פתיחת התפריט הראשי

ביהביוריזם

(הופנה מהדף ביהייביוריזם)

בִּיהֶבְיוֹרִיזְםאנגלית: Behaviorism; בתרגום לעברית "התנהגותנות") היא גישה פילוסופית-מדעית, אשר טוענת שאת התנהגותו של האדם ושל שאר בעלי החיים ניתן לחקור באופן מדעי. הביהביוריזם נוסד בתחילת המאה ה-20 כתגובה לפסיכולוגיית המעמקים ולשאר התאוריות המסורתיות, אשר לא הצליחו לגבש הסבר מדעי להתנהגות ולחזותה. לעומת ההשקפות המסורתיות, אשר טוענות שהסיבות להתנהגות נמצאות ביחיד, או בנפשו, הביהביוריזם טוען שהסיבות להתנהגות נמצאות בסביבה החיצונית.

המדע העומד מאחורי הגישה הוא ניתוח ההתנהגות הניסויי (אנ') - חקר היחסים בין ההשפעות הסביבתיות וההתנהגות בתנאי מעבדה מבוקרים. התחום היישומי, אשר משתמש בעקרונות התנהגותיים שנתגלו בתנאי מעבדה למען שיפור התנהגויות בעלות ערך חברתי, נקרא ניתוח התנהגות יישומי.

רקע היסטוריעריכה

ביהביוריזם מתודולוגיעריכה

ג'ון ב. ווטסון (1958-1878), החוקר והפסיכולוג האמריקאי, היה האדם שביסס את מעמד הביהביוריזם בעולם. הוא פרסם את המניפסט המפורסם שלו "Psychology as the behaviorist views it", בשנת 1913, שבו הוא מנסה לשנות את הפסיכולוגיה מתחום פילוסופי ולא מדויק לתחום מדעי אובייקטיבי.

שורשיו של הביהביוריזם, כתחום מדעי אמפירי, נמצאים עוד במחקריו של הפיזיולוג הרוסי איבן מיכאלוביץ' סצ'נוב (אנ') (1829—1905) שהרחיב את הידע על הרפלקס והציע לראשונה להפוך את הפסיכולוגיה לתחום מדעי. עוד גילוי שתרם להיווצרות הביהביוריזם (וייסוד מדע-ההתנהגות) היה הגילוי של אדווארד תורנדייק בשם "חוק האפקט" (הוא חקר התנהגויות מסוימות של חתולים, גורי כלבים ואפרוחים בתוך כלובים. הוא בדק את כמות הזמן שלקח לבעלי החיים ללמוד ללחוץ על דוושה מסוימת כדי לצאת החוצה ולקבל אוכל. לאחר הניסויים שלו הוא ביסס את החוק הבא - "אם התגובות (ההתנהגות) גורמות להיווצרות של תוצאה מספקת או נעימה בסיטואציה מסוימת, ההסתברות שהן יתרחשו בעתיד עולה. תגובות שמובילות לתוצאות לא נעימות - הסתברות הופעתן בעתיד יורדת").

עוד פיזיולוגים ומדענים שמחקריהם תרמו להתבססות הביהביוריזם - צ'ארלס סקוט שרינגטון, רודולף מאגנוס (אנ'), ולדימיר בכטרב, ז'אק לוב (אנ'), צ'ארלס דרווין.

במשך החצי הראשון של המאה ה-20 ג'ון ב. ווטסון פיתח את הביהביוריזם המתודולוגי, דחה את שיטות האינטרוספקציה של וונדט בגלל האי-מדעיות שלהן, וניסה לחקור את ההתנהגות בפיתוח של מתודולוגיה מדעית המבוססת על תצפית של התנהגות גלויה. הביהביוריזם המתודולוגי לא החשיב את האירועים הפנימיים (תהליכים מנטאליים ותודעה) כתחום מחקר אובייקטיבי. הוא התמקד רק על התנהגות גלויה ופיזיולוגיה.

ביהביוריזם רדיקליעריכה

בהמשך ב.פ. סקינר, אשר נחשף לעבודותיו של איבן פבלוב ולרעיונותיו ומחקריו של הביולוג והפיזיולוג הגרמני ז'אק לב (1859–1924) על יצירת מדע חדש על התנהגות של האורגניזם-כשלם ללא הפניה לעולם הנפש או למערכת העצבים, ערך מחקרי מעבדה במשך כעשור, ולאחר גילויים רבים בתחום ההתנהגות האופרנטית פיתח את המתודולוגיה הביהביוריסטית ויצר את תחום ניתוח ההתנהגות.

ביחס לג'ון ווטסון, סקינר טען שמדע התנהגות צריך לחקור גם את האירועים הפנימיים של הנפש. הוא ביסס את עמדתו החדשה וכינה בתור "ביהביוריזם רדיקלי" וטען שהמצבים הנפשיים הם מצבים גופניים, ושיש לחקור אותם גם כפי שחוקרים התנהגות גלויה. כך למשל, על פי סקינר, כאשר אדם מדווח ואומר "אני רעב", הוא אינו מודיע רק על מצב פנימי מורגש, אלא מדווח גם על ההיסטוריה הסביבתית שלו - לומר "אני רעב", זה גם לומר: "לא אכלתי זמן-מה", או "אם תביאו לי אוכל, סביר להניח שאוכל אותו". סקינר טען שאת המושגים אשר מפנים אותנו אל עולם הנפש, ניתן לפרש גם בתור הפניות אל מדדים פיזיים והסתברות, ולכן גם האירועיים הפנימיים ניתנים למדידה ומחקר מדעי.

ההתנהגות בראי הביהביוריזםעריכה

בשורשה של הגישה עומדים כמה מושגים מרכזיים, אשר נצרכו על מנת להגדיר את מרחב המחקר. ראשית הגדירו הביהביוריסטים את ההתנהגות ככל מה שהאורגניזם עושה: חושב, מרגיש, זז וכן הלאה. באופן יותר מפורט התנהגות היא סוג של יחסי גומלין בין האורגניזם לסביבה החיצונית, אשר מאופיינים על ידי שינוי משמעותי במיקום של איזשהו חלק של האורגניזם במרחב עם הזמן, ובכך שהאינטראקציה מובילה לשינוי משמעותי של אפיון אחד לפחות בסביבה. נוסף לכך הוגדרה הסביבה - כתנאים הפיזיים בהם קיים האורגניזם. הסביבה משפיעה על ההתנהגות דרך שינוי דינאמי ותמידי של הגירויים, ולא על ידי השפעה סטטית.

התנהגות תגובתית (רספונדנטית)עריכה

כל בני האדם ובעלי החיים הבריאים נולדים עם יכולת צפויה להגיב לכל מיני גירויים ללא התניה (למידה) מוקדמת. האורגניזמים נולדים עם אוסף רפלקסים, שהם התוצאה של הברירה הטבעית והאבולוציה של המין.

התנהגות תגובתית מאופיינת בדרך כלל על ידי רפלקס. הרפלקס מופעל על ידי גירוי ביולוגי (אנ') ומוביל לתגובה (response) באופן אוטומטי. הוא מורכב מגירוי שמגיע מהסביבה החיצונית או הפנימית, ותגובה ומסומן בדרך כלל במשוואה הבאה: S→ R.

התרחשות הגירוי צריכה להיות מקורבת מבחינת הזמן לתגובת האדם, ולהתרחש לפניה.

הגירוי מאופיין ככמות כלשהי של אנרגיה מהעולם הפיזי שמשפיעה על הקולטנים של האדם. הוא נמדד על ידי אפיוניו החיצוניים ומדדיו הפיזיים.

הרפלקס הועבר בתורשה אצל בעלי חיים שהגיבו מהר ומדויק לגירויים מסוימים, ולכן האפשרות להתרבות ולשרוד אצלם הייתה גבוה יותר מיצורים אחרים. לדוגמה, חיות שמפחדות ובורחות כתגובה לרעש מסוים יכולות להינצל מהטורף, ורפלקס ה'פחד' נותן להם יתרון על בעלי חיים שמגיבים בצורה איטית יותר. בדרך הזאת הרפלקסים עוברים תהליך של ברירה במשך ההיסטוריה ההתפחותית של המין ותורמים להישרדותו.

דוגמאות לרפלקסים בלתי מותנים אצל בני אדם - התכווצות של האישון כתגובה לאור, התכווצות שריר הרגל כתוצאה ממכה עם פטיש בברך, בהלה כתגובה לרעש חזק ופתאומי וכדומה. ישנם רפלקסים יותר מורכבים, רפלקסים מולדים, ורפלקסים מותנים, שנחקרו בעיקר על ידי הפיזיולוג הרוסי איוואן פבלוב אשר גילה את מנגנון ההתניה הקלאסית, ועל ידי הפסיכולוג האמריקני ג'ון ווטסון שייסד את הביהביוריזם.

הרפלקסים המולדים הם התוצאה של הפילוגנטיקה של האורגניזם. אך במהלך חייו של הפרט, תחת השפעות הסביבה נוצרים רפלקסים חדשים, שאינם היו ברפטואר ההתנהגות המולד של הפרט (זהו תהליך של אונטוגנטיקה). בתהליך זה בעל החיים אינו לומד תגובות חדשות, אלא מגיב באותה הדרך לגירויים נוספים.

התניה רספונדנטית: הדוגמה המוכרת לכולם - הכלבים של פבלוב ורפלקס הפרשת הרוק. כאשר מגיע אוכל (גירוי בלתי מותנה) לפה של כלב הוא גורם להפרשת רוק (תגובה בלתי מותנת) מנגנון התנהגותי זה עוצב במשך תהליך האבולוציה. את הרפלקס הזה נסמן במשוואה הבאה (המספר 1 מסמל שהרפלקס ומרכיביו הם בלתי מותנים):

גירוי1: אוכל ← תגובה1: הפרשת רוק מבלוטות הרוק

כעת, נוסיף עוד גירוי למשוואה. קצת לפני שמופיע האוכל, ישמע צלצול של פעמון. צליל הפעמון אינו גורם לתגובה משמעותית מסוימת, ובעיקר לא גורם להפרשת רוק. נסמן את זה במשוואות הבאות:

גירוי1: אוכל ← תגובה1: הפרשת רוק

גירוי 0: צליל פעמון ← תגובה 0: (שום דבר משמעותי לא מתרחש)

כעת, נתחיל להצמיד את הגירויים - להציג אותם מול הכלב קרוב מבחינת הזמן, ונעשה את זה כמה וכמה פעמים. לאחר מספר אירועי התניה, יווצר רפלקס חדש. כעת אם נשמיע לכלב רק את צליל הפעמון (הגירוי הנייטרלי במשוואה) - הכלב יפריש רוק. מה שאומר, שיצרנו רפלקס חדש, והעלנו את כוחו:

[גירוי 0: צליל פעמון תגובה 1: הפרשת רוק]

הקשר הרפלקסיבי שנוצר הוא זמני, ועם כל אירוע בודד של התניה נוכל למדוד את השינויים בהתנהגות ובסביבה באופן מדויק, לדוגמה, ההרץ של הצליל, הדציבלים של הצליל, וכמות הרוק שהכלב הפריש.

אם נרצה שהכלב יפסיק להפריש רוק רוק למשמע צליל הפעמון, עלינו להתחיל להשמיע את הצליל ולהפסיק להגיש אוכל. עם כל השמעת צליל, כמות הרוק המופרש תפחת, ובסופו של דבר הרפלקס המותנה יעלם. תהליך זה נקרא הכחדה רספונדטית.

ההתניה הרספונדטית הרבה יותר מורכבת בחיי האדם. בכל התניה כזאת בדרך כלל מעורבים גירוים רבים. רגשות כגון: פחד, אהבה, כעס אשר מופיעות באירועים שונים יכולות להיות מוסברות על ידי תהליכים של ההתניה הרספונדנטית. כאשר גירוי בלתי מותנה שמעורר תגובת פחד (כגון, רעש חזק ופתאומי) מוצמד עם גירוי נייטרלי (למשל הימצאות בחדר מסוים), האדם בעתיד יכול לפחד מהגירוי הנייטרלי. מגע של אם גורם לתינוק הרגשה נעימה, ולכן מתפתח תהליך של התניה רספונדנטית: פני האם (גירוי נייטרלי) מוצמד ביחד עם המגע הנעים (גירוי פיזיולוגי בלתי מותנה) הקשר שנוצר במוחינו בין מילה מסוימת לבין האובייקט שמופיע במציאות, גם הוא יכול להיות מוסבר באמצעות מנגנונים מורכבים של התניה רספונדנטית.

ההתניה הרספונדטית היא תהליך התנהגותי-פיזיולוגי עימו נולד האורגניזם. זהו תהליך שהשתלשל בפיזיולוגיה של האורגניזמים עקב תרומתו להישרדות המין. ההתניה הרספונדנטית בדרך כלל יותר קשורה לפעילות הפיזיולוגית של האורגניזם, מהסיבה שהאיברים הפועלים בה הם בעיקר השרירים החלקים ובלוטות ההפרשה.

התנהגות אופרנטיתעריכה

בעלי חיים, שהתנהגותם מורכבת אך ורק מאוסף של רפלקסים מולדים או יכולת לרכוש רפלקסים מותנים, יתקשו לשרוד בסביבה ששונה מהסביבה שבה חיו אבותיהם. ההתנהגות הרספונדנטית עוזרת לאורגניזם ללמוד להגיב לגירויים חדשים כאשר יש מקרים בהם צריך לשרוד, אבל לא מאפשרת לו לפתח התנהגות חדשה ויותר אפקטיבית לסביבה. אורגניזם שהתנהגותו לא משתנה לאחר התוצאות המיידיות, לא יוכל להסתגל לתנאים חדשים של הסביבה שתמיד משתנת. ההתנהגות האופרנטית מאפשרת לאדם ללמוד תגובות יותר מורכבות, כדי להגיב לעולם הנמצא בשינוי תמידי.

התנהגות אופרנטית (אופרנט) - זוהי התנהגות שמשפיעה ישירות על הסביבה החיצונית ומובילה לשינויים. תדירותה נקבעת על ידי תוצאותיה המיידיות. התנהגות האופרנטית ראשונית מופיעה באופן ספונטני ובתדירות שונה בתנאים כלשהם. התוצאות שמופיעות לאחר ההתנהגות (השינויים המתרחשים בסביבה החיצונית) ישפיעו על תדירות הופעת ההתנהגות בתנאים דומים בעתיד. האופן שבו גירוי ישפיע על ההתנהגות מבוסס על הגנטיקה של המין ועל ההיסטוריה הסביבתית של היחיד (לדוגמה, מים זהו חיזוק בלתי מותנה, אבל שבח, או כסף הם חיזוקים מותנים דרך ההתניה הקלאסית). לעומת ההתנהגות הרספונדטית, שקבועה מראש על פי הגנטיקה, ההתנהגות האופרנטית הרבה יותר גמישה ואין גבול לשינויים שהיא יכולה לעבור (אמנם גם תהליך זה מבוסס על הגנטיקה והאבולוציה של המין, רק שכאן תפקידה של הגנטיקה מצוי באירועים המתרחשים לאחר ההתנהגות, ולא לפניה).

התניה אופרנטיתעריכה

חיזוק חיובי

תינוק ששוכב במיטתו ומכה עם ידיו בצעצועים אשר תלוים מעליו, מבצע פעולה, 'אופרציה', ומשפיע על האפיונים של הסביבה החיצונית. הוא משנה את הגירויים בסביבה (לאחר החבטות שלו הצעצועים זזים, משמיעים קולות ומפעילים אורות), ואם הוא ממשיך לבצע את ההתנהגות הנתונה, סימן שהתרחש תהליך שנקרא התניה אופרנטית. תזוזת הצעצועים, הופעת הצלילים והאורות יחשבו כגירויים מחזקים חיוביים (Positive reinforcement) של ההתנהגות.

ענישה

במקרה שהתינוק מזיז את הצעצועים, והשינוים שמתרחשים גורמים ללא להפסיק לשחק, (לדוגמה, התינוק הפגין תגובת פחד או בהלה) - זהו תהליך התניה שנקרא ענישה (Punishment).

הכחדה

בדוגמה אחרת, אם הצעצועים לפתע מפסיקים לעבוד כראוי (אינם מאירים יותר ואינם משמיעים צלילים). והתנהגות המשחק מתחילה לדעוך בהדרגה, אזי מדובר בתהליך אשר נקרא - הכחדה (Extinction) אופרנטית. חוק ההכחדה טוען: הסרה של חיזוק חיובי מאופרנט שחוזק בעבר, גורמת להפחתה בתדירות הופעת האופרנט בעתיד.

חיזוק שלילי

היחשפות לגירוי לא נעים או מסוכן תחזק כל התנהגות שתגרום לאדם להימנע או לברוח מאותו הגירוי. כך, למשל, התנהגות של הדלקת המזגן על קור תיהיה מחוזקת בתנאים של חום גבוה. התנהגות של לקיחת תרופה תיהיה מחוזקת אם התרופה עזרה להיפטר מהכאב. גירויים שמחזקים התנהגות לאחר הסרתם נקראים מחזקים שליליים (Negative reinforcement).

גירוי מבחין

ברוב המקרים בהתנהגות האדם, התנהגות אופרנטית מתרחשת תחת תנאים מסוימים של הסביבה. במחקריו הראשונים של ברס סקינר, הוא תיכנן תיבה עם מנגנון שכאשר דולק אור בתיבה, החולדה לוחצת על הדוושה ומקבלת אוכל, וכאשר הנורה אינה דולקת, החולדה תילחץ על הדוושה, אך האוכל לא יופיע. תופעה כזאת נקראת התנהגות אופרנטית תחת שליטה של גירוי מבחין (Discrimnative stimulus). בדוגמה זו, הנסיין יוצר שני תהליכים: חיזוק חיובי של אופרנט (לחיצה על דוושה) כאשר הנורה דולקת, והכחדה כאשר חשוך. לאחר תקופה לא ארוכה של אימונים, החולדה לוחצת על הדוושה רק כאשר יש אור (וכאשר היא רעבה), ולא לוחצת על הדוושה כאשר חשוך.

כיום מקובל להסתכל על ההתניה האופרנטית כשרשרת המורכבת משלושה אירועים: האירוע המקדים שגרם להתנהגות, ההתנהגות עצמה, ותוצאותיה. כאשר הטלפון מצלצל (גירוי מבחין), אנו מרימים אותו (אופרנט), ומישהו עונה לנו (תוצאה שיכולה להיות מחזקת, או מענישה, או מכחידה, או שילוב כלשהו). הגירוי המבחין גורם לנו 'להבין' שכעת התנאים של הסביבה מתאימים לקבלת חיזוק אחרי ההתנהגות, מפני שתליויות אלו התרחשו בעבר.

ההבדל בין ההתנהגות הרספונדטית (רפלקסים) לבין הקשר של הגירוי המבחין לאופרנט, הוא שהופעת הגירוי המבחין אינה גורמת לתגובה מיידית של האדם או של בעל החיים, כפי שמתרחש ברפלקס. לא תמיד טלפון מצלצל יגרום לנו לענות, כפי שאור, שמאיר על עינינו יגרום לאישון להתכווץ. אוכל לא יחזק התנהגות אם האורגניזם אכל לפני רגע ארוחה גדולה ומשביעה, ואף יוכל להיחשב כגירוי מעניש (אם כאשר מוגש אוכל לאורגניזם השבע, והוא מרחיק אותו עצמו). מהסיבה הזו אי אפשר לחזק התנהגות רספונדטית באופן שבו אנו מחזקים התנהגות אופרנטית, ואי אפשר לגרום להופעת האופרנט כפי שאפשר לגרום לרפלקס להתרחש. אבל, אפשר לחזק אופרנט, שתוצאותיו יהיו שינויים בכוחם של רפלקסים מסוימים. לדוגמה, לאחר ריצה (התנהגות אופרנטית), נוצר שינוי בכוח של רפלקסים הקשורים לנשימה, שתיית מים וכו'. בדרך דומה אפשר גם להתנות רפלקס שימצא 'בתוך' התנהגות אופרנטית. למשל רגש של 'חרדה' מופיע כתגובה לגירויי מסוים, אשר בעבר תמיד הופיע לפני הגירוי האברסיבי ה'מפחיד' העיקרי. לכן רגש החרדה נוצר דרך התניה רספונדטית[1].

גירויים מחזקים בלתי מותנים

גירויים מסויימים בסביבה הם בעלי תפקיד מחזק בלתי מותנה. זאת אומרת, שהאדם נולד עם רגישות לחיזוקים אלה. חלק מהגירויים הם מים, מזון, מין, שתייה. הרגישות לחיזוקים התפתחה במהלך האבולוציה של המין, עקב החשיבות של גירויים אלה להישרדות. ההתניה האופרנטית היא תהליך פיזיולוגי מולד.[2]

גירויים מחזקים מותנים

גירויים שבעבר היו נייטרלים יכולים לקנות כוח של מחזקים לאחר שהוצמדו פעמים רבות לגירויים מחזקים בלתי מותנים. גירויים כאלה יקראו בשם גירויים מחזקים מותנים. תינוק שלאחר לחיצה על כפתור יקבל כסף, סביר להניח שהתנהגותו לא תתרחש לעיתים תכופות יותר, אך אדם שנחשף לתרבות בה אפשר להמיר כסף לחיזוקים אחרים יותנה להיות מחוזק על ידי משכורת ותשלום.

ההבדל בין תגמול לחיזוק חיובי

תגמול זהו מושג עממי פשוט שמשמעותו היא פרס כלשהו, שניתן לאדם שנקט בפעולות מסוימות. וחיזוק - זהו מושג טכני, אשר מסמל גירוי מסוים, שהופיע לאחר שאדם ביצע התנהגות כלשהי, ושתדירות ההתנהגות הזאת עלתה בעתיד, כתוצאה מהגירוי הזה החיזוק מתאר תהליך של קשר פונקציונלי בין שינוי בתדירות של התנהגות לבין הופעת אירוע כלשהו בסביבה החיצונית. לכן אפשר להסיק שתגמול לא תמיד יחזק התנהגות, וחיזוק לא תמיד יחשב כתגמול בעיני החברה. למשל, מדען שמסופק מעבודות המחקר שלו, מקבל 'הנאה' רבה מהגילויים המדעיים (חיזוקים שמשפיעים על התנהגותו) ויכול בנוסף לקבל תגמול כספי. אם הפרס הכספי לא יהווה חשיבות בעיני המדען, לא יהיה אכפת לו מהכסף, אז הפרס הכספי בתנאים אלה לא יחשב כגירוי מחזק. אלא אם כן, לאחר קבלת הפרס הכספי, המדען 'מחליט' לכוון את התנהגותו ואת מחקריו כך, על מנת שוב לזכות בפרס כספי כלשהו. במקרה זה הכסף יחשב כגירוי מחזק.

לסיכום - חיזוק זהו מושג טכני שמתייחס לקשר הפונקציונלי בין תדירות של התנהגות לבין שינויים של אירועים בעולם החיצוני (בסביבה). הגירויים עצמם אינם בעלי 'אפיון אוניברסלי' של חיזוק או ענישה. אותו גירוי יכול להיחשב כחיזוק בתנאים כאלה ובתור ענישה בתנאים אחרים.

ברירה על ידי התוצאותעריכה

על פי סקינר התנהגות האדם היא סכום של: "1) תגובות ההישרדות, שאחראיות על הברירה הטבעית של המין, ו-2) תגובות מחוזקות, שיוצרות רפרטואר של כל אינדיבידואל במין, שמכילות גם 3) תגובות מסוימות, שמעוצבות תחת השפעה של החברה. (בסופו של דבר גם סעיפים 2 ו-3 הם תוצאות של הברירה הטבעית, מהסיבה שההתניה האופרנטית היא תהליך שעוצב על ידי האבולוציה, ומנהגים מסורתיים, הם רק מקרים ספציפיים של התניה אופרנטית.)"[3]

ב.פ. סקינר ראה את הפסיכולוגיה כתחום שעוסק בחקר התנהגות האורגניזמים. מנקודת מבט זו - הפסיכולוגיה היא חלק של הביולוגיה. עקרונה הבסיסי של הביולוגיה כיום הוא תורת האבולוציה והתפתחות המינים דרך הברירה הטבעית. סקינר הרחיב את העיקרון הזה לברירה על ידי התוצאות. הברירה על ידי התוצאות פועלת בשלושה רמות:

1. ברירה בדורות הגנים שקשורה להיתרבות והישרדות (הברירה הטבעית והאבולוציה).

2. ברירה על ידי התוצאות של התנהגות האינדיבידואל (ההיסטוריה האינדיבידואלית של החיזוקים).

3. ברירה של תרבויות (מנהגים, מסורות, טקסים, שפות).

בכל שלב מתבצעות ברירות של תדירויות גנטיות, התנהגותיות ותרבותיות על ידי הסביבה.

ברירה על ידי התוצאות זוהי צורה של 'הסבר סיבתי'. במדע אנחנו מדברים על שני סוגי סיבות: סיבות ישירות וסיבות מרוחקות.

סיבות ישירות - אותן חוקרות הפיזיקה והכימיה - "כדור ביליארד" זה סוג של תהליך. אנחנו מנסים לבודד שרשרת של תופעות שמשפיעות באופן ישיר על התהליך. לדוגמה תגובות כימיות מוסברות על ידי תיאור של אינטראקציות בין מולקולות. בחקר ההתנהגות הסיבות הישירות יכולות להתייחס לפיזיולוגיה ולביוכימיה של היצור. כך למשל לחיצה על דוושה של חולדה כדי לקבל אוכל, או משחק שבוא משחק בן אדם, יכולים להיות מלווים בהפרשות של אופיאטיים אנדוגניים או דופמין בהיפותלמוס.

ולהפך, סיבות מרוחקות הולמות יותר לתחומים כמו ביולוגיה אבולוציונית, אסטרונומיה וגאולוגיה. במקרים כאלה אנחנו מסבירים תופעות שונות, בכך שאנחנו מתארים אירועים מרוחקים שגרמו להופעתן. ככה הסבר של אפיונים מסוימים של יצור חיי (גודל, צבע, סוג הראייה ועוד) מכילים בתוכם את השפעת הברירה הטבעית על הגנטיקה.

ברמת ההתנהגות עקרון הברירה על ידי התוצאות זה צורה של הסבר דרך סיבה מרוחקת שנקראת - "ניתוח פונקציונלי". מתי שחולדה "לומדת" לקבל אוכל בעזרת לחיצה על דוושה, אנחנו מסבירים את ההתנהגות בתיאור של היסטוריית החיזוקים שלה. ככה התדירות של לחיצה על דוושה מוסברת על ידי לחיצה על דוושה וקבלת אוכל בעבר. התנהגות החולדה בוררה על ידי היסטוריית החיזוקים.

המשתנים החיצונים, שהפונקציה שלהם היא התנהגות, נותנות בסיס למה שאפשר לקרוא ניתוח פונקציונלי. אנחנו לוקחים על עצמינו שליטה וניבוי של התנהגות של יצור חיי מסוים. זהו ה"משתנה התלוי" שלנו - תוצאה, ואת הסיבה שלו אנחנו מחפשים. "המשתנים הבלתי תלויים" - סיבות ההתנהגות הם תנאים חיצוניים, שהפונקציה שלהם היא ההתנהגות. היחסים ביניהם קשרים של "סיבה-תוצאה" בהתנהגות - זה חוקי המדע. הסינתזה של החוקים האלה במושגים כמותניים נותנת לנו תמונה מורחבת של האורגניזם כמערכת פועלת

ב.פ. סקינר[4]

הסברים שהם גם ישירים וגם מרוחקים - מקובלים במדע. מנתחי התנהגות תמיד התמקדו בניתוח פונקציונלי וברירת התוצאות (סיבות מרוחקות), אבל כעת הם גם מתעניינים בניתוח של תהליכים פיזיולוגים ונוירוכימיים (סיבות ישירות). בסופו של דבר שני סוגי הסיבות יביאו להסבר מלא יותר של ההתנהגות. אבל ברמה הפרקטית הבנה של החיזוקים בשליטה על ההתנהגות מספיקה כדי לשלוט ולנבא התנהגות.

"העמדה הזאת לפעמים מתאפיינת בראיית האדם 'כקופסה שחורה', ובדחיה של מה שהיא מכילה. מנתחי ההתנהגות היו יכולים לחקור את המצאת השעון והשימוש בו, מבלי לשאול איך הוא עובד. שום דבר לא נדחה. מנתחי ההתנהגות משאירים את מה שנמצא בתוך 'הקופסה השחורה' לאלה שבבעלותם שיטות וכלים הדרושים בשביל חקר מדויק. ישנם שני קטעי זמן חשובים בהסבר כל התנהגות: האחד בין השפעת הסביבה לבין תגובת היצור והשני בין התוצאות של ההתנהגות לשינוי בהתנהגות בגלל ההשפעות שלהן. רק מדעי המוח יכולים למלא את הקטעים האלה. וכאשר הם יעשו את זה - הם ישלימו את ההסבר, אך לא ישנו אותו. התנהגות האדם בסופו של דבר תוסבר, והיא יכולה להיות מוסברת רק בשיתוף של האתולוגיה, מדעי המוח וניתוח ההתנהגות. ניתוח ההתנהגות לא צריך לחכות עד שמדעי המוח יעשו את חלקם. העובדות ההתנהגותיות לא משתנות והם מספיקות גם לתחום מדעי וגם לטכנולוגיות. מדעי המוח יכולים לגלות עוד שיטות של משתנים שמשפיעים על ההתנהגות, אבל הם יצטרכו לפנות לניתוח התנהגות כדי לקבל הסברים חלקיים על ההשפעות שלהם." (ב.פ. סקינר[5])

ניתוח ההתנהגות כמדע טבעיעריכה

התחום המדעי שעומד מאחורי הפילוסופיה הביהביוריסטית נקרא ניתוח התנהגות. זהו תחום מדעי טבעי כגון הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה שחוקר התנהגות של אינדיבידואלים[6].

החוקרים בתחום נקראים מנתחי התנהגות והם חוקרים את הקשרים התיפקודיים בין ההשפעות הסביבתיות לבין ההתנהגות של הפרט.

עמדות תאורטיותעריכה

הרגשות, מחשבות ואירועים פנימיים - משגה נפוץ לגבי הביהביוריזם מציג טענה, על פיה הגישה הביהביוריסטית מזניחה או מכחישה את הקיום של המצבים הנפשיים או הרגשיים של הפרט ומתמקדת אך ורק בתופעות חיצוניות הניתנות לתצפית ומדידה. טענה זו אינה נכונה. סקינר טען שמדע התנהגות מלא חייב לקבל ולחקור גם את אותם המצבים הפנימיים[7]. ביחס להשקפות אחרות על ההתנהגות, הביהביוריזם טוען שאירוע חיצוני, סביבתי, גורם גם להתנהגות וגם למצב מורגש נלווה. כאשר אדם מדווח: "אני צמא", הוא אינו מתאר רק מצב פנימי, אלא גם מתאר את ההיסטוריה הסביבתית שלו, הרי שתחושת הצמא היא מצב גופני שנגרם לאחר כמות מסויימת של זמן מאז השתייה האחרונה (משתנה שניתן למדוד). צמא ניתן גם להגביר באמצעות פעילות גופנית (גורם חיצוני שניתן למדידה), באמצעות הוספת מלח לאוכל ועוד. ההרגשות הינן מצבים פנימיים, והם שייכים לתחום הפיזיולוגיה. הביהביוריזם שם דגש על שליטה בהתנהגות, ומכיוון שקשה מאוד לשלוט על ההתנהגות דרך גורמים מתווכחים בתוך מערכת העצבים או בעולם הנפש, מצבים אלה אינם תורמים לניתוח פונקציונלי של ההתנהגות. לכן, הביהביוריזם לא מזניח את מצבים אלא, ולא מכחיש את קיומם, אלא מבטל את תפקידם הסיבתי בהתנהגות ומשאיר אותם לאלו, שברשותם יהיו כלים מדעיים לחקור אותם.

חופש - הוא מושג מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. על פי הניתוח הביהביוריסטי גם אדם חופשי יהיה כפוף לשליטתה של הסביבה, אך השליטה תיהיה מסוג אחר של התניות עם חיזוק חיובי.

אישיות - על פי ההשקפות המסורתיות, האישיות היא מכלול התכונות הנפשיות הנרכשות והמולדות המכתיבות את ההתנהגות, המחשבות והתחושות של הפרט במצבים בהם פרטים אחרים לא בהכרח יתנהגו, יחשבו ויחושו כמותו. לאישיות מייחסים תפקיד של סוכן יצירתי של גורם ההתנהגות. בגישה הביהביוריסטית האישיות של הפרט אינה שוכנת בתוכו ואינה מהווה את הגורם לפעולותיו והרגשותיו, אלא, היא נתפסת ככל סוגי התגובות שאותם מסוגל לבצע הפרט בתנאים שונים. סיבות התגובות הללו אינן שוכנות בנפשו, אלא בגורמים סביבתיים חיצוניים.

אחריות - ההשקפות המסורתיות מטילות את האחריות על המעשים על הפרט עצמו. על פי ב. פ. סקינר, הניתוח המדעי מטיל את האחריות על הסביבה[8]. אך אין משתמע מכך שאפשר להצדיק התנהגויות פוגעניות, אלימות או לא הולמות שמפריעות לתפקוד החברה, אלא שבאמצעות טכניקות התנהגותיות ניתן למנוע מהתנהגויות אלה להיות מעוצבות ומחוזקות.

סביבה - בגישה הביהביוריסטית הסביבה נתפסת כהעולם הפיזי בו קיים האדם, וכתהליך דינאמי של שינוי אשר משפיע ישירות על האדם. כל אדם חי בסביבה אינדיבידואלית אשר משתנה מרגע לרגע, ואשר מעצבת את התנהגותו. קיימות סביבות כלליות עם אפיונים דומים שמשפיעים על כל אדם שנמצא בסביבה הזאת - לדוגמה אקלים, תרבות, מדינה, שפה ועוד. כך למשל, תאומים, אשר זהים מבחינה גנטית, מציגים התנהגות שונה עקב היחפשות לתנאים שונים ויחסים אינדיבידואלים עם הסביבה.

עיצוב תרבותי - סקינר השקיע זמן רב בניסיון להבין איך להשתמש בעקרונות של התגליות המדעיות שלו על מנת לפתור בעיות חברתיות. הוא רשם ספר בשם "הוולדן השני"(אנ') בו הוא מתאר קומונה, אשר חיה על פי עקרונות ניתוח ההתנהגות. סקינר הוציא ספר נוסף ב-1971 בשם "מעבר לחרות ולכבוד", שתורגם לעברית על ידי עמשי לווין בשנת 1976. בספר הוא מתאר את הבעיות החברתיות הנוכחיות ואת הקושי בהבנת ניתוח ההתנהגות. מהסיבה שחלק מהבעיות החברתיות המשמעותיות ביותר (עוני, פשע, עלית יתר בכמות האוכלוסייה, זיהום סביבתי ועוד) הן קשורות בראשונה להתנהגות אנושית, סקינר הציע לעצב תרבות חדשה, אשר תיצור תנאים שלא יחזקו התנהגויות אלה.

"האידיאל של הביהביוריזם להסיר את הכפייה: ליישם שליטה על ידי שינוי הסביבה בצורה שתחזק את סוג ההתנהגות שמביאה תועלת לכולם." כך ענה פעם סקינר למראיין.

ביקורות על הביהביוריזםעריכה

לגישה הביהביוריסטית קמו מתנגדים רבים אשר בהמשך הביאו למיסודה המדעי של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. בין המרכזיים שבהם ניתן למנות את הבלשן נועם חומסקי אשר פרסם מאמר ביקורתי על ספרו של סקינר "התנהגות מילולית"[9]. עיקר טיעוניו התבססו על הצורך במערכת מולדת המאפשרת למידת שפה על מנת להסביר את הנתונים המדעיים על אופי הלימוד של מילים, של מבנה שפתי ושל תחביר המשפט. הנחה של מערכת זו מאתגרת את הגישות אופרנטיות והרפלקסיביות. כתוצאה מכך, בין הגישה הקוגנטיבית ובין הביהביוריסטית החל ויכוח מדעי שגרר מאמרים ומאמרי נגד רבים. כמו כן הסופר אלפי קון בספרו "נענשים על ידי פרסים"[10] ביקר את הביהביוריזם רבות מבחינה אתית ומעשית.

פשטותעריכה

 
הדגמת ההבדלים בהסברת התנהגות החולדה על פי Miller

לפי החוקר ניל מילר (אנ'), שורש הבעיה בביהוויוריזם טמון בחוסר הנכונות לקבל אמצעים מתווכים להתנהגות. מכך מתחייב כי אם מופיעות תגובות מסוימת לפעולה הפעולה עצמה חייבת לגרור אותם באופן ישיר. לדוגמה אירוע מפחיד גורם לנו גם להרגיש, וגם להתנהג בדרך מסוימת ואין הפחד גורם לנו להרגיש. לפי מילר הנחה זו גוררת סיבוך מיותר של תיאור הנתונים המתקבלים מתצפיות. על מנת להבהיר זאת השתמש מילר במשל על חולדה, אשר בלחיצת דוושה היא מקבל מים. קל לראות כי קצב הלחיצות משתנה בהתאם לחסך החולה במים, אך גם נצפה בשינוי כתגובה להאכלה במזון יבש או בהזרקת מים ישירות למערכת הדם של החולדה. בנוסף לזאת את התנהגות החולדה ניתן למדוד בעוד דרכים מלבד קצב הלחיצות. לדוגמה אפשר למדוד את כמות המים שהיא שותה וכן את נכונותה לשתות מים מרים. כדי להסביר מערכת גירוי תגובה זו לפי סקינר יש צורך בקשירת קשר נפרד בין כל גירוי לכל תגובה כך שסה"כ ימצאו תשעה קשרים שונים[11], בעוד שלפי הנחת גורם מתווך כמו צמא, יש צורך בקשירת שלושת הגירויים אליו מכיוון אחד וקשירת שלוש התגובות מכיוון שני, סה"כ שישה קשרים. ולכן כפועל יוצא מהנחות הפרדיגמה המדעית מסיים מילר במסקנה כי יש להעדיף את התאוריה פשוטה יותר המניחה גורמים מתווכים[12].

למידה סמויהעריכה

אחת הביקורות המפורסמות מבוססת על מחקר חלוצי של החוקר אדוארד טולמן, אשר הראה כי חולדות יכולות ללמוד צורת מבוך אף אם אין שום תגובה חיובית או שלילית ישירה אשר מכווינה את הלמידה שלהם. דבר המעיד על גורם מתווך המייצג את המבוך במוח החולדות הסותר את גישת הביהביוריזם המתודולוגי של ג'ון ווטסון. בניסוי של טולמן היו שתי קבוצות חולדות אשר הסתובבו במבוך במשך תשעה ימים, כאשר במבוך הוצבה תיבת מטרה אשר יכלו הנסיינים לשים בה אוכל. החולדות חולקו לשתי קבוצות קבוצה אחת שוטטה במשך ששת הימים הראשונים במבוך, ורק בימים שבע עד תשע הוצב בתיבת המטרה אוכל. לקבוצה השנייה ניתן כל יום האוכל בתיבת המטרה, כאשר כל יום הזמן שלקח לחולדות אלו להגיע לתיבה התקצר באופן מתון. טולמן הראה כי ביום השמיני התקצר הזמן שלקח לחולדות של קבוצה אחת בצורה דרסטית, וביום התשיעי הזמן שלקח לכל אחת מן הקבוצות להגיע לתיבה השתווה. מכך הסיק טולמן שבזמן השוטטות למדו החולדות את מבנה המבוך, כך שיצרו ייצוג קוגניטיבי למבוך עצמו[13]. הגישה הקוגניטיבית המתבססת על ניסוייו של טולמן שמה במרכז את חקר התהליכים המתווכים הגורמים להתנהגות בעודה מסמנת את המשוואה הבסיסית להתנהגות כ: S->O->R כאשר האות O מייצגת את המילה אורגניזם, כלומר את התהליכים הקוגניטיביים המתרחשים אצל האורגניזם[14][15][16].

הטיות קוגניטיביותעריכה

ביקורת נוספת לגישה הבהיביוריסטית הגיעה דווקא מיישומי הפסיכולוגיה בשטח. במלחמת העולם השנייה בעת הסתכלות בראדר, טייסי המעצמות זיהו לפעמים הפרעות על אף שלא היו כאלה הפרעות במציאות. ממצא זה מנכיח את קיומן של הטיות קוגניטיביות הגורמות בעיות בשיפוטים אשר לא מוסברות על ידי תאוריות של גירוי תגובה[17].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ W. K. Estes, B. F. Skinner, Some quantitative properties of anxiety., Journal of Experimental Psychology 29, 1941, עמ' 390–400 doi: 10.1037/h0062283
  2. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., About behaviorism, New York,: Knopf; [distributed by Random House], [1st ed.], 1974
  3. ^ B. F. Skinner, Selection by consequences, Science 213, 1981-07-31, עמ' 501–504 doi: 10.1126/science.7244649
  4. ^ Skinner, Burrhus Frederic, (1904-1990)., Science et comportement humain, Paris: Éditions in Press, 2e édition, impr. 2008
  5. ^ B. F. Skinner, The origins of cognitive thought., American Psychologist 44, 1989, עמ' 13–18 doi: 10.1037/0003-066x.44.1.13
  6. ^ Behavior Analysis - Association for Behavior Analysis International, www.abainternational.org
  7. ^ PsycNET, psycnet.apa.org (באנגלית)
  8. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., Beyond freedom & dignity, Indianapolis, Ind.: Hackett Pub, [2002]
  9. ^ Noam Chomsky, Review of Verbal behavior, Language 35, 1959, עמ' 26–58 doi: 10.2307/411334
  10. ^ Kohn, Alfie., Punished by rewards : the trouble with gold stars, incentive plans, A's, praise, and other bribes, Boston, Mass.: Houghton Mifflin Co, [Pbk. ed., 1999], 1999, 1993
  11. ^ י. גושן-גוטשטיין, ד. זכאי, גרונאו נורית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, האוניברסיטה הפתוחה (2002). עמוד מ-23.
  12. ^ Miller, N. E. (1959). Liberalization of basic SR concepts: Extensions to conflict behavior, motivation and social learning. Psychology: A study of a science, Study, 2, 196-292.
  13. ^ Tolman, E. C., & Honzik, C. H. (1930). Introduction and removal of reward, and maze performance in rats. University of California publications in psychology.
  14. ^ Lawson, R. B., Graham, J. E., & Baker, K. M. (2015). A history of psychology: Globalization, ideas, and applications. Routledge 229, 217.
  15. ^ Akdeniz, C., Bacanlı, H., Baysen, E., Çakmak, M., Çeliköz, N., Doğruer, N., & Yalın, H. I. (2016). Learning and Teaching: Theories, Approaches and Models. Cozum, Turkiye, 28.
  16. ^ י. גושן-גוטשטיין, ד. זכאי, גרונאו נורית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, האוניברסיטה הפתוחה (2002). עמוד מ-24.
  17. ^ גושן-גוטשטיין, יונתן, Goshen-Gottstein, זכאי, דן, Zakay, גרונאו, נורית, Gronau, . . . האוניברסיטה הפתוחה. פא"ר. (2002).עמוד 25מ-26מ.