פתיחת התפריט הראשי

ביל פיץ'

מאמן כדורסל אמריקאי
(הופנה מהדף ביל פיטץ')

ויליאם צ'ארלס "ביל" פיץ'אנגלית: William Charles "Bill" Fitch; נולד ב-19 במאי 1934) הוא מאמן כדורסל אמריקאי, אשר שימש כמאמן ראשי בליגת ה-NBA במשך 25 עונות. בעונת 1980/1981 הוביל את בוסטון סלטיקס לאליפות ה-NBA, ובשנת 1996 נבחר לאחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA.[1]

ביל פיץ'
Bill Fitch
לידה 19 במאי 1934 (בן 85)
דבנפורט שבאיווה, ארצות הברית
עמדה מאמן
גובה 1.88 מטרים
מכללה קו קולג'
קבוצות כמאמן
1958–1962
1962–1967
1967–1968
1968–1970
1970–1979
1979–1983
1983–1988
1989–1992
1994–1998
קו קולג'
אוניברסיטת דקוטה הצפונית
באולינג גרין סטייט
אוניברסיטת מינסוטה
קליבלנד קאבלירס
בוסטון סלטיקס
יוסטון רוקטס
ניו ג'רזי נטס
לוס אנג'לס קליפרס
הישגים כמאמן
זכייה באליפות ה-NBA‏ (1981)
פעמיים מאמן השנה ב-NBA‏ (1976, 1980)
אחד מ-10 המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1973–1979 קליבלנד קאבלירס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

באפריל 2019 הוכרז כי יוצג בהיכל התהילה של הכדורסל כחלק ממחזור 2019, ב-6 בספטמבר 2019.[2]

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

ראשית חייועריכה

פיץ' נולד בעיר דבנפורט שבאיווה, ושירת בחיל הנחתים האמריקאי כמדריך אימונים.[3] בין השנים 1954-1950 למד בקו קולג', מכללה פרטית הממוקמת בסידר רפידס, איווה, ובשנת 1956 החל לשמש כעוזר מאמן בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קרייטון שבאומהה, נברסקה. בשנת 1958 חזר לקו קולג' בה מונה למאמן הראשי, ועד שנת 1970 המשיך לאמן בליגת המכללות האמריקאית, כמאמן קבוצות אוניברסיטת דקוטה הצפונית, אוניברסיטת המדינה של באולינג גרין ואוניברסיטת מינסוטה.

קליבלנד קאבלירסעריכה

לקראת עונת 1970/1971 מונה למאמנה הראשי של קבוצת ה-NBA החדשה קליבלנד קאבלירס, ונשאר בתפקיד זה במשך 9 העונות הראשונות של המועדון. הקאבלירס הפסידו בכל 15 המשחקים הראשונים בעונתם הראשונה, וב-5 העונות הראשונות לא הצליחו להעפיל לפלייאוף כשניצחו 33.9% בלבד ממשחקיהם. בעונת 1975/1976 הדריך פיץ' את הקאבלירס למאזן השני בטיבו באזור המזרחי, 49-33, ולהעפלה ראשונה לפלייאוף ה-NBA. הקבוצה, שהובלה על ידי הקלעים אוסטין קאר ובינגו סמית', הסמול פורוורד קמפי ראסל והסנטר ג'ים צ'ונס, התמודדה בסיבוב הראשון מול וושינגטון בולטס, ולאחר שישה משחקים צמודים גברה עליה בתוצאה 87-85 במשחק השביעי והמכריע והעפילה לגמר המזרח. בשל המאבק ההירואי של קבוצתם מול וושינגטון, מכנים אוהדי הקאבלירס את סדרת פלייאוף זו בשם "הנס של ריצ'פילד", על שם מיקום האולם של הקאבלירס. בגמר המזרח הפסידה קליבלנד לבוסטון סלטיקס של דייב קאונס, ג'ון האבליצ'ק וג'ו ג'ו וייט בתוצאה 4-2. בסיום העונה זכה פיץ' בפרס מאמן השנה ב-NBA. בשתי העונות הבאות הודחה קליבלנד בסיבוב הראשון של הפלייאוף, ובסיום עונת 1978/1979, אותו סיימו הקאבלירס עם מאזן ניצחונות שלילי 30-52, עזב פיץ' את הקבוצה.

בוסטון סלטיקסעריכה

בעונת 1979/1980 מונה למאמן בוסטון סלטיקס, אליה הצטרף באותה עונה כוכב המכללות לארי בירד שזכה בתואר רוקי השנה. בירד קלע 21.3 נקודות למשחק והוביל את הסלטיקס לשיפור של 32 ניצחונות לעומת העונה הקודמת, ולמאזן העונה הסדירה הטוב בליגה - 61-21. בפלייאוף 1980 הגיעה בוסטון לגמר המזרח, בו הפסידה לפילדלפיה 76' של ג'וליוס אירווינג בתוצאה 4-1. בעונת 1980/1981 הצטרפו לסלטיקס רוברט פאריש וקווין מקהייל, אשר יצרו עם בירד קו קדמי דומיננטי במיוחד שזכה לכינוי "שלושת הגדולים" ("The Big Three"), והוביל את בוסטון לאליפות ה-NBA תחת הדרכתו של פיץ'. בשתי העונות הבאות הודחו הסלטיקס בסיבוב השני של הפלייאוף, ובסיום עונת 1982/1983 פוטר פיץ' מאימון הקבוצה.

יוסטון רוקטסעריכה

בשנת 1983 מונה פיץ' למאמן קבוצת יוסטון רוקטס, בה שיחק הרוקי רלף סמפסון. בעונתו השנייה צירפו הרוקטס את הרוקי האקים אולאג'ואן, שיצר לצד סמפסון את "תאומי המגדל" ("The Twin Tower") - צמד סנטרים גבוהים וצעירים שהיו מהטובים ב-NBA בעמדה שלהם, ושיחקו זה לצד זה. בעונת 1985/1986 הוביל פיץ' את יוסטון לגמר ה-NBA בפעם השנייה בתולדותיה, אך קבוצתו הפסידה לסלטיקס בתוצאה 4-2. בסוף עונת 1987/1988 פוטר מאימון הרוקטס לאחר 5 עונות בקבוצה.

שלהי קריירת האימוןעריכה

בעונות 1990 עד 1992 אימן את ניו ג'רזי נטס של דריק קולמן ודראז'ן פטרוביץ', ובמהלך התקופה השתתפה הקבוצה בסדרת פלייאוף אחת (1992). בעונות 1995 עד 1998 הדריך את לוס אנג'לס קליפרס, שרשמה תחתיו מאזן מצטבר של 99 ניצחונות ו-229 הפסדים (30.2%) ולא העפילה לפלייאוף.

מאזן הניצחונות המצטבר של פיץ' לאורך הקריירה עומד על 944 ניצחונות ו-1,106 הפסדים בעונה הסדירה (46.0%), וכן 55 ניצחונות ו-54 הפסדים בשלב הפלייאוף (50.5%).[4]‏ 2,050 המשחקים שאימן פיץ' בעונה הסדירה מציבים אותו במקום השלישי בתולדות ה-NBA (אחרי לני וילקינס ודון נלסון).[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה