בואינג AH-64 אפאצ'י

מסוק קרב אמריקאי
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.


בואינג AH-64 אפאצ'י (אנגלית: Apache) הוא מסוק קרב, מן המתקדמים בעולם, בעל שני מנועי טורבו-ציר, דו מושבי, מתוצרת ארצות הברית. למסוק מערכת חיישנים המותקנת בחרטומו ונועד לרכישת מטרות ולראיית לילה, והוא חמוש בתותח בקוטר 30 מ"מ המותקן בין שני כני הנסע הראשיים בחלקו הקדמי של גוף המסוק ועוד ארבע נקודות לתליית חימוש המותקנות על הכנפיים הקצרות של המסוק ועליהן מותקנים בדרך כלל טילי AGM-114 הלפייר ופודים לרקטות מסוג הידרה 70. בתכנון המסוק הושקע מאמץ רב לבניית יכולת הישרדות, ביניהן יתירות של מערכות.

AH-64A אפאצ'י
Hatzerim 270613 Apache.jpg
אפאצ'י AH-64A של חיל האוויר הישראלי, טייסת 190, יוני 2013
מאפיינים כלליים
סוג מסוק קרב
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
יצרן בואינג (משנת 1997 ועד היום)
אגוסטה-ווסטלאנד (1998-2004)
מקדונל דאגלס (עד 1997)
יוז מסוקים (עד 1984)
טיסת בכורה 30 בספטמבר 1975
תקופת שירות 26 בינואר 1984 – הווה
צוות 2 אנשי צוות
יחידות שיוצרו 2,000 (יוני 2003)
משתמש ראשי צבא ארצות הברית
חיל האוויר הישראלי
חיל האוויר המצרי
Royal Netherlands Air Force
כוחות ההגנה העצמית היבשתיים של יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מחיר בין 18 ל-20 מיליון דולר
ממדים 
אורך 17.7 מטר
גובה 3.86 מטר
קוטר מדחף ראשי 14.63 מטר
משקל ריק 5,165 ק"ג (11,387 ליברות)
משקל טעון 8,006 ק"ג (17,640 ליברות)
משקל המראה מרבי 9,525 ק"ג (21,000 ליברות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ביצועים 
מהירות מרבית 365 קמ"ש (197 קשר) AH-64A\D
402 קמ"ש WAH-64D
קצב נסיקה 762 מטר לדקה (2,500 רגל לדקה)
טווח טיסה מרבי 482 ק"מ (260 מייל ימי)
סייג רום 6,400 מטר (21,000 רגל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חימוש 
תותחים תותח אוטומטי M-230 בקליבר 30 מ"מ, 1,200 פגזים
טילים טילי נ"ט הלפייר I ו II, עד 16 טילים. טילי אוויר-אוויר, סיידווינדר AIM-9, סטינגר.
בישראל יכול לשגר גם טילי גיל.
רקטות רקטות הידרה 70, FARR, עד ארבע כוורות.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנעה 
שני מנועים,מחברת "ג'נרל אלקטריק" דגם T700-GE-701 בעלי הספק של 1,536 כ"ס כל-אחד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרשים
McDONNELL DOUGLAS AH-64 APACHE.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 החל צבא ארצות הברית בתכנית שנקראה "מסוק קרב מתקדם" (Advanced Attack Helicopter, AAH) ונועדה להחליף את מסוקי הקרב מדגם בל AH-1 קוברה. חברת יוז איירקראפט החלה בתכנונו של המסוק, שנקרא תחילה דגם 77. אב הטיפוס, שסומל YAH-64, המריא לראשונה ב30 בספטמבר 1975. ב1976 העדיף הצבא את הדגם של חברת יוז על פני הדגם המתחרה של חברת בל, וב1982 אושר ייצור המסוק בקנה מידה מלא. בצבא ארצות הברית נקרא המסוק "אפאצ'י", על שם שבט האינדיאני בעל אותו שם, כחלק מהמסורת בצבא ארצות הברית לכנות מסוקים על שם שבטים אלה.

פיתוח המסוק וייצור המשיך גם לאחר שחברת יוז נרכשה על ידי מקדונל דאגלס ב1984, והמסוק נכנס לשירות בצבא ארצות הברית באפריל 1986. במרץ 1997 סופקו לצבא המסוקים הראשונים מדגם AH-64D לונגבאו. ייצור המסוק ממשיך גם לאחר המיזוג בין מקדונל דאגלס ובואינג. נכון לשנת 2020 יוצרו למעלה מ-2,400 מסוקי AH-64, מן הדגמים השונים.

צבא ארצות הברית הוא המפעיל הגדול ביותר של המסוק. בנוסף לארצות הברית מופעל המסוק על ידי הכוחות המזויינים של מדינות רבות, ובהן יפן, הולנד, סינגפור ואיחוד האמירויות הערביות. המסוק נבנה ברישיון בממלכה המאוחדת, בה הוא מכונה אוגוסטה ווסטלנד אפאצ'י. המסוק מופעל גם על ידי חיל האוויר הישראלי ומכונה פתן (דגם A) ושרף (דגם D, לונגבו).

מסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית הופעלו בזירות עימות רבות, ובהן בפנמה, במפרץ הפרסי, בקוסובו, אפגניסטן ועיראק; בשתי הזירות האחרונות הופעלו גם מסוקים של חיל האוויר המלכותי הבריטי. מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר הישראלי הופעלו בזירות הלחימה בלבנון וברצועת עזה.

פיתוחעריכה

תכנית מסוק קרב מתקדםעריכה

במהלך מלחמת וייטנאם ובמשך שנות ה-60 של המאה ה-20 לא הפעיל צבא ארצות הברית מסוקי קרב, כלומר מסוקים שנבנו מראש לתכלית זו. במקום זאת הופעלו מסוקים לתובלה כללית, בעיקר מדגם בל UH-1 אירוקוי ("יואי") שחומשו במקלעים ובפודים של רקטות. בתחילת שנתו ה-60 החל משרד ההגנה של ארצות הברית בבחינת צרכי הכוחות המזוינים של ארצות הברית והצורך במסוק קרב ייעודי, ועל פי האפיון שגובש יוצר מסוק הAH-56 שאיין. בשל קשיים טכניים רבים בוטל פרוייקט זה ב1972, לטובת פרוייקטים אחרים, כמו מטוסי התקיפה פיירצ'יילד A-10 ת'נדרבולט II עבור חיל האוויר של ארצות הברית וההוקר סידלי הרייר עבור חיל הנחתים.

צבא ארצות הברית נותר ללא מענה, וחיפש כלי טיס למשימות נגד טנקים ושיהיה תחת פיקוד הצבא ולא תחת זרוע אחרת; הסכם קי ווסט מ1948 שגובש על ידי שר ההגנה דאז, ג'יימס פורסטל, קבע בין השאר שהצבא לא יפעיל מטוסים בעלי כנף קבועה. הצבא רצה מסוק שיהיה טוב יותר ממסוק התקיפה אותו הפעיל באותה עת, הAH-1 קוברה, בכל התחומים: עוצמת אש, ביצועים וטווח, ובפרט דרש הצבא שלמסוק תהיה יכולת יכולת תמרון שתאפשר לו טיסה נמוכה מאד (NOE,‏ nap-of-the-earth). ב15 בנובמבר 1972 פרסם צבא ארצות הברית בקשה להצעות (Request For Proposals) למסוק תקיפה מתקדם, (AAH,‏ Advanced Attack Helicopter). בספטמבר 1973 הגדיר הצבא את חמשת הפרוייקטים החשובים ביותר שלו, ואחד מהם היה ה-AAH.

הצעות למסוק תקיפה מתקדם הוגשו על ידי חברות בל, יוז, לוקהיד, סיקורסקי, בואינג ורטול וגראמן (שתי האחרונות הגישו הצעה משותפת), וב1973 בחרה מחלקת ההגנה של ארצות הברית את הצעותיהן של חברות בל ויוז שתעלינה לשלב הסופי של התחרות. כל אחת מהחברות בנתה אבטיפוס של הדגם אותו הציעה, ואבות הטיפוס עברו תכנית ניסויי טיסה. דגם 77/YAH-64A של חברת יוז טס לראשונה ב30 בספטמבר 1975 ולמחרת, ב1 באוקטובר, טס לראשונה דגם 409/YAH-63A של חברת בל. לאחר בחינת תוצאות הניסויים בחר הצבא בדגם של חברת יוז, בין השאר בזכות הרוטור שלו שהיה בן ארבעה להבים ובעל עמידות גבוהה יותר לנזקים, וכן בשל חוסר היציבות של מערכת כני הנסע של דגם YAH-63.

לאחר בחירת הדגם זוכה נכנסה תכנית "מסוק קרב מתקדם" לשלב השני. נבנו עוד שלושה מסוקי AH-64 מדגם קדם-סדרתי, בנוסף לשני אבות הטיפוס שנבנו לשלב התחרות. שני אבות הטיפוס וציוד הקרקע שודרגו לרמת הדגמים הקדם-סדרתיים, ובכל המסוקים בוצעה אינטגרציה של מערכות נשק וחיישנים. כל המערכות הללו נוסו ונבחנו במהלך שלב זה, כולל מערכת הטילים נגד טנקים מדגם AGM-114 הלפייר, שפיתוחם החל ב1974.

ייצור סדרתיעריכה

ב1981 הועברו שלושת מסוקי הקדם-ייצור לצבא ארצות הברית לבחינה מבצעית. הצבא היה שבע רצון מהבחינה שערך, אך הוחלט לשדרג את המנועים לדגם חזק יותר, ג'נרל אלקטריק T700-GE-701, בעל דחף של 1,690 כוח סוס. בסוף אותה שנה העניק הצבא למסוק את השם "אפאצ'י", על שם השבט האינדיאני בעל אותו שם, על פי המסורת בצבא להעניק שמות כאלה למסוקי הצבא. ב1982 אושר מעבר לייצור המסוק בהיקף מלא וב1983 נערך טקס הגלילה של המסוק הסדרתי הראשון במפעלי חברת יוז במסה, אריזונה.

ב1984 נרכשה חברת יוז על ידי חברת מקדונל דאגלס תמורת סכום של 470 מיליון דולר אמריקני (כ-1.6 מיליארד דולר במחירי 2019).[1] ב1997 התמזגו מקדונל דאגלס ובואינג, וייצור המסוק המשיך בתאגיד החדש. נכון ל-1986 הייתה עלות ייצורו של מסוק אחד (לא כולל עלויות נלוות, כמו מחקר, תכנון וכיו"ב) 7 מיליון דולר (כ-16.3 מליון דולר במחירי 2019),[1] ובחישוב כלל ההוצאות היה מחירו של מסוק בודד 13.9 מיליון דולר (כ-32.5 מיליון דולר במחירי 2019).[1]

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 בחנה מקדונל דאגלס את האפשרות לייצר את דגם AH-64B, עם תא טייס משודרג, מערכת בקרת ירי ושיפורים נוספים. ב1988 אושר תקציב לתכנית בכמה שלבים לשיפור מערכות החיישנים ונשק, אך בשל פיתוחים טכנולוגיים שהבשילו באותה עת בוטלה התכנית לטובת שינויים שאפתניים יותר. באוגוסט 1990 אישרה מחלקת ההגנה את פיתוח דגם D של האפאצ'י, והמסוק הראשון מדגם זה טס ב15 באפריל 1992. בחינת אב הטיפוס הסתיימה באפריל 1995. במהלך הניסויים נערך תרגיל שדימה קרב בין מסוקים משני הדגמים: ששה מסוקים מדגם AH-64D מול קבוצה גדולה יותר של מסוקים מדגם AH-64A. תוצאות התרגיל הראו שלמסוקים מדגם D הייתה שרידות גבוהה פי שבעה מזו של המסוקים מדגם A ויכולת קטל גבוהה פי ארבעה. ב13 באוקטובר 1995 אושר מעבר לייצור דגם D בקנה מידה מלא, ובאוגוסט 1996 אושר תקציב להשבחת 232 מסוקים מדגם A לדגם D בהיקף 1.9 מיליארד דולר, לחמש שנים. המסוק הסדרתי מדגם D טס לראשונה ב17 במרץ ב1997. המסוק סופק לצבא ב31 במרץ.

ייצור המסוק נעשה בארצות הברית וגם במדינות אחרות. חברת אגוסטהווסטלנד מייצרת מספר מרכיבים של המסוקים, עבור השוק הבינלאומי וגם עבור מסוקי אגוסטהווסטלנד אפאצ'י של הצבא הבריטי. גוף המסוק יוצר עד 2004 על ידי חברת טלדיין ראיין אירונאוטיקל, והחל מאותה שנה מיוצר גוף המסוק בלבדית על ידי קוריאה איירוספייס אינדוסטריז. העברת הייצור הובילה לסכסוך משפטי ממושך בין טלדיין ראיין לבואינג.

עלותה של תכנית ה-AH-64D עד 2007 הייתה 11 מיליארד דולר. באפריל 2006 הוענק לבואינג חוזה בהיקף 67.6 מיליון דולר, לשדרוג מסוקים מדגם A לדגם D. בואינג מתכננת להפסיק את התמיכה בדגם A, ולפיכך מעודדת החברה משתמשים זרים לשדרג את מסוקיהם לדגם D.

פיתוח עתידיעריכה

במאי 2019 חשפה חברת בואינג כי היא בוחנת במנהרת רוח דגם של מסוק אפאצ'י עם רוטור דוחף שיהיה מותקן בקצה האחורי של המסוק ובעל כנפיים קצרות. שיפורים אלה אמורים לתת למסוק טווח גדול יותר ומהירות רבה יותר. רוטור הזנב יישאר, וסידור המדחפים יישאר במבנה שהיה במסוק הAH-56 שאיין, שבוטל בשנות ה-60. תכנון זה אמור להתחרות במכרז ה-FLRAA ‏(Future Long-Range Assault Aircraft, כלי טיס עתידי ארוך טווח לתקיפה) של צבא ארצות הברית, תכנית שהיא כשלעצמה חלק מתכנית רחבה יותר, FVL‏ (Future Vertical Lift, הנפה אנכית עתידית), שנועדה לבחון את הדור הבא של המסוקים עבור הכוחות המזויינים של ארצות הברית.[2][3]

תכנון ומבנהעריכה

סקירה כלליתעריכה

למסוק הAH-64 אפאצ'י רוטור מסוק בעל ארבעה להבים ורוטור זנב, גם הוא בעל ארבעה להבים. צוות המסוק מונה שניים, טייס ומקלען, היושבים בתא הטייס בתצורת טנדם, כאשר הטייס יושב בתא האחורי, המוגבה. ניתן להטיס את המסוק משני התאים, וכן להפעיל את צירופים שונים של מערכות הנשק משני התאים. למסוק שני מנועי טורבו-ציר מתוצרת ג'נרל אלקטריק, מדגם T700, שצינורות הפליטה שלהם ממוקמים גבוה בשני צידי הגוף. דגמי המסוק השונים מונעים על ידי דגמים שונים של מנוע זה, למעט דגמי המסוקים שבשירות צבא בריטניה, המונעים במנועים מתותרת רולס-רויס (ראו טבלה). ב2004 החלה חברת ג'נרל אלקטריק בייצור דגם מתקדם של המנועים, T-700-GE-701D, בעלי 2,000 כוח סוס, עבור המסוקים מדגם D.

בתכנון המסוק הושם דגש רב על שרידות. חופת תא הטייס עשויה מזכוכית משוריינת ומתוכננת לשרוד התרסקות. כיסאות הטייס מצופים בקוולר למתן הגנה נוספת, ותא הטייס ממוגן כך שיוכל לשרוד פגיעת פגז תותח בקוטר 23 מ"מ. בתא הטייס יש מיגון בין התאים, כדי שלפחות אחד מאנשי הצוות ישרוד פגיעה במסוק ויוכל להטיס אותו למקום בטוח. להבי הרוטור הראשי עשויים מחומר מרוכב (גרפיט), ושפת ההתקפה שלהם עשויה מטיטניום, על מנת לעמוד בפגיעות קלות של צמרות עצים וכדומה, והלהבים מתוכננים שיוכלו לשרוד פגיעה של תותח 23 מ"מ. המסוק נושא מיגון במשקל 1.1 טון, במיוחד על מערכות רגישות כמו המנועים. למסוק מיכלי דלק נאטמים מעצמם, וגוף המסוק בנוי כך שישרוד התרסקות תוך גרימת מינימום פגיעה בצוות, על ידי הגדלת החוזק המבני של גוף המסוק, שימוש בכני נסע הבנויים לספיגת אנרגיה בנחיתות קשות, מושבים לטייסים מחוזקים ומשוריינים, ומערכת דלק בעלת מיגון כנגד התרסקויות. למסוק שני מנועים, וניתן להמשיך ולהטיס את המסוק גם אם רק אחד מהמנועים פועל.

מעבר להגנה הפיזית מצוייד המסוק גם במערכות לוחמה אלקטרונית לשיבוש מכ"ם אויב ולהטעיית טילים מונחי חום.

אוויוניקה ורכישת מטרותעריכה

אחד החידושים הגדולים שהציג האפאצ'י הייתה כוונת קסדה, שנקראה IHADSS‏ (Integrated Helmet and Display Sighting System, מערכת תצפית ותצוגה משולבת קסדה). התצפית מוקרנת לטייס על עינית המשולבת בקסדה, והטייס יכול לשעבד את תותח המסוק לקסדה, כך שהתותח יופנה לכיוון אליו מופנה מבטו של הטייס. לחילופין ניתן לקבע את התותח כך שיופנה קדימה, ללא תזוזה, או לשלוט על כיוונו באמצעות מערכת רכישה וציון מטרות, TADS{{כ}] (Target Acquisition and Designation System). מערכת זו משולבת עם מערכת ראיית הלילה, PNVS‏ (מערכת ראיית לילה לטייס, Pilot Night Vision System). בדגמים מתקדמים יותר הוחלפה מערכת זו במערכת ארוהד (Arrowhead) מתוצרת לוקהיד מרטין.

בצבא ארצות הברית משולבת במסוק מערכת לתחקור ביצועי ירי, המודדת את רמת הדיוק בירי תותח, רקטות וטילים. נותני הירי משודרים למערכת קרקעית, שם נמדדות התוצאות. הביצוע הסטנדרטי בירי תותח הוא פגיעה אחת לכל 30 כדורים ברכב גלגלי מטווח 800 עד 1,200 מטרים.

ב2014 נמסר כי חיישנים חדשים, שיאפשרו הקרנת תמונה צבעונית בתאי הטייס נמצאים בפיתוח. זאת, במקום התצוגה בשחור לבן שהייתה קיימת במסוקים עד אז והייתה בעלת הפרדה נמוכה.[4] החוזה הראשון לייצור מערכות כאלו הוענק לחברת לוקהיד ב2016 לשדרוג מערכת ארוהד כך שהתצוגה תהיה בעלת הפרדה גבוהה, תצוגה צבעונית, בעלת טווח ארוך יותר ושדה ראייה רחב יותר.[5] החל מ-2014 עוסק צבא ארצות ברית בהתאמת מסוקי האפאצ'י לפעולה במרחב הימי, כחלק מהמגמה הכללית של הפנטגון להעביר את המוקד לזירת האוקיינוס השקט. התאמת המסוקים לזירה זו כוללת שיפורים במערכות האוויוניקה והחיישנים, ובכלל זה מערכת מכ"ם ארוכת טווח, בעלת כושר לגילוי כלי שיט קטנים במים רדודים, סמוך לחוף, שיפורי תוכנה שנועדו לניהול מטרות ימיות, ומערכות דאטא לינק לשיפור התקשורת עם גורמים ידידותיים.[6]

חימושעריכה

ניתן להתאים את מסוק האפאצ'י למשימות רבות ומגוונות. המסוק חמוש בתותח אוטומטי בקליבר 30 מ"מ מדגם M230E1 מופעל שרשרת, המותקן בחלקו הקדמי של הגחון. בנוסף לתותח יכול המסוק לצאת תצורות חימוש שונות התלויות על הפיילונים שמתחת לכנפיו הקצרות. החימוש העיקרי של מסוק האפאצ'י הוא טיל הAGM-114 הלפייר נגד טנקים. טילי ההלפייר מונחי לייזר בדגם המקורי ומונחי מכ"ם בדגם החדש. גדוד של מסוקי אפאצ'י, המונה 18 מסוקים, יכול לשאת 288 טילים, וכל טיל הלפייר יחיד יכול להשמיד טנק. בנוסף, נושא המסוק רקטות בקוטר 70 מ"מ מדגם הידרה 70. באוקטובר 2015 החל צבא ארצות הברית להצטייד במערכת APKWS‏ (Advanced Precision Kill Weapon System, דיוק מתקדם מערכת נשק הרג) עבור רקטות ההידרה.[7]

להלן כמה מתצורות החימוש האופייניות למסוק, על פי צבא ארצות הברית:[8]

משימה פגזים לתותח טילי הלפייר רקטות הידרה 70 מהירות מקסימלית

(קשר/קמ"ש)

קצב טיפוס

(מטרים/שנייה)

משך משימה

(שעות)

נגד טנקים 1200 16 0 148 קשר (274 קמ"ש) 300 2.5
חיפוי 1200 8 38 150 קשר (278 קמ"ש) 262 2.5
ליווי מסוקי תובלה 1200 0 76 153 קשר (283 קמ"ש) 244 2.5

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 נבחנה התקנת אמצעי חימוש נוספים על מסוקי האפאצ'י, ובהם גרסה של טילי הכתף נגד מטוסים ריית'און FIM-92 סטינגר, טילי אוויר-אוויר מסוג AIM-9 סיידוויינדר וטילים נגד קרינה מסוג AGM-122 סיידארם. בתחילה נבחרו טילי סטינגר, ונשקלו גם גרסת אוויר אוויר של טילי הסטארסטריק הבריטיים. טילי סטינגר מותקנים על מסוקים בצבאות שבהם אין די מטוסי קרב להשגת עליונות אווירית. בדגם AH-64E לא ניתן היה, לכתחילה, לשאת טילי סטינגר, כדי לפנות מקום לשאת ציוד להגנה עצמית של המסוק, אך יכולת נשיאת הטילים הושבה למסוק לאחר דרישת חיל האוויר של דרום קוריאה.[9]

המסוק יכול לשאת מיכלי דלק על הפיילונים המותקנים על כנפיו הקצרות של המסוק, כדי להגדיל את הטווח ואת משך המשימה. בנוסף, ניתן לשאת על כנפים קצרות אלה חיילים, לתובלת חירום.[10]

מסוקי אפאצ'י מדגם E יכולים לשלוט על כלי טיס בלתי מאוישים, המופעלים על ידי צבא ארצות הברית לביצוע משימות סיור שבוצעו לפני כן על ידי מסוקי בל OH-58 קיואה. צוות האפאצ'י יכול לקבל שליטה על כטמ"מים מדגמי AAIRQ-7 שאדו וג'נרל אטומיקס MQ-1C גריי איגל מידי התחנה הקרקעית דרך תקשורת דאטהלינק מאובטחת.[11][12]

מעבר לסוגי החימוש הקונבנציונליים, הציעה חברת בואינג לחמש מסוקי אפאצ'י בנשק אנרגיה מכוונת. החברה פיתחה נשק לייזר קטן, שלכתחילה נועד כנגד כלי טיס בלתי מאוישים. נשק זה כלל טלסקופ בעל רזולוציה גבוהה שנןעד להכווין קרן בעוצמה של 2 עד 10 קילוואט, בקוטר כ-20 מ"מ לטווח של כ-10 קילומטרים.[13] מסוקי אפאצ'י שבהם מותקן נשק זה יוכלו להשמיד באמצעותו ציוד תקשורת של האויב. ב26 ביוני 2017 הכריזו צבא ארצות הברית וחברת ריית'און על ביצוע ניסוי מוצלח במהלכו השמיד מסוק אפאצ'י בהצלחה מטרה באמצעות נשק לייזר.[14]

ב14 ביולי 2016 דווח על הצלחה בניסויי ירי של טילי אוויר קרקע נגד טנקים מסוג ברימסטון, מתוצרת MBDA ממסוקי אפאצ'י.[15] בינואר 2020 הודיע צבא ארצות הברית על חימוש מסוקי האפאצ'י מדגם E בטילי ספייק NLOS ("תמוז") כפתרון ביניים עד לרכישת סוגי חימוש מתקדמים יותר.[16]

הנעהעריכה

המסוק מונע על ידי שני מנועי "ג'נרל אלקטריק" T700-GE-701 בעלי הספק של 1,536 כ"ס (1,145 קילוואט) כל-אחד, דבר המקנה למסוק מהירות מרבית של 365 קמ"ש (197 קשר), טווח פעולה של כ-482 ק"מ (260 מייל ימי) וסייג רום של 21,000 רגל (6.4 קילומטרים).

שירות מבצעיעריכה

צבא ארצות הבריתעריכה

המאה ה-20עריכה

צבא ארצות הברית קיבל רשמית את מסוק ה-AH-64 הסדרתיים הראשונים בינואר 1984. אימון הטייסים הראשונים החל מאוחר יותר באותה שנה. היחידה המבצעית הראשונה, הגדוד ה-7 בחטיבת הפרשים ה-17, החל את אימוניו באפריל 1986 בפורט הוד, בטקסס. שתי יחידות מבצעיות ראשונות, עם 68 מסוקים, נפרשו לאירופה בספטמבר 1987 והשתתפו בתרגילים גדולים.

עם כניסתו של המסוק לשירות מבצעי התבררו יכולותיו הייחודיות, ובהן מערכת הFLIR לראיית הלילה שבה מצוייד המסוק. יכולות אלו מאפשרות למסוק פעולה מעבר לקו הקדמי של הכוחות, בניגוד למסוקי תקיפה קודמים שהיו מוגבלים לפעולה עד קו זה. מערכת הקשר שהותקנה במסוקי האפאצ'י מסוג HAVE QUICK, מערכת FHSS (מדלגת תדרים) זהה למערכת הקשר המותקנת בכלי טיס של זרועות אחרות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. זהות זו לא הייתה מתוכננת, אך היא מאפשרת תיאום ושיתוף פעולה בין זרועי ומבצעים משותפים. מסוקי אפאצ'י פועלים באופן אינטנסיבי עם מטוסים לסיוע אווירי קרוב כמו הפיירצ'ילד A-10 ת'נדרבולט II של חיל האוויר של ארצות הברית ומקדונל דאגלס AV-8B הרייר II של חיל הנחתים. בשיתופי פעולה אלו שימשו מסוקי אפאצ'י גם כצייני לייזר, כדי לחסוך בחימוש שלהם. "טבילת האש" של מסוקי האפאצ'י הייתה בפלישה האמריקאית לפנמה, מבצע "מטרה צודקת", בסוף דצמבר 1989. בסך הכל ביצעו המסוקים 240 שעות בגיחות מבצעיות במהלך המבצע, בהן תקפו מטרות שונות, בעיקר בלילה.

כמעט חצי ממסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית נפרסו לערב הסעודית לאחר פלישתה של עיראק לכווית באוגוסט 1990. במהלך הפתיחה של מבצע סופה במדבר, ב17 בינואר 1991, תקפו שמונה מסוקי אפאצ'י, שהונחו על ידי ארבעה מסוקי סיקורסקי MH-53 פייב לו, חלק מרשת מכשירי המכ"ם כדי לאפשר למטוסי התקיפה להגיע למטרתם מבלי להתגלות. כל אחד מהמסוקים שהשתתף בגיחה נשא מטען חימוש אסימטרי שכלל רקטות הידרה 70, טילי הלפייר ומיכל דלק אחד. במהלך השלב הקרקעי של המלחמה, שנמשך 100 שעות, השתתפו 277 מסוקים שהשמידו 278 טנקים וכן מספר רב של נגמש"ים וכלי רכב אחרים. מסוק אפאצ'י אחד התרסק לאחר שנפגע מרקטת RPG-7 מטווח קרוב. צוות המסוק שרד את ההתרסקות. בצד יעילותו הקרבית היו למסוק קשיים לוגיסטיים רבים. ממצאי בדיקה שנעשתה ב-1990 קבעו כי "יחידות תחזוקה לא הצליחו לעמוד בעומס העבודה הגבוה והלא צפוי של האפאצ'י..." כדי לספק חלקי חילוף עבור גיחות מבצעיות, קרקע צבא ארצות הברית, באופן לא רשמי, את כל מסוקי האפאצ'י בכל הזירות האחרות מלבד המפרץ הפרסי. בזירת הלחימה עצמה ביצעו המסוקים חמישית בלבד משעות הטיסה המתוכננות. בעיות אלו ניכרו עוד לפני מלחמת המפרץ.[17][18]

מסוקי אפאצ'י השתתפו בלחימה במלחמות יוגוסלביה בשנות ה-90 של המאה ה-20, באלו מתוכן שבהן התערבו כוחות נאט"ו, בבוסניה ובקוסובו. 24 מסוקים השתתפו בכוח משימה הוק של צבא ארצות הברית, שסייע לכוחות נאט"ו במלחמה בקוסובו. המסוקים הוצבו בבסיס באלבניה ב1999 ומשם פעלו באזור קוסובו. כדי להפעיל את הכוח נדרשו 26,000 טונות של אספקה, שהובאו ב-550 טיסות של מטוסי בואינג C-17 גלובמאסטר III, בעלות של 480 מיליון דולר (בין 700 מיליון למיליארד דולר, בערכי 2020).[1] הפעלת המסוקים נתקלה בבעיות שונות, ובהן אימון לא מספק של הטייסים, בעיות במערכת ראיית הלילה, במיכלי הדלק ובשרידות המסוק. ב27 באפריל 1999 התרסק מסוק אפאצ'י במהלך אימונים באלבניה בשל תקלה ברוטור הזנב, ובעקבות זאת קורקעו כל המסוקים בבלקנים כמה חודשים לאחר מכן.

המאה ה-21עריכה

בשנת 2000 כתב מייג'ור גנרל דיק קובי, מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, מזכר חריף לראש המטות המשולבים ובו העלה בעיות חמורות באימוני הטייסים ותקלות שונות שהיו למסוק.[19] לא היה אף טייס שהוסמך לטיסת לילה באמצעות משקפות לראיית לילה, וכך נמנעו פעילויות מבצעיות. העיתון וושינגטון פוסט פרסם כתבה על התקלות במסוק בעמוד הראשון, והעיר: "המסוקים המפוארים מסמלים את כל התקלות בצבא, עם כניסתו למאה ה-21: חוסר יכולתו לנוע במהירות, התנגדותו לשינוי, האובססיה לנפגעים, ומשבר הזהות של הצבא בעידן שלאחר המלחמה הקרה." במהלך מלחמת קוסובו לא ביצעו מסוקי אפאצ'י משימות מבצעיות, מחשש לאבדות.

מסוקי אפאצ'י הופעלו במלחמת אפגניסטן (מבצע "חירות מתמשכת") החל משנת 2001. המסוקים היו כלי הטיס היחיד שהיה יכול לספק סיוע אווירי קרוב מדוייק במהלך מבצע אנקונדה במרץ 2001. המסוקים נפגעו תכופות מירי ותוקנו במהירות במהלך הלחימה האינטנסיבית בתחילת המבצע. מסוקי אפאצ'י הופעלו לעיתים קרובות בצוותים קטנים, שלהם היה חופש פעולה מצומצם מאד במענה לאיומים ובניצול הזדמנויות. פעולת המסוקים בשטח דרשה דו-שיח ארוך עם פיקוד מרכזי שירד לפרטי פרטים של הפעולה בשטח. מסוקי AH-64D טסו באפגניסטן בדרך כלל ללא מכ"ם הלונגבאו שלהם, בשל היעדרם של איומים מצד כוחות שריון עויינים. ב21 בדצמבר 2009 אירעה תקרית אש ידידותית, כאשר צמד מסוקי אפאצ'י תקף כוחות בריטיים בשוגג, והרג חייל בריטי אחד.

מסוקי אפאצ'י השתתפו במלחמת עיראק (מבצע חופש לעיראק), שהחלה ב20 במרץ 2003. במהלך המתקפה על כרבלא, ב24 במרץ 2003, תקפו 33 מסוקים את החטיבה המשוריינת השנייה בדיווזיית מדינה, יחידה של המשמר הרפובליקני, כהכנה להתקפה של דיוויזיית החי"ר השלישית של צבא ארצות הברית. במהלך התקיפה נפגעו 31 מן המסוקים מנשק קל ורקטות RPG, שניים מתוכם ספגו נזק בלתי הפיך. מסוק נוסף הופל וטייסיו נשבו; לטענת העיראקים הופל המסוק בירי מרובה ציד של אזרח, אך האיש הכחיש מאוחר יותר כל קשר לכך. המסוק שהופל הושמד למחרת מן האוויר, כדי למנוע חשיפה של אמצעים מסווגים.[20]

במהלך מלחמת עיראק אבדוו מספר מסוקי אפאצ'י מאש אויב ומתאונות. ב17 בינואר 2006 הופל מסוק אפאצ'י על ידי טיל נ"מ מסוג סטרלה-2 בעיראק, למרות שהמסוק תוכנן כך שיוכל לחמוק מטילים כאלה.[21] ב2007 הושמדו ארבעה מסוקי אפאצ'י על הקרקע מאש מרגמות של לוחמי גרילה, שידעו על מיקומם של המסוקים בגלל צילומים שהעלו חייילים אמירקאיים לרשתות החברתיות.[22]

במהלך מלחמת אפגניסטן נפגעו כמה מסוקים בתאונות. עם זאת, מסוקי אפאצ'י רבים ספגו נזק רב ועדיין הצליחו להמשיך במשימתם ולשוב בשלום לבסיסם. עד שנת 2020 צבר צי מסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית יותר מ-4.5 מיליון שעות טיסה מאז המראת אב הטיפוס הראשון ב1975.[23] ביקורת שערך משרד ההגנה במאי 2011 מצאה שחברת בואינג גבתה מצא ארצות הברית לעיתים קרובות מחיר מופרז עבור חלקי חילוף שגרתיים למסוקים, ובהם האפאצ'י; גביית היתר נעה מ-33.3 אחוזים עד 177,475 אחוז.[24]

ב21 בפברואר 2013 נקלט בצבא ארצות הברית המסוק הראשון מדגם E (גארדיאן) המשופר. היחידה הראשונה שקלטה את המסוק הייתה הגדוד ה-1 (תקיפה), מרג'ימנט התעופה ה-229, בבסיס לואיס מקורד שבמדינת וושינגטון. עד 2013 קלטה היחידה 24 מסוקים מדגם זה.[25] המסוק הגיע לכשירות מבצעית ראשונית (initial operating capability,‏ IOC) בב27 בנובמבר באותה שנה.[26] במרץ 2014 נפרסו לאפגניסטן לראשונה מסוקים מן הדגם החדש. מאפריל עד ספטמבר 2014 היו מסוקי האפאצ'י AH-64E ברמת כשירות קרבית גבוהה, בשיעור של 88%.[27] היחידה סיימה את הפריסה באפגניסטן בנובמבר 2014, ועד אז צברה 11,000 שעות טיסה, כאשר כל מסוק מבצע בממוצע 66 שעות טיסה בחודש. מהירותו של דגם E גבוהה ב-20 קשר (כ-32 קמ"ש) מממהירותו של דגם D, ובכך מתקצר זמן התגובה של המסוק ב-57%. לדגם E צריכת דלק יעילה יותר וחסכונית יותר, וכך מתארך זמן השהייה של המסוקים מדגם זה בשדה הקרב מ-2.5 עד 3 שעות בדגם D ל-3 עד 3.5 שעות בדגם E. על פי דיווחים, לוחמי הטליבאן הופתעו מכך שמסוקי ה-AH-64E תוקפים מהר יותר ושוהים זמן ממושך יותר מעל היעד. מסוקים מדגם E פעלו גם בשיתוף עם כלי טיס בלתי מאוישים בינוניים וגדולים, לאיתור וזיהוי מטרות. 60% ממשימות האש הישירה של המסוקים היו בשיתוף כטמ"מים, כאשר בחלק גדול מהגיחות שלטו הטייסים בכלי הטיס הבלתי מאויישים והסתייעו במודיעין החזותי שנאסף בהם לקבלת תמונה מגובה רב יותר ובמשך זמן רב יותר, בעוד המסוקים עצמם נמצאים מחוץ לטווח הירי של המטרות.[28][29][30]

ב2014 החל צבא ארצות הברית ביישום תכנית להעביר את כל מסוקי האפאצ'י שברשות יחידות המילואים שלו ויחידות המשמר הלאומי ליחידות האוויריות של הצבא הרגיל, כדי שישמשו כמסוקי תצפית וסיור, במקום מסוקי הבל OH-58 קיואה. הצבא העריך שהפעלת מסוקי אפאצ'י למטרה זו תהיה זולה יותר משדרוג מסוקי הקיואה או רכישת מסוק תצפית וסיור חדש. כאמור, מסוקי אפאצ'י יכולים לשלוט על כטמ"מים, כמו כלי הטיס מסוג ג'נרל אטומיקס MQ-1C גריי איגל, לביצוע משימות סיור אוויריות. מחקר שנעשה ב-2010 מצא שצירוף של מסוקי אפאצ'י וכטמ"מים הוא החלופה הטובה ביותר, במונחי עלות-תועלת, לרכישת מסוק חדש. על פי המחקר, צירוף כזה ייתן מענה ל-80% מהדרישות במשימות הסיור, לעומת 20% בלבד בשימוש במסוקי ה-OH-58 הקיימים או 50% בשימוש במסוקי OH-58 משודרגים. יחידות המשמר הלאומי, שהיו עתידות לאבד את מסוקי התקיפה שלהן, ביקרו את ההחלטה.[31][32] במרץ 2015 הורכבה יחידת סיור ותקיפה ראשונה, מורכבת מ24 מסוקי אפאצ'י ו-12 כטב"מים מסוג AAI RQ-7 שאדו (Shadow).[33]

ביולי 2014 הודיע הפנטגון שמסוקי אפאצ'י נשלחו לבגדאד כדי לנגן על אנשי השגרירות מהתקפות של אנשי המדינה האסלאמית. ב4 באוקטובר 2014 החלו מסוקי אפאצ'י בביצוע משימות במסגרת מבצע נחישות טבועה, המבצע הבינלאומי נגד כוחות המדינה האיסלאמית.[34] באותו חודש השתתפו מסוקי אפאצ'ישל הצבא, בצד מטוסי קרב של חיל האוויר של ארצות הברית בארבע תקיפות אוויריות על יעדים של המדינה האיסלאמית מצפון מזרח לפלוג'ה.[35] ביוני 2016 סייעו מסוקי אפאצ'י לצבא עיראק בלחימה במוסול, כולל השתתפות במשימות לילה במהלך הקרב.[36][37] בדצמבר 2019 סייעו שני מסוקי אפאצ'י לנחתים שהגנו על השגרירות בבגדד, לאחר שחמושים, שנתמכו על ידי איראן, ניסו לתקוף את מתחם השגרירות.[38]

בריטניהעריכה

ב1993 הזמין הצבא הבריטי חברות מסוקים להגיש הצעות למסוק שיהיה מסוק הקרב הבא שלו. חברת יורוקופטר הציעה את הטייגר, חברת בל הליקופטר הציעה דגם משודרג של הבל AH-1 סופר קוברה, בואינג וסיקורסקי הציעו את RAH-66 קומאנצ'י, חברת אגוסטה הציעה את האגוסטה A129 מנגוסטה, ווסטלנד הציעה את הAH-64 אפאצ'י, אותו תייצר ברישיון. הטייגר נפסל בשל היותו בשלבי פיתוח ומכיוון שלא נוסה בתנאי קרב, ומסוק הסופר קוברה נפסל בשל היותו עדיין בשלבי ניסוי ופיתוח. יתרונו של האפאצ'י היה בכך שנוסה והוכיח את עצמו בתנאי קרב, אם כי ספג ביקורת רבה (ראו לעיל).[39] ביולי 1995 נבחר מסוק האפאצ'י, שייוצר ברישיון על ידי חברת ווסטלנד.[40] חוזה להזמנת 67 מסוקים נחתם ב25 במרץ 1996, לאחר שצבא ארצות הברית התחייב לסייע בשילוב מנועים מתוצרת רולס-רויס במסוק. בכך הוסרה מחלוקת בין היצרנית למשרד ההגנה והתאפשרה החתימה על החוזה.[41] המסוק נקרא בתחילה ווסטלנד WAH-64 אפאצ'י, ומאוחר יותר שינה הצבא את הסימול ל-AH1.

ה-WAH-64 דומה באופן כללי ל-AH-64D לונגבאו, אך הוטמעו בו מספר שינויים. מנועי המסוק הוחלפו למנועי רולס רויס טורבומקה RTM322 בשליטה אלקטרונית מלאה (FADEC,‏ Full Authority Digital Engine). למנועים אלו הספק גבוה יותר מזה של מנועי הדגם האמריקאי. כמו כן, המסוק הבריטי יכול לשאת רקטות בקוטר 70 מ"מ מדגם בריסטול אירוספייס CRV-7 במארזים של 19 רקטות, וכן טילי סטארסטריק במקום טילי FIM-92 סטינגר אותן נושא ה-AH-64. המסוקים הבריטיים חמושים בתותח 30 מ"מ ובטילי הלפייר, כמו מסוקי צבא ארצות הברית, וכן נושאים את מכ"ם הלונגבאו. להבי הרוטור של המסוקים הבריטיים ניתנים לקיפול, כדי שניתן יהיה לאחסן אותם על נושאות מטוסים. בנוסף, במסוקים הבריטיים מותקנת על הרוטור מערכת להסרת קרח. מערכת כזו הותקנה גם במסוקים האמריקאיים מדגם A, אך הוסרה במסוקים מדגם D. מערכת נוספת שהייתה בדגמי A של צבא ארצות הברית והוסרה בדגם D הייתה מערכת "טוס-על-חוט" לגיבוי; מערכת זו הושבה לדגם הבריטי והיא כוללת מערכת בסיסית של "השב אותי הביתה" למקרה שבו המערכת הראשית יצאה מפעולה. במסוקים הבריטיים שולבו מערכות אוויוניות בריטיות במקום המערכות המקוריות, ובהן מערכת קשר, זע"ט ומערכת HIDAS‏ (Helicopter Integrated Defensive Aids System) להגנה, הכוללת מערכת להתראה מפני טילים מתוצרת לוקהיד מרטין; מערכת אינטרפרומטריה לזיהוי מערכות מכ"ם קורנות, גם היא מתוצרת לוקהיד מרטין; מערכת סקיי גארדיאן 2000 מתוצרת BAE סיסטמס להתראה מקרינת מכ"ם; ומערכת התראה מקרינת לייזר מסוג 1223, גם היא מתוצרת BAE סיסטמס, המחוברת למערכת אוטומטית לפיזור מוץ ונורים. מערכת HIDAS כוללת גם הכנה למערכת עתידית לשיבוש מערכות אינפרא אדום.[42]

ב11 ביולי 2016 אישר משרד ההגנה כי בריטניה תרכוש 50 מסוקים מדגם E, שייבנו במסה, אריזונה. חברת ליאונרדו הליקופטרס בבריטניה זכתה במכרז לתחזוקת צי המסוקים הקיימים עד 2023 - 2024.

דגמיםעריכה

אפאצ'י Aעריכה

 
אפאצ'י AH-64A "פתן" של חיל האוויר הישראלי.

הדגם AH-64A הוא דגם הייצור הסדרתי המקורי של האפאצ'י. הוא מונע על ידי שני מנועים מסדרת T700-GE מתוצרת ג'נרל אלקטריק, בהתחלה מדגם GE-701 ואחר כך (בשנות ה-90 של המאה ה-20) הוחלפו למנועים מדגם GE-701C החזק יותר.

אחרי הצגת דגם ה-AH-64D אפאצ'י לונגבו החל צבא ארצות הברית בשדרוג כל מסוקי ה-AH-64A לדגמי AH-64D ומאוחר יותר ל-AH-64D בלוק II.

אפאצ'י Bעריכה

ב-1991, אחרי מלחמת המפרץ, הציעה יצרנית המסוק שדרוג ל-254 מסוקי AH-64A של צבא ארצות הברית. חבילת השדרוג נקראה AH-64B וכללה להבי רוטור חדשים, מערכות ניווט מתקדמות הכוללות מערכת ניווט לוויינית (GPS) ומערכות קשר משופרות. הקונגרס האמריקאי אישר 82 מיליון דולר לביצוע השדרוג לדגם AH-64B, אך תוכנית זו בוטלה ב-1992.

אפאצ'י Cעריכה

אחרי ביטול השדרוג לדגם AH-64B החליט הצבא על שדרוג נוסף שנקרא AH-64C. שדרוג זה למעשה כלל את כל השדרוגים של דגם ה-AH-64D למעט התקנת מכ"ם גל-מילימטרי מעל הרוטור ושדרוג המנוע. בשנות ה-90 של המאה ה-20 שודרגו המנועים בכל דגמי האפאצ'י לדגם ה-GE-700C החזק יותר, וכך יצא שההבדל היחידי בין ה-AH-64C ל-AH-64D הוא מכ"ם הגל-מילימטרי, ושעם האפשרות להתקין את המכ"ם גם בדגמי ה-AH-64D, הוחלט שדגמי ה-AH-64C וה-AH-64D הם למעשה אותו דגם, ועל כן ציון ה-AH-64C בוטל ושניהם נקראו AH-64D.

אפאצ'י D לונגבועריכה

 
מסוק "שרף" אפאצ'י לונגבו של חיל האוויר הישראלי

ב-1992 נכנס לשירות בצבא ארצות הברית דגם חדש של המסוק, דגם D, המכונה "לונגבו". האפאצ'י לונגבו מצויד במערכות אלקטרוניות מתקדמות ביותר, המאפשרות פעולה בכל מזג אוויר, ובמנועים חדשים מדגם T700-GE-701C של "ג'נרל אלקטריק", בעלי הספק מרבי של 1,857 כוחות סוס (כ"ס) כל אחד.

השיפור העיקרי הוא הוספת מכ"ם בקרת ירי גל-מילימטר מתקדם, המותקן מעל הרוטור של המסוק. המכ"ם מאפשר לאכן מטרות עבור המסוק עצמו וכן (באמצעות מערכות תקשורת) עבור מסוקי לונגבו אחרים באזור, דבר שמאפשר למספר מסוקי לונגבו לירות על מטרות שזוהו על ידי מסוק אחד. בנוסף, המכ"ם יכול להנחות טילי הלפייר-II באופן מדויק ביותר אל עבר המטרה, ללא צורך בציין לייזר. העובדה שהמכ"ם נמצא מעל הרוטור של המסוק מאפשרת רכישת מטרות והכוונת טילים תוך כדי הסתתרות מאחורי מחסות, כגון דיונות.

בישראל נקרא דגם זה בשם שרף.

אפאצ'י E גארדיאןעריכה

 
אפאצ'י AH-64E גארדיאן של צבא ארצות הברית.
 
