בידוד חברתי

בידוד חברתי הוא מצב של חוסר קשר מוחלט או כמעט מוחלט בין האדם לחברה הנובע מגורמים חברתיים, פסיכולוגיים ופיזיים שונים. בידוד חברתי יכול להוות בעיה עבור אנשים בכל גיל, אף על פי שהסימפטומים נוטים להשתנות בין כל קבוצת גיל.[1]

ילד פליט בגרמניה, 1993

כל סוגי הבידוד החברתי יכולים לכלול שהייה בבית במשך פרקי זמן ארוכים, ללא תקשורת עם בני משפחה, מכרים או החברים, או הימנעות מכוונת מכל קשר עם בני אדם אחרים על אף שיש הזדמנות לכך.

השפעותעריכה

בידוד חברתי אמיתי לאורך שנים או עשורים יכול להיות מצב כרוני אשר משפיע באופן ניכר על האדם. בידוד חברתי עלול להוביל לתחושות של בדידות, פחד מאנשים, או להערכה עצמית שלילית. מחסור עקבי במפגשים עם אנשים עלול לבסוף לגרום גם לסכסוכים עם מעט הידידים שהיו לאדם. אדם אשר נמצא בבידוד חברתי עלול לאורך זמן לגרום בעיות לבני משפחתו/ה.

במקרים של בידוד חברתי כתוצאה משינוי במצבי הרוח, האדם עשוי לבחור להיות בבידוד חברתי במהלך תקופה של דיכאון עמוק, ולבחור לסיים את תקופת הבידוד החברתי כאשר מצב הרוח משתפר. אנשים מסוימים עשויים לנסות להצדיק את הבידוד החברתי כדבר מהנה או נוח. לעיתים עשויה להיות להם הבנה פנימית שהבידוד החברתי משפיע עליהם בצורה שלילית ועשוי להיות הגורם להרגשה של חרדה מוגברת. מערכות יחסים יכולות להיות קשות למדיי עבור אנשים שנמצאים בבידוד חברתי, מכיוון שהאדם שנמצא בבידוד חברתי יבחר ליצור קשר עם אחרים רק כאשר הוא/היא במצב רוח טוב, ויבחר להתרחק מהזולת כאשר הוא/היא מרגיש לא טוב ו/או מדוכא/ת.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Khullar, Bhruv (22 בדצמבר 2016). "How Social Isolation Is Killing Us". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-26 בינואר 2017. 
  ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.