בחזרה לעתיד 2

בחזרה לעתיד 2
Back to the Future Part II
	כרזת הסרט
בימוי	רוברט זמקיס
הופק בידי	ניל קנטון,; בוב גייל
תסריט	רוברט זמקיס,; בוב גייל
עריכה	הארי קראמידס, ארתור שמיט
שחקנים ראשיים	מייקל ג'יי פוקס; כריסטופר לויד; ליאה תומפסון; תומאס פ. וילסון; אליזבת' שו
מוזיקה	אלן סילבסטרי
צילום	דין קונדי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	אמבלין אנטרטיינמנט
חברה מפיצה	אולפני יוניברסל
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	22 בנובמבר 1989; 21 בדצמבר 1989; 15 בדצמבר 1989 (טרום בכורה)
משך הקרנה	108 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מדע בדיוני, סרט מסע בזמן, סרט קומדיה, סרט נעורים, סרט דיסטופי
תקציב	40,000,000‏$
הכנסות	331,950,002‏$
הכנסות באתר מוג'ו	backtothefuture2
פרסים	3 פרסי סאטורן לשחקן משנה, מוזיקה ואפקטים; פרס באפט"א לאפקטים
סרט קודם	בחזרה לעתיד
סרט הבא	בחזרה לעתיד 3
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

בחזרה לעתיד 2 (באנגלית: Back to the Future Part II, הופץ בבתי הקולנוע תחת השם חזרה לעתיד חלק II) הוא סרט מדע בדיוני אמריקאי משנת 1989 בבימויו של רוברט זמקיס. התסריט של הסרט נכתב במשותף על ידי בוב גייל ורוברט זמקיס. זהו סרט ההמשך לסרט "בחזרה לעתיד" משנת 1985 והסרט השני בטרילוגיית סרטי "בחזרה לעתיד". בסרט מככבים מייקל ג'יי פוקס, כריסטופר לויד, ליאה תומפסון ותומאס פ. וילסון בתפקידים הראשיים. אליזבת שו (מחליפת קלאודיה וולס), וג'פרי וייסמן (מחליף את קריספין גלובר) מגלמים תפקידי משנה בולטים בסרט. עלילת הסרט מתמקדת בהרפתקאותיהם של מרטי מק'פליי (פוקס) וחברו ד"ר אמט "דוק" בראון (לויד) אשר נוסעים בזמן מ-1985 לשנת 2015 במטרה למנוע מבנו של מרטי להרוס את כל העתיד של משפחת מקפליי בשנת 2015. העניינים מסתבכים לאחר שהאויב המושבע של מרטי, ביף טאנן (וילסון), מצליח לגנוב מהם את מכונת הזמן של דוק ולהשתמש בה על מנת לשנות את ההיסטוריה לטובתו, ובעקבות כך מרטי ודוק נאלצים לחזור ל-1955 על מנת לוודא שהמצב יחזור לקדמותו.

למרות שהסרט זכה בעיקר לביקורות חיוביות, הוא נחשב נחות מקודמו על ידי המבקרים בזמן יציאתו לאקרנים. בשנים שחלפו מאז, הסרט זכה להערכה מחדש וכיום נחשב לאחד מסרטי ההמשך הטובים בכל הזמנים. ^[3]^[4]

הסרט גרף מעל ל-332 מיליון דולר ברחבי העולם בהרצה הראשונית שלו, מה שהפך אותו לסרט השלישי ברשימת הסרטים הריווחיים ביותר בשנת 1989 . הסרט הבא בטרילוגיה יצא לאקרנים ב-25 במאי 1990.

עלילה

שנת 1985

עלילת הסרט מתחילה בשנת 1985. סצנת הפתיחה של סרט זה היא סצנת הסיום של הסרט הקודם, בה ד"ר אמט ל. בראון (דוק), מרטי מק'פליי וג'ניפר פרקר נכנסים אל הדלוריאן ונוסעים בזמן אל העתיד בעקבות בעיות משפחתיות הנוגעות בבנו של מרטי.

שנת 2015

דוק, מרטי וג'ניפר מגיעים בעזרת דלוריאן המעופפת ל-2015, עולם עם מכוניות מעופפות, הולוגרמות ממוחשבות ורובוטים. דוק מרדים את ג'ניפר כדי שתחשוב שזה היה חלום ומשכיב אותה סמוך למכונית הדלוריאן. מרטי צריך למנוע מבתו ובנו להגיע לכלא, תוך כדי שהוא פוגש את גריף טאנן - נכדו של ביף טאנן. גריף מכנה את מרטי "פחדן" ומרטי מסתבך איתו במרדף שמסתיים בטוב. מרטי רואה אלמנך של תוצאות הספורט בשנים 1950–2000 ומחליט להמר על תוצאות עתידיות עד שדוק תופס את החוברת וזורק אותה לפח.

שוטרות מוצאות את ג'ניפר מחוסרת ההכרה ומביאות אותה לביתם העתידי של מרטי וג'ניפר. בזמן שדוק ומרטי הולכים להציל את ג'ניפר - ביף הזקן גונב מהם את מכונת הזמן, נוסע אל שנת 1955 ביחד עם האלמנך, ומוסר אותו לביף הצעיר, כדי שיתעשר מהימורים על תוצאות ספורט. לאחר מכן - ביף הזקן מחזיר את הדלוריאן למקום ממנה גנב אותה, ולאחר מכן - דוק ומרטי מכניסים אליה את ג'ניפר המעולפת, והשלושה חוזרים לשנת 1985.

שנת 1985 האלטרנטיבית

דוק ומרטי חוזרים ל-1985, ומשאירים את ג'ניפר המעולפת על מרפסת ביתה. דוק מסיע את מרטי לביתו, ואז נפרד ממנו. מרטי מגיע לביתו, אך מגלה כי ביתו אינו שלו; הוא מגיע לבניין של ביף, ומגלה כי המציאות של שנת 1985 אותה הכיר השתנתה לחלוטין והיל ואלי הפכה לדיסטופיה כאוטית. ביף הפך למולטי-מיליונר וכעת הוא נשוי לאימו, אשר תלויה בביף בגלל הכסף שברשותו. ג'ורג' מקפליי, אביו של מרטי, מת לפני 12 שנה ומסתבר כי ביף הוא זה שהרג אותו. דוק ומרטי מבינים כי ביף הזקן נסע לאחור בזמן אל ביף הצעיר ומסר לו את חוברת הספורט ומחליטים לחזור לעבר ולמנוע מביף הצעיר להחזיק בחוברת. על מנת שיצליחו במשימה צריך מרטי לשאול את ביף באיזה תאריך נתן לו ביף הזקן את חוברת הספורט, מרטי נדהם לגלות שביף קיבל את החוברת בתאריך 12 בנובמבר 1955 שהוא בדיוק התאריך שבו מרטי ביקר בשנת 1955 והפגיש בין הוריו. דוק ומרטי חוזרים יחדיו בזמן, אל בוקר 12 בנובמבר 1955.

סיקוונס זה של הסרט נחשב למחווה לסרט "אלו חיים נפלאים" של פרנק קפרה.

שנת 1955

כשמרטי ודוק מגיעים שנית אל שנת 1955 מזהיר אותו דוק שאסור לו להיפגש עם מרטי הראשון של שנת 1955 מפני שזה עלול לגרום לשיבוש רצף חלל הזמן, אך מנגד דוק כמעט מסתבך ופוגש את עצמו משנת 1955 אך ניצל מזה.

מרטי מסתבך כשהוא מנסה לגנוב את החוברת, ומצליח בסופו של דבר להשיג אותה, אלא שסופת הברקים פוגעת בדוק עם הדלוריאן, ושולחת אותו הרחק לשנת 1885 בזמן שמרטי תקוע ב-1955. לאחר רגע מגיע אל מרטי איש הווסטרן יוניון (ג'ו פלאהרטי) ומוסר למרטי מכתב שהושאר אצלם לפני 70 שנה. מתברר שהמכתב הוא מדוק, שהגיע אל המערב הפרוע וחי שם בתור נפח. בסצנה האחרונה של הסרט מרטי הולך לבקש עזרה מדוק של שנת 1955, שנייה אחרי שהוא שלח את מרטי מהסרט הראשון לעתיד. כשדוק רואה את מרטי הוא מתבלבל כל כך עד שהוא מתעלף במקום.

שחקנים ודמויות

צוות השחקנים בסרט כלל את מייקל ג'יי פוקס, כריסטופר לויד, לאה תומפסון, תומאס פ. וילסון, אליזבת שו וג'פרי וייסמן

צוות השחקנים הראשי

מייקל ג'יי פוקס בתפקיד מרטי מקפליי, מרטי מקפליי ג'וניור, ומרלן מקפליי
כריסטופר לויד בתפקיד ד"ר אמט בראון
ליאה תומפסון בתפקיד לוריין ביינס-מקפליי
תומאס פ. וילסון בתפקיד ביף טאנן, גריף וגרטרוד טאנן (קול בלבד)

שחקני משנה

אליזבת שו החליפה בסרט קלאודיה וולס בתפקיד ג'ניפר פרקר.
ג'פרי וייסמן החליף את קריספין גלובר בתפקיד ג'ורג' מקפליי, למרות שגלובר כן נכלל בקטע ששולב בסרט מהצילומים של הסרט הראשון.
ג'יימס טולקאן גילם בסרט שוב את המנהל הקשוח מר סטריקלנד.
בילי זיין, קייסי סימאשקו וג'יי.ג'יי. כהן גילמו שוב בסרט את החבורה של ביף טאנן בשנת 1955.
ריקי דין לוגן, דרלין פוגל וג'ייסון סקוט לי גילמו בסרט את החבורה של גריף בשנת 2015.
מרי אלן טריינור, אשתו דאז של זמקיס, גילמה בסרט את השוטרת ריס, אשר לוקחת את ג'ניפר לביתה בשנת 2015 יחד עם שוטרת נוספת.
פלי, אשר מוכר בעיקר כגיטריסט של להקת רד הוט צ'ילי פפרס, שיחק בסרט את דאגלס ג'יי נידלס, עמיתו לעבודה של מרטי ב-2015.
דונלד פולילוב, אשר גילם את ראש העיר גולדי וילסון בסרט הראשון, מופיע בסרט כנכדו, גולדי וילסון השלישי, אשר בסרט זה הוא מוכר של מכוניות מרחפות ב-2015.
אלייז'ה ווד הצעיר גילם בסרט אחד משני הילדים בהם מרטי נתקל ב-2015 ואשר אותם הוא מלמד לשחק במשחק הארקייד Wild Gunman.

פיתוח

הבמאי רוברט זמקיס חשף בעבר שכאשר הסרט המקורי הופק הם לא תכננו ליצור עבור סרט המשך, אך ההצלחה המסחרית העצומה לה זכה הסרט המקורי של בחזרה לעתיד הובילה לדיונים על האפשרות של הפקת סרט המשך. זמקיס הסכים לביים את סרט ההמשך בתנאי שמייקל ג'יי פוקס וכריסטופר לויד ישחקו גם בסרט ההמשך. לאחר שפוקס ולויד אישרו שהם ישתתפו, זמקיס ובוב גייל החלו לעבוד על התסריט של סרט ההמשך.

זמקיס וגייל התחרטו על כך שבסצנת הסיום של הסרט המקורי הם בחרו להכניס את דמותה של ג'ניפר לתוך הדלוריאן יחד עם מרטי ודוק בראון, מכיוון שהדבר אילץ אותם לשלב אותה בעלילה, במקום שיהיה להם את החופש להתמקד בהרפתקה חדשה לגמרי.

גייל כתב את רוב הטיוטה של סרט ההמשך בעצמו בעת שזמקיס היה עסוק באותה התקופה בבימוי הסרט "מי הפליל את רוג'ר רביט".

לפי התכנון המקורי החלק השלישי של הסרט היה אמור להתרחש בשנת 1967, כאשר לוריין הייתה אמורה להיות היפית אשר מוחה נגד מלחמת וייטנאם ושג'ורג' מקפליי היה אמור להיות פרופסור בקולג', עם זאת, זמקיס ציין שלבסוף הוחלט במקום זאת שמרטי יחזור לשנת 1955 ויחזה באירועים מסוימים שהתרחשו בסרט המקורי.

בעוד שרוב צוות השחקנים המקורי הסכים להשתתף בסרט, בעיה מהותית התגלתה לאחר שקריספין גלובר, שגילם את ג'ורג' מקפליי בסרט הראשון, לא הגיע להסכמה על תנאי החוזה, ובעקבות כך הוחלט בסוף שהוא לא ישתתף בסרט. בעקבות כך התסריט שוכתב באופן בו מרטי מגלה ב-1985 האלטרנטיבית שג'ורג' נרצח.

האתגר הגדול ביותר בסרט היה להציג בסרט את עיר הולדתו של מרטי ב-2015 באופן בו היא תיראה עתידנית. ריק קרטר, אשר היה האחראי על העיצוב, הפך יחד עם צוותו במשך מספר חודשים את היל ואלי לעיר עתידנית. ג'ון בל אשר היה אחראי על האפקטים החזותיים ציין שלא היה להם אפילו תסריט לעבוד איתו, רק נאמר להם שהתפאורה חייבת להתרחש 30 שנה לאחר הסרט המקורי ותהיה סצנה עם "הוברבורד".

זמקיס ציין שהוא חשש במידה מסוימת מהצגת העתיד בסרט ההמשך בשל הסיכון שהתחזיות שלו בסרט יתבררו בעתיד כרחוקות מהמציאות. לטענת גייל, הם ניסו לוודא שהעתיד יוצג כמקום נחמד, "בו הבעיות נובעות מאנשים מסוימים שחיים בעתיד ולא מהטכנולוגיה", בניגוד לעתיד הדיסטופי והפסימי שמוצג ברוב סרטי המדע בדיוני שמתרחשים בעתיד. גייל הודה בעבר שדמותו של ביץ ב-1985 האלטרנטיבית נוצרה בהשראה חלקית מדונלד טראמפ.

על מנת לשמור על עלויות הפקה נמוכות ולנצל את ההפוגה הממושכת שהייתה למייקל ג'יי פוקס מצילומי הסיטקום "קשרי משפחה", הסרט השני צולם יחד עם הסרט השלישי.

בתחילה, עלילת הסרט השלישי הייתה אמורה להתרחש בשנת 1967, כאשר לוריין הייתה צריכה להיות היפית אשר משתתפת במחאות נגד מלחמת וייטנאם וג'ורג' מקפליי היה אמור להיות פרופסור בקולג' בברקלי. עם זאת, זמקיס וגייל החליטו לבסוף שהעלילה תתמקד בכך שמרטי יחזור בזמן לשנת 1955 ויחזה באירועי מפתח מהסרט הראשון מנקודת מבט אחרת.

אחד מהאתגרים הגדולים בהפקת הסרט נוצרו לאחר שקריספין גלובר, אשר גילם את דמותו של ג'ורג' מקפליי בסרט המקורי, לא הצליח להגיע להסכמה עם המפיקים לגבי שכרו ובעקבות כך הוחלט שהוא לא ישתתף בסרט ההמשך. כתוצאה מכך המפיקים נאלצו לבצע שינויים מהותיים בתסריט על מנת להסביר כיצד ג'ורג' מקפליי נרצח ב-1985 האלטרנטיבית.

הפקה

בסך הכל נדרשו שנתיים לבניית כל התפאורות של הסרט ולכתיבת התסריט. הפיכת השחקנים בסט הצילומים למבוגרים היה כרוך בטכניקות איפור מתקדמות. פוקס ציין בעבר שתהליך הוספת האיפור לקח בדרך כלל מעל לארבע שעות. שלב הצילומים החל ב-20 בפברואר 1989. בשלב הזה פוקס שיחק הן בעונה האחרונה של הסדרה "קשרי משפחה" והן בסרט בחזרה לעתיד 2. במשך תקופה של שלושה שבועות סמוך לתום הצילומים, צוות הצילום ההתפצל, כאשר רובם התמקדו בצילום הסרט בחזרה לעתיד 3, והיתר התמקדו בסיום הצילום של בחזרה לעתיד 2. באותה התקופה זמקיס עצמו ישן רק שעות ספורות כל יום בעוד שהוא פיקח על ההפקה של שני הסרטים, אשר צולמו בברבנק, ובמיקומים שונים בקליפורניה.

