בית בובות (מחזה)
בית בובות (בנורווגית: Et dukkehjem), או נוֹרָה, הוא מחזה משנת 1879 מאת המחזאי הנורווגי הנריק איבסן. המחזה היה שנוי במחלוקת כשיצא לאור לראשונה, משום שהיווה ביקורת נוקבת על התפקידים המסורתיים של הגבר והאישה בנישואים הוויקטוריאניים, וגם כיום הוא נחשב למחזה פמיניסטי. המחזה זכה למספר עיבודים לקולנוע. המחזה תורגם לעברית שש פעמים (על ידי דוד פרישמן, רפאל אליעז, גד קינר, דוני ענבר, רבקה משולח ודנה כספי), וזכה לשבע הפקות עבריות בתיאטראות בישראל.
 | |
| כתיבה | הנריק איבסן |
|---|---|
| מדינה | נורווגיה |
| הצגת בכורה | 1879 |
| שפה |
נורווגית  |
  | |
הדמויות
עריכה- נורה הלמר – הדמות הראשית, אשתו של טורוולד
- טורוולד הלמר – בעלה של נורה
- כריסטינה לינדה – חברת ילדות של נורה
- קרוגסטד – מלווה בריבית לנורה, היה בן הזוג של כריסטינה לינדה
- ד"ר ראנק – רופא, ידיד המשפחה
- אנה-מארי – האומנת
עלילה
עריכהנקודת המוצא של המחזה היא סוף של סיפור ארוך שהתרחש כבר קודם. הקהל והקוראים מגלים אט אט את פרטי הסיפור דרך האקספוזיציה, שמתרחשת כבר בתחילת התמונה הראשונה בשיחתן של נורה ולינדה. כריסטינה לינדה היא חברת ילדות של נורה, אשר באה לבקר בעיר. בשיחתן נאמר כי בעבר טורוולד הלמר, בעלה של נורה, לקה במחלה קשה, ועל מנת שיוכל להבריא נאלצה נורה לקחת הלוואה, שבזכותה היא שלחה את הלמר לחופשה בדרום, על פי המלצת הרופאים. נורה, אישה קטנה וצייתנית, מתגאה מאוד במעשה שעשתה מאחר שבעלה ניצל ממוות, אף שבעלה הלמר מתנגד להלוואות מכל סיבה שהיא וטוען: "שום חובות! שום הלוואות! יש משהו לא חופשי, יש משהו מכוער, בבית שבנוי על חובות", ולכן הדבר נשמר בסוד מפניו. בנוסף, במהלך שיחתן נכנס קרוגסטד, המלווה בריבית, לביתם של נורה וטורוולד. לינדה מיד מסתובבת אל החלון וכך מתגלה כי יש קשר בין השניים. בהמשך התברר כי בעבר היו ביניהם יחסים רומנטיים. נורה נאלצה לעבוד בכל מיני עבודות קטנות כגון רקמה, סריגה והעתקה כדי להחזיר את ההלוואה. את הכסף שקיבלה מטורוולד לצורך בגדים וכדומה החזירה לקרוגסטד. במהלך שיחתן של השתיים, מבקשת לינדה מנורה את עזרתה במציאת עבודה כדי להתפרנס וגם כדי למלא את זמנה, כי אף אחד לא זקוק לה יותר, משום שבעלה ואמה נפטרו ואחיה גדלו. נורה מבטיחה לה לדבר עם הלמר, שבדיוק התמנה למנהל הבנק.
ככל שהמחזה מתקדם, מסתבכת נורה יותר ויותר בשקר שלה. קרוגסטד מגלה כי זייפה את חתימתו של אביה לפני מותו (כערבון להלוואה שניתנה מקרוגסטד) ובכך עברה על החוק. קרוגסטד, שכעת פוטר על ידי הלמר מהבנק, מנצל את מצבה של נורה ומנסה לסחוט אותה להפעיל לחץ על הלמר להעסיקו שוב, ומאיים שאם לא תעשה כן, יגלה להלמר את סודה. נורה מנסה לדבר עם הלמר, אך ללא הצלחה. הלה כבר העסיק את כריסטינה לינדה, והוא לא מוכן להעסיק גם את קרוגסטד, שבעבר פשע עקב מצבו הכלכלי.
בתחילת המערכה השנייה נורה שואלת את האומנת, אנה-מריה, שאלות בנוגע לעזיבת הילדים: האם בתה שכחה אותה, כתבה לה וכדומה.
