בוב גרהאם

פוליטיקאי אמריקאי

דניאל רוברט גרהאםאנגלית: Daniel Robert Graham; נולד ב-9 בנובמבר 1936) הוא פוליטיקאי וסופר אמריקאי, שכיהן כמושלהּ ה-38 של מדינת פלורידה בשנים 1979–1987, ולאחר מכן כחבר מטעמה בסנאט של ארצות הברית מ-1987 עד 2005. הוא חבר המפלגה הדמוקרטית.

בוב גרהאם
Bob Graham
דיוקנו הרשמי של גרהאם בסנאט, טרם 2001
דיוקנו הרשמי של גרהאם בסנאט, טרם 2001
לידה 9 בנובמבר 1936 (בן 85)
קורל גייבלס, פלורידה, ארצות הברית
שם מלא דניאל רוברט גרהאם
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת הרווארד
אוניברסיטת פלורידה
עיסוק פוליטיקאי, סופר
מפלגה Democratic Disc.svg  המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג אדל קורי גרהאם (פברואר 1959) עריכת הנתון בוויקינתונים
סנאטור מטעם מדינת פלורידה
3 בינואר 19873 בינואר 2005
(18 שנים)
יו"ר ועדת המודיעין של הסנאט
6 ביוני 20013 בינואר 2003
(שנה ו־30 שבועות)
מושל פלורידה ה־38
2 בינואר 19793 בינואר 1987
(8 שנים)
סגן מושל פלורידה ויין מיקסון
פרסים והוקרה
מדליית השירות הדמוקרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Bobgrahamsign.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גרהאם, יליד קורל גייבלס, זכה בבחירות לבית המחוקקים של פלורידה לאחר תום לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד. לאחר ששירת בשני בתי בית המחוקקים בפלורידה, נבחר גרהאם בבחירות 1978 אל מושל פלורידה, ונבחר מחדש בשנת 1982. בבחירות 1986 לסנאט גבר גרהאם על הסנאטורית הרפובליקנית המכהנת פאולה הוקינס. הוא סייע לייסוד המועצה למנהיגות דמוקרטית (Democratic Leadership Council) ובסופו של דבר הפך ליושב ראש ועדת המודיעין של הסנאט. לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004 התמודד גרהאם למועמדות המפלגה הדמקורטית לנשיאות, אך פרש בטרם הבחירות המקדימות. באותה שנה מיאן להתמודד מחדש לסנאט, ופרש מהחיים הפוליטיים.

לאחר חייו הפוליטיים היה גרהאם יו"ר-משותף של הוועדה הלאומית לחקר דליפת הנפט במפרץ מקסיקו וכחבר בוועדת חקירת המשברים הפיננסיים ובוועדה המייעצת החיצונית של סוכנות הביון המרכזית. בהווה, הוא עובד ב"מרכז לשירות ציבורי ע"ש בוב גרהאם" באוניברסיטת פלורידה. הוא כיהן גם כיו"ר המועצה למניעת התפשטות נשק להשמדה המונית וטרור. בשנת 2011 הוציא לאור את הרומן הראשון שלו, מותחן בשם "המפתחות לממלכה". בנוסף על כך, גרהאם חיבר שלושה ספרי עיון: "ימי עבודה: גילוי פלורידה בעבודה", "ענייני מודיעין", ו"אמריקה: ספר ההוראות לבעלים".

ביוגרפיהעריכה

תחילת דרכועריכה

גרהאם נולד בקורל גייבלס שבפלורידה, הצעיר מבין ארבעת ילדיהם של בנם של הילדה אליזבת' (לבית סימונס; מורה בבית ספר) וארנסט ר. גרהאם, חבר הסנאט המדינתי של פלורידה. אחיו הם פיליפ גרהאם, לשעבר מוציא לאור של העיתון "וושינגטון פוסט" (1915-1963); ויליאם ומרי קרואו. בשנת 1959 נישא גרהאם לאדל קורי ממיאמי שורס. נולדו להם ארבע בנות, ואחת מהן היא גוון גרהאם, שכיהנה כחברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השני של פלורידה.

בשנים 1952–1955 למד גרהאם בבית הספר התיכון מיאמי סיניור, ובשנתו האחרונה כתלמיד היה נשיא מועצת התלמידים של התיכון. הוא היה נאמן בינלאומי של "מועדון המפתח", ארגון השירות של המלכ"ר הבין-לאומי "קיוואניס" (Kiwanis). בהיותו תיכוניסט במיאמי זכה גרהאם בפרס סיגמא צ'י, העיטור הגבוה ביותר של בית הספר. בשנת 1959 השלים באוניברסיטת פלורידה לימודי תואר ראשון במדע המדינה, שם היה חבר בסניף אפסילון זטא של אחוות פי בטא קפא. בהמשך, ב-1962, קיבל תואר ראשון במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד.

