פתיחת התפריט הראשי

ביטול העבדות בברזיל

ענישת עבד

ביטול העבדות בברזיל הוא תהליך הדרגתי שהחל בראשית המאה ה-19 וכלל מעבר לכלכלה קפיטליסטית המבוססת על עבודת שכירים. התהליך החל לאחר כשלוש מאות שנים שבהן הובאו בכפייה כ-5.5 מיליון אפריקנים לברזיל על מנת לנצל את כוח עבודתם תחת משטר של עבדות. בשנת 1888 הייתה ברזיל למדינה האחרונה שביטלה את משטר העבדות בה באופן חוקי. על אף תהליך זה, במשך שנות האימפריה הברזילאית, לאורכן התחולל עיקר השינוי, הובאו לברזיל מאפריקה במסגרת סחר העבדים הטראנס-אטלנטי לא פחות מ-968,500 אפריקנים לחיי עבדות [1].

סיום סחר העבדיםעריכה

כשנתיים לאחר שנסה משפחת המלוכה הפורטוגלית לברזיל מפני כיבושו של נפוליאון את חצי האי האיברי (1808), הסכים ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל, כמעשה של הכרת תודה כלפי הבריטים שסייעו למילוטו, לעיקרון של סיום הדרגתי של סחר העבדים ברחבי האימפריה הפורטוגזית. צעד ראשון זה קיבל משנה תוקף בינואר 1815, כאשר פורטוגל הסכימה להגביל את סחר העבדים לאזור שמדרום לקו המשווה. יחד עם זאת, חשוב להבחין בין מדיניות ומציאות, שכן לאחר הצהרת 1810 צמח סחר העבדים פי שניים ויותר.

בריטניה, הכוח המניע שמאחורי המגמה העולמית להפסקת סחר העבדים, התנתה בשנת 1826 את הכרתה בעצמאות האימפריה הברזילאית, שקמה ב-1822, בחתימת ההסכם הבריטי-ברזילאי. הסכם זה נחתם ב-23 בנובמבר 1826 בריו דה ז'ניירו, ואסר על ברזילאים להשיט עבדים על פני האוקיינוס האטלנטי החל משלוש שנים לאחר אישרור ההסכם במרץ 1827. שוב, בשנים שלאחר חתימת החוזה חלה עליה משמעותית בסחר העבדים, שכן חשש ממחסור צפוי בידיים עובדות כתוצאה מההסכם הביא לניצול תקופת הביניים ליבוא מקסימלי של עבדים. בהתאם לחוזה אמור היה סחר העבדים להסתיים סופית במרץ 1830, אולם החוק לאכיפת ההסכם נחקק רק ב-7 בנובמבר 1831.

תחילה, במשך עשרים וחמש השנים הבאות, נראה היה כי החוק השיג את ייעודו: מספר העבדים שנכנסו לברזיל במרוצת חמש השנים שלאחר סיומו החוקי של סחר העבדים (1831-1836) עמד על 27% ממספר העבדים שנכנסו לברזיל בחמש השנים שקדמו לחקיקה (1826-1835). מקץ מספר שנים חוסר היכולת, או חוסר הנכונות, של הממשלה הברזילאית לאכוף את החוק היה גלוי לעין. החל מ-1836-1837 סחר העבדים קם לתחייה וכמעט ושוקם לחלוטין למשך כחמש-עשרה שנה. אולם כעת היה זה סחר בלתי חוקי, גם אם משגשג ורווחי.

ב-14 בנובמבר 1850, הכריז הקיסר פדרו השני על חוק סיום סחר העבדים כתקף, והפעם פעל על מנת ליישם אותו. לאחר תאריך זה נכנסו לברזיל עוד כ-1,300 עבדים בלבד, והעבד האפריקאי האחרון שדרך על אדמת ברזיל עשה זאת, ככל הידוע לנו כיום, בשנת 1858. כבמקומות אחרים, השלב הראשון בדרך לסיום העבדות הושלם עם סיום סחר העבדים. אף על פי כן, הדרך ליעד הסופי נמשכה עוד כ-40 שנה.

