". National Geographic Magazine. {{cite web}}: (עזרה) Travels along the path Matsuo Bashō followed for Oku no Hosomichi. Photography by Mike Yamashita.
• Norman, Howard (בפברואר 2008). "On the Poet's Trail". National Geographic Magazine. נבדק ב-2008-05-12. {{cite web}}: (עזרה) Interactive Travelogue of Howard Norman's journey in Basho's footsteps, including a map of the route taken.
• "An Account of Our Master Bashō's Last Days". Simply Haiku: A Quarterly Journal of Japanese Short Form Poetry. A translation by Nobuyuki Yuasa of an important manuscript by Takarai Kikaku, also known as Shinshi, one of Bashō’s followers.
• "Matsuo Bashō - Complete Haiku in Japanese". André von Kugland.
• bashoDB