אפאצ'י AH-64E של צבא ארצות הברית.
 
אפאצ'י AH-64E של צבא ארצות הברית.

ה-AH-64E Apache Guardian (אפאצ'י גארדיאן[43]) הוא הדגם החדש והמתקדם ביותר של האפאצ'י. הוא הוכרז רשמית ב-2012 אף על פי שנכנס לשירות כבר ב-2011 תחת השם ה-AH-64D בלוק III. כאמור, ב-2012 שונה שמו רשמית ל-AH-64E.‏[44] השיפורים שדגם זה כולל הם:[45][46][47]

שיפורים אלה, שצלחו מבחן טיסה ב-2004, מעניקים ל-AH-64E מהירות שיוט, קצב נסיקה ויכולת העמסה גדולים יותר.[48]

פעילות מבצעיתעריכה

בכוחות המזוינים של ארצות הברית ובנאט"ו תוכנן האפאצ'י להחליף את ה-AH-1 קוברה. האפאצ'י הרבה יותר גדול ומתקדם מהקוברה, אך גם הרבה יותר יקר ממנו. כתוצאה מכך לא הוצא הקוברה משירות, והאפאצ'י פעל לצדו ולא במקומו.

האפאצ'י הוא מסוק הקרב המוביל בצבאות ישראל, ארצות הברית, בריטניה וערב הסעודית. מסוקי אפאצ'י נטלו חלק הן במלחמת המפרץ ב-1991 והן במלחמת אפגניסטן ובמלחמת עיראק ב-2003, והצליחו מאוד כציידי טנקים ומשמידי כוחות שריון. מאידך, מסוקים לא מעטים נפגעו מאש קרקע והמערכות המורכבות שלו נטו להתקלקל בתנאי המדבר הקשים. דו"ח של צבא ארצות הברית מציין ש-80% ממסוקי האפאצ'י שפעלו באפגניסטן ניזוקו קשות מאש קרקעית, אך רק מעטים מאוד מהם הופלו.

האפאצ'י בחיל האוויר הישראליעריכה

 
אפאצ'י AH-64Ai "פתן" של חיל האוויר הישראלי
 
מסוק אפאצ'י AH-64D לונגבו "שרף" של חיל האוויר הישראלי
 
מסוק אפאצ'י AH-64D לונגבו "שרף" חמוש בטילי אימון הלפייר (בכחול) ובטילי גיל (Spike-LR).
 
מסוק אפאצ'י של חיל האוויר משגר טיל במהלך ההסלמה בדרום (נובמבר 2018)

האפאצ'י טס לראשונה בשמי ישראל עוד בשנת 1983, עוד לפני כניסתו לשירות סדיר בצבא ארצות הברית, בעקבות בקשתה של חברת יוז איירקראפט לבדוק את האפאצ'י בתנאי שטח. האפאצ'ים נכנסו לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1990 תחת השם "פתן" והוצבו בטייסת 113 ("טייסת הצרעה"). בעשור הראשון לשירותם התפרסמו המסוקים בתקיפות קיני מחבלים של חזבאללה ואמל בדרום לבנון, והם השיגו פגיעות מדויקות בהצלחה מרובה. אחת המשימות המפורסמות הייתה חיסולו של מנהיג החזבאללה עבאס מוסאווי בשנת 1992.

בשנת 1993 הוענקו לישראל במתנה 24 מסוקי אפאצ'י AH-64A מטעם ארצות הברית. במהלך שירותם בחיל האוויר שודרגו מערכות האוויוניקה של מסוקי האפאצ'י למערכות ישראליות מתקדמות מתוצרת התעשייה האווירית ורפאל. בשנת 1995 הוקמה בחיל האוויר טייסת פתן נוספת, טייסת 190.

בשנת 2000 החליטה ישראל על רכישת מסוקי אפאצ'י לונגבו וחתמה על עסקה עם בואינג ולוקהיד מרטין ששוויה 400 מיליון דולר. בנוסף, החליטו בחיל האוויר הישראלי לשדרג את המסוק במערכות ישראליות מתקדמות בתחום האוויוניקה והאלקטרואופטיקה. בשנת 2005 נכנס המסוק לשירות בחיל האוויר הישראלי תחת הכינוי "שרף" ונקלט על ידי טייסת 113, ואילו טייסת 190 קיבלה את מסוקי ה"פתן" מטייסת 113.

בתחילת המאה ה-21, בפרוץ האינתיפאדה השנייה, הפך חיל האוויר את מסוקי האפאצ'י לפלטפורמה העיקרית שממנה שוגר חימוש מונחה מדויק נגד מחבלים במסגרת מדיניות הסיכולים הממוקדים. מסוקי האפאצ'י חיסלו מאות מחבלים, כולל מנהיגי טרור בכירים כגון מחמוד אבו הנוד, אבו עלי מוסטפא, אחמד יאסין, מחמוד אבו ח'ליפה ועדנאן אל רול.

בשנת 2001 יירט מסוק AH-64A אפאצ'י "פתן" מטוס מסוג ססנה של בית הספר הלבנוני לטיסה, לאחר שהמטוס חדר בטעות לישראל. זו הייתה ההפלה הראשונה, לאחר אימונים רבים, של מטוס על ידי מסוק בהיסטוריה של חיל-האוויר הישראלי, וההפלה הראשונה של מטוס על ידי מסוק אפאצ'י מאז ומעולם.[49]

ב-20 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, התנגשו שני מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר באזור רמות נפתלי. אחד מהטייסים נהרג ושלושה נפצעו קשה.[50] התאונה אירעה ככל הנראה בשל טעות אנוש.

ב-24 ביולי 2006 במהלך אותו מבצע, התרסק מסוק אפאצ'י מדגם "שרף" ליד כרם בן זמרה בגליל. שני טייסיו נהרגו. במקרה זה, תקלה טכנית גרמה להינתקות הרוטור הראשי מגוף המסוק ולהתרסקותו. צוות מיוחד של חברת בואינג הגיע לארץ והחליף את החלקים הפגומים.[51]

בעשור השני של המאה ה-21 שודרגו מסוקי ה-AH-64A "פתן" לתצורת AH-64Ai בה מערכות האוויוניקה שופרו לרמה הקרובה לזו של ה-AH-64D "שרף".

לאחר סגירת טייסות ה"צפע" (AH-1 קוברה) בשנת 2013, האפאצ'י הוא מסוק הקרב היחיד בשירות חיל האוויר הישראלי. בעקבות יציאת מסוקי ה"צפע" משירות בחיל האוויר הישראלי ביצע צה"ל התאמות למסוקי ה"פתן" (AH-64A אפאצ'י) וה"שרף" (AH-64D אפאצ'י לונגבו) המאפשרים להם לשגר את טיל ה"גיל" - טיל מונחה רב-תכליתי מדויק ביותר).[52]

בתאונה שהתרחשה ב-7 באוגוסט 2017 בבסיס רמון התרסק מסוק אפאצ'י של טייסת מגע הקסם, אחד מטייסיו רס"ן דוד זוהר נהרג והאחר סגן און נפצע קשה.[53] התאונה קרתה בגלל תקלה במוט ההיגוי שלא היה מותקן כנדרש והתנתק ממקומו בזמן הטיסה. סגן אור חזר לשירות לאחר שהיה פצוע אנוש. התאונה קרתה בגלל כשל אחזקתי.[54]

בעימות האווירי בין ישראל לסוריה ואיראן בפברואר 2018 יירט מסוק "שרף" AH-64D אפאצ'י לונגבו[55] מל"ט איראני שחדר לישראל.[56][57] הייתה זו הפלת הבכורה של האפאצ'י לונגבו בחיל האוויר וכנראה גם בעולם.

