בורסת המשי בוולנסיה
בורסת המשי (בוולנסית: Llotja de la Seda בספרדית: Lonja de la Seda) או גם בשמה המקורי בורסת הסוחרים (בוולנסית: Llotja dels Mercaders, בספרדית: Lonja de los mercaderes) היא מבנה מפואר של שוק סחורות שנבנה במאה ה-15, בוולנסיה שבמזרח ספרד. המבנה מפגין את העוצמה הכלכלית של העיר בשלהי אותה מאה, שהייתה תור הזהב של העיר, ותוכנן כמקדש של מסחר. המבנה הבנוי בסגנון גותי ולנסיאני (אנ') שוכן במרכז ההיסטורי של ולנסיה, בכיכר השוק (Plaça del Mercat) מספר 31, מול כנסיית יוחנן המטביל (Iglesia de los Santos Juanes) והשוק המרכזי של ולנסיה (אנ').
 | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג |
בורסה  | ||
| מיקום |
ולנסיה | ||
| מדינה |
ספרד | ||
| הקמה ובנייה | |||
| אדריכל |
פרה קומטה | ||
| סגנון אדריכלי |
גותי ולנסיאני | ||
| מידות | |||
| אורך |
21.39 מ' | ||
| רוחב |
35.6 מ' | ||
| גובה |
17.4 מ' | ||
| קואורדינטות | 39°28′28″N 0°22′42″W / 39.474444444444°N 0.37833333333333°W | ||
  | |||
בורסת המשי של ולנסיה צורפה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-7 בדצמבר 1996.
רקע היסטורי עריכה
תור הזהב של ולנסיה היה שלב של התפתחות כלכלית רבה והשפעה פוליטית ותרבותית רבה, שבמהלכם הוקם בנק עירוני (Taula de canvi) שנועד לתמוך בפעולות מסחריות. התעשייה המקומית, בייחוד טקסטיל, התפתחה בצורה משמעותית, והעיר הפכה למרכז מסחרי, שאליו הגיעו סוחרים מכל רחבי אירופה. בורסת המשי, מרכז עסקים ומקדש מסחר, שנבנתה בשלהי המאה ה-15 הייתה מאפיין בולט לשגשוג זה.
לאחר כמה שנים של חוסר יציבות שנגזרו ממאבקי הירושה, בה הוחלפה שושלת המלכים מבית ברצלונה בשושלת הקסטיליאנית של טראסטמרה, העיר שגשגה לאורך כל המאה ה-15. ממלכת ולנסיה התבססה כבירה התרבותית והכלכלית של כתר אראגון, והצליחה להיות אחת הערים החשובות באירופה במאה ההיא. אחד הבנקאים שהיה בעלים של עסקים נוספים, תושב ולנסיה ממוצא יהודי בשם לואיס דה סנטאנחל (Luis de Santángel), היה המממן העיקרי של המסע של כריסטופר קולומבוס לאמריקה, והאדם אשר שכנע את המלכים הקתולים להשקיע במסע קולומבוס, לואיס השקיע בעצמו מיליון מאה וארבעים אלף מראוודיס, יותר מחמישים אחוז עלות המסע. בורסת המשי הייתה סמל לעוצמה ולעושר של תור הזהב של העיר.
באשר להשפעה פוליטית, מאז סוף המאה הארבע עשרה הלכה וגברה ההשפעה של ולנסיה בכתר אראגון עם דמויות כמו הקדוש ויסנט פרר, ואף יותר לאורך כל המאה החמש עשרה, עד כדי כך שהפעמיים היחידות בהן הוכתר בישוף ספרדי לאפיפיור היו של שני בישופים מוולנסיה: קליקסטוס השלישי, ואחיינו, אלכסנדר השישי, בני משפחת בורג'ה.
בתחום האמנות והתרבות, מלבד הבורסה, נבנו מגדל קוארט (ספ'), קפלת המלכים במנזר סנטו דומינגו, קמרון המזבח הגבוה של קתדרלת ולנסיה (אנ') או ארמון ממשלת ולנסיה (ספ'). בציור ובפיסול פעלו בעיר יקומרט (אנ'), רודריגו דה אוסונה (אנ'), פאולו דה סן לאוקדיו (ספ'), ויסנטה מסיפ (ספ'), דמיאן פורמנט (ספ') ואחרים, בספרות אאוזיאס מרק (ספ'), ז'ואן רואיס דה קורליה (ספ'), ז'אומה רוץ' (ספ'), איזבל דה ויליינה (ספ') וז'ואנוט מרטורל, מחבר טיראנט לו בלאנש. כתוצאה מפריחה תרבותית זו, הוקם בוולנסיה בית הדפוס השני בחצי האי האיברי, שבו הוציא האמן למברט פאלמרט (ספ') לאור את היצירה הספרותית הראשונה שהודפסה בספרד בשנת 1474. גם המילון הראשון בשפות רומאניות: Liber Elegantiarum, הופיע גם הוא. המחקר הראשון בנושא שחמט מודרני הוא ככל הנראה כתב של פרנססק ויסנט (ספ'), שנדפס ופורסם בוולנסיה בסוף המאה ה-15. ב-30 באפריל 1499 הוקמה אוניברסיטת ולנסיה.
-
אולם העמודים -
מגדל קוארט (1460) -
קפלת המלכים במנזר סנטו דומינגו -
קמרון המזבח הגבוה של קתדרלת ולנסיה -
ארמון ממשלת ולנסיה
שוק השמן עריכה
בסמוך לפלסה דה לה קומפניה (Plaza de la Compañía), מאחורי בורסת המשי, היה מבנה קדום יותר, שקיומו תועד מ-1341, שכונה "שוק השמן" (Llotja de l'Oli). לדברי ההיסטוריון המודרני מנואל סנקיס אי גוארנר (קט'), היה שוק זה פתוח בחלקו, כלומר הוא נבנה בסגנון של הלוג'יה האיטלקית (בנייה פתוחה מצד אחד או יותר, נתמכת על ידי קשתות או עמודים). שוק השמן לא שימש רק לסחר במוצר זה, אלא לכל מיני פעולות עסקיות.
המשי עריכה
מקור השם שניתן למבנה בורסת המשי מהעובדה שאריגת משי הייתה התעשייה החזקה ביותר בעיר מהמאה ה-14 עד המאה ה-18. במאה הארבע עשרה היו כבר סוחרי משי מקומיים, רובם יהודים, ואחר-כך מומרים, שהתקבצו בשנת 1465 ב"אחוות הבתולה של הרחמים" (cofradía de la Virgen de la Misericordia) שתרמה להקמת קפלה בבורסת המשי שנבנתה בין השנים 1484–1486.
כאשר נבנתה בורסת המשי, כבר הייתה תעשיית משי גדולה בוולנסיה, שהתבטאה ב-293 אומני משי שנרשמו בעיר בשנת 1487. בסוף המאה ה-17, היה המשי כה חשוב בעסקאות מסחריות, עד שבורסת הסוחרים נודעה בכינוי בורסת המשי. במחצית השנייה של המאה ה-18 היה שיא הייצור של המשי: עשרים וחמישה אלף איש עסקו בתעשיית המשי בעיר, שהיו בה יותר משלושת אלפים נולים. החל משנת 1790 החלה הידרדרות בענף המשי בוולנסיה, שמעולם לא חזר למה שהיה. עם זאת, בורסת המשי שמרה על שמה המסורתי עד היום, כאות הוקרה למה שהייתה תעשייה חלוצית בוולנסיה במשך כל כך הרבה מאות שנים.