הסרט נחשב לאחד מהפרויקטים פורצי הדרך של חברת אינדסטריאל לייט אנד מג'יק. זה היה אחד מפרויקטים הראשונים של החברה בה הם עסקו בקומפוזיציה דיגיטלית, והשתמשו במערכת בקרת התנועה VistaGlide אשר אפשרה להם לצלם את אחד סצנה מורכבת במיוחד בה פוקס גילם שלוש דמויות נפרדות (מרטי האב, מרטי ג'וניור, ומרלן) אשר קיימו אינטראקציה זו עם זו באותה הסצנה. למרות שסצנות מהסוג הזה לא היו חדשות, טכנולוגיית ה-VistaGlide אפשרה לראשונה ליצור סצנה דינמית לחלוטין בה ניתן סוף סוף לשלב את גם תנועת מצלמה. נעשה בסרט גם שימוש בטכניקה בסצנות בהן פוקס, תומאס פ. וילסון, כריסטופר לויד ואליזבת שו נתקלים ומדברים עם עצמם בעתיד ו/או בציר זמן חלופי. הסרט כלל גם סצנה קצרה בה הוצג כריש הולוגרפי שנוצר באמצות גרפיקה ממוחשבת בסצנה בה הוא מנסה לגרום לעוברים ושבים לרצות לראות את הסרט הבדיוני מלתעות 19.

ווס טקאהאשי, אשר היה אחראי על האנימציה בסרט, והיה ראש מחלקת האנימציה של ILM, עבד רבות על סצנות המסע בזמן של הסרט - דבר אותו הוא עשה גם בסרט המקורי ובסרט השלישי של בחזרה לעתיד. לקראת מועד ההפצה של הסרט צולמו מספיק סצנות מהסרט השלישי אשר אפשרו להוסיף בסוף הסרט השני קדימון קצר לסרט הבא בטרילוגיה.

החלפתו של קריספין גלובר והתביעה מצד גלובר

קריספין גלובר (בתמונה מ-2010) לא חזר לגלם את ג'ורג' מקפליי בסרט בחזרה לעתיד 2. הוא הוחלף על ידי ג'פרי וייסמן.

צוות ההפקה פנה לקריספין גלובר בבקשה שיגלם בסרט את ג'ורג' מקפליי. על אף שהוא הביע עניין בכך, הוא לא הצליח להגיע להסכמה עם המפיקים לגבי שכרו. הוא הצהיר בראיון ב-1992 בתוכנית של הווארד סטרן שההצעה הגבוהה ביותר של המפיקים הייתה 125,000 דולרים, ושזה היה פחות ממחצית מהשכר שהוצע ליתר השחקנים מהסרט הראשון שחזרו לגלם את אותם התפקידים בסרט השני. גייל טען לאורך השנים שהדרישות של גלובר היו מוגזמות לשחקן במעמד המקצועי שלו באותה התקופה. בראיון לתוכנית "Opie and Anthony" מ-2013 גלובר ציין שהסיבה העיקרית שבגללה הוא לא שיחק בסרט הייתה מחלוקת לגבי המסר של הסרט - גלובר הרגיש שבסיפור הדמויות הראשיות מתוגמלות ברווח כספי כתוצאה מהשינויים שמרטי ביצע כאשר הוא חזר בזמן, כמו הטנדר של מרטי, במקום שיושם דגש על כך שהתגמול העיקרי של הדמויות הוא האהבה בה הם זכו.

במקום למחוק לחלוטין את דמותו של ג'ורג' מהסרט, זמקיס בחר להשתמש בקטעי שצולמו עבור הסרט המקורי בהשתתפותו של גלובר, וכן בקטעים חדשים שצולמו עם השחקן ג'פרי וייסמן, עליו שמו סנטר מלאכותי, אף מלאכותי ועצמות לחיים מלאכותיות על מנת שהוא יהיה דומה ככל הניתן לגלובר. כמו כן נעשה, בסצנות בהן וייסמן השתתף נעשה שימוש בטכניקות שונות על מנת שהצופים יתקשו לראות שלא מדובר בגלובר, כגון על ידי הצבתו ברקע במקום בחזית, על ידי כך ששמו עליו משקפי שמש, ועל ידי כך שהוא היה תלוי במהופך. גלובר גילה בהמשך משיחה עם וייסמן שצוות ההפקה בחר להשתמש בתותבות שנוצרו על בסיס הפנים של גלובר עבור ג'ורג' מקפליי המבוגר בשביל הסרט המקורי של בחזרה לעתיד שוב בסרט ההמשך על מנת לגרום לוייסמן להיראות דומה ככל הניתן לגלובר. בשל כך גלובר תבע את מפיקי הסרט בטענה שאין להם בעלות על המראה שלו ואין להם את הרשות לעשות שימוש מהסוג הזה במראה שלו בסרט. כתוצאה מהתביעה חסרת התקדים גילדת שחקני המסך נאלצו להוסיף בחוזים עם השחקנים סעיפים אשר קובעים שהמפיקים אינם רשאים להשתמש בשיטות מהסוג הזה על מנת לגרום לשחקנים אחרים להידמות אליהם.

