בילי ג'ין קינג
בילי ג'ין מופיט קינג (באנגלית: Billie Jean King; נולדה ב-22 בנובמבר 1943) היא טניסאית אמריקאית. במהלך הקריירה המקצוענית שלה זכתה ב-12 תוארי גראנד סלאם ליחידות, ב-16 תוארי גרנד סלאם לזוגות וב-11 תוארי גרנד סלאם לזוגות מעורבים. קינג נחשבת לאחת הטניסאיות הטובות ביותר אי פעם, ולאחת הנשים המצטיינות בספורט בכלל. הרקורד שלה בווימבלדון, תחרות הטניס היוקרתית ביותר, עומד על מספר שיא של 20 זכיות (6, 10 ו-4 ביחידות, זוגות וזוגות מעורבים בהתאמה). שיא זה משותף לה ולמרטינה נברטילובה.
.jpg) | |
| לידה |
22 בנובמבר 1943 (בת 80) לונג ביץ', קליפורניה, ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| בן או בת זוג |
Larry King (tennis) (1965–1987)  אילנה קלוס |
| גובה | 1.64 מטר |
| יד חובטת | ימין |
| פעילות כמקצוענית |
1968–1983 (כ־15 שנים) |
| סה"כ פרסים שצברה |
1,966,487 דולר אמריקאי |
| יחידים | |
| מאזן קריירה |
695–155 |
| דירוג שיא | 1 (1966, 1967, 1968, 1971, 1974) |
| זכיות בטורנירים | 67 |
| זוגות | |
| מאזן קריירה |
87–37 |
| זכיות בטורנירים | 101 |
| שיאי גראנד סלאם | |
| זכיות 12 ביחידות (16 בזוגות נשים, 11 בזוגות מעורבים) | |
| אליפות אוסטרליה הפתוחה | זכייה (1968) |
| אליפות צרפת הפתוחה | זכייה (1972) |
| וימבלדון | זכייה (1966, 1967, 1968, 1972, 1973, 1975) |
| אליפות ארצות הברית הפתוחה | זכייה (1967, 1971, 1972, 1974) |
  | |
הישגיה ופועלה חרגו מתחום הספורט, והיא ידועה בציבור הרחב כפעילה פמיניסטית בולטת ונושאת דגל כנגד אפליית נשים בספורט ובחברה בכלל ופעילה בולטת של הקהילה הגאה אליה היא משתייכת. משחקה המפורסם ביותר, אשר חשיבותו הסמלית התעלתה מעבר לתחומי הטניס, היה "קרב המינים" (אנ') משנת 1973, שבו ניצחה 'בשם המין הנשי' את בובי ריגס (Bobby Riggs), ש- 34 שנים קודם לכן (בשנת 1939) היה אלוף וימבלדון והטניסאי מספר אחת בעולם. קינג הייתה אז בת 29 וריגס בן 55. בשנת 2017 יצא הסרט על משחק זה: קרב המינים.
בשנת 2009 זכתה קינג במדליית החירות הנשיאותית, האישה הראשונה מתוך שתיים בלבד שזכו במדליה זו בתחום הספורט.
ביוגרפיה עריכה
ילדות וקריירה מוקדמת עריכה
בילי ג'ין מופיט נולדה למשפחה מתודיסטית ספורטיבית בעיר לונג ביץ' שבקליפורניה. אביה היה כבאי ואתלט חובב, ואחיה הצעיר רנדי מופיט היה בבגרותו לשחקן בייסבול מקצועני. קריירת הטניס שלה החלה במגרשים הציבוריים של עיירת מגוריה. בגיל 17 כבר דורגה רביעית בעולם ובגיל 18 זכתה, יחד עם בת גילה קרן הנצה, באליפות וימבלדון לזוגות. הן היו הזוג הצעיר ביותר שזכה בתואר. שנה לאחר מכן, ב-1962 שבה לווימבלדון וניצחה בסיבוב השני, שהיה בסך הכול משחקה השני ביחידות על הדשא של וימבלדון, את הטניסאית הטובה ביותר בעולם דאז, מרגרט סמית קורט האוסטרלית.
ב-1965 נישאה ללורנס קינג וב-1966 זכתה בווימבלדון בגרנד סלאם הראשון ליחידות בקריירה שלה. ב-1967 הגנה על תארה והוסיפה עליו זכייה באליפות ארצות הברית הפתוחה. היא קנתה לה מוניטין כטניסאית אגרסיבית, תחרותית מאוד ובעלת חבטות רבות עוצמה. תמיד חיפשה הזדמנויות להתקרב לרשת כדי להכריע נקודות. סגנון משחקה זה התבטא היטב בהישגיה המצוינים על משטח הדשא (עליו זכתה ב-11 מ-12 גרנד סלאמים ליחידות בקריירה) ובהצטיינותה במשחק הזוגות, המתאפיין בחבטות יעף רבות.
המאבק לשוויון ולצדק עריכה
האגרסיביות והלהט לא אפיינו אותה רק על מגרש הטניס, אלא גם מחוצה לו. בעידן שבו היה משחק הטניס, לפחות למראית עין, עודנו חובבני, נאלצה קינג להתפרנס כמדריכת טניס במכללה קליפורנית, בשכר של 100 דולרים לשעה, בין טורניר חשוב אחד למשנהו בסבב העולמי. ב-1967 יצאה חוצץ בפומבי כנגד ההתאחדות האמריקאית והוקיעה את הנוהג לשלם דמי השתתפות "מתחת לשולחן" לשחקנים מובילים, שלטענתה הוביל לחסמי כניסה גבוהים למשחק. קינג הייתה מהגורמים הפעילים שהובילו למעבר של משחק הטניס לעידן המקצועני, שהחל ב-1968. היא גם הייתה האישה הראשונה שהרוויחה ממקצוענות זו: ב-1971 הגיע סך פרסיה ל-100,000 דולרים והיא הייתה הספורטאית המקצוענית הראשונה להגיע לאבן דרך זו.
קינג נאבקה למען שוויון כלכלי מוחלט בין גברים לנשים בטניס. ב-1972, לאחר שזכתה בפעם השלישית באליפות ארצות הברית, ונאלצה להסתפק בפרס נמוך מזה של הזוכה המקביל לגברים, איליה נסטסה, הודיעה כי לא תשוב להגן על תארה בשנה הבאה אם לא יושווה סכום הפרס לנשים לזה של הגברים. ואכן, ב-1973, הייתה אליפות ארצות הברית לטורניר החשוב הראשון ששילם סכום זהה לזוכים בו משני המינים.
"קרב המינים" עריכה
באותה השנה, 1973, הייתה קינג גם הכוח המניע מאחורי הקמת האיגוד המקצועי של שחקניות הטניס, ה-WTA, והתמנתה לנשיאתו הראשונה. אולם משחק אחד ויחיד ששיחקה באותה השנה, האפיל על כל אלה בפרופיל התקשורתי העצום לו זכה, ובהשפעתו ארוכת הטווח. היה זה המשחק שכונה "קרב המינים" (אנ') (Battle of the Sexes).
ראשיתו של "קרב המינים" בקריאת תיגר של שחקן העבר בובי ריגס, מי שהיה טניסאי עלית בשנות השלושים והארבעים ובינתיים פנה להתפרנס ממשחקי ראווה למיניהם. ריגס הכריז על עצמו כ"חזיר שוביניסטי גברי", ייתכן כדי לייצר המולה תקשורתית רווחית. הוא התרברב כי למרות כל הרעש שליווה את הרנסאנס של הטניס הנשי באותה העת, עדיין יכול גבר בן 55, הרבה מעבר לשיאו, לנצח את הטובות שבטניסאיות הסבב העולמי. בתחילה סירבה קינג (בת ה-29 אז) להרים את הכפפה שהטיל, אולם לאחר שניצח את מרגרט קורט 6–2 6–1, במשחק שנערך ביום האם 1973, הבינה כי אם לא תנצח אותו "יחזיר הדבר את הטניס הנשי חמישים שנה לאחור", "יהרוס את סבב הנשים" וישפיע לרעה על ההערכה העצמית של נשים באשר הן. כדי לתמוך בסבב המקצועני הנשי שהיא בעצמה הקימה, וגם לזכות בפרס כספי ניכר, נתנה לבסוף את הסכמתה למשחק.
ב-20 בספטמבר 1973 התמודדו ריגס וקינג ביוסטון, לפני למעלה מ-30,000 צופים שהגיעו ל"אסטרודום" הטקסני, ועוד 50 מיליון שצפו בהם בשידור חי ל-37 ממדינות העולם. תוצאת המשחק הייתה ניצחון חלק של קינג: 6–4, 6–3, 6–3[1].
תחקיר של רשת ESPN קבע כי המשחק היה מכור, לאחר שריגס נקלע לחובות כבדים למאפיה וראשיה הכריחו אותו להפסיד על המגרש כדי להרוויח כסף בהימורים[2]
בשנת 2001 יצא סרט הטלוויזיה הקומי "כשבילי ניצחה את בובי" (When Billie Beat Bobby), בו גילמה השחקנית הולי האנטר את דמותה של קינג. בשנת 2014, יצא סרט הדוקומנטרי על האירוע[3]. בשנת 2017 יצא סרט הקולנוע "קרב המינים", בו מגלמת את דמותה השחקנית אמה סטון[4].