המבנה עריכה
רקע עריכה
בניית שוק הסחורות בוולנסיה התרחשה על רקע השגשוג במסחר שפרח בוולנסיה במאה החמש עשרה, ונועדה לסמל את היכולת של העיר למשוך אליה סוחרים, בתקופה שבה החלו להופיע קשיים עבור הכלכלה המקומית כתוצאה מגילוי אמריקה, ועקב כך מעבר המסחר מהים התיכון לאוקיינוס האטלנטי.
שוקי הסחורות בכתר אראגון נבנו על פי אותה תוכנית: חדר בצורת מלבן הנתמך על עמודים. לשוק הסחורות של ולנסיה קדמו שוק הסחורות של ברצלונה (Lonja de Barcelona; נבנה 1380–1392) ושוק הסחורות של פלמה דה מיורקה (Lonja de Palma de Mallorca ; נבנה 1420–1448), עם עמודים מחורצים בסלילים התומכים בקמרונות צלעות של שלוש ספינות. בין השנים 1541–1551 נבנה שוק הסחורות בסרגוסה באותה תוכנית, אך בסגנון הרנסאנס. בהתחשב בכך שהתוכנית האדריכלית הייתה תמיד זהה, התעקשה המועצה הכללית של העיר בשנת 1469, על יופיו של הבניין שיהיה: "יפה מאוד, נפלא ומפואר, כך שיהיה הכבוד והקישוט של העיר המכובדת הזו".
הבנייה עריכה
לתכנון המקורי של המבנה אחראי הבנאי האומן הקטלאני פרנססק בלדומר (Francesc Baldomar) הוא החל לפתח אותו בין השנים 1470–1471. תלמידיו ז'ואן איווארה (Joan Ivarra) ופרה קומטה (Pere Compte) קיבלו בשנת 1481, חמש שנים לאחר מותו (1476), את המנדט לסיים את בניית המבנה על פי התוכניות המקוריות המרהיבות שצייר בלדומר בשנות חייו האחרונות.
עשרים וחמישה בתים קרובים לשוק נקנו ונהרסו כדי לבנות את הבניין. העבודות החלו ב-16 בינואר 1483 בהריסת הבתים, ביישור הקרקע ובמסירת חומרים לבנאי הראשי של העיר פרנססק ביולאיגואה (Francesc Biulaygua), והעברת אבנים לסתתים ב-15 בפברואר. רשמית החלו העבודות ב-5 בפברואר 1483 וב-14 במרץ שולם השכר הראשון לפרה קומטה וז'ואן איווארה. באוקטובר 1483 סיים הבנאי הראשי של העיר ביולאיגואה את עבודתו בשדה ונעלם מכל תיעוד.
הארכיטקטורה עריכה
מבנה שוק הסחורות מורכב מארבעה חלקים, שהם: המגדל, בו יש צינוק לתוכו הושלכו גנבי המשי והסוחרים הרמאים עד שהגיעו הרשויות הרלוונטיות לטפל בהם, אולם הקונסוליה של הים (Sala del Consulado del Mar), החצר המכונה "פטיו דה לוס נארנחוס" (Patio de los Naranjos) ואולם החוזים או אולם העמודים. שטח המונומנט עולה על 2,000 מטרים רבועים, בנויים ובלתי בנויים. המבנה שוכן על חלקה מלבנית, בדרום הוא פונה לפלסה דל מרקדו, במערב לכיוון רחוב דה לוס קורדייאטס (Calle de los Cordellats), בצפון לכיוון רחוב לה לונחה (Calle de La Lonja) והחלק המזרחי לכיוון רחוב פרה קומטה (Calle de Pere Compte). מול החזית שוכנים כנסיית יוחנן המטביל (Iglesia de los Santos Juanes) והשוק המרכזי של ולנסיה (אנ').
