בוריס ספאסקי

שחמטאי צרפתי

בוריס וסילייביץ' ספאסקירוסית: Бори́с Васи́льевич Спа́сский; נולד ב-30 בינואר 1937) הוא שחמטאי רוסי, רב אמן ואלוף העולם העשירי בשחמט, שהחזיק בתואר בין השנים 19691972. הוא חבר בהיכל התהילה העולמי של השחמט (אנ').

בוריס ספאסקי
Спасский, Борис Васильевич
ספאסקי בשנת 2016
ספאסקי בשנת 2016
ספאסקי בשנת 2016
לידה 30 בינואר 1937 (בן 87)
סנקט פטרבורג, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
הישג בולט היה אלוף העולם בשנים 19691972
הדרגה הגבוהה ביותר רב אמן משנת 1955
מד כושר מרבי 2690 (ינואר 1971)
מד כושר נוכחי 2548 (לא פעיל)
מדינה ברית המועצות, צרפת
פרסים והוקרה
  • אוסקר השחמט (1968)
  • אוסקר השחמט (1969)
  • אלוף העולם בשחמט
  • מדליה על גבורת העמל
  • עיטור אות הכבוד
  • מאסטר מוסמך לספורט של ברית המועצות
  • תעודת כבוד נשיאותית של הפדרציה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית


ספאסקי התמודד שלוש פעמים בדו-קרב הכתר לאליפות העולם בשחמט. ב-1966 הפסיד לטיגראן פטרוסיאן, ב-1969 התמודד שוב נגד פטרוסיאן, ניצח והיה לאלוף העולם, ב-1972 הפסיד את הכתר העולמי בדו-קרב המפורסם נגד בובי פישר.

ספאסקי ניצח באליפות ברית המועצות בשחמט פעמיים כמנצח יחידי (1961, 1973) ופעמיים הגיע למקום ראשון יחד עם מתמודדים אחרים אך הפסיד בפלייאוף (1956, 1963). הוא התמודד בסבב העולמי לאליפות העולם בשבעה מחזורים (1956, 1965, 1968, 1974, 1977, 1980 ו-1985). בשנים 1965 ו-1968 ניצח בתחרויות המועמדים וזכה להתמודד נגד אלוף העולם. בשנים 1974 ו-1977 הגיע לחצי הגמר והפסיד לאנטולי קרפוב (1974) ו-ויקטור קורצ'נוי (1977).

בשנת 1976 ספאסקי עבר להתגורר בצרפת, קיבל אזרחות צרפתית, ייצג את צרפת באולימפיאדות השחמט ושיחק תחת דגל צרפת. הוא המשיך להתמודד בתחרויות, אבל כבר לא נחשב כמועמד לכתר העולמי.

ב-1992 התמודד ספאסקי ביוגוסלביה בדו-קרב גומלין לא רשמי נגד בובי פישר.

בשנת 2012 עזב ספאסקי את צרפת וחזר לרוסיה.

ספאסקי הוא המבוגר ביותר מבין אלופי העבר החיים היום.

ילדותו עריכה

ספאסקי נולד בלנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) ולמד לשחק שחמט בגיל חמש, ברכבת בה נמלט מהעיר במהלך מלחמת העולם השנייה. ספאסקי החל למשוך תשומת לב ציבורית בגיל עשר, כשניצח את אלוף ברית המועצות בשחמט מיכאל בוטביניק במשחק סימולטני. מאמנו הראשון היה האמן ולדימיר זק. ספאסקי הגיע לדרגת אמן כבר בגיל 15 (הישג חסר תקדים בתקופתו).

