בית אבות סיעודי לקשישים (בודפשט)

בית אבות סיעודי לקשישים
Szeretház
מידע כללי
סוג	בית חולים, ארגון רפואי
מיקום	בודפשט
מדינה	הונגריה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1906–1911 (כ־5 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1911
אדריכל	בלה לייטה
סגנון אדריכלי	Hungarian folk style
קואורדינטות	47°31′05″N 19°05′53″E / 47.518145°N 19.098083°E
	http://www.oiti.hu/about-us/actual.html האתר הרשמי
	(למפת בודפשט רגילה) בית אבות סיעודי לקשישים

בית אבות סיעודי לקשישים (יהודים) לשעבר בבודפשט, הונגריה, הנקרא היום המכון הלאומי של הקליניקה לנוירוכירורגיה (קיצור: OKITI; הידוע בכינויו מרפאת הנוירוכירורגיה), בשמו לשעבר Szeretház (בית האהובים), הוא מוסד בריאות בבודפשט שנבנה ברובע 14.

הבניין עריכה

בשנת 1907 פרסמה החברה קדישא של פשט, שעסקה גם בטיפול בחולים יהודים עניים בנוסף לקבורה, מכרז לבניית בית חולים לחולים חשוכי מרפא. במקום הראשון זכה האדריכל היהודי הצעיר בלה לייטה, ששכנע מאוחר יותר את ועדת הבנייה של החברה קדישא לא להקים בית חולים, אלא בית לקשישים, "בית האהובים" הוא קרא למוסד, עבור אלה שלא יכלו לפרנס את עצמם. תוכנית ההגשה הראשונה הוצגה בסתיו 1909, ואילו התוכניות הסופיות הוגשו בשנת 1910. עבודות הבנייה חלה בשנים 1910–1911 בניהולה של חברת בלוך והוליטשר. גם תוכניות הקומות וגם תוכניות ההגשה הושמדו ולכן ידועות רק הנחות היסוד לגבי תוכנית הקומה המקורית (שכבר נבנתה מחדש). המבנה הוא בצורת "E": הקטע הארוך של האות היה מקביל לציר הכביש של "דרך אמריקה" (Amerikai út). באמצע מאחורי הכניסה הראשית עם עמוד דורי 2x2, היה גרם מדרגות ראשי שהשתרע אל כיוון החצר האחורית, ואילו בשני קצוות הבניין יש גם כן גרם מדרגות בולט לכיוון הרחוב. החזית הסימטרית הייתה מורכבת מחמישה חלקים: חלק הכניסה הראשית, חלק גרם המדרגות הצדדי, וכנף הצד שחיברה ביניהם. בחלקו העליון של החלק האמצעי. היה גג משולש כמעט שווה לכל צד. כנפי גרם מדרגות העזר הצדדיים נסגרו על ידי גגות בארכיטקטורה עממית. פנים הבניין היה מעוצב בצורה עשירה.

בגיליון מאי 1911 של "עיתון בודפשט" (Budapesti Hírlap), כותב המאמר (הלא ידוע) משבח את הבניין כדלקמן:

"בית האהובים הזה הוא גם בית לאמנות, אמנות מטוהרת, אצילית והונגרית עם כל טיפת דם. המתכנן, בלה לייטה, השקיע את כל כישרונו, את הידע, את הכישורים הטכניים המבריקים ואת ההתמדה העקשנית שלו למטרה אחת גדולה: להראות כיצד ניתן לפתח מוטיבים הונגריים עממיים למונומנטליות, מבלי לאבד במוטיבים את מקוריותם... הניצחון המושלם והשלם של מאמציו הוא הארמון הזה, שבו אחדות אמנותית וסגנון מוזגו בצורה כה מפתיעה עם החוש המעשי שמשרת את המטרה. חזית בית האהובים כובשת את הצופה במומנטום התוסס של קוויו, בכוח הקומפוזיציה שמבטאת את הרעיון. במרכז החזית המשולשת נמצא פסלו של משה בכבוד רגוע. העבודה של הפסל אדש טלה, "הפסל הפלסטיקאי" המצוין. מימין ומשמאל לכניסה הראשית עם עמוד כפול, שער שמוביל לאגף הגברים ולאגף הנשים... בקומות העליונות אכסדרות ידידותיות מכניסות אור שמש בצרורות רחבים. בפנים הקירות הלבנים נקיים וקלים לניקוי, משמשים כמילת הפקודה המחמירה ביותר להיגיינה. הקירות הלבנים של גרם המדרגות, המחלקות וחדרי המנוחה מעוטרים בקישוטי הונגריה מקוריים ועממיים בכל מקום." (קטעם מהמאמר)^[1]

היסטוריה עריכה

מטרתו המקורית של הבניין הייתה כאמור להקים בית המתאים לטיפול בקשישים. הבניין אכן שימש למטרה זו כמעט ארבעים שנה. בעקבות החלטת ממשלת הונגריה של אימרה נגי בשנת 1953, הבניין קיבל ייעוד חדש מתוך כוונה להקים בו את המכון המרכזי לנוירוכירורגיה.