פתיחת התפריט הראשי

בוריס ג'ונסון

ראש ממשלת בריטניה

אלכסנדר בוריס דה פְּפֶפֶל ג'ונסוןאנגלית: Alexander Boris de Pfeffel Johnson; נולד ב-19 ביוני 1964) הוא פוליטיקאי בריטי המכהן כראש ממשלת בריטניה ומנהיג המפלגה השמרנית מאז יולי 2019. נוסף על כהונתו כראש הממשלה, הוא חבר הפרלמנט הבריטי מטעם מחוז אקסברידג' ודרום ריסליפ מאז 2015 ובשנים 2001–2008 ייצג בפרלמנט את מחוז הנלי. ג'ונסון כיהן כראש עיריית לונדון בין השנים 2008–2016 וכמזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים מ-2016 עד 2018. ג'ונסון מזוהה כ"שמרן של אומה אחת" ובעל אידאולוגיה של ליברליזם חברתי וליברליזם כלכלי כאחד.

בוריס ג'ונסון
Boris Johnson
בוריס ג'ונסון, 2019
בוריס ג'ונסון, 2019
לידה 19 ביוני 1964 (בן 55)
ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אלכסנדר פיליפ בוריס דה פפפל ג'ונסון
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
השכלה בייליול קולג', איטון קולג'
עיסוק פוליטיקאי, עיתונאי
מפלגה המפלגה השמרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג אלגרה מוסטין-אוון (1993-1987)
מרינה וילר (2018-1993)
ראש ממשלת בריטניה ה־55
24 ביולי 2019 – מכהן
(19 שבועות ו-4 ימים)
מונרך בתקופה אליזבת השנייה
מכהן ←
מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים
13 ביולי 20169 ביולי 2018
(שנתיים)
מונרך בתקופה אליזבת השנייה
תחת ראשת הממשלה תרזה מיי
ראש עיריית לונדון ה־2
4 במאי 20089 במאי 2016
(8 שנים)
חתימה Boris Johnson's signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ונסון נולד בניו יורק שבארצות הברית לזוג הורים בריטים מהמעמד הבינוני-גבוה, והתחנך במספר בתי-ספר בריטיים בהם איטון קולג'. הוא למד לימודים קלאסיים באוניברסיטת אוקספורד, שם נבחר לנשיא מועדון הדיבייט "אוקספורד יוניון" - תפקיד אותו מילאו פוליטיקאים רבים. הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו בעיתון "הטיימס", אך פוטר ממנו בשל פרסום ידיעה חדשותית כוזבת. לימים הוא הפך לכתב השטח של הדיילי טלגרף בבריסל, ומאמרי הדעה שלו השפיעו על התגברות האירוסקפטיות בקרב הימין הבריטי. הוא היה עוזר העורך של הדיילי טלגרף משנת 1994 עד 1999, וערך את עיתון הספקטייטור משנת 1999 עד 2005. הוא נבחר לפרלמנט כנציג מחוז הבחירה הנלי ב-2001, ושירת בממשלת הצללים של מייקל הווארד ודייוויד קמרון. הוא דבק במידה רבה בקו המפלגתי של השמרנים בפרלמנט, אך נקט עמדה ליברלית יותר מבחינה חברתית בנושאים כמו זכויות להט"ב.

ג'ונסון, שנבחר בבחירות לראשות עיריית לונדון ב-2008 מטעם המפלגה השמרנית, ניצח את ראש העיר המכהן מטעם מפלגת הלייבור קן ליווינגסטון, והתפטר מבית הנבחרים הבריטי עם היבחרו. במהלך הקדנציה הראשונה שלו כראש עיריית לונדון, אסר על צריכת משקאות משכרים ברוב קווי התחבורה הציבורית של הבירה, והשיק את מיזם האוטובוסים "ניו רוטמאסטר", את רכבל האמירייטס ומיזמי תחבורה אחרים. ב-2012 נבחר מחדש לתפקיד, וגם בפעם זו גבר על ליווינגסטון. בקדנציה השנייה הוא פיקח על אולימפיאדת לונדון. ב-2015 הוא נבחר לפרלמנט העם כנציג מחוז אקסברידג' ודרום ריסליפ, והתפטר מראשות עיריית לונדון שנה לאחר מכן. ב-2016 נהפך ג'ונסון לדמות בולטת בתומכי פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי במסגרת הברקזיט. לאחר מכן מונה למזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים בידי תרזה מיי, אך התפטר מהתפקיד בשל ביקורת על גישתה של מיי לברקזיט והסכם צ'קרס שנחתם שנתיים לאחר מכן. בשנת 2019 נבחר למנהיג המפלגה השמרנית ומונה לראש הממשלה.