החלפתה של קלאודיה וולס

סצנת הסיום של הסרט הקודם בטרילוגיה, אשר כללה את השחקנית קלאודיה וולס בתפקיד ג'ניפר (תמונה עליונה), צולמה מחדש עם השחקנית אליזבת שו (תמונה תחתונה) ונכללה בסצנת הפתיחה של הסרט השני בטרילוגיה

השחקנית קלאודיה וולס תכננה בתחילה לגלם בסרט שוב את חברתו של מרטי, ג'ניפר פרקר, אך לבסוף, משום שאימה חלתה בסרטן, היא בחרה לסייע באותה התקופה לאימה במקום להשתתף בסרט. בעקבות כך המפיקים ליהקו את אליזבת שו שתגלם את ג'ניפר פרקר במקומה, ובחרו לצלם מחדש את סצנות הסיום של הסרט הראשון אשר הוקרנו בתחילת סרט ההמשך.

וולס חזרה לגלם את התפקיד של ג'ניפר פרקר בסרט העצמאי "Still Waters Burn" משנת 2008. וולס הייתה מהשחקנים הבודדים שלקחו חלק בטרילוגיית הסרטים אשר לא השתתפו בהפקה של תוכני הבונוס במארז ה-DVD של הטרילוגיה שיצא לשווקים ב-2002. עם זאת, היא כן התראיינה לחלק "Tales from the Future" שנכחח במארז ה-בלו-ריי של הטרילוגיה שיצא לשווקים ב-2010. וולס תגלם שוב את דמותה של ג'ניפר פרקר גם במשחק הווידאו "Back to the Future: The Game" של Telltale Games אשר יצא לשווקים בשנת 2011.

מתיחת ההוברבורד

במהלך צילומי חלק מאחורי הקלעים של הסרט השני זמקיס ציין שההוברבורד (הסקייטבורד המרחף), בו הם השתמשו בסרט, היה למעשה אמיתי, אף הוחלט שלא להפוך את הטכנולוגיה זמינה לציבור הרחב בעקבות תלונות של הורים על כך שהוא מסוכן. אזכורים לכך שההוברבורד מהסרט הוא אמיתי נכלל גם בתכנים הנוספים אשר במהדורת ה-DVD של הטרילוגיה. בעקבות המתיחה היו אנשים שחשבו בטעות שחברת מאטל אכן פיתחה הוברבורד ועל כן ניסו לרכוש הוברבורדים בחנויות הצעצועים. בראיון עם תומאס פ. וילסון הוא ציין בעבר שאחת השאלות הנפוצות ביותר אותן הוא נשאל היא האם ההוברבורד הוא אמיתי.

תיאור העתיד בסרט

למרות שבעת הכנת הסרט יוצרי הסרט חקרו תחזיות שונות של מדענים מסוף שנות ה-80 לגבי מה הם סבורים שצפוי להתרחש עד שנת 2015, זמקיס ציין שהסרט לא נועד להיות ניסיון רציני לחזות את העתיד. ב-2010 זמקיס ציין: "בשבילי, צילום הסצנות של הסרט שמתרחשות בעתיד היו הכי פחות מהנות בתהליך יצירת הטרילוגיה כולה, משום שאני לא במיוחד אוהב סרטים שמנסים לחזות את העתיד. הסרטים היחידים מהסוג הזה מהם באמת נהנתי היו אלה שנוצרו על ידי סטנלי קובריק, ואפילו הוא לא הצליח לחזות את המחשב האישי כאשר הוא יצר את תפוז מכני, לכן במקום לנסות ליצור תחזית מדויקת מבחינה מדעית אשר כנראה לא תהיה נכונה בכל מקרה, חשבנו, בואו פשוט נגרום לסצנות הללו להיות מצחיקות". באופן דומה, גייל ציין: "ידענו שלא יהיו קיימות מכוניות מעופפות עד שנת 2015, אך היינו חייבים לשלב אותם בסרט שלנו".

