בואנוונטורה דורוטי

חוסה בואנוונטורה דורוטי דומאנחה (בספרדית: José Buenaventura Durruti Dumange; ‏14 ביולי 1896 - 20 בנובמבר 1936) היה אנרכו-סינדיקליסט, מהפכן ספרדי וחבר CNT, FAI וארגונים אנרכיסטים נוספים בתקופה שלפני ובזמן מלחמת האזרחים בספרד. דורוטי היה לאחת מהדמויות המרכזיות במהלך מלחמת האזרחים והמהפכה החברתית שהתחוללה בתקופה זו בברצלונה ודמות מופת בתנועה האנרכיסטית.

בואנוונטורה דורוטי

לידה	14 ביולי 1896 לאון, ספרד
נהרג	20 בנובמבר 1936 (בגיל 40) מדריד, ספרד
שם לידה	José Buenaventura Durruti Domínguez
מדינה	ספרד
מקום קבורה	בית הקברות מונז'ואיק Grave of Buenaventura Durruti
בן או בת זוג	Émilienne Morin
חתימה

קורות חייו

שנותיו הראשונות

בואנוונטורה דורוטי נולד ב-1896 בלאון שבקהילה האוטונומית של קסטיליה ולאון, בצפון מרכזה של ספרד, כילד השני מתוך שמונה ילדים לאנסטסיה דומאנחה וסנטיאגו דורוטי, עובד רכבת. אביו היה חבר ב"איגוד העובדים הכללי" (בספרדית: Unión General de Trabajadores), שזוהה כאיגוד המקצועי של "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית" (בספרדית: Partido Socialista Obrero Español), ונעצר ב-1903 בעוון השתתפותו בשביתת הבורסקאים של לאון.

דורוטי גדל בשכונת סנטה אנה, שהייתה שכונה צנועה בעלת בתים קטנים וישנים שיושבו בעיקר על ידי עובדי העירייה. בגיל 14 עזב את בית הספר, על אף היותו תלמיד מצטיין, והפך למכונאי מתלמד בחצר הרכבות בלאון, תחת הדרכתו של מלצ'ור מרטינס, מכונאי וסוציאליסט שהיה מפורסם באזור. במשך שנתיים שהעביר תחת הדרכתו, מרטינס לימד אותו את כל מה שידע על מכונאות ועל סוציאליזם. לאחר מכן עבר לסדנתו של אנטוניו מיחה, התמחה בהרכבה של מכשיר לשטיפת מינרלים ממכרות והחל לעבוד כמכונאי של מכונת שטיפה כזו במכרות פחם העץ בעיירה מטיינה דה טוריו, תפקיד בו החזיק עד 1916, כאשר חזר לעבוד בחברת הרכבות של צפון ספרד.

ב-1912, ובהשפעת אביו, הצטרף אל "איגוד העובדים הכללי" (UGT), אך עד מהרה חדל להשתתף במה שהגדיר כ"סוציאליזם מתון" ושב לארגון רק ב-1916 כשחזר ללאון.

שנה לאחר מכן, באוגוסט 1917, השתתף בשביתה הכללית שהתקיימה ברחבי ספרד בעקבות ביטולו של הסכם עבודה בין האיגודים המקצועיים למעסיקים, על ידי הממשלה. השביתה אורגנה על ידי "איגוד העובדים הכללי" ו"הקונפדרציה הלאומית של העבודה" (CNT), ודורוטי לקח בה חלק כנציג של "איגוד העובדים הכללי". הממשלה דיכאה את השביתה באמצעות הצבא, וכתוצאה מהעימותים נהרגו 70 בני אדם, נפצעו 500 ויותר מ-2,000 נעצרו.

ב-1920 עבר לברצלונה והצטרף ל-CNT. שנתיים מאוחר יותר הקים יחד עם חואן גרסיה אוליבר, פרנסיסקו אסקסו וריקרדו סנז את הארגון "סולידריות" (בספרדית: Los Solidarios). עם קבוצה זו ביצע בספטמבר 1923 שוד בסניף "בנק ספרד" בחיחון. באותה שנה הואשמו גם בהתנקשות בחייו של חשמן סרגוסה, חואן סולדאוילה אי רומרו, ככל הנראה כפעולת תגמול על הירצחו של איש ה-CNT סלבדור סגי ובשל התמיכה הכלכלית שהעניק לחמושים שהרגו פעילים של ה-CNT.

לאחר תפיסת השלטון בספרד על ידי מיגל פרימו דה ריברה, ארגנו דורוטי וחבריו התקפות על מחנות צבא בברצלונה ועל הגבול עם צרפת. התקפות אלה לא נשאו פרי וכמה אנרכיסטים נהרגו בעקבותיהן. לאחר כישלון זה, נמלטו דורוטי, אוליבר ואסקסו לדרום אמריקה. תחילה נסעו לארגנטינה, שם התקבלו בהתלהבות גדולה על ידי המון של עובדים. עם זאת, כמעט באופן מיידי, החלה המשטרה לרדוף אותם והם גורשו מהמדינה. השלטונות הספרדיים הזהירו מראש את כל הממשלות בדרום אמריקה ובמרכזה מבואם של הגולים האנרכיסטים, ובכל מקום ברחבי אמריקה הלטינית הם נרדפו בידי השלטונות. בצ'ילה הם ביצעו מספר מעשי שוד במטרה לאסוף את המשאבים הכלכליים הדרושים כדי לשחרר את חבריהם, ששהו באותה העת בבתי מאסר שונים בספרד.

ב-1924 שבו לאירופה והתיישבו בפריז, שם פתח דורוטי חנות ספרים ופגש לראשונה במהפכן אנרכיסטי אחר, נסטור מאכנו. כמה חודשים לאחר מכן, ערך אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד ביקור רשמי בפריז. דורוטי, אסקסו וחבר נוסף בשם גרגוריו חובר ניסו להתנקש בחייו, אך ללא הצלחה, הם נעצרו ונכלאו. בעקבות מעצרם החל מסע בינלאומי לחנינתם, ביוזמת התנועה האנרכיסטית בצרפת, שהסתיים עם שחרורם של השלושה לאחר כשנה, ביוני 1925. לאחר שחרורם מהכלא אולצו לעזוב את צרפת בתוך שבועיים. בלגיה ולוקסמבורג סירבו להעניק להם מקלט מדיני, והם ניסו להיכנס לגרמניה, שבאותה עת נשלטה על ידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, אך גם גרמניה דחתה את כניסתם לגבולותיה. כך, עשו את דרכם חזרה לצרפת וחיו תחת זהויות בדויות בפריז, שם חיו על נדיבותם של שותפיהם האנרכיסטים הצרפתים, אך הם רצו להרוויח את לחמם בעצמם והחליטו לעשות את דרכם לליון, שם מצאו עבודה, אך תוך זמן קצר התגלו על ידי המשטרה ונידונו לשישה חודשים בכלא. לאחר מכן, הם חיו שוב באופן בלתי חוקי, הפעם בבלגיה. במשך נדודים אלה ממדינה למדינה, לקח דורוטי חלק בפעילויות אנרכיסטיות שונות, ושמר על קשר עם כמה מחבריו בספרד. במהלך תקופה זו, השלטונות הסובייטים, שחשו את מידת ההשפעה הפוטנציאלית של דורוטי בספרד בעתיד לבוא, הציעו לשלושה מקלט מדיני בברית המועצות, אך הם החליטו לסרב.

ב-1931, עם לכתו של אלפונסו השלושה עשר מכס המלכות בספרד, חזר למולדתו והצטרף לפדרציית האנרכיסטים האיברית (FAI). עליית כוחה של הפדרציה האנרכיסטית (FAI) בכלל, ושל דורוטי וחבריו בפרט, בקרב הפוליטיקה הפנימית של איגוד העובדים האנרכיסטי (ה-CNT), גרמה לסינדיקליסטים מתונים יותר לפרוש מ-CNT וליצור את "המפלגה הסינדיקליסטית".

במשך תקופה זו היו לדורוטי יחסים מתוחים מאוד עם אנשי הרפובליקה הספרדית השנייה, הוא השתתף בכמה התקוממויות עממיות כנגד שלטונה של הרפובליקה ב-1932 וב-1933, מה שגרם להגלייתו, יחד עם פעילים אנרכיסטים נוספים, לגינאה המשוונית ולאיים הקנריים, שם שהה כשמונה חודשים.

תקופת מלחמת האזרחים בספרד

ב-1 במאי 1936, במהלך הקונגרס השלישי של ה-CNT בסרגוסה, הועלו לדיון חוסר מיומנותה של הממשלה הרפובליקנית והסכנה ש"הפיכה צבאית" ממשמשת ובאה. בעקבות כך, דאגו האנרכיסטים לחמש את אנשיהם.

ב-17 ביולי 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד עם התקוממותם של הכוחות הלאומנים בהנהגתם של קציני הצבא פרנסיסקו פרנקו, אמיליו מולה וחוסה סנחורחו. יומיים לאחר מכן, הצטרף למרד חיל המצב בברצלונה והתקומם כנגד הרפובליקה. דורוטי, ששהה באותה עת בעיר, שיתף פעולה עם חבריו ב-FAI וב-CNT, ועזר לתאם התנגדות מזוינת לניסיונות הכיבוש של העיר על ידי הלאומנים. בקרב עקוב מדם שנערך ב-20 ביולי 1936 במחנה אתראסאנאס, המעוז העיקרי שעוד נותר בידי הצבא הלאומני במרכז העיר של ברצלונה, נורה למוות שותפו לדרך וחברו הקרוב, פרנסיסקו אסקסו. הקרב נגמר בניצחון לכוחות האנרכיסטים, ובגירוש הכוחות הלאומנים מהעיר. ה-CNT-FAI הפכו לאחראים מוחלטים על המצב בברצלונה, ובשל כך, אורגנה מיד בסיום הקרבות פגישה בין פעילים אנרכיסטים בולטים לבין נשיאה של קטלוניה ליואיס קומפאניס כדי לדון במצב.

דורוטי, יחד עם פעילים בולטים נוספים בארגון המשולב של FAI ו-CNT, הציעו למנות "ועדה מרכזית למיליציות האנטי-פשיסטיות של קטלוניה", רעיון זה התקבל בצורה חיובית גם על ידי שאר הארגונים בברצלונה והפך לכלי ממשי. ועדה זו, שהייתה בעלת גוון אנרכיסטי, אך הורכבה גם מליברלים, רפובליקנים, מרקסיסטים וקטלונים-לאומיים, הפכה לכוח השלטוני האמיתי בקטלוניה.

ב-24 ביולי, יצא דורוטי מברצלונה עם כוח של יותר מ-6,000 אנרכיסטים (כוח שנקרא מאוחר יותר בשם "Columna Durruti", "טור דורוטי"), הגיע לאראגון והשיג כמה ניצחונות, תוך שהוא מגיע לשערי סרגוסה, שהיוותה בעצמה מרכז גדול אחר של אנרכיזם עירוני, אך לא נכנס אליה בעקבות בקשת הרפובליקנים. על פי סופר הביוגרפיה של דורוטי, האנרכיסט אבל פז, כאשר כוחותיו של דורוטי עברו דרך כפר כלשהו, הדבר הראשון שעשו היה להדיח את השופטים המקומיים, את שאר הבעיות המקומיות הם פתרו על בסיס שלוש שאלות: "איפה בית המשפט? היכן ספרי מרשם המקרקעין? ואיפה בית הסוהר?", לאחר מכן שרפו את מסמכי בית המשפט ואת רישומי הבעלות על הקרקע ושחררו את כל האסירים. בהמשך הם כינסו את כל תושבי הכפר והסבירו להם את עקרונות הקומוניזם הליברטריאני. בעת הזו החל השלב המהפכני במלחמה, קהילות אנרכיסטיות נוצרו על בסיס התנדבותי, האדמות המשוחררות ואמצעי הייצור עברו תהליך של קולקטיביזציה והמציאות המהפכנית קרמה עור וגידים.

מותו

בתחילת נובמבר 1936, הגיע למדריד צבאו של פרנקו, שהורכב בעיקר ממרוקאים ומאנשי לגיון זרים. ב-8 בנובמבר החל הקרב על מדריד בין הכוחות הלאומנים לכוחות הרפובליקנים. מצד אחד עמד צבאו המצויד היטב של פרנקו, שנתמך גם על ידי מפציצים גרמנים ואיטלקים, ומהעבר השני איישו את הכוחות הרפובליקניים המוני פועלים עירוניים, כולל נשים רבות, חמושים למחצה. נוסף על כך, במדריד כשלעצמה הקומוניסטים היו יחסית מאורגנים טוב יותר וחזקים יותר משאר הפלגים בקרב הכוחות הרפובליקניים, הם גם נתמכו על ידי גדודים בינלאומיים שונים. הקרב נמשך ללא הפוגה, ופרנקו אמר כי הוא מעדיף להרוס את מדריד כליל מאשר להותיר אותה בידי המרקסיסטים. כוחות המפציצים של לגיון הקונדור שהגיעו מגרמניה הנאצית תכננו להעלות את מדריד בלהבות, רובע אחר רובע. מ-16 בנובמבר ואילך הופצצה מדריד על ידי מטוסים גרמנים יום וליל, ובשלושה לילות נהרגו בהפצצות מעל ל-1,000 בני אדם. נוסף על כך, מדריד הייתה מנותקת לחלוטין משאר חלקי ספרד.

בעיצומו של משבר זה, ב-12 בנובמבר, הוביל דורוטי את המיליציה שלו, שמנתה אז כ-4,000 איש, למדריד, כדי לסייע בהגנה על העיר מפני הכוחות הלאומנים. בסביבות אחת בצהריים, ב-19 בנובמבר 1936, נורה דורוטי בחזה מקליע שהגיע ממקור לא ידוע בקרב שהתנהל באזור האוניברסיטה של מדריד. פחות משעתיים לפני מותו עוד הספיק להתראיין לכתבה שצולמה על ידי נציגים של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הוא נלקח במצב קשה למלון ריץ במדריד, שבו היה חדר ניתוח מאולתר של המיליציות שבאו מקטלוניה, אך נפטר ב-4 בבוקר שלמחרת, בן 40 במותו.

קברו של דורוטי

נתיחה שלאחר המוות גילתה כי מותו נגרם בשל קליע של 9 מ"מ, אשר חדר לחזהו ופצע אנושות את הקרביים שלו. גופתו עברה תהליך של חניטה והועברה לקבורה בברצלונה. מותו הוסתר מהציבור כדי למנוע מהם ייאוש ודמורליזציה.

הגרסה הרשמית, שאושרה גם על ידי ה-CNT, ייחסה באופן מיידי את האחריות למותו לצלף פשיסטי מטעם "המשמר האזרחי". עם זאת, קוטרו של החור שנפער בגופו של דורוטי בשל הכדור, העלה את החשד שהירי נעשה ממרחק אפסי. בעקבות הממצאים הועלו מספר ספקולציות באשר לאחראים למותו. בעיני אנרכיסטים מסוימים היו אלה הקומוניסטים שפגעו בו (גרסה זו טופחה בין השאר גם על ידי הכוחות הפשיסטים, במטרה להגדיל את חוסר האמון והפלגנות בקרב הכוחות הרפובליקניים). לעומתם טען אנטוני ביוור בספרו על אודות המלחמה, "מלחמת האזרחים בספרד 1939-1936", כי דורוטי נהרג כתוצאה מפליטת כדור בלתי מכוונת של איש מהכוחות האנרכיסטים, והעריך כי האנרכיסטים שיקרו בשעתו וטענו כי נפגע מירי של צלפים מכוחות האויב מטעמים של תעמולה ורצון למנוע דמורליזציה בקרב הלוחמים.

העובדות היחידות שהוכחו ומופיעות בכל הגרסאות השונות, הן שדורוטי נסע במכונית יחד עם הנהג שלו חוליו אסטנציו ועם חוסה מנסנה, אנטוניו בונייה ורמון גרסיה לופס, וכאשר הגיעו אל האוניברסיטה של מדריד, בה התנהלו קרבות ירי עם הכוחות הפשיסטיים שהשתלטו על האוניברסיטה, יצא דורוטי מן האוטו ונורה.

בלווייתו שנערכה ב-22 בנובמבר בברצלונה, השתתפו כמיליון בני אדם.

ראו גם

• מלחמת האזרחים בספרד
• אנרכיזם בספרד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בואנוונטורה דורוטי בוויקישיתוף

• נאום של דורוטי בתרגום לאנגלית, סרטון באתר יוטיוב
• קטע דוקומנטרי על הטור הצבאי של דורוטי, סרטון באתר יוטיוב
• בואנוונטורה דורוטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)