כפי שנראה מכיכר השוק, הצד הימני של הבניין הוא החלק העיקרי במבנה, המכונה גם אולם החוזים או אולם העמודים (נבנה 1483–1498); משמאלו נמצא המגדל המרכזי (נבנה 1483–1498), שבו קפלה (הקומה התחתונה) וכלא (שתי הקומות העליונות). החלק השמאלי כולל את שלוש הקומות של קונסולית הים, שנוספה בהמשך (נבנתה 1498–1548). הפטיו דה לוס נארנחוס משלים את הצלע האחורית של המונומנט.
שוק הסחורות של פלמה דה מיורקה, שהוקם ב-1448 שימש מודל לשוק הסחורות של ולנסיה, אבל השוק בוולנסיה גדול ומעוטר יותר ממנו. השוק בוולנסיה בולט בעושר העיטור הסגנון הגותי הלוהב על החלונות, בשערים המונומנטליים עם קשתות מחודדות, הפסלים הקטנים ועשרים ושמונה הגרגוילים, רובם מייצגים מצבים סאטיריים או ארוטיים. בנוסף, יש בו שפע רב של שלטי אצילים עם ארבעת הפסים של מלך אראגון, שביניהם בולט השלט על אבן הראשה בקמרון המרכזי של אולם החוזים, ובעיקר אלה שנמצאים בפינות הבניין מוקפים במלאכים.
אולם העמודים עריכה
אולם העמודים (Salón Columnario) או אולם החוזים (Sala de Contratación) הוא אולם פנימי גדול שבו רצפת שיש איטלקי, עם שלוש ספינה אורכיות (ברוחב כולל של 21.4 מטרים) וחמש ספינות רוחביות (עומק כולל של 35.6 מטרים), שתקרתם מקבץ של קמרונות צלעות, בגובה 17.4 מטרים, הנתמכים על 8 עמודים דקים מחורצים בחריצים לולייניים ושישה עשר פילסטרים מאותו סגנון התומכים בקמרונות. מהעמודים בגובה אחד עשר מטרים מתפצלים כמה צלעות המשתרעות על מקטעים מרובעים באותו גובה ויוצרים קמרונות כמעט כדוריים. גאומטריה כדורית זו מאפשרת צלעות ואבני ראשה מרובים, תשעה לכל מקטע.
הגישה לאולם החוזים היא דרך שערים של קשתות מחודדות המסודרים בין צריחונים ארוכים, השוכנים בחזית הראשית (פלאסה דה מרקדו), כמו גם בחזית האחורית (פלאסה דה לונחה). ישנן גם שתי דלתות צדדיות, האחת נפתחת לרחוב פרה קומטה והשנייה לפטיו דה לוס נארנחוס. החזיתות מעוטרות בשינות.
המבנה תוכנן כמקדש למסחר והאולם אמור לסמל את גן העדן, בו העמודים מייצגים גזעי עצי דקל והכיפות מייצגות את כיפת השמים, אשר במקור נצבעה כחול עם כוכבי זהב. העירייה התקינה כאן את הבנק (canula de canvis), שנוצר בשנת 1407 כזיכיון שהוענק לעיר על ידי מרטין הראשון, מלך אראגון, לבצע פעולות בנקאיות במאה ה-15, שם נערך שטר החוב הראשון. תוך חמש עשרה שנים בלבד (1483–1498) הם הצליחו לסיים את אולם החוזים, הגוף העיקרי של הבניין. לאורך החלק הגבוה ביותר מבין ארבעת הקירות, הגובלים בקמרונות, יש כתובות בלטינית שנעשו בזהב על רקע כהה, המזכירות לסוחרים את תפקידם כסוחרים ונוצרים טובים שלא לעסוק בהלוואות בריבית קצוצה בעסקיהם, במטרה להשיג חיי נצח. הכתובת משוכפלת, פעם אחת על הקירות הדרומיים והמערביים ופעם שנייה על אלה של החלק הצפוני והמזרחי.
