בילי נייט

שחקן כדורסל אמריקאי

ויליאם "בילי" נייטאנגלית: William "Billy" Knight; נולד ב-9 ביוני 1952) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק באופן פעיל בין השנים 1974–1986. בשתי עונותיו הראשונות שיחק עבור אינדיאנה פייסרס בליגת ה-ABA, וב-9 העונות הבאות שיחק עבור 5 קבוצות שונות בליגת ה-NBA. ממוצעיו הכוללים בשתי הליגות הם 16.9 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים למשחק.[1]

בילי נייט
Billy Knight
נייט בשנת 1974
נייט בשנת 1974
לידה 9 ביוני 1952 (בן 67)
פיטסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית
עמדה קלע, סמול פורוורד
גובה 1.98 מטר
מכללה אוניברסיטת פיטסבורג
דראפט בחירה מספר 21, 1974
לוס אנג'לס לייקרס
קבוצות כשחקן
1974–1977
1977–1978
1978–1979
1979–1983
1983–1984
1984–1985
1985–1986
אינדיאנה פייסרס
באפלו ברייבס
בוסטון סלטיקס
אינדיאנה פייסרס
קנזס סיטי קינגס
סן אנטוניו ספרס
לימוז'
הישגים כשחקן
2 בחירות למשחק האולסטאר של ה-NBA(1977, 1978)
בחירה למשחק האולסטאר של ה-ABA(1976)
חמישיית העונה של ה-ABA‏ (1976)
חמישיית הרוקיז של העונה ב-ABA‏ (1975)
קבוצות כמאמן
1990–1992 אינדיאנה פייסרס (עוזר)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
2000–2002
2003–2008
ונקובר/ממפיס גריזליס
אטלנטה הוקס

בין השנים 2000–2002 שימש כג'נרל מנג'ר של ונקובר/ממפיס גריזליס, ובין השנים 2003–2008 החזיק בתפקיד דומה באטלנטה הוקס.[2]

קריירת מכללותעריכה

נייט נולד בפיטסבורג שבפנסילבניה, ובין השנים 1971–1974 למד באוניברסיטת פיטסבורג. בכל 3 עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה הוביל את שחקניה עם ממוצעים של 22.2 נקודות ו-12.0 ריבאונדים למשחק. בעונת 1973/1974 הוליך את הקבוצה לשלב רבע גמר טורניר אליפות המכללות (NCAA Elite Eight), בפעם השנייה בלבד בתולדותיה. במשחק רבע הגמר הובסה פיטסבורג בתוצאה 72–100 על ידי האלופה שבדרך אוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית, אותה הוביל דייוויד תומפסון. בסיום אותה עונה נבחר נייט לחמישייה השנייה של העונה בליגת המכללות (Second-team All-American).[3]

קריירת משחק מקצועיתעריכה

בדראפט ה-NBA‏ 1974 נבחר נייט על ידי לוס אנג'לס לייקרס בבחירה ה-21,[4] אך הוא העדיף לחתום באינדיאנה פייסרס מליגת ה-ABA. בעונתו הראשונה באינדיאנה קלע 17.1 נקודות למשחק, והוביל את הקבוצה לצד ג'ורג' מקגיניס למעמד גמר ה-ABA, בו הפסידה מול קנטקי קולונלס של ארטיס גילמור ודן איסל בתוצאה 1–4. בעונה העוקבת היה הקלעי השני בכל ליגת ה-ABA (אחרי ג'וליוס ארווינג) עם ממוצע של 28.1 נקודות למשחק, אליהן הוסיף 10.1 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים למשחק. במהלך אותה עונה השתתף במשחק האולסטאר של ה-ABA, ובסיומה נבחר לחמישיית העונה. לקראת עונת 1976/1977 התפרקה ליגת ה-ABA, והפייסרס עברו לשחק בליגת ה-NBA. בעונתו הראשונה ב-NBA ניצב במקום השני בליגה בממוצע נקודות למשחק (26.6, אחרי פיט מרוויץ'), ונבחר להשתתף במשחק האולסטאר לצד חברו לקבוצה דון ביוז.

לקראת עונת 1977/1978 הועבר נייט בטרייד לבאפלו ברייבס בתמורה לאדריאן דאנטלי ומייק באנטום.[5] בעונתו היחידה בקבוצה קלע 22.9 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר בשנית להשתתף במשחק האולסטאר. ביולי 1978 נשלח בטרייד נוסף לבוסטון סלטיקס, יחד עם טייני ארצ'יבלד ומרווין בארנס, בתמורה לסידני ויקס, קרמיט וושינגטון, פרימן ויליאמס וקווין קונרט.[6]

בינואר 1979, לאחר 40 משחקים בלבד עם הסלטיקס, נשלח בחזרה לפייסרס בתמורה לסנטר ריק רובי. ב-4 וחצי העונות הבאות היה אחד השחקנים הבולטים של הפייסרס, כשקלע 15.0 נקודות בממוצע למשחק. ב-11 בנובמבר 1980 קלע שיא קריירה של 52 נקודות במשחק מול סן אנטוניו ספרס.[7] בעת עזיבתו את הקבוצה בשנת 1983 ניצב במקום הראשון בתולדות המועדון בסך משחקים (435) ונקודות (7,440) בקבוצה.

בשנים 1983–1985 שיחק עבור קנזס סיטי קינגס וסן אנטוניו ספרס. בעונת 1985/1986 עבר לשחק בלימוז' הצרפתית, ובסיום אותה עונה פרש ממשחק.

קריירת אימון וניהולעריכה

בין השנים 1990–1992 שימש כעוזר מאמן באינדיאנה פייסרס, תחת המאמנים דיק ורסצ'ה ובוב היל.[8]

לקראת עונת 2000/2001 מונה נייט לג'נרל מנג'ר של קבוצת ונקובר גריזליס, אשר שנה לאחר מכן עברה לממפיס והפכה ל"ממפיס גריזליס". בשתי עונותיו בקבוצה לא ביצע פעולות משמעותיות רבות, מלבד הבחירות בסטרומייל סוויפט (בחירה שנייה) בדראפט ה-NBA‏ 2000 ובשיין באטייה (בחירה שישית) בדראפט ה-NBA‏ 2001.[2] את שתי העונות סיימו הגריזליס במקום ה-13 (מתוך 14) באזור המערבי, עם מאזן 23–59.

בין השנים 2003–2008 שימש כג'נרל מנג'ר של אטלנטה הוקס. תקופתו בקבוצה זכורה בעיקר בגין בחירותיו הכושלות בדראפט; בדראפט 2004 בחר את ג'וש צ'ילדרס בבחירה השישית, מיד לפני שנבחר לואול דנג; בדראפט 2005 בחר את מרווין ויליאמס בבחירה שנייה, מיד לפני שנבחרו דרן ויליאמס וכריס פול; ובדראפט 2006 בחר את שלדן ויליאמס בבחירה החמישית, מיד לפני שנבחר ברנדון רוי. לטובה, ניתן לציין את בחירותיו בג'וש סמית' (בחירה 17 ב-2004) ובאל הורפורד (בחירה שלישית ב-2007), וכן את הבאתו של ג'ו ג'ונסון בשנת 2005.[2][9] מאזנה הכולל של אטלנטה לאורך תקופתו בקבוצה עמד על 134 ניצחונות ו-276 הפסדים (32.7%).

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בילי נייט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה