ויקיפדיה

בזיליקת פטרוס הקדוש

הכנסייה הגדולה בעולם, נמצאת בקריית הוותיקן
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
פירוש נוסף ערך זה עוסק בבזיליקה בקריית הוותיקן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו כנסיית פטרוס הקדוש (פירושונים).

הבזיליקה האפיפריורית של פטרוס הקדוש (בלטינית: Basilica Sancti Petri), ידועה רשמית באיטלקית כ-Basilica Papale di San Pietro in Vaticano או בפשטות בזיליקת פטרוס הקדוש היא המבנה המרכזי של קריית הוותיקן. בזיליקת פטרוס הקדוש היא מבנה הדת הנוצרי הגדול בעולם, ויכול להכיל בתוכו עד כ-60,000 איש. היא ידועה כ"כנסיית האם" של הנצרות הקתולית ונחשבת לאחד האתרים הקדושים ביותר לנצרות.[1][2][3] הבזיליקה תוארה כ"בעלת מקום ייחודי בעולם הנוצרי" וגם כ"גדולה מכל כנסיות העולם הנוצרי". במסורת הקתולית, היא מקום קבורתו של פטרוס הקדוש, שהיה אחד משנים עשר השליחים של ישו ולפי המסורת גם הבישוף הראשון של רומא ולכן גם הראשון בשושלת האפיפיורית.

בזיליקת פטרוס הקדוש
Basilica Sancti Petri
בזיליקת פטרוס הקדוש
בזיליקת פטרוס הקדוש
מידע כללי
סוג כנסייה
על שם פטרוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום רומא
מדינה קריית הוותיקן עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים יוליוס השני עריכת הנתון בוויקינתונים
עלות 46,800,052 דוקט עריכת הנתון בוויקינתונים
מבקרים בשנה 11,000,000 (נכון ל־2018)
זרם נצרות קתולית
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 1506–1626 (כ־120 שנה)
תאריך פתיחה רשמי 18 באפריל 1506 עריכת הנתון בוויקינתונים
חומרי בנייה צמנט, שיש עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל מיכלאנג'לו, ג'אקומו דלה פורטה, ברנרדו רוסלינו, ג'אקומו בארוצי דה ויניולה, פירו ליגוריו, קרלו מאדרנו, בלדסרה פרוצי, Giovanni Giocondo, ג'וליאנו דה סנגאלו, אנטוניו דה סאנגאלו, הבן, דונטו ברמנטה, רפאל, ג'ובאני לורנצו ברניני עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי בארוק ורנסאנס
מידות
אורך 220 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב 150 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 138 מטר
שטח 220 מ' X ‏ 150 מ'
קואורדינטות 41°54′08″N 12°27′12″E / 41.902194444444°N 12.453305555556°E / 41.902194444444; 12.453305555556
אתר הבזיליקה
(למפת קריית הוותיקן רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פנים הבזיליקה
תוכנית הבזיליקה המקורית (המבנה המרובע) לצד האצטדיון והבזיליקה היום
התוכנית המקורית של דונטו ברמנטה
שרטוט מבנה הבזיליקה כיום בצורת הצלב הלטיני

יש המאמינים כי קברו של פטרוס הקדוש ממוקם מתחת למזבח הבזיליקה, אם כי הראיות הקיימות לכך הן נסיבתיות בלבד.[4] מסיבה זו, רבים מהאפיפיורים נקברו בבזיליקת פטרוס הקדוש משחר התקופה הנוצרית.

בזיליקת פטרוס הקדוש היא מאתרי צליינות הידועים בעולם. זאת, בשל הפולחן הדתי המבוצע בה ובשל הקשריה להיסטוריה הדתית הנוצרית, לאפיפיוריות, לקונטרה-רפורמציה, ובשל קשריה עם מספר אמנים ידועים, שהידוע שבהם הוא מיכלאנג'לו. הבזיליקה נחשבת לכנסייה הנוצרית הגדולה ביותר.[5] בניגוד לאמונה הרווחת, הבזיליקה אינה קתדרלה, מאחר שאינה מקום מושבו של בישוף (בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו נחשבת למקום מושב הבישוף של רומא). מעמדה הכנסייתי המדויק הוא בזיליקה אפיפיורית.

ציר הזמן של הבזיליקהעריכה

  • 1452 – שיפוצים עתידיים מתוכננים לבזיליקה בהובלת האפיפיור ניקולאס החמישי[6]
  • 1506 – תחילת הבנייה של הבזיליקה והנחת אבן הפינה על ידי יוליוס השני[7]
  • 1546 – מיכלאנג'לו ממונה על עבודות הבנייה של הבזיליקה[7]
  • 1593 – סיום העבודות על כיפת הבזיליקה[6]
  • 1606 – שיפוצים נוספים בבזיליקה על ידי קרלו מדראנו[6]
  • 1614 – חזית הבזיליקה הושלמה[6]
  • 1626 – חנוכת הבזיליקה[7]
  • 1823 – שרפה פורצת בבזיליקה ופוגעת באוצרות יקרים מפז[7]
  • 1825 – שחוזרים מבוצעים בבזיליקה (במכוון בשנה הקדושה)[7]
  • 1941 – נמצאו עצמותיו האפשריות של פטרוס הקדוש[7]
  • 1972 – ניסיון להשחתה של הפייטה התרחש על ידי אדם בעל גרזן שביקר בתוך הבזיליקה[8]

על פטרוס הקדושעריכה

  ערך מורחב – פטרוס הקדוש

פטרוס הקדוש היה אחד משליחיו החשובים ביותר של ישו והאפיפיור הראשון בהיסטוריה. בעת כיבוש ירושלים ב-49 לספירה הוא ברח לרומא, היה למנהיג קהילה נוצרית רומאית ושם הואשם בהצתת שרפה שהתחוללה באותה העת ברומא על ידי הקיסר נירון, והוצא בהמשך להורג בשנת 64 לספירה. פטרוס הקדוש נצלב כמו ישו, אך ביקש במפורש להיצלב בצורה הפוכה לישו - כשרגליו למעלה - כדי שצליבתו לא תדמה לצליבת ישו רבו. בסופו של דבר נצלב פטרוס באמצע האצטדיון של נירון (שבנה אותו קודם קליגולה) ברומא. מאז מקודשת גבעה זאת לנצרות (ובייחוד המיקום המקורי בו הוצב האובליסק לידו נצלב פטרוס) והפכה למקום צליינות רחב ולליבה של הכנסייה הקתולית בכל העולם.[9][10]

השפעתה של הבזיליקה על אדריכלות אירופהעריכה

  ערך מורחב – אדריכלות הבארוק

השפעתה של בזיליקת פטרוס הקדוש על האדריכלות באירופה, במיוחד על אדריכלות הבארוק הייתה עצומה. היא נחשבה ועדיין נחשבת לדוגמת המופת של מבנה הכיפה בכנסיות בעולם, ורבים ניסו לחקות אותה – בהם כריסטופר רן בקתדרלת סנט פול והאינווליד בפריז. גם האבות המייסדים של ארצות הברית ביססו את הכיפה של מבנה הקונגרס של ארצות הברית על סמך הכיפה של הבזיליקה.[11] השפעה גדול במיוחד הייתה לבזיליקה על בזיליקה אחרת הנמצאת בחוף השנהב, בזיליקת גבירתנו של השלום ביאמוסוקרו.

חשיבותה העולמית של הבזיליקה על פי אונסק"ועריכה

בקריטריון הראשון להפיכת קריית הוותיקן לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו מנצחת בחשיבות הגדולה ביותר הבזיליקה:

"קריית הוותיקן, יצירת אומנות רציפה אחת שבנייתה נמשכה לאורך שנים, מייצגת דוגמת מופת ייחודית של עיצוב החלל ושילוב יצירות שהן מהנודעות של המין האנושי.... האייקון המפורסם ביותר של אדריכלות דתית, בזיליקת פטרוס הקדוש..."

השפעתה של הבזיליקה גם מוזכרת בקריטריון השלישי:

"קריית הוותיקן הפעילה השפעה עמוקה על התפתחות האומנות מהמאה ה-16. אדריכלים ביקרו בה כדי ללמוד את המבנים של ברמנטה (בזיליקת פטרוס הקדוש, חצר הבלוודרה), של מיכלאנג'לו (כיפת הבזיליקה) של ברניני (שדרת העמודים של כיכר פטרוס הקדוש, הבלדקינו של הבזיליקה). בעל השפעה גם מחוץ לאירופה, מבני הוותיקן הועתקו וחוקו בשפע, הציורים (הפרסקאות של רפאל ומיכלאנג'לו) וכך גם לא פחות עתיקות המוזיאונים."

הסגנון האדריכלי מוזכר בנוסף גם בקריטריון הרביעי:

"קריית הוותיקן היא יצירה דתית מפוארת ואידיאלית למופת של אומנות הרנסאנס ושל אמנות הבארוק."

השפעתה מוזכרת גם על ידי הסופר ג'ון יוליוס נורדויץ' בספרו:

"בזיליקת פטרוס הקדוש, הכנסייה המשמעותית בכל העולם הנוצרי היא פרי של כישרונות מרובים, מזדקפת בנצחון מעל גבעת הוותיקן. במשך קרוב למאה וחמישים שנה, אפיפיורים הירשו זה את זה האדירו את הרעיון הנעלה של מקדש פטרונם"

— John Julius Norwich, ed. Great Architecture of the World. p153, http://www.greatbuildings.com/buildings/st_peters_of_rome.html

היסטוריהעריכה

לפני הקמת הבזיליקה הישנהעריכה

המבנה הראשי הראשון הידוע כיום שעמד במקום זה בתקופת האימפריה הרומית היה קומפלקס גני אגריפינה עד שהקיסר גאיוס קליגולה בנה במקום אצטדיון שכבר אז הכיל את האובליסק המפורסם בהליופוליס הקיים גם היום במרכז כיכר פטרוס הקדוש. כשעלה לשלטון הקיסר נירון הוא פיאר עד מאוד ופיתח את האצטדיון. בסמוך לאצטדיון עבר כביש מהיר (ביחס לאותם הימים) בשם ויה קורנליה (Via Cornelia).[12]

לפני הקמת הבזיליקה עמד במקום בבירור נקרופוליס גדול פגאני ונוצרי כאחד, שם לפי המסורת (וגם לפי ממצאים חדשים) ייתכן כי נקבר פטרוס הקדוש.[11]

בזיליקת פטרוס הקדוש הישנהעריכה

בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא אינה הראשונה שהוקמה במקום זה בנקרופוליס של רומא העתיקה. לפניה הייתה בזיליקה עצומה בגודלה שכיום מכונה "בזיליקת פטרוס הקדוש הישנה". היא נחנכה ב-323 לספירה על ידי הקיסר קונסטנטין, והתקיימה במשך כ-1,200 שנה.[13][14] לפי האמונה קונסטנטינוס הגדול ראה צלב זוהר באמצע השמיים, מלווה בהתגלות הכתובה במילים הבאות:

In Hoc Signo Vinces (בעברית: "על ידי הסימן הזה אתה תכבוש")

היא מוקמה סביב מתחם צליבתו ההפוכה של פטרוס הקדוש כך שהמזבח היה במקום צליבתו המשוער. המסורות היו חלוקות מאוד בעניין מקום צליבתו של פטרוס הקדוש, ולפי אחת הגרסאות האובליסק היה המקום בו נצלב. מאוחר יותר הוזז האובליסק למקומו הנוכחי. בתחילת ימי הביניים הבזיליקה הייתה נתונה לבזיזות משום שעמדה מחוץ לחומות רומא, ולכן האפיפיור לאו הרביעי החל לבנות את החומות והמגדלים שחלקם שרדו עד היום ומהווים את חומות הוותיקן. שדרת עמודים חיברה בין הבזיליקה הישנה לבין טירת סנטאנג'לו הסמוכה. מידות הבזיליקה הישנה הן כ-123 מטר לאורך, מהכניסה אל האפסיס, וברוחב של 63.4 מטר. היא הייתה מורכבת בצורת צלב המכיל בתוכו 5 ספינות. את 5 הספינות אפשר לחלק ל-4 שורות המבדילות בין כל ספינה ולספינה, כשכל אחת מהן מכילה 22 עמודים. היא הייתה מעוטרת בפסיפסים מדהימים, שמעטים מהם שרדו עד היום. במהלך המשך ימיי הביניים, כשהאפיפיורות הקתולית הייתה באביניון טיפול בבזיליקה הישנה לא היה דחוף במיוחד. מצב זה השתנה עם חזרת האפיפיורות לרומא, ואז הוחלט לחדש אותה (משום שהייתה במצב רעוע מאוד באותה התקופה). דו"ח מאוחר יותר שכתב לאונה בטיסטה אלברטי קבע כי הבזיליקה נמצאת במצב הנדסי בעייתי במיוחד. במהלך ההיסטוריה ניסו אפיפיורים להציע תוכניות לחידוש הבזיליקה.

תוכניות לחידוש הבזיליקהעריכה

הראשון שבהם היה ניקולאס החמישי: ניקולאס הציב למשימה את ברנארדו רוסלינו אך תוכניותיו לא יצאו לפועל. הן לא יצאו לפועל עקב פטירתו של ניקולאס ב-1455. ההנחה הראשונית הייתה שהמבנה יהיה בצורת צלב לטיני. המבנה נשאר במצבו במשך זמן רב ולא תוחזק כיאות. האפיפיורים עד לאותה תקופה ניסו לחדש את הבזיליקה תוך כדי שמירה על המבנה העתיק אך בעת שלטונו של האפיפיור יוליוס השני, הוא הורה להרוס את המבנה כולו ולבנות בזיליקה חדשה לגמרי. רבים התנגדו לו וראו בזה צעד קיצוני מדי, מפני שלבזיליקה הישנה הייתה חשיבות עצומה מתחילת ההיסטוריה של הכנסייה הקתולית. חלקים מסוימים (בעיקר עבודות אומנות) מהבזיליקה הישנה והמזבח שומרו, אך כמעט כל המבנה נהרס ככלל, לרבות עמודי שלמה שלפי המסורת הגיעו במקור מבית המקדש הראשון.[15][16][12][2]

צעדו הראשון של יוליוס היה לשכור אדריכל, ואת הזכות נתן לדונטו ברמנטה, שתכנן בעצמו גם את גלריית אופיצי בפירנצה.[2]

מברמנטה ועד מיכלאנג'לועריכה

יוליוס השני קיבל כמה וכמה הצעות לצורתה של הבזיליקה החדשה אך בחר בצורת הצלב היווני, שהוצעה על ידי דונטו ברמנטה. במרכז הצלב הייתה אמורה להבנות כיפה בהשראת הפנתאון ברומא. יוליוס השני כינס 35 קרדינלים באביב של שנת 1506 והניח את אבן הפינה. ברמנטה הספיק לעבוד יחסית הרבה על הבזיליקה, ורוב העיטורים שתכנן הושלמו, בנוסף לקשתות של הספינה הראשית שגם הן היו כבר בשלבי בנייה. עוד בשנת 1507 עמד מעגל הפועלים של הצוות ההנדסי של הבזיליקה על כ-2,500 איש. דונטו ברמנטה נפטר בשנת 1514, ובמקומו מינה יוליוס את גואנילו דה סנגלו (Giuliano da Sangallo) ואת פרה ג'יקונדו דה ורונה (Fra Giacondo da Verona) למשימה. הם בעצמם עבדו ביחד עם האומן הנודע רפאל, שהיה אהוב במיוחד בקרב חוג הבנאים והאדריכלים של הבזיליקה וזכה מהם לאהדה רבה. פרה נפטר בשנת 1515 וגואנילו בשנת 1516, ותהליכי העבודה חוו טלטלה נוספת. רפאל עצמו המשיך להוביל את הפרויקט כשהוא האדריכל היחידי עד מותו בשנת 1520.

אחרי מותו של רפאל פרץ שוב המתח בין תומכי הצלב הלטיני והצלב היווני ולבסוף בוצעה הרחבה של המבנה לצורת צלב לטיני. המחלוקת המשיכה להתקיים, במיוחד במהלך שנותיהם של האדריכלים אנטוניו דה סנגלו (Antonio da Sangallo) ובלדזרי פרוזי (Baldassari Peruzzi). הם עשו ניסויים במבנה ושינו את התוכניות במהלך הבנייה.[12][2][17][18] תחת הובלת התנהלו עבודות הבנייה באיטיות למדי. סנגלו תמך בתוכנית הצלב הלטיני לבלזיליקה, אך יוליוס השלישי, שהיה באותו הזמן האפיפיור, לא היה בטוח בעבודתו של סנגלו. לאחר מותו של זה האחרון רצה האפיפיור לקבל תשובה החלטית האם הכיוון אותו הוביל סנגלו נכון. את הבדיקה הטיל יוליוס השלישי על מיכלאנג'לו, וביקש ממנו חוות דעת עניינית על מצבה של הבזיליקה. מיכלאנג'לו נבהל, וגרם ליוליוס השלישי לפטר את הסגנים שהיו עתידים לתפוס את מקומו של סנגלו. צעד זה הזמין את תחילת תקופתו של מיכלאנג'לו בתכנון הבזיליקה.[19] דגם העץ של סנגלו שרד עד היום.[19]

בתקופתו של מיכלאנג'לו ואחריהעריכה

מיכלאנג'לו שתפס את העבודה על הבזיליקה בשנת 1548, רצה לקחת מוטיבים מתוכניתו המקורית של דונטו ברמנטה ולהחזירם אל המבנה. הוא עצמו בנה את הכיפה הגדולה של הבזיליקה אף על פי שלא ראה אותה שלמה מעולם. מיכלאנג'לו פיקח על המיזם במשך כעשרים שנה עד מותו בשנת 1568 שהיה החלק הקריטי ביותר בכל הבנייה של כל הבזיליקה (ושדרש את התכנון הרב ביותר). מיכלאנג'לו עצמו החזיר את הצורה המקורית – צורת הצלב היווני של ברמנטה. בנוסף לכך נתקל מיכלאנג'לו בבעיה שהחרידה אותו בתכנונו של סנגלו. סנגלו התכוון להרחיב את הבזיליקה אפילו יותר ולהוסיף לה 2 מגדלים עצומים. עד לכאן למיכלאנג'לו לא הייתה אף התנגדות, אך ההבנה שהמגדלים וההרחבה הנוספת של סנגלו תופסים כל כך הרבה מקום עד לכדי כך שלמעשה הם יצטרכו בבוא הימים להרוס את הקפלה הסיסטינית ואת הארמון הראשי של הוותיקן בשבילם. מיכלאנג'לו גם לא אהב את העובדה שבזיליקה תהיה מאוד חשוכה בחלל הפנים שלה עקב מיעוט החלונות בה. מיכלאנג'לו אפילו אמר שגם אם חיילים יעבדו במשך כל הלילה על ניקוי הבזיליקה לקראת היום שלמחרת הם לא יצליחו לגמור את מטלתם. את כל עבודותיו המרובות ביצע מיכלאנג'לו ללא כלל שכר (מרצונו החופשי). אך הייתה כוונה מרובה למעשה זה מצד מיכלאנג'לו (לא מבחינה כספית דרך אגב, אף על פי שהוא היה איש עשיר למדי). הכוונה הראשית של מיכלאנג'לו בצעד זה הייתה להתיר לו להשמיט חלקים מרובים מהתוכנית של סנגלו, במיוחד את הרחיבו את הבזיליקה לטעמו יותר מדי. חשוב לציין בנוסף כי מיכלאנג'לו לא היה חסיד כל וכלל לברמנטה, ושנא אותו אפילו עוד כשקיבל את התפקיד. הסיבה שהוא תמך כל כך בתכנונו הייתה העובדה שהוא אהב והעדיף את תוכניתו של ברמנטה יותר מכל תוכנית אחרת שהוצעה. מיכלאנג'לו עבד ביעילות, תוך כוונה לגמור את המבנה מהר ככל האפשר בזמן הקצר ביותר, במחיר המועט ביותר, בפאר המרבי ביותר ותוך הימנעות מהריסת הבסיס הקיים.[19] יוליוס השלישי נתן גם למיכאלנגלו את משרת ראש חברת פבריקה (שהייתה חברת הבנייה של הבזיליקה באותה התקופה). תובנה חשובה שהנחתה את מיכלאנג'לו הייתה שעדיף שהבניין יהיה איכותי יותר במראהו מאשר בגודלו. לכן כשעבד מיכלאנג'לו על החלק החיצוני של המבנה הוא השקיע בו רבות (זאת הייתה עיקר עבודתו). התוכנית של מיכלאנג'לו הייתה מובנת על פי סדר אדריכלי מובהק, כך שכל חלק בבניין עומד בפני עצמו. מיכלאנג'לו גם לא עבד לפי חוקים אדריכליים נוקשים, כמו אלו של האדריכלות הקלאסית. הוא יצר לפי שיקול דעתו ובכך גרם לניצנים לאדריכלות חדשה לגמרי – אדריכלות הבארוק. ברבות הימים נהפכה בזיליקת פטרוס הקדוש לדוגמה הטובה ביותר של סוג אדריכלות זה.[19]

 
התוכנית של סנגלו

ג'יאקומו דלה פורטה (Giacomo della Porta) החליף את מיכלאנג'לו והמשיך את הבנייה פחות או יותר לפי אותה המתכונת. במשך השנים 1606 ל-1626 הוספו לבזיליקה מגדלי פעמונים על ידי ברניני שהוסרו לאחר מכן והמבנה הורחב לצורת צלב לטיני לפי בקשתו של האפיפיור פאולוס החמישי. ב-8 בנובמבר 1626 הושלמה בנייתה של הבזיליקה על ידי האפיפיור אורבן השמיני.[12][19]

הטיוטה של מיכלאנג'לועריכה

ממצא חדש מאוספי גלריית הוותיקן מראה את אחד מהדפים המקוריים בהם השתמש מיכלאנג'לו בתכנון הכיפה. מיכלאנג'לו ידוע בכך שהשמיד רבים ממסמכיו לקראת סוף חייו, אך מסיבות מסוימות טיוטה זאת אכן נשמרה. לפיכך היא נדירה באופן מיוחד.[20]

 
התוכנית של רפאל

מבחינה הנדסיתעריכה

בתקופתו של ברמנטהעריכה

מבחינה הנדסית בשלבי התכנון הראשוניים הבזיליקה החדשה המתוכננת היוותה אתגר של ממש. לצורך השוואה, הבזיליקה בתכנון הראשוני (וכך גם כיום) מזדקפת על בסיסי קשתות עצומות. כל קשת כזאת תהיה חייבת יסודות קבועים וחזקים באדמה, בעומק של 25 מטרים לפחות (סך הכל 90 פירים ועמודים שונים). ההליך ההנדסי המורכב שהיו צריכים לעבור הפועלים באותה התקופה היה מסובך למדי – הם היו צריכים לחפור בסיסים עצומים בפנים האדמה, למלא אותם מחדש, לחפור אותם שוב וכך הלאה... סך כל גודל העמודים (כולל היסודות והקיר הנראה לעין) עומד על כ-60 מטרים. עבודות אלו בוצעו במהלך השנים הראשונות לבנייה, תחת פיקוחו של דונטו ברמנטה. ברמנטה בעצמו לא היה בטוח אם המבנה שתכנן יחזיק מעמד זמן רב, בעיקר עקב גודלו העצום. ברמנטה היה כל כך בלחץ יסודות הבזיליקה עד שבעוד שפועליו היו צריכים לערבב את הבטון שהשתמשו בו לבנייה בין 3–4 חומרים בעוד שהם השתמשו ב-10–12 חומרים, כל זאת על מנת להבטיח את יציבות הבזיליקה. מיכלאנג'לו שעבר באותה התקופה באזור אמר על כך לברמנטה, אך ברמנטה לא עשה דבר בקשר לכך.[18]

בתקופתו של סנגלועריכה

גואנילו דה סנגלו ביצע גם הוא חיזוק משמעותי במיוחד בבזיליקה: הוא העלה את מפלס הרצפה בכ-12.5 רגל, דבר שעלה לו כ-162,000 דוקטים. אף על פי שהיסטוריונים מסוימים עוד לא בטוחים מה הייתה הסיבה לפעולה זאת שנקט, היסטוריונים אחרים סבורים כי זאת אכן הייתה הסיבה.[18]

בתקופתו של מיכלאנג'לועריכה

מיכלאנג'לו היה מודע למאמציו של ברמנטה, אך ראה כי הם לא מספיק מועילים מבחינה הנדסית. שברים וסדקים הופיעו בתקופתם של סנגלו וורונה. סדקים אלו היו חייבים בטיפול דחוף. לשם כך עיבה מיכלאנג'לו את היסודות לקראת התחלת הבנייה של הכיפה הגדולה. הוא עיבה אותם בבטון עד כדי כך שהמרווחים בין העמודים העצומים השתנה משמעותית: מ-69 מטרים ל-58.5 מטרים.[18]

חומרי הבנייהעריכה

טרוורטין היה חומר הבנייה העיקרי בו השתמשו לבניית הבזיליקה (מבלי לכלול את כמויות הברונזה העצומות של ברניני וכמויות הזהב המעטרות את פנים הכיפה של מיכלאנג'לו שיצר קוואליר ד'ארפינו). הטרוורטין ייצב את המבנה והקנה לו חוזק מבני רב (למרות החששות המרובים של ברמנטה). כמויות הטרוורטין שבפועל היו בשימוש היו עצומות, והוא הועבר ממרחק של 12 מיילים מהמכרה בטיבולי. ערמות עפר עצומות נוצרו בטיבולי עקב הדרישה הענקית והעומס שהוטל עליה והטרוורטין עצמו הועבר דרך נהר הטיבר ומשם משפת הנהר הצמודה לוותיקן אל מקום הבנייה עצמו על ידי פרדים ושוורים. בנוסף לטרוורטין שיש לבן גם נפוץ במיוחד במבנה (השתמשו בו בעיקר ליצירת הפסלים המרשימים של הבזיליקה כגון הפייטה והעמודים המונומנטליים של הבזיליקה. חומרי בנייה אחרים הגיעו ממבנים עתיקים ברומא כדוגמת הקולוסיאום. פירוק זה היה נפוץ לכל אורך ההיסטוריה של רומא לטובת בנייה של מבנים אחרים, ואכן כיום עדיין כוללת הבזיליקה אותם.[18]

