ביזת יצירות אמנות בידי הנאצים
בתקופת הרייך השלישי ערכו סוכני המפלגה הנאצית ביזה של יצירות אמנות מבעליהן. בנוסף ליצירות אמנות הנאצים לקחו תכשיטים וחפצי כסף וזהב אחרים, ספרים עתיקים, חפצי תרבות ודת וקרמיקה.
היסטוריהעריכה
ביזת יצירות אמנות בגרמניה הנאצית התרחשה החל מעליית הנאצים לשלטון בינואר שנת 1933 ועד לסוף מלחמת העולם השנייה. בוזזים רבים היו אנשי יחידת קונסטשוץ (גרמנית: Kunstschutz, יחידות הגנת האמנות). רוב הביזה התרחשה בתקופת המלחמה עצמה. פריטים תרבותיים רבי-ערך ומשמעות נגנבו: ציורים, קרמיקה, ספרים ותשמישי קדושה יהודיים. למרות שרוב הפריטים הללו התגלו על ידי בעלות הברית מיד לאחר המלחמה, רבים עדיין חסרים, וקיים מאמץ בינלאומי לאתר אותם, במטרה להחזירם לבעליהם החוקיים. מרתפים ומחסנים ובהם מאות יצירות אמנות מתגלים גם 67 שנה לאחר הסתרתם[1].
גניבת יצירות אמנות כחלק מנישול היהודים מרכושם נתכנתה בתקופת גרמניה הנאצית בשם: "אריזציה". הנאצים התמקדו בעיקר בשני סוגים של אמנות אסורה בגרמניה הנאצית: "אמנות מנוונת", כלומר יצירות אמנות מודרנית או שנוצרה על ידי יהודים כגון הגדת וולף,[2] ויצירות אמנות שהיו אהובות ומוערכות על ידי אדולף היטלר, שהיה צייר חובב ובעל יומרות אמנותיות, ונדחה בצעירותו על ידי האקדמיה לאמנות בווינה.
לקראת סוף המלחמה הוקמה על ידי המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית (SHAEF) יחידת "אנשי המונומנטים", שתפקידה היה לאתר יצירות גנובות ולשמר ככל האפשר מבנים ארכיטקטוניים במהלך הקרבות[3].
אזכורים בקולנועעריכה
- ב-1964 יצא לאקרנים הסרט הרכבת בכיכובו של ברט לנקסטר העוסק בשוד ציורים מהגלריה הלאומית ז'ה דה פום על ידי הנאצים.
- ערוץ הולמארק הפיק ב-2003 את הסרט Brush with Fate, בו מתוארים גלגוליו של ציור דמיוני מאת הצייר ההולנדי יאן ורמיר. הסרט מהלך סביב סוד אפל של הדמות האחרונה המחזיקה אותו בידיה והקונפליקטים עמם היא מתמודדת.
- סרט הקולנוע ציידי האוצרות (אנ') מ-2014 בבימויו של ג'ורג' קלוני מגולל את קורותיה של יחידה אמריקאית שחייליה כונו "אנשי המונומנטים" ומשימתם הייתה למנוע פגיעה באתרים חשובים ולאתר כחמישה מיליון יצירות אמנות ותרבות שגנבו הנאצים. הסרט נעשה על פי ספרם של רוברט מ’ אדסל וברט ויטר (להלן).
- בשנת 2015 יצא לאקרנים סרטו של הבמאי סיימון קרטיס "האשה בזהב", המבוסס על ספרה של אן-מארי אוקונור (להלן).
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- קלי ג'ונס, האישה ששמעה צבעים. פן הוצאה לאור, 2012
- אן-מארי אוקונור, האשה בזהב: הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקנה של אדלה בלוך-באואר". הוצאת פן/ידיעות ספרים 2013, חלקו הגדול של הספר מתאר את גניבות יצירותיו של גוסטב קלימט והמאבק המשפטי להחזרתן ליורשים החוקיים.
- רוברט מ’ אדסל וברט ויטר, אנשי המונומנטים : גיבורי בעלות הברית, גנבים נאצים והחיפוש אחר המטמון הגדול ביותר בהיסטוריה. מאנגלית: סמדר אביב. כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011.
קישורים חיצונייםעריכה
- עופר אדרת, בעקבות האוצר השדוד, ארגון יוצאי מרכז אירופה
- הושבו לבעליהן: יצירות אמנות שבזזו הנאצים מוצגות במוזיאון היהודי, אפוק טיימס, 14 באפריל 2009
- איתמר טרבס-תכלת, האם הוחבאו יצירות אמנות נוספות בידי הנאצים?, באתר nrg, 5 בנובמבר 2013
- צור ארליך, אמנות ונמות: על התמונה של קלימט ששברה את כל השיאים, פורסם במקור ב-7 ביוני 2013 במוסף 'דיוקן' של מקור ראשון בכותרת "'המונה ליזה האוסטרית'"
- ניו יורק טיימס, פטרישיה כהן וטום משברג, המצוד אחר אוסף האומנות בשווי 10 מיליארד דולר שבזזו הנאצים, באתר TheMarker, 2 במאי 2013
- אברהם רות, חטא על פשע, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
- אילנה שטוטלנד, מה יעלה בגורל יצירות האמנות שנבזזו מהיהודים בתקופת הנאצים ויורשיהן לא יימצאו?, באתר מעריב השבוע, 4 באוקטובר 2018
- אלדד בק, האוצר הנאצי שלא היה, באתר ישראל היום, 17 בינואר 2019
הערות שולייםעריכה
- ^ סוכנויות הידיעות, קרוב ל-1,500 יצירות אמנות שנגנבו על ידי הנאצים נמצאו במינכן, באתר של "רשת 13", 3 בנובמבר 2013 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ שמואל צוקר, "הגדת וולף - דרך ארוכה: ההגדה מהמאה ה-14 נגזלה על ידי הנאצים, נגנבה בוורשה והוחזרה לבית הספרים הלאומי", עת-מול - עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל - דו- ירחון: כרך כב גיליון 4 (132) מאי 1997, עמ' 12-13.
- ^ רוברט מ’ אדסל וברט ויטר, אנשי המונומנטים : גיבורי בעלות הברית, גנבים נאצים והחיפוש אחר המטמון הגדול ביותר בהיסטוריה. מאנגלית: סמדר אביב. כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011.