ג'ונסון הוא דמות שנויה במחלוקת בפוליטיקה של בריטניה ובעיתונות הבריטית. תומכיו משבחים אותו כדמות מבדרת, הומוריסטית ופופולרית, שמצליח למשוך אל קהל בוחריו מצביעים שאינם השמרנים המסורתיים. הוא מושא לביקורת משני צדי המפה הפוליטית בבריטניה בגין שימוש בשפה גזענית והומופובית, כמו גם על אליטיזם והולכת שולל.

ביוגרפיהעריכה

ג'ונסון נולד באפר איסט סייד במנהטן שבניו יורק, וקיבל עם לידתו הן אזרחות אמריקאית (עליה ויתר בהמשך בשביל להיפטר מתשלום מס נוסף גם לארצות הברית[1]) והן אזרחות בריטית, אך הוריו חזרו לאנגליה בילדותו. הוא אחד מששת ילדיו של סטנלי ג'ונסון, חבר הפרלמנט של בריטניה מטעם המפלגה השמרנית, שלמד כלכלה באוניברסיטת קולומביה. טרם לידתו, ולפני מעברו ללמוד בארצות הברית, נישא ב-1963 סטנלי לאמו של ג'ונסון, שארלוט ג'ונסון והאל (לבית פואסט). מצד אביו הוא נינו של עלי כמאל ביי, שר הפנים העות'מאני שנרצח ב-1922. אמו ממוצא אנגלי וצרפתי. בספטמבר 1964 חזרו הוריו לבריטניה, שם בין היתר התחנך, אך בפברואר 1966 חזרו הוריו לארצות הברית בשל עבודות האב, וגרו בוושינגטון די. סי. ובקונטיקט. ב-1969 חזרו שוב לבריטניה.

הוא למד לימודים קלאסיים באוניברסיטת אוקספורד והיה נשיא מועדון הדיבייט "אוקספורד יוניון" - תפקיד אותו מילאו פוליטיקאים רבים. בשנת 1987 החל לכתוב בעיתון הלונדוני "טיימס", אולם פוטר ממשרתו לאחר שנתפס כי המציא ציטוט שלא קיים במסגרת מאמר שפרסם.[2] בהמשך התקבל לעבודה ב"דיילי טלגרף", היה בעל טור פוליטי, שליח העיתון לבריסל, ובהמשך ערך את העיתון "הספקטייטור" ב-1999.

קריירה טרום-פוליטיתעריכה

ג'ונסון כתב מספר ספרים, בהם מספר אוספים מטוריו בעיתונות, וכן הרומן "72 בתולות" (ב-2004). בנוסף, יצר את הסדרה ההיסטורית "החלום של רומא", על האופן בו רומא העתיקה איחדה את אירופה, סדרה ששודרה בערוץ BBC ב-2006. הוא גם הופיע מספר פעמים בתוכניות טלוויזיה, למשל כמנחה בתוכנית "יש לי חדשות בשבילך", עליה היה מועמד לפרס האקדמיה הבריטית לטלוויזיה בקטגוריית הבידור לשנת 2003.

תחילת הקריירה הפוליטיתעריכה

ב-2001 נבחר לפרלמנט מטעם מחוז הנלי, כחבר המפלגה השמרנית. ב-2005 מונה להיות שר צל להשכלה גבוהה של האופוזיציה, על ידי מנהיג המפלגה השמרנית, דייוויד קמרון. ג'ונסון פרש מתפקיד זה כאשר הודיע, ב-16 ביולי 2007, על הצגת מועמדותו לתפקיד ראש עיריית לונדון מטעם המפלגה השמרנית.

ראש עיריית לונדוןעריכה

ב-1 במאי 2008 הוא זכה בהתמודדות על ראשות עיריית לונדון, מול קן ליווינגסטון, שכיהן כראש העיר בשמונה השנים הקודמות. ב-4 במאי 2012 נבחר לתקופת כהונה שנייה, שבמהלכה אירחה עירו את אולימפיאדת 2012. במאי 2015, במהלך הבחירות הכלליות ב-2015, נבחר לפרלמנט הבריטי מטעם מחוז אקסברידג' ודרום רייסליפ שבמערב לונדון, והצהיר כי אין בכוונתו להתמודד לכהונה שלישית כראש עיריית לונדון. במאי 2016 סיים את תפקידו, ובמקומו נבחר סאדיק קאן מהלייבור.

שר בממשלת בריטניהעריכה

 
בוריס ג'ונסון בעת ביקורו בישראל, יחד עם נשיא ישראל ראובן ריבלין, באירוע פתיחת עונת הכדורגל של עמותת "שער שוויון", נובמבר 2015

ג'ונסון היה מנהיגו העיקרי של המחנה בעד פרישה במשאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016), והסתמן כמועמד מוביל להחליף את מנהיג המפלגה השמרנית, דייוויד קמרון, שהתנגד לפרישת בריטניה מהאיחוד והתפטר לאחר זכיית מחנה הפרישה במשאל העם. ב-30 ביוני, לאחר שעמיתו לשעבר מייקל גוב הודיע אף הוא על התמודדות למשרה, הכריז כי לא יתחרה.[3] תרזה מיי שנבחרה בסופו של דבר לראשות המפלגה ולראשות הממשלה, מינתה ב-13 ביולי 2016 את ג'ונסון לשר החוץ בממשלתה החדשה.[4]

ב-9 ביולי 2018, הודיע ג'ונסון על התפטרותו מהממשלה עקב חילוקי דעות על תנאי הפרישה מהאיחוד האירופי.[5]

ראש ממשלת בריטניהעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – ממשלת בוריס ג'ונסון בפרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי

בעקבות פרישתה של תרזה מיי, נבחר ב-23 ביולי 2019 בבחירות פנימיות של המפלגה השמרנית לתפקיד יושב הראש שלה ומועמדה להחלפת מיי בראשות הממשלה.[6] למחרת היום, מינתה אותו המלכה אליזבת השנייה לראש הממשלה.

בנאומו הראשון כראש ממשלה הבטיח שהממלכה המאוחדת תעזוב את האיחוד האירופי עד 31 באוקטובר 2019 גם ללא הסכם. ב-28 באוגוסט ביקש ג'ונסון מהמלכה אליזבת להשעות את כינוס הפרלמנט ב-28 בספטמבר, וכך לצמצם את חלון הזמן שבו יכול הפרלמנט לפעול למניעת ברקזיט ללא הסכם. המלכה נעתרה לבקשה והסכימה להשעייה,[7] אך בית המשפט העליון ביטל את ההשעייה, לאחר שקבע שהיא איננה חוקית.[8]

עמדותיועריכה

ברקזיטעריכה

ג'ונסון היה ממנהיגי הפרישה במשאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016).

ישראלעריכה

ב-1984 התנדב בקיבוץ כפר הנשיא ונחשב כתומך של ישראל. הוביל מאבק בתנועת ה-BDS וכראש עיריית לונדון ביקר בישראל מספר פעמים, בין היתר ב-2015 וב-2016 להלווייתו של שמעון פרס. ג'ונסון אמר שהוא תומך בזכות ישראל להגנה עצמית, אך הגדיר את תגובתה בצוק איתן "לא-פרופורציונלית". הוא תומך בפתרון שתי המדינות.