רב אמן צעיר עריכה

בגיל 16 ספאסקי סיים במקום רביעי משותף עם 12 נקודות מ-19 משחקים בתחרות חזקה בבוקרשט, רומניה. הזוכה אלכסנדר טולוש התרשם מיכולותיו והפך למאמנו. הישגיו בתחרות זו זיכו אותו בתואר אמן בינלאומי של ארגון פיד"ה. בשנת 1955 הוא סיים במקום שלישי משותף באליפות ברית המועצות ה-22, עם 11.5 נקודות מ-19 משחקים, תוצאה שאיפשרה לו להעפיל לתחרות הבין-אזורית שנערכה בגטבורג.[1] בגיל 18 ספאסקי זכה באליפות העולם לנוער עם 14 נקודות מ-16 משחקים, הישג שזיכה אותו בתואר רב אמן. ב-1956 סיים במקום ראשון משותף באליפות ברית המועצות, בצוותא עם רבי האמנים מארק טיימנוב ויורי אברבך.

המשבר עריכה

העלייה המטאורית של ספאסקי נעצרה בבת אחת והוא החל לסבול ממשבר מקצועי ואישי. הוא נכשל בניסיונו להעפיל לתחרות הבין-אזורית ב-1958 לאחר שהפסיד למיכאל טל במשחק המכריע[1] שהיה הפכפך והיתרון עבר בין שחקן למשנהו מספר פעמים. בשנים 1959–1960 הוא סבל מחוסר יציבות. בשנת 1961 הוא כשל פעם נוספות בניסיון להעפיל לתחרות הבין-אזורית, וגם הפעם בהפרש של מקום אחד.

החזרה לצמרת עריכה

לאחר הכישלון בשנת 1961 החליט ספאסקי להחליף את מאמנו, שנודע כשחקן התקפה חזק, בגאון אסטרטגי בשם איגור בונדרבסקי. השיפור היה מיידי- בתוך מספר חודשים זכה ספאסקי באליפות ברית המועצות בפעם הראשונה בחייו. באליפות ברית המועצות הבאה הוא סיים במקום ראשון משותף עם לאוניד שטיין ורטמיר חולמוב, אולם הפסיד לשטיין בפלייאוף. ב-1964 הוא ניצח בתחרות האזורית שהתקיימה במוסקבה והעפיל לתחרות הבין-אזורית באמסטרדם. רצף ההצלחות שלו לא נקטע והוא סיים במקום ראשון משותף (כשהוא מנצח שמונה משחקים ברציפות) והעפיל בפעם הראשונה בחייו לדו-קרבות "המועמדים".

הזכייה באליפות העולם עריכה

ספאסקי התמודד בדו-קרבות המועמדים ב-1965, שנה שנחשבה ל"שנה המופלאה שלו". ברבע הגמר הוא ניצח את פאול קרס בתוצאה 4–6 (+4 =4 -2). בחצי הגמר הוא ניצח את יפים גלר בתוצאה (5.5-2.5, +3 =5 -0) בגמר ה"מועמדים" הוא התמודד עם ידידו הוותיק, אלוף העולם לשעבר, מיכאל טל. ספאסקי ניצח את טל 4–7 (+4 =6 -1) בעיקר בזכות יכולתו לנווט את המשחק לעמדות שקטות בהן טל, הטקטיקן הדגול, לא הרגיש בנוח. מכיוון שניצח בגמר המועמדים עמד ספאסקי לשחק עם טיגראן פטרוסיאן על תואר אלוף העולם. לפני הדו-קרב עם פטרוסיאן היה ספאסקי בכושר מעולה - הוא זכה בתחרות החזקה לזכר מיכאיל צ'יגורין בסוצ'י ביחד עם וולפגאנג אונציקר ובתחרות העל בהיסטינגס ביחד עם וולפגנג אולמן. הדו-קרב עם פטרוסיאן שהתקיים במוסקבה בשנת 1966 היה אחד מהדו-קרבות הצמודים בהיסטוריה, וספאסקי הפסיד בהפרש של נקודה אחת בלבד (+3 =17 -4). כשנשאל אלוף העולם לשעבר מיכאל בוטביניק מדוע ספאסקי הפסיד הוא השיב: "כי הוא לא הצליח לתכנת את עצמו לפטרוסיאן".

