ביאטריס האריסון

מוזיקאית בריטית

ביאטריס האריסוןאנגלית: Beatrice Harrison; ‏1892, הודו - 1965, סארי, אנגליה), צ'לנית בריטית, שהייתה פעילה במחצית הראשונה של המאה ה-20. היא ניגנה ביצועי בכורה של כמה יצירות אנגליות חשובות, בייחוד משל דיליוס, והקליטה אחרות בהקלטה ראשונה או תקנית.

ביאטריס האריסון
Beatrice Harrison
לידה 9 בדצמבר 1892
רורקי, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במרץ 1965 (בגיל 72)
סארי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקולג' המלכותי למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'לו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכשרה ראשונית

עריכה

משפחת האריסון שבה לאנגליה מהודו בתקופת ילדותה של ביאטריס. האריסון למדה בקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון ובהמשך אצל הוגו בקר, ובבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. בשנת 1910 זכתה בפרס מנדלסון והופיעה לראשונה באולם בכשטיין בברלין.

משפחה מוזיקלית

עריכה

ביאטריס הייתה אחות למאי האריסון, כנרת, תלמידתו של ליאופולד אאואר, מרגרט האריסון, פסנתרנית ומוניקה. כמו במשפחתו של מארק המבורג, גם במשפחת האריסון לימדו את הבנות לנגן בכלים שונים, כדי שתוכלנה לנגן מוזיקה קאמרית בצוותא. מאי החליפה פעם את פריץ קרייזלר בקונצרט מיצירות מנדלסון בהלסינגפורס, פינלנד. מאי וביאטריס זכו שתיהן במדליית הזהב של המועצה המאוחדת לכינור ולצ'לו. ב-11 במרץ 1918 ניגנה ביאטריס את הקונצ'רטו של דבוז'אק עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית, בניצוח תומאס ביצ'ם.

הוגו בקר דיבר עם סר הנרי ווד על התפעלותו מנגינתה של ביאטריס האריסון עוד לפני הופעת הבכורה שלה. הן אלגר והן ווד היו שותפים להתרשמותו החיובית. מאי וביאטריס הופיעו יחדיו תחת שרביטו של ווד בקונצ'רטו הכפול של ברהמס.

קריירה

עריכה

ביאטריס האריסון ניגנה בביצוע בכורה את הסונאטה לצ'לו של דיליוס ב"אולם ויגמור" בלונדון ב-31 באוקטובר 1918. אחותה, מאי, ביצעה לראשונה את הסונאטה לכינור שלו, שהקליטה בהמשך עם הפסנתרן ארנולד באקס. ביאטריס ומאי ביצעו בהופעות בכורה את הקונצ'רטו הכפול של דיליוס, שנכתב בשנת 1915 "לזכר כל האמנים הצעירים שנפלו במלחמה", בינואר 1920, בנוכחות המלחין. את הקונצ'רטו לצ'לו כתב דיליוס בהזמנת ביאטריס, שניגנה אותו בביצוע בכורה.

בנובמבר 1925 ניגנה ביאטריס את הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר עם הפילהרמונית המלכותית, בניצוח המלחין ומאוחר יותר אף ניגנה בהקלטה ה"רשמית" של הקונצ'רטו לחברת "HMV", גם הפעם בניצוח אלגר עצמו. יצירה זו נקשרה יותר מכל אחת אחרת בשמה, כפי שקרה שנים אחר כך לצ'לנית בריטית אחרת, ז'קלין די פרה. האריסון ניגנה את הקונצ'רטו בניצוחו של הנרי ווד בראשית מלחמת העולם השנייה, בהופעה שזכתה לשבחים מיוחדים מן המנצח.

ביאטריס האריסון החזיקה ברשותה צ'לו גוארנרי שבנה פייטרו גוארנרי (פייטרו דה ונציה).

הקלטות

עריכה

(רשימה חלקית)

  • אלגר: קונצ'רטו לצ'לו (התזמורת הסימפונית החדשה, בניצוח אדוארד אלגר), קול אדוניו D1507-9 (שלושה תקליטים).
  • דיליוס: סונאטה לצ'לו (עם הרולד קרקסטון, פסנתר), קול אדוניו D1103-4 (שני תקליטים)
  • דיליוס: אלגיה וקפריס (בניצוח אריק פנבי) "קול אדוניו" B3721 (תקליט אחד)
  • דיליוס: פרק ביניים וסרנדה מתוך "חסן", מוזיקה למחזה (עם מרגרט האריסון, פסנתר), "קול אדוניו" B3274 (תקליט אחד)
  • "זמירים/לונדונדרי אייר/שיר הודי" "קול אדוניו" B2470
  • "שחר בגינה בסגנון ישן/זמירים", קול אדוניו B2469
  • "זמירים/שירים שלימדה אותי אמי וכו'" "קול אדוניו B2853

ביאטריס האריסון בספרות

עריכה

הופעותיה של ביאטריס האריסון עם זמירים היוו נושא לשיר "שידורי הזמיר" מאת רוברט סקסטון, שזכה בפרס "האגודה לשימור זכרם של קיטס ושלי".[1] ו-[2]

  • הקלטות הזמיר שלה היוו השראה למחזה משנת 2004 בשם "הצ'לו והזמיר", מאת פטרישה קליבלנד פק[3], [4]
  • הופעותיה של ביאטריס האריסון עם זמירים נזכרות ככלי דרמטי בפתח אפיזודה עם זמירים ברומן של ג'ון פרסטון משנת 2007 The Dig

לקריאה נוספת

עריכה
  • ט. ביצ'ם, "פרדריק דיליוס" (האצ'ינסון ושות', לונדון 1959).
  • ר. ט. דארל, "אנציקלופדיה למוזיקה מוקלטת" The Gramophone Shop Encyclopedia of Recorded Music

(ניו יורק 1936)

  • א. איגלפילד-האל (עורך), "מילון למוזיקה מודרנית ומוזיקאים בני זמננו", A Dictionary of Modern Music and Musicians (לונדון 1924)
  • ר. אלקין, "הפילהרמונית המלכותית, רשומות האגודה הפילהרמונית המלכותית", Royal Philharmonic, The Annals of the Royal Philharmonic Society (ריידר ושות', לונדון 1946)
  • ר. פאונד, "סר הנרי ווד" (קאסל, לונדון 1969)
  • ה. ווד, "חיי המוזיקה שלי",My Life of Music (גולנץ, לונדון 1938)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ביאטריס האריסון בוויקישיתוף