בטי פורד

אליזבת אן בלומר וורן "בטי" פורדאנגלית: Elizabeth Ann Bloomer Warren "Betty" Ford; ‏8 באפריל 19188 ביולי 2011) הייתה אשתו של נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד והגברת הראשונה של ארצות הברית בשנים 19741977.

בטי פורד
Betty Ford, official White House photo color, 1974.jpg
לידה 8 באפריל 1918
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 ביולי 2011 (בגיל 93)
רנצ'ו מיראז', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מישיגן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • בנינגטון קולג'
  • Innovation Central High School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק רקדנית, דוגמנית, פמיניסטית, אוטוביוגרפית, סופרת, פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה GOP logo.svg  המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג ג'רלד פורד (15 באוקטובר 194826 בדצמבר 2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
הגברת הראשונה של ארצות הברית
9 באוגוסט 1974–20 בינואר 1977
(שנתיים ו־23 שבועות)
הגברת השנייה של ארצות הברית
6 בדצמבר 1973–9 באוגוסט 1974
(35 שבועות ויומיים)
ג'ודי אגניו
הפי רוקפלר
פרסים והוקרה
חתימה Betty Ford Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

בטי בלומר (Betty Bloomer) היא ילדתם השלישית ובתם היחידה של הורטנס ניהר (Hortense Neahr) וויליאם סטפנסון בלומר (William Stephenson Bloomer), סוחר ציוד תעשייתי. בטי נולדה בשיקגו שבמדינת אילינוי ולה שני אחים גדולים: רוברט (Robert) וויליאם הבן (William, Jr).

בטי גדלה בגרנד רפידס שבמדינת מישיגן, לשם עברה המשפחה בהיות בטי בת 3. בהיותה בת 16 מת אביה בתאונה בשל הרעלת פחמן חד-חמצני. היא למדה ריקוד, ולאחר סיום לימודיה התיכוניים, בשנת 1936 החליטה לנסוע לניו יורק וללמוד שם מחול, אולם בשל סירובה של אמה למדה בבית הספר למחול בבנינגטון שבורמונט, שם למדה תחת מרתה גרהאם.

לאחר סיום לימודיה קיבלה אותה מרתה גרהאם ללהקתה.

 
דיוקן רשמי

לאחר סיום לימודיה עברה להתגורר במנהטן שבעיר ניו יורק שם עבדה כדוגמנית עבור ג'ון רוברט פאוורס, ובמקביל הופיעה בלהקתה של מרתה גראהם.

אמה של בטי התנגדה לעבודתה ודרשה כי תשוב לביתה. לבסוף הגיעו לפשרה לפיה בטי תשוב לבית אמה לתקופה של שישה חודשים, ואם לא תמצא עבודה, תשוב לניו יורק. היא שבה לגרנד רפידס בשנת 1941 ועבדה בחנות בגדים מקומית, וכן עבדה כמורה למחול בקבוצת מחול שהקימה.

כמו כן השקיעה מזמנה בעבודה עם ילדים נכים.

נישואיהעריכה

בטי התאהבה בויליאם ג. "ביל" וורן (William G. (Bill) Warren) יצרן רהיטים שאותו הכירה בהיותם בני 12. אמה ואביה החורג, ארתור גודווין (Arthur Godwin) התנגדו לקשר רומנטי זה, אולם בטי וביל נישאו בשנת 1942 - על אף התנגדות זו, בחתונה שנערכה בבית הוריה.

בני הזוג התגרשו בשנת 1947, וזמן קצר לאחר מכן החלה בטי לצאת עם ג'רלד פורד, שהיה אז שחקן פוטבול פופולרי, ובוגר אוניברסיטת מישיגן ובית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל.

זמן קצר לאחר מכן רץ פורד כמועמד לבית הנבחרים.

בטי וג'רלד נישאו ב-15 באוקטובר 1948 בכנסייה האפיסקופלית גרייס בגרנד רפידס, בהיותה בת 30 ובהיותו בן 35, וזמן קצר לאחר נישואיהם נבחר פורד לבית הנבחרים לכהונה הראשונה שלו מתוך 14 כהונות.

בני הזוג עברו לפרבר של וושינגטון, במדינת וירג'יניה.

לאחר בחירתו של פורד לסגן נשיא, ועם התפטרותו של ריצ'רד ניקסון מתפקיד הנשיא, הושבע פורד לנשיא ארצות הברית ובני הזוג עברו לבית הלבן.

לבטי וג'רלד פורד נולדו שלושה בנים ובת אחת:

הגברת הראשונה של ארצות הבריתעריכה

 
סגן הנשיא ג'רלד פורד מושבע לנשיאות ארצות הברית על ידי נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית וורן ברגר. בטי פורד עומדת לצד בעלה

בהיותה גברת ראשונה, נודעה בטי פורד כשותפה פעילה ומעורבת, אשר הביעה עמדותיה והשפיעה בנושאים רבים, בין פוליטיים ובין אחרים. היא התאפיינה בגישה פתוחה וליברלית וסיפרה בגלוי על טיפולים פסיכולוגיים שעברה בצעירותה, וכן לא התנגדה לשימוש במריחואנה ולקיום יחסי מין לפני נישואין.

היא נאמה בפומבי בזכות זכויות נשים, תמכה בהצעת תיקון לחוקה שהייתה מעניקה שוויון זכויות בלא התחשבות במין ודיברה בעד חוקיות ההפלות. הנשיא, שהסכים עם אשתו, ספג ביקורת מצד מפלגתו - המפלגה הרפובליקנית.

זמן קצר לאחר שבני הזוג עברו לבית הלבן, עברה בטי פורד כריתת שד בשל סרטן השד. בתוכניות טלוויזיה ובעיתונות דיברה בטי פורד על הניתוחים שעברה ועל חשיבות גילוי מוקדם של סרטן.

בהיותה גברת ראשונה תמכה באמנויות, ובזכותה הוענקה למרתה גרהם מדליית החירות הנשיאותית, הרקדנית הראשונה שקיבלה כבוד זה.

מרכז בטי פורדעריכה

בשנת 1978 גברה תלותה באלכוהול ובתרופות הרגעה והיא נאלצה לעבור טיפולי גמילה. עם סיום הגמילה והתאוששותה, הקימה בטי בשנת 1982 את מרכז בטי פורד בראנצ'ו מיראז' שבמדינת קליפורניה לגמילה, וכיהנה כיו"ר חבר המנהלים של המרכז.

תיאור גמילתה מתלות בתרופות ובאלכוהול מתואר בספרה משנת 1987: "בטי: התעוררות שמחה" ("Betty: A Glad Awakening").

בשנת 2003 פרסמה את ספרה: "מרפא ותקווה: שש נשים ממרכז בטי פורד חולקות את מסעם מהתמכרות להתאוששות" ("Healing and Hope: Six Women from the Betty Ford Center Share Their Powerful Journeys of Addiction and Recovery").

לאחר עזיבת הבית הלבןעריכה

בשנת 1978 פרסמה בטי פורד את האוטוביוגרפיה שלה "The Times of My Life".

ב-1987 הוכנסה ל"היכל התהילה של נשות מישיגן", וב-1999 זכו בטי וג'ראלד פורד, יחדיו, למדליית הזהב של הקונגרס, לאות הוקרה על פעילותם הציבורית וההומניטרית.[1]

פורד הלכה לעולמה ב-8 ביולי 2011 בגיל 93, בביתה שבראנצ'ו מיראז' שבקליפורניה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בטי פורד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה