אברהם בייגה שוחט

פוליטיקאי ישראלי
(הופנה מהדף בייגה שוחט)

אברהם בייגה שוחט (14 ביוני 1936, כ"ד בסיוון תרצ"ו28 בפברואר 2024, י"ט באדר א' ה'תשפ"ד) היה איש ציבור ישראלי. היה חבר בצוות ההקמה הראשון של ערד, ראש המועצה הנבחר הראשון שלה וכיהן בתפקיד זה במשך 22 שנים (1967–1989). כיהן כחבר הכנסת במשך 18 שנים (1988–2006) והיה יו"ר ועדת הכלכלה וועדת הכספים של הכנסת. כיהן פעמיים כשר האוצר, בממשלות רבין ופרס (1992–1996) ובברק (1999–2001).[1]

אברהם בייגה שוחט
אברהם בייגה שוחט, ינואר 2013
אברהם בייגה שוחט, ינואר 2013
לידה 14 ביוני 1936
כ"ד בסיוון תרצ"ו
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בפברואר 2024 (בגיל 87)
י"ט באדר א' ה'תשפ"ד
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך, מפלגת העבודה, ישראל אחת, העבודה-מימד
בן או בת זוג תמה שוחט (19592022) עריכת הנתון בוויקינתונים
שר האוצר ה־14
13 ביולי 199218 ביוני 1996
(4 שנים)
תחת ראשי הממשלה יצחק רבין ושמעון פרס
6 ביולי 19997 במרץ 2001
(שנה)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
שר התשתיות הלאומיות ה־13
11 באוקטובר 20007 במרץ 2001
(148 ימים)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
חבר הכנסת
10 במאי 198811 בינואר 2006
(17 שנים)
כנסות 1116
יו"ר ועדת הכספים ה־8
4 באפריל 198913 בפברואר 1991
(שנה)
יו"ר ועדת הכלכלה ה־9
24 בינואר 19894 באפריל 1989
(71 ימים)
ראש המועצה המקומית ערד ה־3
25 באוקטובר 196726 במרץ 1989
(21 שנים)
פרסים והוקרה
פרס יגאל אלון (1984) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ישראל קיסר, יצחק רבין ושוחט במליאת כנסת 1995

ביוגרפיה עריכה

שוחט נולד בתל אביב ב-1936 לפניה (לבית פרל) וצבי שוחט, מנהל עבודה ב"סולל בונה", שהיה בנו של שוחט מנטורי קרתא שיצא בשאלה.[2] למד בת"א והיה פעיל בתנועת הנוער התנועה המאוחדת. שירת בצה"ל בנח"ל המוצנח. לאחר השחרור הצטרף יחד עם הגרעין אליו היה שייך לקיבוץ נחל עוז. שוחט היה חבר קיבוץ נחל עוז בין השנים 1956–1957. בעל תואר ראשון בהנדסה אזרחית מטעם הטכניון בחיפה. במהלך לימודיו נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון.

קריירה עריכה

ראש מועצה בערד עריכה

היה חבר בצוות ההקמה של ערד בתחילת שנות ה-60 והשתתף כמהנדס בצוות ההקמה בראשות אריה אליאב.[3] שוחט עבד בצוות במשך שלוש שנים בתור מהנדס. בשנים 19641967 היה מנהל סניף סולל בונה בערד, במסגרת זאת בנו בערד, עין גדי, נווה זוהר ופרויקטים שונים באזור ים המלח. לקראת סוף 1967 היה שוחט בין המוחים נגד כוונת משרד הפנים שלא לקיים בחירות למועצה המקומית.[4] בשנת 1967 היה מועמד המערך לראשות המועצה.[5][6] בבחירות הרשמיות הראשונות לראשות המועצה בערד קבלה רשימתו של שוחט שישה מתוך תשעת המקומות במועצה והוא נבחר לראש המועצה המקומית.[7] בבחירות בסוף 1973 זכתה רשימתו לשמונה מתוך תשעת מקומות במועצה ובבחירות של 1978 נבחר לראשות המועצה ברוב של 85% מהקולות ורשימתו זכתה ל-8 מתוך 11 מקומות.[8][9] בשנת 1983 נבחר שוב לראשות המועצה ברוב של 88%, שהיה שיא ארצי.[10] במקביל לתפקידו בערד כיהן שוחט כסגן יו"ר מרכז השלטון המקומי וכיו"ר ועדת ערי הפיתוח.

כניסה לפוליטיקה לאומית עריכה

בראשית שנות ה-80 הצטרף שוחט ל"מחנה רבין" במפלגת העבודה. בשנת 1982 ניהל שוחט את מפקד חברי המפלגה. בבחירות של 1984 רץ כמספר 52 ברשימת המערך לכנסת האחת עשרה אך נותר מחוץ לכנסת. במאי 1988 מונה בתור חבר הכנסת לאחר שאהרן הראל, שמונה ליו"ר רשות השידור, התפטר מהכנסת.[11]

פעילות בכנסת ובממשלה עריכה

שוחט נכנס לכנסת בשלהי כהונת הכנסת האחת עשרה (ב-10 במאי 1988) מטעם סיעת המערך (מאוחר יותר מפלגת העבודה). כחבר הכנסת עסק בעיקר בנושאים כלכליים וכיהן בתור יו"ר ועדת הכלכלה ויו"ר ועדת הכספים. לאחר נפילת ממשלת ישראל העשרים ושלוש, במהלך "התרגיל המסריח", הורכבה מחדש הקואליציה ללא המערך. שוחט מצא את עצמו באופוזיציה, אך באופן נדיר, בהסכמה רחבה ובתמיכת ראש הממשלה שמיר, המשיך לכהן בתפקידו בתור יו"ר ועדת הכספים.[12]

בממשלתו השנייה של יצחק רבין (1992–1995) מונה שוחט לשר האוצר. ב-1994 היה שוחט הנציג של מדינת ישראל במשא ומתן וכן בחתימה על הפרוטוקולים הכלכליים של פריז ב-1994, שהיוו את הנספח הכלכלי להסכמי אוסלו.[13]

בתקופת כהונתו הראשונה כשר האוצר עלה התוצר המקומי הגולמי בשיעור ממוצע של כ-5.8% לשנה, הואץ פיתוח התשתיות וגדל בשיעור ניכר היקף התחלות הבנייה. שיעור האבטלה ירד מכ-11.5% לכ-6.5%. נוספו כ-400,000 מקומות עבודה והואץ במאות אחוזים קצב הגידול בהשקעות הון זר. למרות ההתנגדות התקיפה של הפקידות הבכירה במשרד האוצר תמך ברפורמה במערכת הבריאות ובחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (שיזם שר הבריאות חיים רמון) והעמיד את התקציב הדרוש לכך. סקטורים רבים במגזר הציבורי זכו לתוספת תקציבית. הורדת המיסוי על מוצרי יבוא רבים הביא להוזלות ניכרות במוצרים. שוחט הוביל את המשא ומתן של הממשלה עם ועדי העובדים של רפא"ל והתעשייה האווירית לאחר קריסת פרויקט הלביא. שוחט נאלץ לגנוז את תוכניתו להטיל מס על הרווחים בבורסה בשל התנגדותו של ראש הממשלה רבין. כהונתו כשר אוצר התאפיינה בחילוקי דעות בינו לבין נגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל, על רקע שיעור הריבית במשק. שוחט התנגד למדיניות השמרנית של פרנקל ולשימוש שעשה בהעלאות הריבית. בקדנציה השנייה שלו בממשלת ברק פעל להרחבת נטל המס גם על ההון ונקט מדיניות כלכלית פחות מרחיבה.

לאחר רצח יצחק רבין המשיך שוחט לכהן בתור שר אוצר גם בממשלת ישראל העשרים ושש בראשותו של שמעון פרס. הוא החזיק בתפקיד זה עד השבעת ממשלתו של בנימין נתניהו בשנת 1996. שלוש שנים לאחר מכן מילא תפקיד זה גם בממשלתו של אהוד ברק עד נפילתה בשנת 2001. בחודשים האחרונים לכהונת ממשלה זו שימש גם כשר התשתיות.

מבחינה מדינית נמצא שוחט משמאל למרכז הקשת הפוליטית. תמך בהסכמי אוסלו בתקופת ממשלת רבין, והצביע בעד קבלת מתווה קלינטון בשלהי ממשלת ברק, אך דרש שבתמורה יוותרו הפלסטינים במפורש על מימוש זכות השיבה.

לאחר פרישתו מהפוליטיקה עריכה

 
יחד עם אשתו תמה, בטקס האזכרה ללוי אשכול בהר הרצל, בירושלים, 15 בפברואר 1970.

ב-9 באוקטובר 2005 הודיע שוחט על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בישיבת הפרידה שקיימה לכבודו ועדת הכספים של הכנסת ב-11 בנובמבר 2005, ציינו כל הנוכחים, נציגי כל המפלגות, את היותו איש עקרונות הוגן והגון, ישר וישיר.[14] הוא החליט לדחות את פרישתו בשלושה חודשים ולהשתתף בישיבות הוועדה לבחירת שופטים כדי למנוע את מינויה של רות גביזון לבית המשפט העליון, מינוי שהתנגד לו. התפטר מהכנסת ב-11 בינואר 2006.

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים התמנה להיות חבר בחבר הנאמנים של מכללת תל חי ודירקטור בשורה של חברות כמו כימיקלים לישראל, מזרחי טפחות, באלון USA, ביטוח ישיר, ויבואנית הרכב קרסו מוטורס. כמו כן נתמנה ליושב ראש קרן ספידן, ויושב ראש ועדת ההשקעות של קרן התשתיות של קבוצת הראל השקעות. כיהן כדירקטור בכי"ל בין התאריכים 26 בינואר 2006 ל-25 בינואר 2015. בנוסף כיהן כדירקטור במזרחי טפחות עד לפרישתו מתפקיד זה בשנת 2012 בשל ניגוד עניינים.

בנובמבר 2006 מונה לעמוד בראש ועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.[15]

שוחט כיהן כיושב ראש מועצת המנהלים של חברת "סיטיפס" וכחבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל.[16] הוא גם כיהן בהתנדבות בקרן הכספים של הטכניון ובמועצה ובוועד המנהל של הקרן הלאומית למדע בישראל.

פרסים והוקרה עריכה

ספרו עריכה

בינואר 2024 הושק ספרו האוטוביוגרפי "בין מדבר לאוצר" (בהוצאת ידיעות ספרים).[20]

 
שוחט לצד יריב בן אליעזר, פנינה רוזנבלום ויפה ירקוני, ב-1993

חיים אישיים עריכה

את כינויו "בייגה" קיבל בילדותו אצל חבריו, בעקבות אמו, שהייתה קוראת לו "פייגלה" (ציפור ביידיש) בגלל גופו הרזה דאז.[21] לימים הוא הפך את הכינוי לחלק משמו הרשמי.

היה נשוי לתמה שוחט, בתו של לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל השלישי, מ-1959 ועד לפטירתה בספטמבר 2022.[22] בתחילת 1965 נבחרה תמה שוחט לרשימת המועמדים המומלצים מטעם תושבי ערד למועצה המקומית. לימים הייתה לאחת מנציגות המערך במועצה הממונה.[23]

שוחט התגורר בשכונת למד שבתל אביב. היה אב לשלושה וסב.

נפטר ב-28 בפברואר 2024, בגיל 87, כתוצאה מדום לב ולאחר התמודדות קצרה עם מחלת הסרטן.[24]

לקריאה נוספת עריכה

  • אברהם בייגה שוחט, בין מדבר לאוצר, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2023[25]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אברהם בייגה שוחט בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראשי עיר ומקימים, באתר עיריית ערד
  2. ^ ומכאן מקור שם המשפחה. המערכניק // ריאיון עם אברהם (בייגה) שוחט // מאת נחמה דואק
  3. ^ א. יהל, פשוטי עם - טובים יותר, מעריב, 6 באפריל 1967
  4. ^ שלמה גבעון, המערך בערד: נילחם נגד החלטת שר הפנים, מעריב, 29 באוגוסט 1965
  5. ^ א. שוחט מועמד המערך לראשות מועצת ערד, דבר, 29 בינואר 1967
    משולם עד, מועצה נבחרת ראשונה בערד, דבר, 22 בספטמבר 1967
  6. ^ א. שוחט מהמערך נבחר ראש מועצת ערד, דבר, 25 באוקטובר 1967
  7. ^ המערך זכה בבחירות בערד לא יהיה זקוק לקואליציה, דבר, 28 בספטמבר 1967
  8. ^ א. שוחט מועמד עבודה בערד, דבר, 21 באוגוסט 1978
  9. ^ אברהם שוחט – לקדנציה רביעית, מעריב, 8 בנובמבר 1978
  10. ^ בערד שבר אברהם שוחט (מערך) השיא של עצמו, דבר, 27 באוקטובר 1983
  11. ^ אברהם (בייגה) שוחט (תיק אישי), באתר ynet
  12. ^ זאב קליין, ‏לראשונה בתולדות הכנסת: ועדת הכנסת תצביע מחר על הדחת יו"ר ועדת הכספים, באתר גלובס, 5 במרץ 2007
  13. ^ אפרים לביא, פרוטוקול פריז והשלכותיו הכלכליות על הפלסטינים (2000-1994), באתר מולד, ‏27.11.2012
  14. ^ הועברת לדף אחר, באתר www.google.co.ilפרוטוקול ועדת הכספים של הכנסת, 7 בנובמבר 2005
  15. ^ דוח הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל - דוח ועדת שוחט באתר האקדמיה הלאומית למדעים
  16. ^ חברי המועצה הבינלאומית - ישראל, באתר הקרן החדשה לישראל
  17. ^ 1 2 3 עורך ראשי, אברהם (בייגה) שוחט ז"ל 1936–2024, באתר הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה
  18. ^ אברהם בייגה שוחט, באתר main.knesset.gov.il
  19. ^ יואב זיתון, יקירי ת"א: אחראית לאסון אקולוגי ונאשם במרמה, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 26 באוקטובר 2010
  20. ^ ירון דרוקמן, נפרדים מבייגה, ידיעות אחרונות, גיליון 25953, 29.2.2024, עמ' 18
  21. ^ יעקב בר-און, ‏"איפה אנחנו חיים? זה לא חייב להיות ככה": אברהם בייגה שוחט חוגג 80, באתר מעריב אונליין, 14 ביוני 2016
  22. ^ אילנה קוריאל, תמה שוחט, ממקימות ערד ונחל עוז, הלכה לעולמה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2022
  23. ^ נצחון לרשימת פונדק בבחירות הראשונות בערד, מעריב, 5 בינואר 1965
  24. ^ בירנית גורן, לפני מותו מהתקף לב, בייגה שוחט חשף כי חלה בסרטן סופני, באתר זמן ישראל, 1 במרץ 2024
  25. ^   לאה ענבל דור, האמת, והפשטות, רק הם, נר לרגלי, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2023
אברהם בייגה שוחט - תבניות ניווט