לאחר השלמת הבזיליקהעריכה

בעיות בחישוקי המתח של הכיפהעריכה

לאחר השלמתה של הבזיליקה, החלו להופיע סימנים לבעיה הנדסית בכיפה. בעיה זאת הייתה עצם הצבת מתח גדול מידי על החישוקים המגינים על הכיפה מקריסה. לחישוקים אלה הוחלט בסופו של חישוקים נוספים ולאטם את הסדקים בחישוקים הקיימים. חישוקים ראשונים נוספו לכיפה של מיכלאנג'לו בין השנים 1589–1592, על ידי האדריכל הראשי של מלאכת הבנייה ויורשו של מיכלאנג'לו בתפקיד, ג'יאקומו דלה פורטה. בעיה זאת צצה עוד פעם במאה ה-18 והוחלט להוסיף עקב כך חישוקים נוספים אפילו יותר.[18]

 
הכיפה של ברמנטה

אדריכלותעריכה

החזיתעריכה

ממדי החזית הם: 376.28 רגל (114.69 מטרים) על 149.44 רגל (45.55 מטרים). על גג החזית מופיעים פסליהם של ישו ויוחנן המטביל, לצד פאולוס הקדוש ופטרוס הקדוש ושליחים נוספים. פסליהם של פאולוס ופטרוס גדולים ומרשימים יותר מאלו של השליחים. החזית כוללת בנוסף גם 2 שעונים, שאחד מהם משנת 1288.[2] החזית עצמה נבנתה ותוכננה על ידי האדריכל קרלו מדרנו בסגנון הרנאנס הגבוה. על החזית מוצבת מרפסת מרשימה שנקראת Loggia of the Blessings, היא המרפסת המשמשת להכתרת האפיפיור החדש. מעל הכניסה ומתחת למרפסת ממוקם תבליט המתאר את נתינת המפתחות לפטרוס הקדוש על ידי ישו[21]

הכניסהעריכה

הכניסה מכילה כמה וכמה דלתות ראשיות בכניסתה. את הדלת הימנית ביותר בנה אנטוניו אוורולינו בשנת 1455 והתאפיינה בחן רב, עוד כשהייתה קיימת הבזיליקה הישנה. מימינה נמצאת הדלת הקדושה שעיצב ויקו קונסורטי (Vico Consorti) מ-1950. הדלת הקדושה משמשת אך ורק את האפיפיור בשנת יובל לבזיליקה בלבד. מעל הדלת הקדושה מופיע הכיתוב:

PAVLVS V PONT MAX ANNO XIII and GREGORIVS XIII PONT MAX

אלו הן ההוראות לפיהן משתמשים בדלת.

וכך הוא המשך הכיתוב:

PAVLVS VI PONT MAX HVIVS PATRIARCALIS VATICANAE BASILICAE PORTAM SANCTAM APERVIT ET CLAVSIT ANNO IVBILAEI MCMLXXV

בעברית: פאולוס השישי, פונטיפקס מקסימוס, פתח וסגר את הדלת הקדושה של הבזיליקה הפטריאכלית הזאת בשנת היובל של 1975

IOANNES PAVLVS II P.M. PORTAM SANCTAM ANNO IVBILAEI MCMLXXVI A PAVLO PP VI RESERVATAM ET CLAVSAM APERVIT ET CLAVSIT ANNO IVB HVMANE REDEMP MCMLXXXIII – MCMLXXXIV

בעברית: יוחנן פאולוס השני, פונטיפקס מקסימוס, פתח וסגר והפריד את הדלת הקדושה הזו של פאולוס השישי משנת היובל בשנת היובל לגאולת האנושות 84–1983

IOANNES PAVLVS II P.M. ITERVM PORTAM SANCTAM APERVIT ET CLAVSIT ANNO MAGNI IVBILAEI AB INCARNATIONE DOMINI MM-MMI

בעברית: יוחנן פאולוס השני, פונטיקס מקסימוס פתח וסגר שוב את הדלת הקדושה בשנת היובל הגדולה, של התגלמותו של האדון

בצד שמאל ניצב פסלו של קרל הגדול, שיצר הפסל אוגוסטינו קורנאקיני (Agostino Cornacchini) ובצד ימין עומד פסלו של קונסטנטינוס הגדול (מייסד הבזיליקה) שיצר ג'ובאני לורנצו ברניני בשנת 1670.[22][2] הדלת הדרומית ביותר נקראת "דלת המתים" והיא עוצבה על ידי Giacomo Manzù.[2] על הכניסה מופיע הכיתוב:

"בכבוד לנסיך השליחים; על ידי פאולוס החמישי בורגזה, רומאי, האפיפיור העליון, בשנת 1612 של נהיגה בדוגמטיות"

הספינה הראשיתעריכה

הספינה הראשית כוללת בצדדיה השונים קפלות עם פסלים הנוגעים בנושאים דתיים. הפסל המפורסם ביותר מכולם הוא הפייטה (Pietà) של מיכלאנג'לו. הקפלה הממשיכה את הקפלה של הפייטה היא קפלת אכילת לחם הקודש, עם אחת היצירות המפורסמות ביותר של ברניני ואחריו מופיע פסלו של גרגוריוס השלושה עשר שנבנה על ידי קמילו רוסקוני. בהמשך הבזיליקה מופיע פסלו של פטרוס הקדוש בעת הכתרתו, שמיוחס לאומן הימיי ביניימי ארנופולו די קאמביו (Arnolfo di Cambio).[22] במקום ההצטלבות של הספינה הראשית עם הספינה המשנית עומדים 4 עמודים עצומים שמקור בהשראה מאיה סופיה באיסטנבול.[19] אורכה של הספינה הראשית עומד על 218 מטר.[6]

פסליהם של ארבעת הקדושים בספינה הראשיתעריכה

פסליהם של 4 קדושים מופיעים בבזיליקה ומכילים בקרבתם (בתוך קפלות מיוחדות) את שרידיהם של קדושים אלו.[23]

  •  

    ורוניקה הקדושה

  •  

    הלנה הקדושה

  •  

    לונגינוס הקדוש, מאת ברניני

  •  

    אנדראס הקדוש

 
פסלו של לונגינוס הקדוש, מאת ברניני בספינה הראשית

בלדקינועריכה

 
המזבח של ברניני באפסיס הבזיליקה המוזהב

על קברו של פטרוס מוצבת חופה ("בלדקינו" baldacchino, באיטלקית) המורכבת מארבעה עמודים בגובה של 96 רגל, אשר עוצבה על ידי הפסל האיטלקי ג'ובני לורנצו ברניני ונמצאת בדיוק מתחת לכיפת הבזיליקה. עמודי הבלדקינו מצופים בקישוט ספירלי, דבר שנותן תחושה של עלייה השמיימה המקושטים בעלי דפנה וזית. הבלדקינו עשוי מיותר מ-100,000 פאונד של ברונזה, וגובהו שווה לבניין בן 10 קומות.[24] בבארוק התחושה היא אנטי סטטית, אין קווים ישרים אלא קימוטים, גלים, שבירות, קיפולים וכדומה. הבלדקינו נעשה כתוספת לאחר השלמת הבנייה (לא תוכנן במקור) מאחר שקנה המידה הגדול של הכנסייה לא איפשר לצופה לחוש את חוויית המקום בפריים אחד אלא תוך הזזת הראש כלפי מעלה ולכן הבלדקינו שימש כאיזון פרופורציונלי. בתוך הבלקדינו נמצאת יונה שפיסל ברניני כסימיון לרוח הקודש.[24][25]

כדי לבנות את הבדקינו העצום הצטרך ברניני כמות ענקית של ברונזה, שאותה הוא השיג מהפורטיקו של הפנתאון ברומא. על כך נאמר:

 
הבלדקינו

"מה שהברברים לא עשו, נעשה על ידי ברברניני"

מפתחות אורבנוס השמיניעריכה

סמל זה של האפיפיור אורבנוס השמיני חרוט על בסיס הבדלקינו. המפתחות מייצגים את אותם המפתחות שקיבל פטרוס הקדוש מישו, והם לקוחים בין היתר גם מתוך שלט האצולה האפיפיורי של אורבנוס.[6]

האפסיסעריכה

האפסיס של ברני הקרוי בשם "הכס של פטרוס הקדוש בהדרו" הוא כנראה מדוגמאות הבארוק הטובות בכל הזמנים, והוא אחד ממוקדי הבארוק הבולטים יותר בבזיליקה. תקרת האפסיס המוזהבת מכילה תבליטים המתארים את חיוו של ישו ושליחיו. ברניני עצמו יצר את השיא של האפסיס והוא הכיסא הריק של פטרוס הקדוש. כיסא זה נוצר על ידי ברניני עצמו ומכיל בתוכו את הכיסא המקורי ששימש את פטרוס הקדוש לפי האמונה הנוצרית. הכיסא של ברניני עשוי מכמויות עצומות של ברונזה מצופה, והכיסא המקורי של פטרוס הקדוש נמצא בתוך הכיסא של ברניני העוטף והמגן עליו מכל עבר. המזבח של ברניני עצמו מכיל דמויות של מלאכים ועננים המקיפים את החלון העגול שבמרכזו יונה המסמלת את רוח הקודש. בנוסף לכל על הכיסא של ברניני מופיע תבליט בו נראה פטרוס הקדוש, מקבל במלא האחריות את המפתחות לגן העדן מידיו של ישו. הכיסא עצמו מכיל לצידו את פסליהם של 4 אנשי כנסייה ותאולוגים חשובים, והם: אוגוסטינוס, אתנסיוס, יוחנן כריסוסטומוס ואמברוזיוס. על פי אחד מחוקי אדריכלות הבארוק החשובים ביותר, נותנים הפסלים של תאולוגים אלו תחושה של זרימה ותנועה אל המבנה ובכך מקיימים חוק התנועה של הבארוק. במזבח מופיעים גם 4 דמויות המחזיקות את הכתר הקדוש. ייתכן בהחלט כי זאת היא לא פחות ממידע נסתר שאמור להראות למאמין הנוצרי כיצד לתמוך בכנסייה בזמנים קשים בה היא נמצאה באותה התקופה (בגלל הרפורמציה הפרוטסטנטית).[26]

הפסיפסיםעריכה

פסיפסי בזיליקת פטרוס הקדוש נמצאים במיקום המפגש של הספינה הראשית עם שאר חלקי הבזיליקה, בדיוק ליד הבלדקינו של ברניני. הפסיפסים עצמם נראים כפרסקו אך הם אינם.[24] בנוסף קיימים פסיפסים נוספים עוד מתקופת הבזיליקה הישנה (רשימת פסיפסים מופיעה בהמשך הערך).

 
מראה הבזיליקה מבפנים
 
העיטורים והכוכבים שבקצה הכיפה

הכיפהעריכה

הכיפה העצומה של בזיליקת פטרוס הקדוש עוצבה מבפנים בין השנים 1603–1613 על פי Giuseppe Cesari. על הכיפה מופיע הכיתוב:[25]

TV ES PETRVS ET SVPER HANC PETRAM AEDIFICABO ECCLESIAM MEAM. TIBI DABO CLAVES REGNI CAELORVM

בעברית: "אתה פטרוס ועל האבן הזאת אני אבנה את הכנסייה שלי, ואני אתן לך את המפתחות אל גן העדן"

— www.vaticanstate.va

הכיפה עצמה מורכבת מ-2 כיפות נוספות: האחת היא כיפה פנימית והשנייה היא כיפה חיצונית המיוצבת על ידי חיזוקי ברזל שנוספו במהלך המאה ה-18 כדי לשמור על יציבות המבנה. ברמנטה עצמו התכוון לבנות כיפה אחת בלבד למבנה, אך התוכנית השתנתה לכיפה כפולה על ידי אנטוניו דה סנגלו כיוון שיצרה בעיות הנדסיות חמורות. מיכלאנג'לו יצר חיזוקים חשובים לכיפה, שמייצבים אותה עד היום. הכיפה כוללת בקצה שלה צלב עצום, שתהליך השמתו שם היה קשה במיוחד.[2]

ליד קצה התורן של הכיפה הגדולה (מתחת לכיפה הקטנה יותר שמעל לכיפה הראשית) מופיע הכיתוב:

S. PETRI GLORIAE SIXTVS PP. V. A. M. D. XC. PONTIF. V

בעברית: "לתהילת פטרוס הקדוש, סיקטוס החמישי, אפיפיור, בשנת 1590 והשנה החמישית לכהונתו"

כשיצר מיכלאנג'לו את הכיפה הוא ביסס את המבנה שלה בבירור על הכיפה שהעריץ עוד משחר ילדותו, כיפת קתדרלת פירנצה. למעשה הוא אפילו ביקש ממכרים שהיו לו בפירנצה, לשלוח לו במיוחד את המידות המדויקות של הכיפה. ייתכן כי כוונתו המקורית של מיכלאנג'לו לכיפה הייתה לבנות אותה בצורה מעט מחודדת. מסתבר שייתכן שאפילו הרבה יותר מחודדת מאשר זאת הקיימת בפירנצה. כנראה הסיבה שגרמה למיכלאנג'לו לבנות אותה בצורה מעוגלת (או "כיפתית" יותר) הייתה סיבה טכנית: המבנה יצטרך לנשוא מעליו הרבה פחות משקל אם ימנע מלהיות מחודד כמה שרק אפשר. בנוסף לפי התוכנית המקורית של מיכלאנג'לו (חוץ מהעובדה שרצה בצלב יווני ולא בצלב לטיני) היו ארבע כיפות משנה לכיפה הגדולה שמתוכם הושלמו רק שתיים. עיצוב הפנים של הכיפה עצמה מתאר דמויות דתיות נוצריות לאורך ההיסטוריה של הנצרות. הכיפה עצמה אמורה להדמות את התחושה של גן העדן יותר מאשר את התחושה של מבנה שנבנה על ידי בני אדם; זו הסיבה שמופיעים כוכבים במרכז הכיפה (לקראת מקום ההתחברות עם "הכיפה הקטנה") שאמורים לדמות את השמיים.[19] מעגל שורת האותיות המעוגלת שבבסיס הכיפה נמצאת הגלריה, מעליה 16 חלונות עצומים ומעליהם מתחילה סדרת העיטורים. 16 הדמויות הראשונות ממקום ההתחלה שמעל לחלונות הוא של 16 קדושים. מעליהם מופיעים דמויותיהם של מהאישים החשובים בנצרות והם: ישו, מריה, יוחנן המטביל, 12 השליחים ויוסף הקדוש. מעליהם מופיעים דמויותיהם המרהיבות של המלאכים המביאים כלים שישמשו במהלך הוויה דולורוזה. בתוך הצורות המעגליות והלאה מופיעים דמויותיהם של מלאכים. בקצה הכיפה עליונה ביותר בכל הבזיליקה ("הכיפה הקטנה") מופיעה דמותו גדולת הממדים של האל האב. כל הדמויות והעיטורים הפנימיים הם לא פחות מפסיפסים זעירים, כשקוויי מתארם נוצרו במשך שנים מרובות על ידי קוואליר ד'ארפינו ( Cavalier d'Arpino).[27]

התצפיתעריכה

בראש הכיפה ממוקמת תצפית על כל רומא. למרות הדרך המסורתית להגעה אל תצפית בזאת אחרי עלייה של 551 מדרגות ישנה מעלית באתר המגיעה עד תחילתה של הכיפה. אחרי 320 מדרגות מופיע מפלס הגלריה, שממנה נשקף נוף מרהיב ביופיו אל פנים הבזיליקה.[28]

האנדרטה לקלמנס השלושה עשרעריכה

לקלמנס השלושה עשר מוקדשת אנדרטה שנבנה על ידי אנטוניו קנובה ב-1784. המבנה מבוסס על קברו של ברניני, ובאנדרטה מוצגות שתי דמויות: האמונה הנושאת את הצלב, ורוח המוות. בנוסף אליהן, צופים שני אריות אל עבר המתרחש.[25]

קבר יוחנן פאולוס השניעריכה

יוחנן פאולוס השני קבור גם הוא בבזיליקה. ההערכה היא שכ-15,000 עד 20,000 איש מבקרים בקבר מדי יום.[2]

האנדרטה לאפיפיור אלכסנדר השביעיעריכה

אנדרטה זו נבנתה על ידי הפסל ג'ובאני לורנצו ברניני לכבודו של האפיפיור אלכסנדר השביעי. קומפלקס ומערכת פסלים גדולה ומרשימה זאת מציגה את אלכסנדר השביעי ישוב על כיסא מפואר כשמתחתיו נמצאת דלת העשויה משיש. ליד הדלת עומד פסל של שלד המחזיק בידיו שעון חול – כל זאת מתוך כוונה להדגיש את אי הנצחיות של החיים.[29]

מזבח השקרעריכה

מזבח השקר מכיל בתוכו ציור מאת Cristoforo Roncalli שנוצר עוד בשנת 1604. הציור ידוע בשם "העונש על הזוג חנניה וספירה" והוא מהחושבים שבבזיליקה. הציור מתאר את העונש שהובא על ספירה עקב השקר שספרה לפטרוס הקדוש. חנניה נראה כגופה הנישאת מרחוק, בחלק העליון של הציור. ספירה נפלה אל מולו של פטרוס, כפי שמתואר גם כך בציור. בנוסף מופיע בקפלה פסיפס מפואר.

רשימת יצירות אומנותעריכה

רשימת פסלים נבחרים מהבזיליקהעריכה

 
 
פסלו של לגנאטיוס די לויולה

רשימת מזבחות נבחריםעריכה

 
פסל הברונזה של פטרוס הקדוש
 
העונש של הזוג חנניה וספירה, מאת Cristoforo Roncalli[30]

רשימת קפלות נבחרותעריכה

  • קפלת ההצגה[30]
  • קפלת סבסטיאן הקדוש[30]
  • קפלת גבירתנו של העמוד, מאת ג'יאקומו דלה פורטה[34]
 
הציור "הבורגקמייר" (Burgkmair) בבזיליקה

רשימת פסיפסים נבחרים מהבזיליקהעריכה

  • פסיפס הנמצא בתוך קפלת סבסטיאן הקדוש, מאת Domenichino[30]
  • פסיפס של פטרוס הקדוש[30]
  • ההתייחדות האחרונה עם הקדוש ג'רום, מאת Domenichino[30]
  • פסיפס של לוקאס השליח – במתחם הכיפה הראשית[30]
  • פסיפס של יוחנן השליח – במתחם הכיפה הראשית[30]
  • פסיפס של מרקוס השליח – במתחם הכיפה הראשית[30]
  • פסיפס של מתי השליח – במתחם הכיפה הראשית[30]
  • ההשתנות – פסיפס העתק של ציורו המפורסם של רפאל "ההשתנות"[30]
  • The Punishment of the Couple Ananias and Saphira – מאת Cristoforo Roncalli[30]

פסל הברונזה של פטרוס הקדושעריכה

 
מתחם הפסל

פסל ברונזה זה הוא מהמפורסמים בעולם, והיצירות החשובות ביותר בבזיליקה. הוא נוצר עוד בימי הביניים. הדעות על יוצרו חלוקות עד היום, היסטוריונים מסוימים מצביעים על הפסל אמופולו די קאמביו ( Arnolfo di Cambio), ואחרים טוענים כי מקורו עוד במאה החמישית לספירה, עוד בתקופת האימפריה הרומית. המנהג המקובל כשעוברים על ידו הוא לנשק את קצה רגלו, בתור יראת כבוד, במיוחד אצל צליינים נוצרים אדוקים. אמונה זאת מקורה עוד בימי הביניים, במיוחד אצל צליינים אשא הלכו אל מקומות הקודש לנצרות וסיכנו את חייהם עקב כך. הם בקשו במיוחד מפטרוס לפתוח להם את שערי גן העדן, ובתור מחווה נשקו לו גם את רגל פסלו בבזיליקה הישנה כאות כבוד והערכה מעבר לתפילה שנשאו. נוסף לכך אפילו עוד יותר, בכל שנה נהוג לעטרו בקישוטים יקרים מפז ובבדים כדי לדמות אותו כאמיתי (ב-29 ביוני). מאוחרי הפסל הקיר מעוטר בפסיפסים המכילים דוגמאות מן הצומח בזהב ואדום.[35] מול הפסל מונחת החנית של לונגינוס הקדוש. הכס שעליו יושב פיטר עשוי משיש, ונראה שנוצר עוד בתקופת הרנסאנס.[36]

על הפסל חרוטות האותיות הבאות:

IOANNE PAULO II PONTIFICE MAXIMO HAEC PERANTIQUA PRINCIPIS APOSTOLORUM STATUA QUAM PIUS PP. XII A. MCMXXXXIX RESTAURAVERAT HAC IN SEDE AD NOVAM DIGNIOREMQUE FORMAM REDACTA COLLOCATA EST A. MCMLXXIX

בעברית: "בעת שלטונו של נסיך האפיפיורים, כשהאפיפיור פיוס השנים עשר שיחזר בשנת 1949, הגיע הפסל למצב מחודש והוצב במקום בשנת 1979"

האגדה אודות הפסלעריכה

אמונה שרווחה במשך תקופת זמן ארוכה במיוחד וייתכן כי עדיין רווחת גם כיום הצביעה שהפסל נוצר מהברונזה שבה השתמשו הרומאים כדי ליצור את פסלו המפורסם של יופיטר, כל זאת בהוראתו של האפיפיור לאו הגדול. האגדה מסרת כי בעת שעתו של אטילה ההוני לכבוש את רומא מיהר אליו האפיפיור לאו הגדול ונפגש איתו מחוץ לגבולות העיר. כשהם נפגשו דמויותיהם של פטרוס הקדוש ופאולוס הקדוש הופיעו מעל ראשיהם במעמקי השמיים. הם אמרו כי הם לא יוותרו מלהציל את העיר כלל. אטילה ההוני נבהל ונסוג מרומא. לאות תודה בנה לאו הגדול את פסלו של פטרוס הקדוש לכבודם ולכבוד העזרה שנתנו לכל רומא. יצירה מתארת את מהלך אירוע זה קיימת עד היום ומצאת בקפלה דלה קולונה (Cappella della Colonna) הסגורה למבקרים.[36]

פסיפס ההשתנותעריכה

פסיפס זה הוא העתק של הציור המקורי של רפאל שנמצא כרגע במוזאוני הוותיקן (משנת 1815) בתוך תחומי המדינה, והוא מתאר את תהליך ההשתנות שעבר ישו. הפסיפס מחליף במקומו את הציור המקורי, שעמד במזבח זה במשך מאות שנים. היצירה עצמה נוצרה לפי בקשתו של ג'וליאנו דה מדיצ'י (Giulio de' Medici) בשנת 1517. במקור הציור היה אמור להיות לקתדרלת נרבון לאותו האדם שבעתיד יהפוך לאפיפיור קלמנס השביעי אך הוחלט להישאר בתוך תחומי הוותיקן אחרי הכל. הציור מכיל בתוכו מאפיינים הקשורים לאומנות המנייריזם בנוסף. על הציור אמר האומן, האדריכל וחוקר תולדות האומנות המפורסם ג'ורג'ו וזארי:

"שובר את הלב של כל מי שמסתכל"

הציור עצמו הועבר על ידי לא פחות מנפוליאון בונפרטה עוד בשנה מוקדמת ככל האפשר (שנת 1798) והוחזר למקומו הקבוע בבזיליקה בשנת 1815.

 
הפייטה מאת מיכלאנג'לו

הפייטהעריכה

  ערך מורחב – פייטה (מיכלאנג'לו)

פייטה (באיטלקית: רחמים) היא פסלו המפורסם הראשון של מיכלאנג'לו בואונרוטי, ונוצרה בביקורו הראשון שלו ברומא שבמדינת האפיפיור באותה התקופה. היא נחשבת לדוגמת מופת המאמצת מוטיבים מהאדריכלות הגותית וממחישה אותם באומנות הרנסאנס החדשה שבאה לעולם. הפייטה נוצרה כפסל לקפלה של Jeande Billheres שהיה קרדינל צרפתי ושנקבר בבזיליקה מגוש שיש אחד בלבד. הפסל עצמו הוא בהחלט הפסל המפורסם בכל רומא כולה כיום. היא מבוססת על הפרופורציות והאופי התמים שהקנתה לה אומנות הרנסאנס. היא מציגה את מריה, אמו של ישו מחזיקה את גופתו המתה אחרי שנצלב בצער רב. התהליך עצמו המבוטא בפסל נקרא קינת מרים על ישו ומתאר את הבכי המר שבכתה מריה על אובדן בנה. ראשו של ישו שמוט אחורה, ונראה כי גופו מפוסל בצורה שתקנה לו ריפיון שרירים מלא המקביל מצב בו נמצא המת. פסלים בנושא זה היו נפוצים במיוחד באותה התקופה, ולכן מיכלאנג'לו לא היה הראשון מאומני הרנסאנס שבחר לייצג נושא זה. מיכלאנג'לו עבד על הפסל במשך כמעט 3 שנים, וגמר אותו כשהיה בן 24 בלבד. כחלק מאומנות הרנסאנס הגבוה, נתן מיכלאנג'לו ברק ייחודי לפסל, תוך כדי הדמיה של בדים ועור אדם בצורה מרהיבה לאותה התקופה. הפסל ממחיש את הידע הנרחב שהיה למיכלאנג'לו בכל תחום האנטומיה בצורה מבריקה בנוסף.[37] היצירה מכילה את חתימתו של מיכלאנג'לו וייחודית גם בכך, מפני שזאת העבודה החתומה הראשונה שלו הקיימת כיום.[8]