סיום העבדותעריכה

סיומו של סחר העבדים אינו זהה לסיום משטר העבדות, אך הוא הבטיח את סיום העבדות בטווח הארוך. כמדינות אחרות בהן הסתיימה העבדות ללא שפיכות דמים, בחרה ברזיל בתהליך הדרגתי.

מלחמת הברית המשולשתעריכה

  ערך מורחב – מלחמת הברית המשולשת

ההזדמנות הראשונה לשיחרור עבדים נקרתה כאשר ברזיל השתתפה בסכסוך הצבאי הגדול ביותר בדרום אמריקה - מלחמת הברית המשולשת בין השנים 1864 ו-1870. לעבדים בבעלות הממשלה הוצעה חירותם בתמורה לשירות צבאי. הממשלה דחקה במסדרים הצבאיים ובבעלי עבדים פרטיים לאפשר גיוס עבדיהם תמורת תשלום, או לחלופין לתרום כסף לקניית עבדים במחיר השוק בידי הצבא. אולם הזדמנות זו התבררה ככישלון. ראשית, מספר בעלי עבדים גייסו את עבדיהם בניגוד לרצונם תמורת המענק הממשלתי. שנית, בסך הכול מעטים זכו לחירותם בנתיב זה, שכן פחות מ-4.5% מכלל החיילים הברזילאים שהשתתפו במלחמה, שהם 4,003 עבדים, שוחררו בתמורה לשירותם הצבאי.

חוק הרחם החופשיעריכה

  ערך מורחב – חוק הרחם החופשי

ב-28 בספטמבר 1871, חוקק הפרלמנט האימפריאלי את "חוק הרחם החופשי", הידוע גם כ"חוק ריו ברנקו". החוק קבע כי החל מתאריך החקיקה, כל התינוקות שנולדו לאמהות שהן שפחות לא יגדלו להיות עבדים בעצמם. החוק קבע את גיל 8 כנקודת הזמן בה היה על בעל העבדים להחליט בין שחרור הילד בתמורה לפיצוי מהמדינה, או להחזיק בו עד לגיל 21, עת הוא ישוחרר ללא כל פיצוי. רק מעטים שוחררו בגיל 8. החוק גם כונן קרן לשחרור עבדים, אך לא היה די בהונה של הקרן. בין השנים 1876 ו-1886 שוחררו בידי הקרן 3,533 עבדים בלבד בבאהיה, ו-150 בלבד בפרנאמבוקו.

חוק בני השישיםעריכה

השלב הבא בתהליך השחרור ההדרגתי היה "חוק בני השישים" (sexagenário), אשר שחרר בשנת 1885 את כל העבדים שגילם עלה על 60. שוב, רק מעטים זכו לחירותם במסגרת חוק זה.

 
חוק הזהב

חוק הזהבעריכה

  ערך מורחב – חוק הזהב

ב-13 במאי 1888, חתמה הנסיכה איזבל על חוק הזהב (Lei Áurea), אשר סיים סופית ובצורה מוחלטת את העבדות בברזיל.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Adams, Jane Elizabeth. "The Abolition of the Brazilian Slave Trade." The Journal of Negro History 10, no. 4 (1925): 607-37
  • Baronov, David. The Abolition of Slavery in Brazil: The "Liberation" Of Africans through the Emancipation of Capital. Westport, Connecticut and London: Greenwood Press, 2000
  • Eltis, David, Stephen D. Benredi, David Richardson, and Herbert S. Klein. "The Transatlantic Slave Trade: A Database on Cd-Rom." Cambridge University Press, 1999
  • Galloway, J. H. "The Last Years of Slavery on the Sugar Plantations of Northeastern Brazil." The Hispanic American Historical Review 51, no. 4 (1971): 586-605