ההפסד לפטרוסיאן לא עצר את המומנטום של ספאסקי ובשנתיים הבאות הוא זכה במספר תחרויות חשובות. מיד לאחר ההפסד באליפות העולם השתתפו ספאסקי ופטרוסיאן ב"גביע פיאטיגורסקי" בסנטה מוניקה ביחד עם רבים מהשחקנים הטובים בעולם (פישר, לארסן, פורטיש, אונציקר, רשבסקי, ניידרוף, איבקוב ודונר). ספאסקי זכה בתחרות הזו (בהפרש חצי נקודה מפישר) בעוד שפטרוסיאן סיים רק במקום שישי משותף. ספאסקי כינה את התחרות הזאת "תחרות חיי". בשנה שלאחר מכן ספאסקי סיים במקום ראשון משותף בתחרות העל בסוצ'י.

מכיוון שספאסקי היה המפסיד בדו-קרב על אליפות העולם הוא העפיל אוטומטית לדו-קרבות המועמדים בסבב הבא (בלי להשתתף בתחרות האזורית והבין-אזורית). ברבע הגמר הוא שוב ניצח את גלר באותה תוצאה ((2.5-5.5, (+3 =5 -0)). בחצי הגמר הוא פגש את בנט לארסן וניצח גם אותו 2.5-5.5. בגמר הוא התמודד נגד ויקטור קורצ'נוי וניצח אותו 3.5-6.5. וכך זכה ספאסקי להזדמנות שנייה נגד פטרוסיאן. בדו-קרב לאליפות העולם שהתקיים גם הוא במוסקבה בשנת 1969 ניצח ספאסקי בתוצאה 10.5-12.5 וזכה בתואר אלוף העולם. הדו-קרב מ-1969 התעלה לרמה גבוהה יותר ורבים ממשחקיו נלמדים עד היום (במיוחד זכור משחק מספר חמש - [2] - בו הסיע ספאסקי את רגלי המלכה שלו כל הדרך לערוגת ההכתרה בעשרים ושניים מסעים).

אובדן התואר עריכה

במהלך שנת 1970 המשיך ספאסקי לנצח בתחרויות חשובות (כגון סן חואן, אמסטרדם, וגטבורג). כמו כן הוא הוביל את נבחרת ברית המועצות לניצחון בתחרות "ברית המועצות נגד שאר העולם" כשספאסקי עצמו מסיים בתיקו 2-2 עם בנט לארסן (ניצחונו של ספאסקי שהושג ב-17 מסעים היה אחד מהניצחונות הקצרים והמפורסמים בהיסטוריה של ההתמודדויות בין רבי אמנים - [3]). אולם בשנת 1971 נחלש כושרו והוא מיעט לשחק בתחרויות. בתחרות חשובה לזכר אלכין הוא סיים רק במקום חמישי משותף. בשנת 1972 ספאסקי ניסה להגן על התואר אלוף העולם כנגד בובי פישר. הדו-קרב שכונה "דו-קרב המאה" (מסיבות שאינן קשורות בהכרח לשחמט) הסתיים בתבוסתו לפישר (12 ½8). ספאסקי הפגין בדו-קרב זה יכולת חלשה והרבה לעשות "שגיאות גסות". שלטונות ברית המועצות שראו בדומיננטיות הסובייטית בשחמט הוכחה לעליונותם, זעמו על הפסדו של ספאסקי לפישר האמריקאי, בעיצומה של המלחמה הקרה.

המשך הקריירה עריכה

הפסדו של ספאסקי לפישר לא סיים את הקריירה השחמטאית שלו. כבר בשנה שלאחר מכן הוא זכה באליפות ברית המועצות בשחמט, והשתתף בדו-קרבות המועמדים פעם נוספת ב-1974 בניסיון להשיב לעצמו את התואר אלוף העולם. הוא ניצח את רב האמן האמריקאי רוברט בירן 4½-1½ (+3 =3 -0) (המשחק הראשון - [4] בו ספאסקי הקריב את מלכתו בנונשלאנטיות נהיה מפורסם מאוד). ברם, ספסקי הפסיד כבר בשלב חצי הגמר שכשהובס על ידי אלוף העולם העתידי אנטולי קרפוב 7-4 (+1 -4 =6). בשנת 1977 ניסה ספאסקי להעפיל לדו-קרב על אליפות העולם פעם נוספת.

הפעם הוא ניצח את ולסטימיל הורט 8½-7½ ואת לאיוש פורטיש בתוצאה 8½-6½. אולם הוא הפסיד בגמר לוויקטור קורצ'נוי בתוצאה7 ½-10½, (+4 -7 =7). ספאסקי המשיך לשחק שחמט תחרותי במהלך כל שנות השמונים ותחילת שנות התשעים.

מורשתו עריכה

ספאסקי הותיר את עיקר חותמו על עולם השחמט כ"ילד פלא" בשנות החמישים וכמבוגר בשנות השישים. שלא כמו שחקנים רבים אחרים ספאסקי כמעט לא תרם לאחר שנהפך לאלוף עולם. על אף שמעולם לא היה שחקן פתיחות חזק ספאסקי תרם תרומה רבה במספר וריאנטים ידועים: בספרדית (וריאנט בריאר ומרשל), בנימצו-הודית (וריאנט לנינגרד) ובסציליאנית סגורה. ישנם מספר וריאנטים הקרויים על שמו (בנימצו הודית, ובהודית של המלך). שלא כמו לשחקנים רבים בתקופתו לספאסקי היה רפרטואר פתיחות גדול (הוא פתח את מחצית ממשחקיו עם ה4 ואת מחצית ממשחקיו עם ד4). ספאסקי החזיר לאופנה את הפתיחה הפראית "גמביט המלך" וניצח בעזרתה 16 משחקים (כולל נגד אלופי העולם פישר וקרפוב ונגד הטוען לכתר דויד ברונשטיין). סגנונו של ספאסקי כונה אוניברסלי - הוא לא היה שחקן התקפי או שחקן אסטרטגי אלא שחקן שהיה מוכן לשחק כל סוג של עמדה.

משחק לדוגמה עריכה

משחק של ספאסקי (לבן) נגד דוד ברונשטיין (שחור) ששוחק באליפות ברית המועצות 1960. גרסה של המשחק מופיעה בסרט ג'יימס בונד מרוסיה באהבה (1953). 1.ה4, ה5

2.ו4 (גמביט המלך פתיחה שגם ספסקי וגם ברונשטיין אהבו), ה:ו4

3.פו3, ד5

4.ה:ד5, רד6 מקובל יותר 4.פו6.

5.פג3 (מעניין גם 5.רב5+), פה7

6.ד4, 0-0

7.רד3, פד7

8. 0-0, ח6?! (עדיף פו6!)

8                
7                
6                
5                
4                
3                
2                
1                
א ב ג ד ה ו ז ח

9.פה4! (מתחיל לבנות לחץ ששווה את ההקרבה של ד5), פ:ד5

10.ג4, פה3

11.ר:ה3, ו:ה3

12.ג5!, רה7

13.רג2! (לשחור יש בעיות עם הערוגות ח7 ו-ו7), צה8

8                
7                
6                
5                
4                
3                
2                
1                
א ב ג ד ה ו ז ח

14.מהד3, ה2

15.פד6!? הקרבה מהממת של צריח ופרש. אובייקטיבית כנראה היה עדיף פשוט צו2!

8                
7                
6                
5                
4                
3                
2                
1                
א ב ג ד ה ו ז ח

15. ...פו8? מסע חלש שמוביל להפסד במשחק. היה הכרחי לשחק 15. ...ר:ד6 16.מהח7+, מו8 17.ג:ד6, ה:ו1=מה+ 18.צ:ו1, ג:ד6! 19.מהח8+, מה7 20.צה1+, פה5 21.מה:ז7, צז8! 22.מה:ח6, מהב6! 23.מח1, רה6 24.ד:ה5 וללבן תמורה תמורת הטיב אבל לא בטוח שהיא תספיק לניצחון.