תדמית ציבוריתעריכה

לג'ונסון מוניטין של ליצן, והוא אף התבדח על כך כשאמר "מאחורי המסכה של מוקיון המדבר שטויות, אורב מוקיון אמיתי המדבר שטויות".[9] הוא ידוע בזכות השיער הבלונדיני הפרוע שלו ואישיותו הססגונית. הוא אחד מהפוליטיקאים הבריטים הבודדים המזוהים בשמם הפרטי. מיוחסות לו גם אמירות לא תקינות פוליטית, כגון "אם תצביע לשמרנים, לאשתך יהיה חזה גדול יותר ויהיה לך סיכוי רב יותר שתהיה לך מכונית ב.מ.וו M3".[10]

חיים אישייםעריכה

בשנת 1987 ג'ונסון התחתן עם האריסטוקרטית אלגרה מוסטין-אוון, בתו של היסטוריון האמנות ויליאם מוסטין-אוון. ב-1993 הם התגרשו והוא נישא למרינה וילר, בתו של העיתונאי ושדרן ה-BBC צ'ארלס ווילר. לזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-2018 נפרדו ונכנסו לתהליכי גירושין. יש לו לפחות עוד ילדה אחת מחוץ לנישואין.[11][12] כיום במערכת יחסים עם קארי סימונדס, בתו של מת'יו סימונדס, אחד ממייסדי העיתון "אינדפנדנט".[13]

ב-2007 הודה שעישן קנאביס לפני לימודיו באוניברסיטה, וב-2012 הודה שהשתמש בקוקאין. תחביב שהצהיר עליו הוא יצירת מודלים של אוטובוסים מקופסאות עץ של יין.[14][15]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בוריס ג'ונסון בוויקישיתוף
  •   [http:// אתר האינטרנט הרשמי] של בוריס ג'ונסון

מכתביו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דניאל הרץ, ‏מי מוותר על האזרחות האמריקאית ולמה?, באתר כיכר השבת, 9 בפברואר 2017
  2. ^ Sonia Purnell, The 10 ages of Boris Johnson: a guide to his road to power, The Guradian, ‏21 ביולי 2019
  3. ^ Boris Johnson won't be standing as Tory leader חדשות ITV, 30 ביוני 2016.
  4. ^ ynet, ג'ונסון שר החוץ, האמונד שר האוצר. הממשלה של מיי, באתר ynet, 13 ביולי 2016
  5. ^ טלטלה בממשלת בריטניה: שר החוץ ג'ונסון התפטר, באתר ynet, 9 ביולי 2018
  6. ^ ynet, בוריס ג'ונסון הוא ראש הממשלה הבא של בריטניה, באתר כלכליסט, 23 ביולי 2019.
  7. ^ סוכנויות הידיעות‏, ג'ונסון ישבית את הפרלמנט לחודש כדי לסכל מהלך נגד הברקזיט, באתר וואלה! NEWS‏, 28 באוגוסט 2019
  8. ^ בית המשפט העליון בבריטניה: השעיית הפרלמנט של ג'ונסון אינה חוקית, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2019
  9. ^ סוכנויות הידיעות"המוקיון הפוחז" נבחר לראש העיר לונדון, באתר הארץ, 3.5.2008
  10. ^ מתוך אתר חדשות ה-BBC
  11. ^ ‘How many children does Boris Johnson have?’ Johnny Mercer insists Tory favourite has right to private life in BBC interview, באתר inews.co.uk
  12. ^ זו פורסי, Meet Boris Johnson's family - New PM's children, including love child from secret affair, באתר דיילי מירור, 23 ביולי 2019
  13. ^ סער הס, בגידות, שקרים ויין אדום: הנשים של בוריס ג'ונסון, באתר ynet, 24 ביולי 2019
  14. ^ A brief history of politicians and their hobbies – or Boris Johnson and the “Dead Cat”, באתר thepinprick.com, ‏ 26 ביוני 2019
  15. ^ פיטר ווקר, Boris Johnson reveals he makes models of buses to relax, באתר הגרדיאן, 25 ביולי 2019