קריירה מאוחרת עריכה
קינג הוסיפה לשחק טניס מקצועני עוד שנים רבות לאחר שהייתה לסמל פמיניסטי. ב-1975, השנה שבה בחר בה סקר קוראות המגזין "Seventeen" ל"אישה הנערצת ביותר בעולם" (גולדה מאיר הסתפקה במקום השני), היא זכתה בגרנד סלאם ה-12 והאחרון שלה ליחידות - זכייתה השישית בווימבלדון. היא שיחקה טניס ליחידות עוד שמונה שנים לאחר מכן ופרשה ב-1983. הופעתה האחרונה בטורניר היחידות של אליפות וימבלדון, בגיל 39, הסתיימה בשלב חצי הגמר. לאחר מכן הוסיפה להשתתף בטורנירי זוגות, עד 1990. בת זוגה למשחקה התחרותי האחרון בפלורידה ב-1990, הייתה ג'ניפר קפריאטי בת ה-13. קינג הייתה אז בשנתה ה-47.
לאחר שפרשה הקימה קרן מלגות לספורטאיות טניס במימון משקיעים שגייסה, וארגנה מלגות לטניסאיות בקולג'ים.[5]
גם אחרי שחדלה לשחק, נותרה קינג גורם משמעותי בעולם הטניס. כקפטן הובילה את נבחרת ארצות הברית לזכייה בגביע הפדרציה ב-1996, עשרים שנה לאחר שזכתה בו כשחקנית. באותה שנה אימנה גם את שחקניות ארצות הברית בטורניר הטניס של אולימפיאדת אטלנטה (1996), שזכו בזהב ליחידות ולזוגות. היא המשיכה להוביל את הנבחרת האמריקאית עד 2003. מעורבותה המתמשכת ומעמדה בטניס הנשי באו לידי ביטוי גם בדירבונה של הטניסאית הישראלית ציפי אובזילר, לחזור לפעילות בסבב הנשי, לאחר מפגש בין נבחרות גביע הפדרציה של ארצות הברית וישראל.[6]
מורשת עריכה
בעשור שבין השנים 1966–1975, הייתה בילי ג'ין קינג הטניסאית הדומיננטית ביותר בעולם. חמש פעמים דורגה ראשונה בעולם בסוף השנה, לפי הדירוג הנוהג באותה העת: 1966–1968, 1972 ו-1974. מתוך 25 תחרויות גרנד סלאם (יחידות) בהן השתתפה באותו עשור, הגיעה ל-16 גמרים וניצחה ב-12. במחצית הראשונה של שנות השבעים של המאה ה-20 לא הצליחה אף טניסאית לגבור עליה בגמר גרנד סלאם: היא השתתפה בעשרה טורנירים, העפילה לשבעה משחקי גמר וניצחה בכולם. בשישה מהם לא הפסידה גם מערכה. עדות נוספת לחוסנה המנטלי של קינג במעמד הגרנד סלאם ליחידות, היא העובדה שנצחה 11 מ-13 משחקיה שהגיעו ל-5-5 במערכה השלישית, כלומר הגיעו לשלב שבו שני הצדדים כאחד היו רחוקים שני משחקונים בלבד מהפסד - או ניצחון. במחצית השנייה של שנות השבעים איבדה את מעמדה כטניסאית הטובה בעולם לבת ארצה כריס אוורט.
הפרסים והכיבודים שקיבלה מעידים על חשיבותה מעבר לתחום המצומצם של טניס לנשים: כשנבחרה כ"ספורטאי השנה" של עיתון הספורט האמריקאי ספורטס אילוסטרייטד ב-1972 היא הייתה לא רק האישה הראשונה לעשות כן, אלא גם הטניסאי הראשון שזכה לכך. ב-1975 נבחרה כאיש השנה של השבועון טיים, יחד עם נשים נוספות שייצגו את כלל נשות ארצות הברית, ובהן הגברת הראשונה בטי פורד. חמש עשרה שנים לאחר מכן, בחר בה LIFE כאחת מ"מאה האישים האמריקאים החשובים של המאה ה-20" - אישים בכלל, ולא מבין הספורטאים בלבד.
בשנת 2006 נקרא על שמה מרכז הטניס הלאומי בניו יורק.
באוגוסט 2009 קיבלה קינג את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ברק אובמה[7][8]. בשנת 2021 הוענק לה פרס לוריוס למפעל חיים[9].
