ביטול תורה

ביהדות, ביטול תורה הוא הימנעות מתלמוד תורה ללא סיבה מוצדקת, חרף מצוות תלמוד תורה, עליה נאמר ”לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה” (ספר יהושע, פרק א', פסוק ח').

הצדקה לביטול תורהעריכה

יש תשובות שונות לשאלה מהי פעילות חיונית המהווה הצדקה להיבטל מתורה ומהי פעילות שאינה חיונית. יש המחמירים ומצמצמים בפעילות המותרת, ויש המרחיבים. לכל הדעות צרכים בסיסיים של אדם, כגון אכילה ושתייה, הן בגדר פעילות חיונית. יש הרואים בפעילות פוליטית להצלחת רשימות מתמודדים בבחירות לכנסת ישראל מטרה חשובה המצדיקה ביטול תורה מצד העוסקים בה, בשל ציפייה לתוצאות חיוביות ליהדות במדינת ישראל בעקבות הצלחת רשימת מתמודדים בבחירות.[1]

ביטול תורה ולימודי חולעריכה

יש הרואים[דרוש מקור] בלימודי חול (לימודים שאינם לימודי קודש) ביטול תורה, ויש אומרים כי לימודי החול הכרחיים להבנת התורה. הגר"א למשל, בהשראתו של רמב"ם, טען כי ידיעת כל החכמות מסייעת לתורה: ”כפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה, כי התורה והחוכמה נצמדים יחד” ”כל החוכמות נצרכות לתורתנו”.[2] כך שלימודי החול יכולים להוות חלק ממצוות תלמוד התורה. אך לפי פרשנותו של רב יוסף קאפח על תפיסת הרמב"ם בעניין זה, לא קיים ביהדות כלל מושג "לימודי חול" מול "לימודי קודש", אלא "לימוד מועיל" מול "לימוד סרק"; כאשר "לימוד מועיל" אלה לימודי תורה ומדעי טבע ו"לימודי סרק" הם פחות או יותר הנקראים היום מקצועות הומניים.[3]

ביטול תורה ותפילהעריכה

רוב החסידויות, למעט כמה בודדות, הדגישו את נושא הדבקות בה', והמאמצים הגדולים שצריכים להיות בתפילה. באופן טבעי, אריכות התפילה באה על חשבון לימוד התורה, דבר שנתפס אצל המתנגדים כביטול תורה. בקרב ישיבות ליטאיות רבות, נפוץ המנהג לקצר בחזרת הש"ץ בתפילת מנחה, בנימוק שהתפילה הארוכה גורמת לביטול תורה.

דברי חז"ל על ביטול תורהעריכה

  • אמר רבא, ויש אומרים רב חסדא: אם רואה אדם שייסורין באין עליו – יפשפש במעשיו, שנאמר "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" ( איכה, ג', מ'); פשפש ולא מצא – יתלה בביטול תורה, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" (תהלים, צ"ד, י"ב). ואם תלה ולא מצא - בידוע שייסורין של אהבה הם, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי, ג', י"ב).[4]
  • יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האישה - באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה- גורם רעה לעצמו, ובטל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינם.[5]
  • בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין ואוכלין לחמם במשקל דכתיב (ויקרא, כ"ו, כ"ה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו'.[6]
  • כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנאמר: (תהלים, ל"ט, ג') נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר.[4]
  • אם תעזבני יום יומים אעזבך - ספרי[7]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אבי שיף ואלי כהן, "חטא העגל היה לאחר פטירת מנהיג ישראל", באתר בחדרי חרדים, 22 בפברואר 2015
  2. ^ הקדמת פאת השולחן של רבי ישראל משקלוב - תלמיד הגר"א.
  3. ^ יוסף קאפח, "לימודי "חול" במשנת הרמב"ם", תחומין ב, עמ' 242–251
  4. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה', עמוד א'
  5. ^ משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ה'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד א'
  7. ^ פרשת עקב פיסקא מח