ייחודיות נוספת של הפסל הוא שמריה נראית בו כאישה צעירה, ולא כמבוגרת כלל, בניגוד למקובל באותה התקופה. כשהתבקש מיכלאנג'לו להסביר את בחירתו, הוא אמר כי העובדה כי מריה הייתה בתולה מנעה ממנה את הליך ההזדקנות. ב-1972 התרחש ניסיון השחתה של הפסל, ומאז הוא שוחזר בחלקו ומוגן על ידי חלון זכוכית עבה.[8]

פסיפס המלאך של הסירהעריכה

זהו פסיפס ייחודי מהמאה ה-13, מתקופתה של הבזיליקה הישנה. הוא נוצר על ידי האמן האיטלקי הימי ביניימי ג'וטו די בונדונה, ומושב הקבע הנוכחי שלו הוא במערות האפיפיוריות.[6] התנועתיות שבפסל הופך אותה להיות אחד מהחשובים במאפיין זה בעולם.[14]

קפלות הבזיליקהעריכה

קפלת סבסטיאן הקדושעריכה

קפלת סבסטיאן הקדוש היא אחת מהקפלות החשובות ביותר בבזיליקה והיא מכילה את קברו של יוחנן פאולוס השני בתוכה (משנת 2011). היא כוללת פסיפס עצום בגודלו של סבסטיאן הקדוש של Domenichino בנוסף, על הצלב אפוף במלאכים, לוח רומאי על סוס והמון רב. הפסיפס נוצר על ידי Pietro Paolo Christofari בסגנון אומנות הבארוק. גם פסליהם של פיוס האחד עשר ופיוס השנים עשר מופיעים שם, משני צדדיה של הקפלה.[32][38]

קפלת הפייטהעריכה

קפלת הפייטה מכילה מוצג מרכזי אחד והוא הפסל "פייטה" של מיכלאנג'לו והיא הקפלה המפורסמת ביותר בבזיליקה כולה.

קפלת מיכאל הקדושעריכה

קפלת מיכאל הקדוש נמצאת באחת מקצוות הבזיליקה ועוצבה על ידיד האומן לורנצו אוטיוני (Lorenzo Ottoni) וכיום היא מעוטרת בהעתק מחתיכות פסיפס זעירות. ההעתק מבוסס על הציור המפורסם מיכאל המלאך הקשת (St Michael the Archangel) שצייר האומן גווידו רני, והושם שם אחרי שהיצירה המקורית הועברה לכנסיית Santa Maria della Concezione dei Cappuccini.[39]

מזבחות הבזיליקהעריכה

מזבח העיבור ללא חטאעריכה

מזבח "העיבור ללא חטא" הוא שמו של אחד ממזבחות הבזיליקה העומד לפניו של פסיפס מרהיב. המתחם נוצר על ידי פייטרו ביאנקי (Pietro Bianchi) המציג את תהליך התעברותה של מריה אם ישו (מרים אם ישו) מזרע האלוהים. בפסיפס מופיע מריה כאשר מעופפים סביבה מספר דמויות וביניהם כמה וכמה קדושים חשובים. הקדושים הם: פרנציסקוס מאסיזי, יוחנן כריסוסטומוס ואנטוניוס מפדובה. בהמשך הוסף לפסיפס בשנת 1904 כחלק מפעולות שיזמו כנס נשים בינלאומי כתרומה לבזיליקה. לפני קיומו של הכתר על הפסיפס היה במקומו נזר שהוסף בעצמו ליצירה על ידי פיוס התשיעי ב-1854.

כיכר פטרוס הקדושעריכה

 
כיכר פטרוס הקדוש מהבזיליקה
  ערך מורחב – כיכר פטרוס הקדוש

כיכר פטרוס הקדוש שתוכננה על ידי ברניני והוזמנה על ידי האפיפיור אלכסנדר השביעי באפריל 1655. ממדי הכיכר הם: 240X196 מטרים. הכיכר אליפטית ויש לה מבנה של שתי אכסדראות צדדיות. התפיסה של ברניני הסבירה כי 2 אכסדראות אלו מסמלות את זרועות הכנסייה, המחבקות את העולם ואת המאמינים. זרועות אלו מכילות בסך הכל כ-284 עמודים דוריים ו-84 עמודים נוספים והן הוקמו 5 שנים מאוחר יותר, בשנת 1660. את האכסדראות מעטרים 140 פסלים פרי עבודתו של ברניני ותלמידיו המסורים, ומציגים דמויות דתיות ואפיפיורים לאורך ההיסטוריה. תכנון הכיכר נעשה מתוך הבנה של הפרספקטיבה של מי שעומד מול הכנסייה על מנת ליצור תחושה שהכיכר הרבה יותר גדולה. כך גם ברניני יצר את האשליה האופטית שכאשר אדם עומד במרכז הכיכר נראה לו רק עמוד אחד בכל שורה (אף על פי שישנם ארבעה).[40][41][42] פרט לכך הכיכר אכן ענקית ומסוגלת להכיל מאות אלפי בני אדם. במרכז הכיכר עומד אובליסק בגובה 25 מטרים ושתי מזרקות. הזרועות הן אכסדרה מקורה של עמודים כדי להגן מפני הגשם בחורף והשמש בקיץ. על ריצפת הכיכר יש צורה של שמש. האובליסק עצמו הובא לרומא על ידי הקיסר קליגולה. האמונה שהתקיימה בימי הביניים הייתה שאפרו של הקיסר הגדול יוליוס קיסר טמון בכדור הברונזה שמעל לאובליסק[41] לברניני באותה התקופה לא היו הרבה אפשרויות לבנייה, שכן היה לו שטח מצומצם יחסית במרכז רומא שהיה חייב לכלול את האובליסק במרכזו (האובליסק הועבר לשם ב-1586). קלו מדרנו הצטרף לברניני והוסיף לכיכר מזרקה מפוארת.

הכיכר יכולה להכיל כ-400,000 איש.[40] כיום היא מכילה בקרבת מקום בנוסף תחנת רכבת בשם "סן פייטרו" המובילה אליה את התיירים המרובים מדי שנה.[42]

אל הכיכר מובילה דרך מפוארת בשם via della Conciliazione. דרך זאת המעוטרת בעמודי רחוב מרשימים ובעיטורים מרובים, נבנתה על ידי מרסלו פיאסנטיני (M. Piacentini) על חורבות כפר ימי ביניימי קדום שנאלצו להרוס.[41]

הנקרופוליס שמתחת לבזיליקהעריכה

 
הנקרפוליס של קריית הוותיקן

החלוקה הקיימת כיום של השכבות הטופוגרפיות של הנקרופוליס הנמצא מתחת לבזיליקה היא הבאה:[43]

הנקרופוליס של הוותיקן כולל מתחם גדול במיוחד שמתחיל במוזולאום A עד למוזולאום S. ממזולאום S ישנה גישה אל המערות האפיפיוריות שעוברת דרך מסדרון צר ומדרגות. בחלל עומדים כמה עמודים מסיביים שמחזיקים מעליהם את הבלקדינו של ברניני (ראה את המשך הערך). מכאן ואילך ניתנת גישה אל קברו של פטרוס הקדוש, שכדי להגיע אליו צריך לעבור דרך שער שיש עצום שבהם קונסטנטינוס הגדול. שער שיש זה נמצא באופן ישיר מתחת לבדלקינו. במהלך השנים בוצעו בשער שיש זה שינויים, והם:[43]

המתחם כולל בתוכו קפלה מפוארת לכבוד קברו של פטרוס הקדוש ועמודי שיש מתקופתו של קונסטנטינוס הגדול. הקפלה מובילה אל קברו של פטרוס הקדוש.[44]

קברו של פטרוס הקדושעריכה

במשך אלפיים שנה הייתה מקובלת בוותיקן המסורת שבמקומה של הבזיליקה (החדשה והישנה) נמצא קברו של פטרוס הקדוש. מבחינה ארכאולוגית, עד למאה ה-20 היה ידוע כי ישנו נקרופוליס, לפי המסורת פטרוס חי ברומא ונקבר בנקרופוליס הזה, שהכיל באותה התקופה מקדש קטן. על אף שמכאן נובעת אפשרות כי הוא אכן קבור שם, עד אז לא נמצא לו אף קבר. עד 1941 לא היו אף עובדות ממשיות, אך משנה זאת תגליות ארכאולוגיות נתנו מענה למסורת המקורית, והיום נראה כי הקבר והעצמות שנקברו בו היו כנראה שייכים לפטרוס הקדוש. יש כמה רמזים באזור הקבר ובקבר עצמו שמצביעים על כך: המת היה בשנות ה-60 או ה-70 לחייו, בדיוק באותו הגיל שפטרוס נפטר לפי המסורת. הוא גם לא היה אדם עשיר (דבר שמשתקף עקב הקבר שלו) בדיוק כמו פטרוס. הוא כנראה חיי ברומא, גם כמוהו, והוא נקבר באדמה עקב חתיכות אפר שנמצאו על העצמות. הרמז הגדול ביותר הוא גרפיטי הצמוד לקבר, האומר:[44][10]

 
הכי רו (Chi-Ro) – הסימון הידוע של פטרוס הקדוש. סמל זה הופיע על לוח הגרפיטי.

Petros eni (בעברית: פטרוס נמצא כאן)

עדויות אלו מצביעות כי הסבירות כי זהו אכן קברו ואלו אכן עצמותיו של פטרוס גבוהה יחסית. על הגרפיטי מופיע סימן הכי רו (Chi-Ro) הידוע המסמל את פטרוס הקדוש, ובכך מבדיל אותו מאדם סתמי בשם פטרוס שחי גם הוא ברומא. בכל מקרה, העובדה שמאמינים ראו בקבר זה בתור קברו של פטרוס היא וודאית בהחלט – גם אותם יוצרי הגרפיטי וגם אנשי המסורת הנוצרית המאוחרת.[44]

לפי מסורות אחרות פטרוס הקדוש קבור בקטקומבות שויה אפיה ברומא ולא בוותיקן כלל.[10]

חשיבות קברו של פטרוס הקדוש בוותיקן מוזכרת כאחד הקריטריונים בהן עמדה קריית הוותיקן לקבלת התואר אתר מורשת עולמית:

"אתר קברו של פטרוס הקדוש ומתחם העלייה לרגל, קריית הוותיקן מקושרת באופן ישיר וחומרי להיסטוריה של הנצרות. מלמעלה לאלפיים שנה, באתר המיוחס הזה, נאספו אוצרות מזכרונות רבים (כתבי יד וספרים מרובים מהספרייה) והגאון האוניברסלי שלה"

רשימת הקבורים בבזיליקהעריכה

להלן מספר אישים מרשימת הקבורים בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא:

שם תמונה תואר/ייחוס שם תמונה תואר/ייחוס שם תמונה תואר/ייחוס
אגאפטוס הראשון   אפיפיור גרגוריוס התשיעי[45]   אפיפיור ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט[45]   מלך
אלכסנדר השני   אפיפיור גרגורי הרביעי[45]   אפיפיור ג'ובאני פלסטרינה[45]   מלחין
אלכסנדר השביעי   אפיפיור גרגורי החמישי[45]   אפיפיור סרגיוס השני[45]   אפיפיור
אלכסנדר השמיני   אפיפיור אדריאנוס הראשון[45]   אפיפיור תאודור השני[45]   אפיפיור
ניקולאס החמישי[45]   אפיפיור יוחנן הרביעי[45]   אפיפיור [45]Saint Processus   קדוש
יוחנן פאולוס השני[45]   אפיפיור יוליוס השני[45]   אפיפיור הורמיסדס[45]   קדוש
לאו השביעי[45]   אפיפיור פיוס האחד עשר[45]   אפיפיור פטרוס הקדוש (לפי המסורת אכן ולפי עדויות מודרניות מסוימות סבירות גבוהה יחסית שגם כן)[44]   קדוש
כריסטינה, מלכת שוודיה[45]   מלכה סוטריוס[45]   אפיפיור מריה קלמנטינה סובייסקי (Maria Clementina Sobieski)[46]   אשתו של ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט
גרגוריוס השישה עשר[47]   אפיפיור יוליוס השלישי[45]   אפיפיור צ'ארלס אדוארד סטיוארט[46]   בנם של מריה קלמנטינה סובייסקי וג'יימס אדוארד סטיוארט, נסיך
פביאנוס[45]   אפיפיור פלוויה יוליה הלנה[45]   אשתו של

קונסטנטיוס כלורוס

הנרי בנדיקט סטיוארט[46]   בנם של מריה קלמנטינה סובייסקי וג'יימס אדוארד סטיוארט, חשמן
 
כיכר פטרוס הקדוש

לקריאה נוספתעריכה

  • Jerusalem on the Hill. Rome and the Vision of Saint Peter's Basilica in the Renaissance

קישורים חיצונייםעריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בזיליקת פטרוס הקדוש

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Visit St Peter's Basilica - Practical Guidance When Visiting Rome, www.rometoolkit.com
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 St. Peter's Basilica - New World Encyclopedia, www.newworldencyclopedia.org
  3. ^ Basilica di San Pietro Rome Review, www.fodors.com
  4. ^ Schultz, Colin (25 בנובמבר 2013). "Are These the Bones of Saint Peter?". Smithsonian Magazine (באנגלית). נבדק ב-2021-10-24. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  5. ^ "St. Peter's Basilica (Basilica di San Pietro) in Rome, Italy". reidsitaly.com.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Eyewitness Travel Guide Rome, שייטנהרט קציר, 2011
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 Vatican Time Line Chronological Timetable of Events - Worldatlas.com, www.worldatlas.com
  8. ^ 1 2 3 Michelangelo Buonarroti: Pietà
  9. ^ Does the church possess the actual bones of St. Peter? - Catholic Straight Answers, ‏2014-02-13 (באנגלית)
  10. ^ 1 2 3 Sacred Places: St. Peter's Basilica, Italy, witcombe.sbc.edu
  11. ^ 1 2 The Dome, www.vaticanstate.va (ארכיון)
  12. ^ 1 2 3 4 CATHOLIC ENCYCLOPEDIA: Basilica of Saint Peter, www.newadvent.org
  13. ^ Romeguide: St. Peter's Church in Rome, www.romeguide.it
  14. ^ 1 2 St. Peter’s Basilica (ארכיון)
  15. ^ ChurchPOP Editor, The Lost 1200-Year-Old Wonder: A Tour of the Old St. Peter's Basilica, ChurchPOP, ‏2015-08-03
  16. ^ Description | Italy, Rome, St. Peter's Basilica | Briefing | Professor Dale Kinney | Medieval Architecture, www.learn.columbia.edu (ארכיון)
  17. ^ St Peter's - Saint Peter's by James Lees-Milne, www.stpetersbasilica.info
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 תוכן=The Engineering Behind Saint Peter's Basilica (ארכיון)
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Counterlight's Peculiars: Renaissance Saint Peter's: Michelangelo, counterlightsrantsandblather1.blogspot.co.il
  20. ^ "Michelangelo 'last sketch' found". BBC. 2007-12-07. נבדק ב-2016-07-25.
  21. ^ St. Peter's Basilica, worldsiteguides.com (ארכיון)
  22. ^ 1 2 Interior of the Basilica, www.vaticanstate.va
  23. ^ Guide to Saint Peter's Basilica, stpetersbasilica.info
  24. ^ 1 2 3 6 Surprising Facts About St. Peter's Basilica, ‏2012-10-12 (באנגלית)
  25. ^ 1 2 3 Interior of the Basilica, www.vaticanstate.va (ארכיון)
  26. ^ The Apse of St. Peter’s Basilica, blogs.cuit.columbia.edu
  27. ^ St. Peter's - The Dome, www.stpetersbasilica.info
  28. ^ Jean-Pierre Fabre Bruot, Climbing up St Peter’s Basilica’s dome, Delightfully Italy, ‏2013-10-12
  29. ^ St Peter's (Basilica di San Pietro), Time Out
  30. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 St. Peter's Basilica interior by Brian McMorrow, PBase
  31. ^ St. Peter's - Altar of Immaculate Conception, www.stpetersbasilica.info
  32. ^ 1 2 Altars and Chapels in the Papal Basilica of Saint Peter, ‏2011-10-09 (באנגלית)
  33. ^ St. Peter's - Altar of the Lie, www.stpetersbasilica.info
  34. ^ St. Peter's - Our Lady of the Column Chapel, www.stpetersbasilica.info
  35. ^ St. Peter's - Statue of St Peter, www.stpetersbasilica.info
  36. ^ 1 2 Sights of Rome: A Special Statue, sightsofrome.blogspot.co.il
  37. ^ Rome.info > Michelangelo's Pieta, www.rome.info
  38. ^ Rome 2005--St. Peter's Basilica, persicousa.com
  39. ^ San Pietro in Vaticano
  40. ^ 1 2 Kristiaan Van Ermengem, St. Peter's Square, Rome, A View On Cities (באנגלית) (ארכיון)
  41. ^ 1 2 3 Rome.info > St Peter's Square (Piazza San Pietro), www.rome.info
  42. ^ 1 2 Saint Peter's Square: A Top Sight in Vatican City
  43. ^ 1 2 3 4 5 Is it really the Tomb of Saint Peter under Saint Peter’s Basilica?, ‏2012-02-13 (באנגלית)
  44. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Is it really the Tomb of Saint Peter under Saint Peter’s Basilica?, ‏2012-02-13 (באנגלית)
  45. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 Find A Grave - Saint Peter's Basilica, secure.findagrave.com
  46. ^ 1 2 3 St Peter's (Basilica di San Pietro)
  47. ^ Find A Grave - Saint Peter's Basilica, secure.findagrave.com


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בזיליקת_פטרוס_הקדוש&oldid=35783083"