חייה האישיים עריכה
בשנת 1968 הבינה קינג שהיא נמשכת ומתעניינת בנשים. בשנת 1971 היא עברה הפלה ובאותה העת היא ניהלה מערכת יחסים אינטימית עם מזכירתה מרילין ברנט. במאי 1981 ברנט הגישה נגדה תביעת ממון מתוקשרת (עברה אאוטינג) ובכך הפכה קינג לספורטאית המקצוענית הראשונה הבולטת שהיא לסבית מחוץ לארון. היא רצתה לפרוש מטניס מקצועני אך לא יכלה להרשות לעצמה בגלל התביעה: "תוך 24 שעות מפרסום התביעה הפסדתי את כל עולמי. איבדתי הכל. הפסדתי לפחות 2 מיליון דולר רק מחוזים ארוכי טווח שהייתי חתומה עליהם. הייתי צריכה לשחק רק על מנת לממן את שכר עורכי הדין. בשלושה חודשים התבזבזו להם כ-500,000 דולר, הייתי בהלם. כל חיי לא הרווחתי סכום של שני מיליון דולר".
קינג התגרשה מבעלה בשנת 1987. באוטוביוגרפיה שלה בשנת 1982 היא כתבה שהחליטה על ההפלה בגלל שהנישואין לא היו מספיק חזקים על מנת להביא ילד למשפחה שלה.
היא סיפרה בשנת 1998 שמרטינה נברטילובה לא תמכה בה כשהוצאה מהארון, דבר שהוביל לנתק של חמש שנים ביניהן. בשנת 2007 אמרה קינג "זה היה לי קשה מאוד, כשהוצאתי מהארון. כל אחד צריך לעשות את זה בזמן שלו. 50% מהגייז יודעים על עצמם כבר בגיל 13 ואילו אני הייתי בחמישים האחוזים האחרים. לא הייתי מתחתנת עם לארי לו הייתי יודעת. לא הייתי עושה לו את זה. הייתי לגמרי מאוהבת בלארי בגיל 21 כשהתחתנו".
היא חברה של אלטון ג'ון והייתה ידידתו של צ'ארלס מ. שולץ.
קינג שיחקה שופטת בסדרת הטלוויזיה האהובה עליה "חוק וסדר" באפריל 2007.
בשנת 2014 נבחרה קינג על ידי ברק אובמה נשיא ארצות הברית לעמוד בראש המשלחת האמריקאית לאולימפיאדת סוצ'י (2014) בגלל הפגיעה בזכויות קהילת הלהט"ב ברוסיה, המדינה המארחת. היא פרשה מהמשלחת בגלל מחלתה של אמא שלה שנפטרה ביום פתיחת המשחקים.
היא מתגוררת בניו יורק ובשיקגו עם בת זוגה אילנה קלוס, טניסאית שדורגה בעברה במקום ראשון בעולם בזוגות נשים.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בילי ג'ין קינג (באנגלית)
בילי ג'ין קינג, ברשת החברתית פייסבוק
בילי ג'ין קינג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בילי ג'ין קינג, ברשת החברתית אינסטגרם- בילי ג'ין קינג, באתר ה-WTA
- בילי ג'ין קינג, באתר ה-ITF
- בילי ג'ין קינג, באתר גביע הפדרציה
- בילי ג'ין קינג, באתר היכל התהילה של הטניס
- לארי שוורץ "בילי ג'ין ניצחה בשביל כל הנשים", ESPN
- אגדות וימבלדון - בילי ג'ין קינג, BBC
- בילי ג'ין קינג, אתר אליפות וימבלדון
- ג'ורג' אבני, אובמה קבע: ספורטאיות לסביות ייצגו את ארה"ב בסוצ'י, באתר מאקו, 18 בדצמבר 2013
- הסרט התיעודי "מלחמת המינים"
- בילי ג'ין קינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אמיר ענבר, היום בו הקרב בין המינים הגיע לנקודת מערכה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2013
- ^ "משחק מלחמת המינים היה מכור", באתר וואלה!, 28 באוגוסט 2013
- ^ אלינור דוידוב, מלחמת המינים: קרב הטניס שהוכרע מראש על ידי השיטה, באתר "שיחה מקומית", 17 במאי 2014
- ^
ליאור סורוקה, נקודת ציון היסטורית במאבק הפמיניסטי, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2017
שמוליק דובדבני, ביקורת סרט - "קרב המינים": רצוף פספוסים וסטריאוטיפי, באתר ynet, 24 בנובמבר 2017 - ^ רונאל פישר, בילי ג'ין קינג: הראיתי לגברים מאיפה משתין הדג, חדשות, 23 בינואר 1989
- ^ מיקי שגיא, היסטוריה: ציפי אובזילר בין מאה הטניסאיות הטובות בעולם, באתר ynet, 16 בפברואר 2007
- ^ אובמה יעניק עיטור נשיאותי לקנדי, הוקינג וטוּטוּ, באתר ynet, 31 ביולי 2009
- ^ Obama Gives Medal of Freedom to 16 Luminaries, הניו יורק טיימס, 12 באוגוסט 2009
- ^ Laureus World Sports Awards: Naomi Osaka, Rafael Nadal, Bayern Munich, Lewis Hamilton win, BBC, 6 May 2021