מפעילותעריכה

 
מסוק WAH-64D אגוסטה וסטלנד בשירות חיל האוויר של צבא בריטניה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 על פי measuringworth.com.
  2. ^ Garrett Reim: Boeing suggests propulsor, winged AH-64 Apache variant for US Army, 17 במאי 2019, באתר flightglobal.
  3. ^ Frank Wolfe: ‏Boeing Finished Six Wind Tunnel Tests on Compound Apache in January, Company Says,‏ 26 באפריל 2019, באתר Rotor and Wing International.
  4. ^ Andrea Shalal-Esa, Lockheed tech lets U.S. Apache helicopter pilots aim in color, באתר reuters.com.
  5. ^ James Drew, Lockheed secures first order for Apache day sensor kits,‏ 7 בינואר 2016, באתר flightglobal.com.
  6. ^ Army Configures Apaches for Sea Duty באתר military.com.
  7. ^ James Drew, BAE secures US Army Apache as APKWS laser-guided rocket customer, 14 באוקטובר 2015, באתר flightglobal.com.
  8. ^ Table A-1. AH-64 mission profiles‏, עמ' A-4‏ (עמ' 168), Attack Helicopter Operations, ‏Headquarters, Department of the Army,‏ 1997.
  9. ^ Stephen Trimble, Weapon, sensor upgrades coming for Apache fleet, באתר flightglobal.com.
  10. ^ Helicopter rescue bid for Marine באתר BBC News.
  11. ^ Mike Hanlon, Boeing Apache demonstrates UAV Control,‏ 13 באפריל 2006, באתר newatlas.com.
  12. ^ David Vergun, Apache-UAV teaming combines best capabilities of man, machine,‏ 13 באוגוסט 2014, באתר צבא ארצות הברית.
  13. ^ James Drew, Boeing, Lockheed unveil competing UAV-killing concepts באתר flightglobal.com.
  14. ^ Raytheon, US Army complete first ever helicopter-based firing of High Energy Laser, באתר airrecognition.com.
  15. ^ Geoff Ziezulewicz, MBDA fires Brimstone missile from Apache helicopter, באתר UPI.
  16. ^ Jen Judson, US Army to field Israeli-made long-range missile on helicopters, באתר defensenews.com.
  17. ^ High Tech Weapons In Desert Storm: Hype or Reality?, 1 ביולי 1992, באתר pogo.org.
  18. ^ APACHE HELICOPTER: Serious Logistical Support Problems Must Be Solved to Realize Combat Potential באתר U.S. Government Accountability Office.
  19. ^ Jon R. Anderson,‏ Apaches Are Ailing Warriors, ‏European Stars and Stripes, ‏19 בדצמבר 2000, באתר Federation of American Scientists, Military Analysis Network.
  20. ^ Freg Kaplan,‏ Chop the Chopper,‏ 23 אפריל, 2003, באתר slate.com.
  21. ^ Surface-to-Air Missile Downed U.S. Chopper in Iraq, באתר חדשות ABC.
  22. ^ Cheryl Rodewig, Geotagging poses security risks,‏ 8 במרץ 2012, באתר צבא ארצות הברית.
  23. ^ AH-64 APACHE באתר חברת בואינג.
  24. ^ Nick Schwellenbach, Leaked Audit: Boeing Overcharged Army Up to 177,000 Percent on Helicopter Spare Parts,‏ 28 ביוני, 2011, באתר POGO.org.
  25. ^ Capt. Jesse Paulsboe,‏ 'Guardian' rises at Joint Base Lewis-McChord,‏ 13 במרץ, 2013, באתר צבא ארצות הברית.
  26. ^ Jon Hemmerdinger,‏ US Army’s AH-64Es reach initial operating capability, 27 בנובמבר 2013, באתר flightglobal.com.
  27. ^ Dan Parsons,‏ US Army details combat experience with AH-64E, 14 באוקטובר 2014, באתר flightglobal.com.
  28. ^ Brendan McGarry,‏ Commander: Army’s New AH-64E Apache Surprised Enemy in Afghanistan,‏ 28 בינואר 2015, באתר military.com.
  29. ^ Kyle Jahner,‏ New Apache confounded the enemy in combat, commander says, 1 בפברואר 2015, באתר armytimes.com.
  30. ^ Warplanes: Taliban Troubled By Timing, באתר strategypage.com
  31. ^ Sydney J. Freedberg Jr.,‏ Budgets & ‘Betrayal’: National Guard Fights To Keep Apache Gunships, באתר breakingdefense.com/.
  32. ^ Vertical Mag,‏ Arizona Guard leader blasts Army plan to ‘seize’ Apaches, באתר vertical magazine.
  33. ^ Michelle Tan,‏ First of 10 Apache units converts, adds 12 Shadow UASs,‏ 16 במרץ 2015, באתר armytimes.com.
  34. ^ Army Apache helos used in strikes against Islamic State, 5 באוקטובר 2014, באתר militarytimes.com.
  35. ^ They're back: US uses Apache helicopters against ISIS in Iraq,‏ 6 באוקטובר 2014, באתר rt.com.
  36. ^ In Iraq, Apache Gunships Deploy to Mosul, But Not Fallujah: Pentagon,‏ 15 ביוני 2016, באתר military.com.
  37. ^ Apache Helicopters Go into Action in Mosul Offensive,‏ 19 באוקטובר 2016, באתר military.com.
  38. ^ [Philip Athey,‏100 U.S. Marines, two Apache helicopters reinforcing embassy in Baghdad after attack, 31 בדצמבר 2019, באתר military.com.
  39. ^ Erik Ipsen, International Herald Tribune, ‏U.K. Must Choose 1 of 3 Attack Copters : Pitched Battle Near Done,‏ 13 ביולי 1995, באתר ניו יורק טיימס.
  40. ^ Douglas Barrie,‏ Apache wins UK helicopter battle,‏ 19 ביולי 1995, באתר flightglobal.com.
  41. ^ Ramon Lopez,‏ US clears UK Apache impasse,‏ 10 באפריל 1996, באתר flightglobal.com.
  42. ^ The Boeing AH-64 Apache באתר AirVectors.
  43. ^ האפאצ'י AH-64E נקרא גם "אפאצ'י אקו" (Echo) כשם הקוד הצבאי של האות E.
  44. ^ Army Renames Apache Block III Helicopters
  45. ^ "AH-64A/D Apache Attack Helicopter, USA". army-technology.com. בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2008. 
  46. ^ Boeing Press Release, November 2, 2011
  47. ^ Technology gives Apache block III more lift, capability, landing ability
  48. ^ "Boeing-Developed Composite Rotor Blade Spins Forward". Boeing, 10 May 2004.
  49. ^ ההפלה הראשונה של מסוק האפאצ'י בעולם, ושל מסוק קרב בישראל, באתר חיל האוויר הישראלי, 24 במאי 2001.
  50. ^ חכים בשארה, יוסי גורביץ, קצין צה"ל נהרג בהתנגשות שני מסוקי אפאצ'י בגבול הצפון, באתר של "רשת 13", 1 באוגוסט 2006 (במקור, מאתר "nana10")
  51. ^ עמוס הראל ואלי אשכנזי, 2 טייסים נהרגו כשהאפאצ'י התרסק; ייתכן שנפגע מירי צה"ל, באתר הארץ, 25 ביולי 2007
  52. ^ שיא אהרון ברם, ‏באמצע(ות) התמוז, באתר חיל האוויר הישראלי.
  53. ^ יואב זיתון, טייס מסוק קרב נהרג בהתרסקות, טייס שני נפצע קשה, באתר ynet, 8 באוגוסט 2017.
  54. ^ http://www.iaf.org.il/9123-50054-he/IAF.aspx
  55. ^ הטייס שיירט את המל"ט: "זיהינו שמדובר במל"ט איראני, כשהוא חצה את הגבול - הפלנו אותו", אתר צה"ל, 11 בפברואר 2018. טייסת "הצרעה" (טייסת 113) מפעילה מסוקי "שרף".
  56. ^ יואב זיתון, תיעוד: הפלת המל"ט האיראני, באתר ynet, 10 בפברואר 2018.
  57. ^   צפו - כך יירט מסוק קרב את המל"ט האיראני שחצה לשטח ישראל, אתר צה"ל, 10 בפברואר 2018.