16.פ:ו7!, ה:ו1=מה+

17.צ:ו1, רו5

18.מה:ו5, מהד7

19.מהו4, רו6

20.פ3ה5, מהה7 עדיף היה 20. ...ר:ה5

8                
7                
6                
5                
4                
3                
2                
1                
א ב ג ד ה ו ז ח

21.רב3!, ר:ה5

22.פ:ה5, מח7

23.מהה4+ השחור נכנע.

דו-קרבות עריכה

שנה מיקום המתמודד השני תוצאה
1965 ריגה יפים גלר 5.5 מ-8 ניצחון
1965 טביליסי מיכאל טל 7 מ-11 ניצחון
1966 מוסקבה טיגראן פטרוסיאן 11.5 מ-24 סגן אלוף העולם
1968 סוחומי יפים גלר 5.5 מ-8 ניצחון
1968 מאלמה בנט לארסן 5.5 מ-8 ניצחון
1968 קייב ויקטור קורצ'נוי 6.5 מ-10 ניצחון
1969 מוסקבה טיגראן פטרוסיאן 12.5 מ-23 ניצחון, אלוף העולם
1972 רייקיאוויק רוברט פישר 8.5 מ-21 הפסד תואר אלוף העולם
1974 סן חואן רוברט בירן 4.5 מ-6 רבע גמר המועמדים
1974 לנינגרד אנטולי קרפוב 4 מ-11 חצי גמר המועמדים
1977 אמסטרדם יאן טימן 4 מ-6 ניצחון
1977 רייקיאוויק ולסטימיל הורט 8.5 מ-16 ניצחון
1977 זולינגן רוברט הובנר 3.5 מ-6 ניצחון
1977 זולינגן לובומיר קבלק 4 מ-6 ניצחון
1977 ז'נבה לאיוש פורטיש 8.5 מ-15 ניצחון
1977 בלגרד ויקטור קורצ'נוי 7.5 מ-18 הפסד
1980 מקסיקו לאיוש פורטיש 7 מ-14 תיקו
1983 חילברסום יאן טימן 3 מ-6 תיקו
1989 ונציה רוברט הובנר 2 מ-6 הפסד
1990 ארצות הברית יאסר סיירבן 2 מ-5 הפסד
1992 בלגרד רוברט פישר 12.5 מ-30 הפסד
1993 בודפשט יהודית פולגאר 4.5 מ-10 הפסד

הופעות באולימפיאדות השחמט עריכה

שנה לוח קבוצה מד כושר נקודות תוצאות % מקום
1962 3 ברית המועצות 11 מ-14 8+ 6= 0- 78.6 1 קבוצתי, 1 אישי
1964 2 עת ברית המועצות 10.5 מ-13 8+ 5= 0- 80.8 1 קבוצתי, 3 אישי
1966 2 ברית המועצות 10 מ-15 5+ 10= 0- 66.7 1 קבוצתי
1968 2 ברית המועצות 10 מ-14 6+ 8= 0- 71.4 1 קבוצתי, 3 אישי
1970 1 ברית המועצות 9.5 מ-12 7+ 5= 0- 79.2 1 קבוצתי, 1 אישי
1974 3 ברית המועצות 2650 11 מ-15 7+ 8= 0- 73.3 1 קבוצתי, 1 אישי
1978 1 ברית המועצות 2630 7 מ-11 4+ 6= 1- 63.6 2 קבוצתי
1984 1 צרפת 2590 8 מ-14 2+ 12= 0- 57.1 7 קבוצתי
1986 1 צרפת 2620 9 מ-14 4+ 10= 0- 64.3 10 קבוצתי
1988 1 צרפת 2560 7.5 מ-13 3+ 9= 1- 57.7 31 קבוצתי

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בוריס ספאסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ התחרות הבין-אזורית (באנגלית: Interzonal, "אינטרזונל") אורגנה בעבר על ידי פיד"ה והייתה תחנה בדרך לאליפות העולם בשחמט.



הקודם:
טיגראן פטרוסיאן
אלופי העולם בשחמט הבא:
בובי פישר