קריירה פוליטיתעריכה

גרהאם נבחר ב-1966 לבית הנבחרים של פלורידה. בשנים 1967 ו-1968 נבחר מחדש, ובכל פעם ייצג את מחוז מיאמי-דייד. בבחירות 1970 הנבחר לסנאט של פלורידה, גם הפעם כנציג מחוז מיאמי-דייד. איחוד מחדש של מחוזות בחירה במהלך כהונתו, הסב למחוז הבחירה של גרהאם חלקים מצפון מחוז דייד ודרום מחוז ברוארד, וחרף השינויים הדמוגרפיים במחוזו, הוא נבחר מחדש לסנאט המדינתי גם ב-1972 וגם ב-1976.

מושל פלורידהעריכה

 
דיוקן רשמי של גרהאם מתקופתו כמושל פלורידה

גרהאם נבחר למושל פלורידה בשנת 1978 לאחר בחירות מקדימות בנות שבעה מתמודדים במפלגה הדמוקרטית, בהן התמקם תחילה במקום השני לאחר רוברט ל. שווין (אנ'), התובע הכללי של פלורידה. לאחר סיבוב מכריע, גרהאם גבר על שווין ונבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית. עם ניצחון זה הגשים את חלומו של אביו. ארנסט גרהאם התמודד ללא הצלחה למועמדות הדמוקרטית למושלות פלורידה עוד ב-1944. בוב גרהאם נבחר מחדש בשנת 1982 עם 65 אחוזים מקולות הבוחרים, לאחר שגבר על מועמד המפלגה הרפובליקנית סקיפ באפאליס (אנ') מפאלם ביץ', חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס העשירי של פלורידה.

כמושל, שם פעמיו אל החינוך, ונטעים את החשיבות בשיפור מערכת האוניברסיטאות הציבוריות בפלורידה. בשלהי כהונתו השנייה מערכת האוניברסיטאות הציבוריות נמנתה בין מערכות האוניברסיטאות הציבוריות הטובות ביותר בכלל ארצות הברית, ובתי הספר הציבוריים של פלורידה לצד והמכללות הקהילתיות בה שיפרו משמעותית את מעמדם האקדמי. בנוסף, ממשל גרהאם התמקד בפיזור כלכלי ומדיניות סביבתנית. בתקופת כהונתו כמושל הוסיפה המדינה 1.2 מיליון משרות, ולראשונה בתולדות המדינה שיעור ההכנסה לנפש עלתה על הממוצע הלאומי של ארצות הברית. במשך שלוש מתוך שמונה שנותיו כמושל דורגה פלורידה על ידי חברת רואי החשבון "גרנט ת'ורנטון" (Grant Thornton) כבעלת האקלים העסקי הטוב ביותר מכל המדינות בארצות הברית.

גרהאם השיק גם את התוכנית הנרחבת ביותר בהיסטוריה של פלורידה לחיזוק איכות הסביבה, שהתמקדה בשימור אדמות בסכנת הכחדה. במהלך כהונתו אלפי דונמים של אדמות מאוימות שהיו חשובות לסביבה הולאמו למען הכנסתן לסטטוס "הגנה מלאה". מבין הישגיו הגדולים ניתן למנות השקת תוכנית "הצלת האוורגליידס (אנ')", אליה הצטרפה בהמשך הממשלה הפדרלית של ארצות הברית בהתחייבות להשיב את אזורי האוורגליידס לגדולתם.

גרהם עזב את משרד המושל עם שיעור תמיכה בן 83%. על פי "הניו יורק טיימס", הוא היה אחד מהפוליטיקאים הפופולריים ביותר בפלורידה[1].

בסנאט של ארצות הבריתעריכה

 
סמליל מסע הבחירות הנשיאותי של גרהאם ב-2004

בנובמבר 1986 נבחר גרהאם אל הסנאט של ארצות הברית, לאחר שגבר על הסנאטורית המכהנת פאולה הוקינס מהמפלגה הרפובליקנית, ברוב של 55% מקולות הבוחרים (הוקינס גרפה 45% מהקולות). הוא נבחר מחדש בבחירות 1992 (ניצח את ביל גרנט, ברוב של 66% מול 34%) ובשנת 1998 (גבר על צ'ארלי כריסט עם 63% מול 37%). לקראת הבחירות ב-2004 הודיע כי לא יתמודד לתקופת כהונה רביעית בסנאט[2]. עם פרישתו מהסנאט בינואר 2005, חתם גרהאם שירות ציבורי בן 38 שנה.