המגדל עריכה
מגדל הבורסה, שנבנה באותו זמן כמו אולם העמודים, הוא ריבועי ובערך גבוה בשליש משאר הבניין. הפסל ז'וזפ איישה (Josep Aixa) הוסיף למגדל שינות, בין 1885 ל-1902, כהעתק של השינות שהיו לאולם העמודים וקונסולית הים.
מאולם העמודים יש גרם מדרגות לולייני לגישה למגדל. בגלל חוסר במעקה, לא ניתן לבקר גם בגרם המדרגות, יצירה של וירטואוזיות רבה, בה מודגשת השליטה בטכניקות אדריכליות. גרם המדרגות המפואר הזה מורכב מסליל פתוח כשהמדרגות מחוברות לקיר המעגלי. דרכם ניגשים לחדרי המגדל העליונים. במקור היו מאה ועשר מדרגות, אך בשיקום שבוצעו על ידי הפסל ז'וספ איישה והאדריכל אנטוני פרר, נוספו שלושים ושתיים נוספות, שכן המגדל נחשב כלא גמור. גובה גרם המדרגות של המגדל הוא עשרים ושישה מטרים, ולכן יש לו בסך הכול מאה וארבעים ושתיים מדרגות בגובה שמונה עשרה סנטימטרים. הקומות העליונות של המגדל שימשו כבית כלא לסוחרים שהשתמטו מתשלום חובות.
קומת הקרקע של הבניין הייתה הקפלה, שנבנתה בשנים 1484–1486, המיוחסת לחואן גואס (Juan Guas), שיש בו קמרון מצולע שבזיזים שלו יש הייצוג של ארבעת המבשרים. חואן דה קורדובה (Juan de Córdoba) קיבל חמישה עשר ליברות במאי 1484 עבור "תשלום עבודות שבוצעו בקפלה של שוק הסחורות". העיצוב של קמרון הצלעות בקפלה, שלא היה מוכר עד אז בוולנסיה, מרמז כי חואן זה היה למעשה חואן גואס, האדריכל הראשי של המלך פרננדו השני, מלך אראגון, אשר השתמש באותו עיצוב בבניין בסגוביה. קמרון זה מורכב משמונה אבני ראשה קטנים עם שלטי אצילים של העיר ומלאכים עם כלי נגינה המקיפים תבליט של הבתולה של הרחמים, הקדושה המגינה של אחוות יצרני המשי, שנמצאת באבן הראשה המרכזית. לקפלה שתי כניסות, האחת מעוטרת יותר בדמותו של הבורא ובקישוטים גותיים, והשנייה דרכה נכנסים לקונסוליה עם שלט האצילים של העיר במרכזו.
פטיו דה לוס נארנחוס עריכה
אלמנט נוסף בבורסה הוא הגן שלה, המכונה פטיו דה לוס נארנחוס (Patio de los Naranjos), אליו ניגשים דרך דלת מאולם החוזים, המלא בפרטים פיסוליים. המקום הוא מרחב רגוע ומרגיע שיש בו עצי תפוז וברוש שונים ומזרקה מרכזית מתומנת. מסביב, ישנם כמה ספסלי אבן למנוחה תוך התבוננות בגרגוילים הסאטיריים, בפרטי החזית המערבית של אולם החוזים ואלה בדלת של בקונסוליה של הים, שאליהם ניתן להגיע מאותה חצר אל דרך גרם מדרגות אבן חיצוני רחב. לדברי ז'ואן פוסטר אי אורטלס, נערכו בחצר זו מסיבות וטקסים כשהגיעו מלכי השושלת האוסטרית.
הקונסוליה של הים עריכה
בצד השמאלי של הפטיו דה לוס נארנחוס נמצאת הקונסוליה של הים (Consulado del Mar), מוסד שנוצר בשנת 1238 בו קיימו שופטים או קונסולים למסחר משפטים בעניינים הקשורים לסחר ולחוק הימי. את המבנה התחיל פרה קומטה. לאחר מותו בשנת 1506, המשיך את העבודה ז'ואן קורברה (Joan Corbera), והיא הושלמה בשנת 1548 על ידי הבסקי דומינגו אורטיאגה (Domingo Urtiaga). תוכנית הקונסוליה הזו מלבנית והיא בסגנון הרנסאנס והייתה מחוברת לקיר המערבי של שוק הסחורות המקורי.
על פי תיאורו של ההיסטוריון המודרני מנואל סנקיס אי גוארנר (קט'), התקיימה הקונסוליה, עם עיטור איטלקי מפואר וחינני למדי, בנישואין מאושרים עם אולם החוזים הגותי.
בקומה הראשונה, המקום בו נמצא החדר המוזהב, אליו ניתן להגיע דרך גרם מדרגות אבן מונומנטלי, מפטיו דה לוס נארנחוס. חדר זה מעוטר בגג עץ שנעשה בין 1418 ל-1445, שאת התחלתו ניהל הבנאי הראשי של העיר ז'ואן דל פויו (Joan del Poyo; 1418–1428), הגג חולץ מבית בעיר העתיקה בעת הריסתו במהלך המאה ה-19. הוא הוטמע באופן משביע רצון מאוד בחדר המוזהב בסביבות שנת 1921. תקרה זו, העשויה מעץ רב גוני, נחנכה על ידי אלפונסו החמישי, מלך אראגון במיקומה המקורי, יש בה מאות חלקים של גלגל המזלות, סצנות מלחמה, דמויות גרוטסקיות, צמחים, כלים מוזיקליים ושלטי אצולה כמו שלט האצולה של העיר ולנסיה, החוזר על עצמו עשרות פעמים.
בקומת הקרקע של הקונסוליה, המשמשת לתערוכות ותצוגות אורקוליות, יש תקרה מעניינת בסגנון הרנסאנס. ניתן להגיע אליו מהפטיו דה לוס נארנחוס או מהקפלה.
פיסול עריכה
האלמנטים המפוסלים של בורסת המשי, המוצגים על הדלתות, החלונות והגרגוילים של הבניין, עדינים ומפגינים חוש הומור. פורטיקו הכניסה של הבורסה נקרא "שער החטאים" מכיוון שחטאיו המקוריים של האדם המיוצגים על ידי דמויות עירומות שונות המגולפות בו. בעמוד המרכזי יש ייצוג של כשפים, ומעליו בחלקו העליון, תמונה של הבתולה עם הילד, המסמלת את הכוח שיש לה על חטא הכישוף. משני צידי דלת זו חלונות גדולים בסגנון גותי ועליהם שלט האצולה של העיר.
הקומה העליונה של חזית מבנה הקונסוליה של הים מורכבת מגוש של שמונה חלונות, שאחד מהם אטום, עם קשתות מחודדות. הקישוט של אזור זה נמצא מתחת לכל חלון עם שלט האצולה של העיר, כאשר בחלק העליון של כל חלון ישנו אפריז בצורת מדליונים המייצגים מלכים, קיסרים ודמויות אחרות. כאן אפשר לראות את השפעת הרנסאנס, הגדרת הבניין כמקדש של "תהילה", רעיון שתחילתו מהתקופה הקלאסית והחיקוי שלה ברנסאנס. בקצה האפריז ניצבות שינות מעוטרות בכתר המלכותי ובגרגוילים. 28 הגרגוילים הגותיים הם גם אלמנט אופייני. בפועל הם קצה המרזבים ומשמשים לניקוז גשם מהגגות, הם מייצגים בעלי חיים, מפלצות ואנשים פנטסטיים בגישה סאטירית שלכאורה אינה הולמת.
קישורים חיצוניים עריכה
- Lonja de la Seda (בספרדית)
La Lonja de la Seda de Valencia (UNESCO/NHK), סרטון באתר יוטיוב- La Lonja de La Seda - UNESCO World Heritage Site, סרטון באתר יוטיוב