עם זאת, הסרט הצליח לחזות מספר שינויים טכנולוגיים וחברתיים שהתרחשו עד 2015, בהם שמצלמות יהיו קיימות כמעט בכל מקום, שימוש בכטב"מים לצילום דיווחי חדשות, טלוויזיות עם מסך שטוח המותקנות על קירות עם האפשרות לצפות בערוצים מרובים, טכנולוגיית בית חכם, מערכות וידאו צ'ט, משחקי וידאו בהם אין צורך להשתמש בידיים, שלטי חוצות מונפשים מדברים, טכנולוגיה לבישה, טאבלטים המסוגלים לסרוק טביעות אצבעות, ומכשירי תצוגה אשר מולבשים על הראש. בסרט מוצגת גם טכנולוגיית תשלום באמצעות מכשיר נייד אישי. על אף שתשלומים באמצעות טביעות אצבע לא הפך לצורה הכי נפוצה לתשלום, סורקי טביעות אצבע נמצאים בשימוש נרחב לצורכי אבטחה בנמלי תעופה, ותשלום אלקטרוני באמצעות סריקת טביעת אצבע הפכה לפיצ'ר אשר זמין עבור שירות התשלומים Apple Pay.

היבטים אחרים של האופן בו תואר העתיד בסרט אומנם לא התממשו עד שנת 2015 במציאות, אך חברות שונות ניסו לאורך השנים להפוך טכנולוגיות אלו להיות קיימות במציאות. בסרט מרטי נועל נעלי "נייקי מאג" עם שרוכים שנשרכים באופן אוטומטי. ביולי 2008 חברת מכרה לראשונה נעליים בעלות מראה דומה לנעליים העתידניות של מרטי מקפליי אשר נקראו "Hyperdunk Supreme". אותם הנעליים זכו גם לכינוי "Air McFly". באפריל 2009 נייקי ביצעה רישום לפטנט על נעלים שנשרכות באופן אוטומטי עם עיצוב דומה לנעליים של מרטי מקפליי בסרט. בשנת 2010 מעריץ בשם בלייק בווין יצר בעצמו נעליים עם שנשרכות באופן אוטומטי וזכה לפרסום כאשר פרסם את הסרטון של הנעליים באינטרנט. למרות שנייקי ייצרה כמות מוגבלת מאוד של נעלי נייקי מאג עם שרוכים שנשרכים באופן אוטומטי בסגנון של הנעליים מהסרט, הם הצהירו בספטמבר 2011 שקו נעלי הנייקי מאג לא יכיל את השרוכים שנשרכים באופן אוטומטי. במרץ 2016 חשפה נייקי את דגם הנעליים "HyperAdapt 1.0" אשר כלל את טכנולוגיית שריכת השרוכים האוטומטית אשר שולבה בכמות המוגבלת של נעלי הנייקי מאג שהכילו את אותו הפיצ'ר. אותן הנעליים נמכרו גם בכמויות מוגבלות לקראת סוף שנת 2016.

המונית המעופפת שנכללה בסרט הייתה מבוססת על מכונית סיטרואן DS משנת 1972

בסרט נכללה גם מונית מעופפת עתידנית אשר הייתה מבוססת על מכונית סיטרואן DS.