במשך עשור היה גרהאם חבר ועדת המודיעין של הסנאט של ארצות הברית, ובראשה ישב במהלך ולאחר פיגועי 11 בספטמבר, ולקראת מלחמת עיראק. הוא הוביל את חקירת הקונגרס המשותפת לאירועי 11 בספטמבר. כיו"ר ועדת המודיעין של הסנאט, התנגד גרהאם למלחמה בעיראק ונמנה בין 23 הסנאטורים שהצביעו נגד בקשת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש לשימוש בכוח צבאי נגד עיראק. לאחר שנפגש עם מנהיגי הכוחות המזוינים בפברואר 2002, וביקש ובדק את מסמכי הערכת המודיעין הלאומי, אמר כי הוא חש כי "מטפללים אותנו והתוצאה הולכת להסיח את דעתנו ממיקומם של אויבנו האמתיים". הוא המשיך להתנגד למלחמת עיראק באומרו בשנת 2008: ”אני חושש שמעולם לא היססתי לגבי אמונתי כי מדובר בהסחת דעת שהולכת להגיע לסיומה הרע בעיראק, ולקץ גרוע עוד יותר באפגניסטן[3].“

בשנת 2004 הוציא גרהאם לאור ספר בשם: "ענייני מודיעין: ה-CIA, ה-FBI, ערב הסעודית והכישלון של אמריקה במלחמה בטרור". במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988, 1992 וב-2000 היה גרהאם מועמד אפשרי לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית. הוא נמנה בין מועמדיו הסופיים של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ומושל ארקנסו ביל קלינטון ב-1992, וגם בשנת 2000 דווח כי המועמד הדמוקרטי לנשיאות אל גור שקל לבחור בגרהאם כעמיתו למירוץ.

בדצמבר 2002 הודיע גרהאם על מועמדותו לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות ב-2004. ב-31 בינואר 2003 הוא עבר ניתוח לב פתוח ומסע הבחירות שלו נקלע בעקבות זאת לקשיים. ב-7 באוקטובר 2003 הכריז על פרישתו מהמירוץ הנשיאותי[4]. בנובמבר שלאחר מכן הודיע כי לא יתמודד לכהונה נוספת בסנאט[5]. לאחר שג'ון קרי היה למועמד המשוער של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות במרץ 2004, היה גרהאם מועמד רציני לתפקיד סגן הנשיא כעמיתו למירוץ של קרי[6].

לאחר חייו הציבורייםעריכה

 
גרהאם חותם על ספרים, 2011

לאחר שלימד באוניברסיטת הרווארד בשנת הלימודים 06–2005, התמקד גרהאם בהקמת מרכז להכשרת מנהיגים פוליטיים עתידיים באוניברסיטת פלורידה, שם קיבל את תואר ראשון במדע המדינה בשנת 1959. מרכז ה-UF, או בשמו המלא "מרכז בוב גרהאם לשירות ציבורי" (Bob Graham Center for Public Service), שוכן בקמפוס של אוניברסיטת פלורידה למדעים ושבע האמנויות החופשיות. המרכז מספק לסטודנטים הזדמנויות להתאמן לקראת תפקידי מנהיגות עתידיים ולקהילת האוניברסיטאות לעסוק בקביעת וחקר מדיניות. ב-2009 פרסם ספר עיון נוסף, ומאז פרישתו מהסנאט גרהאם נהיה למחבר וחבר ב"הדיאלוג הבין-אמריקאי", קבוצת חשיבה לענייני יחסים בין-לאומיים בוושינגטון הבירה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בוב גרהאם בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אדם נגורני, Senator Graham Considers Run for President, באתר הניו יורק טיימס, 24 בדצמבר 2002 (באנגלית)
  2. ^ AP‏, Bob Graham To Retire From Senate, באתר CBS News‏, 3 בנובמבר 2003 (באנגלית)
  3. ^ סם סטיין, Graham: I Never Wavered In My Belief That The War Was Wrong, באתר הפינגטון פוסט, 28 במרץ 2008 (באנגלית)
  4. ^ Senator Bob Graham Quits Presidential Race, באתר PBS‏, 7 באוקטובר 2003 (באנגלית)
  5. ^ Sen. Bob Graham announces he won’t run again, באתר NBC News‏, 3 בנובמבר 2003 (באנגלית)
  6. ^ נתן גוטמןקרי שומר על חשאיות ומקווה: מינוי הסגן יעורר את הקמפיין, באתר הארץ, 6 ביולי 2004