הקונספט של ההוברבורד - סקייטבורד שמסוגל לרחף מעל פני הקרקע - הוא קונספט שגורמים שונים ניסו לפתח לאורך השנים בהשראת הסרט. אחת מאותן הטכנולוגיות הייתה דומה במיוחד לטכנולוגיה של סירות מרחפות, אשר מרחפות באוויר באמצעות משאבות אוויר חזקות אשר יוצרות "כרית" אוויר בין הסירה לבין פני המים. אותו המכשיר הצליח להגיע למרחק מקסימלי של 275 מטרים נכון לשנת 2021. טכנולוגיה אחרת היא ה-MagBoard, אשר פותחה על ידי חוקרים מאוניברסיטת Paris Diderot, משתמשת במוליך-על בתחתית אשר מקוררת באמצעות חנקן נוזלי על מנת לגרום לאפקט מייסנר אשר מאפשר לסקייטבורד לרחף באוויר כל עוד שעושים זאת על מסלול מיוחד. סקייטבורד מהסוג הזה מסוגל לשאת משקל של אדם, אף על פי כן, משום שחייבים להפעיל את מוליך-על בטמפרטורות גבוהות, הדבר מקשה במיוחד על הפיכתה של הטכנולוגיה הזו למעשית. במרץ 2014, חברה בשם HUVr Tech פיתחה לכאורה סקייטבורד מרחף ובהדגמה של הטכנולוגיה שפורסמה בסרטון באינטרנט השתתפו מספר ידוענים כולל כריסטופר לויד, אם כי לבסוף נחשף שזו הייתה מתיחה שנוצרה על ידי האתר Funny or Die. כלי רכיבה דו-גלגליים ניידים המכונים "הוברבורדים" אשר ממונעים באמצעות סוללות הפכו פופולריים בשנת 2015, למרות שבפועל לא מדובר במכשיר שמסוגל לרחף מעל פני הקרקע.

בנוסף, בסצנה המתרחשת בסרט בשנת 2015 מצוין שקבוצת הבייסבול המקצוענית שיקגו קאבס ניצחה בטורניר הוורלד סיריס ב־2015 נגד קבוצת הבייסבול הבדיונית הגייטורס. אזכור זה נועד להיות הלצה המתייחסת לכך שבמשך תקופה ארוכה במיוחד השיקגו קאבס לא הצליחה לזכות בטורניר. אף על פי כן, במציאות, בעונת הבייסבול של שנת 2015 קבוצת הבייסבול שיקגו הקאבס הצליחה להעפיל לגמר של הטורניר, לראשונה משנת 2008, אך הפסידו את באליפות הליגה הלאומית (לא בוורלד סיריס) לקבוצת הניו יורק מטס ב-21 באוקטובר. למרות ההפסד, שנה אחת לאחר מכן שיקגו קאבס הצליח לזכות בטורניר הוורלד סיריס של שנת 2016 נגד קבוצת הבייסבול קליבלנד אינדיאנס. בעקבות כך בחשבון הטוויטר הרשמי זיכיון בחזרה לעתיד צוייץ בצחוק שהמסע בזמן של מרטי ודוק גרם להפרעה ברצף המרחב-זמן אשר גרם לכך שלבסוף הזכייה התרחשה שנה אחת לאחר השנה בה הזכייה הופיעה בסרט. ספורט נוסף אשר מוזכר בקצרה בסרט הוא הספורט SlamBall (אנ'), אשר הפך לספורט אמיתי בשנת 2002.

פסקול

הפסקול של הסרט יצא לשווקים ב-22 בנובמבר 1989. בניגוד לפסקול של הסרט הקודם הפסקול של הסרט השני מכיל רק קומפוזיציות מאת המלחין אלן סילבסטרי. ב-12 באוקטובר 2015 חברת Intrada Records הוציאה לשווקים את הפסקול המלא של בחזרה לעתיד 2 אשר כלל שני תקליטורים.

מס'	שם	משך
1.	Main Title	2:22
2.	The Future	5:24
3.	Hoverboard Chase	2:50
4.	A Flying DeLorean?	4:31
5.	My Father!	2:05
6.	Alternate 1985	3:05
7.	If They Ever Did	3:58
8.	Pair O' Docs	1:28
9.	The Book	4:50
10.	Tunnel Chase	5:22
11.	Burn The Book	2:26
12.	Western Union	1:53
13.	End Title	4:38

יום בחזרה לעתיד

ה-21 באוקטובר 2015 מצוין כ"יום בחזרה לעתיד",^[5] מאחר שבתאריך זה "ביקרו" מרטי ודוק, בחלקו הראשון של הסרט "בחזרה לעתיד 2". באותו היום הגיעו פוקס ולויד בדמות מרטי ודוק, תוך נסיעה במכונת הזמן דלוריאן, אל אולפן תוכנית האירוח של ג'ימי קימל, וביצעו מערכון לציון ההגעה לתאריך העתידי מהסרט.