במערכה זו מתגלה כי ד"ר ראנק, חבר קרוב של משפחת הלמר, חולה במחלה ממארת, שחפת של עמוד השידרה (שהיא, לדבריו, עגבת שירש מאביו ההולל) וכי הוא על ערש דווי. בנוסף, בשיחתה של נורה עם ראנק, מתגלה כי ראנק ראה תמיד בנורה יותר מאשר מכרה: "אהבתי אותך אהבה עזה". בהמשך המערכה קרוגסטד מספר לנורה שהוא עומד לגלות להלמר על ההלוואה שלוותה נורה ממנו. נורה, מנקודה זו והלאה, מנסה בכל כוחה למנוע מהלמר לגשת לתיבת הדואר, מנסה למנוע את גילוי סודה, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר ניגש הלמר לתיבת הדואר ומוצא את מכתבו של קרוגסטד. לאחר שקרא את המכתב, יוצא הלמר מחדר העבודה כועס מאוד. הסוד התגלה. נורה, שעד עכשיו הייתה העפרונית הקטנה, הזמיר, האישה שקיפצה לנגד עיניו של בעלה, הופכת בן רגע לאישה חזקה, אישה העומדת על רצונותיה. נורה מנסה תחילה לברוח, אך כשהלמר מונע בעדה, היא מושיבה אותו לשיחה האמיתית הראשונה ביניהם במהלך שמונה שנות נישואיהם. בתחילת השיחה מטיח הלמר האשמות קשות בנורה בנוגע לחיי הנישואין שלהם: "צבועה, שקרנית... מה אני מדבר, גרועה משקרנית – פושעת!", אך נורה לא נרתעת ומודיעה להלמר שהיא לא ממשיכה את חייה איתו, מציגה בפניו את הנישואים הצבועים שהיו לה איתו "אנחנו נשואים כבר שמונה שנים, טורוולד. לא משונה בעיניך שזאת הפעם הראשונה שאתה ואני, בעל ואישה, יושבים לשוחח שיחה רצינית?". נורה מסבירה לטורוולד שהיא עברה מבעלותו של אביה עליה, לבעלותו. כבר בתחילת המחזה אנו נחשפים לבעלותו של הלמר על נורה על ידי השימוש במונחי שייכות כגון "עפרוניתי", "נורה המסכנה שלי". וכן בהתנהגות של השניים בקשר, נורה מחביאה מהלמר את עוגיות המקרון שלה והוא מתגמל אותה בכסף. נורה מטיחה בפני הלמר את העובדה שהיא הייתה הבובה שלו. הוא לא נכנע ומנסה לשכנע אותה להישאר, אך נורה עוזבת ומשאירה את ילדיה עם הלמר על מנת שתוכל לנסות להסתדר בעצמה. נורה לא מחכה לבוקר ועוזבת באמצע הלילה.
הפקות
עריכההפקה של המחזה בכיכובה של ג'סיקה צ'סטיין הייתה אמורה לעלות בלונדון בקיץ 2020. עקב מגפת הקורונה, ההפקה נדחתה למועד מאוחר יותר. בנובמבר 2022, הוכרז שההפקה תעלה במקום זאת בברודוויי בתיאטרון ההדסון. הוא עלה בתצוגה מקדימה בפברואר 2023 ונפתח רשמית מרץ. מככבים בו ג'סיקה צ'סטיין, אריאן מואיד, מייקל פטריק תורנטון ואוקייריאטה אונודואן. בשנת 2023 ההפקה קיבלה מועמדות לפרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזה.
הפקות בישראל
עריכה- 1921 (תרפ"א) – "תיאטרון עברי בא"י": תרגום: דוד פרישמן; במאי: דוד דוידוב; תפאורה: שמואל שלזינגר;[1] משתתפים: מרים ברנשטיין-כהן/פרידה כרמלית, מאיר תאומי, אליעזר ליאוני, מנחם בנימיני, שרה מלר.[2]
- 1959 (תשי"ט) – התיאטרון הקאמרי: תרגום: רפאל אליעז; בימוי: קורט הירשפלד; תפאורה: תיאו אוטו; משתתפים: חנה מרון, יוסף ידין, בתיה לנצט, אברהם בן-יוסף, זלמן לביוש.[3][4][5]
- 1979 (תש"ם) – תיאטרון באר שבע: תרגום: גד קינר; בימוי: יורם פאלק; תפאורה ותלבושות: לידיה פינקוס-גני; מוזיקה: ריצ'רד פרבר; תאורה: בן-ציון מוניץ; משתתפים: דינה דורון, גדעון שמר, יוסף מילוא, יוסי קאנץ, מרגלית סטנדר, ג'טה לוקה, טינה טולין, גיא צפריר (הועלה שוב ב-1980; במקום טולין: לאה אורשר).[6]
- 1984 (תשמ"ד) – תיאטרון הבימה: תרגום: דוני ענבר; בימוי: הלנה קאוט האוסון; תפאורה: דאגלס היפ; תלבושות: הלנה רודן; משתתפים: יהודה אפרוני, מישא אשרוב, יעל דרויאנוב, אמירה פולן, אלכס פלג, פנינה פרח, דליה פרידלנד.[7]
- 2000 (תש"ס) – התיאטרון הקאמרי: תרגום: רבקה משולח; עיבוד: אינגמר ברגמן; בימוי: אילן רונן; תפאורה ותלבושות: רות דר; מוזיקה: יוסי בן-נון; תאורה: פליס רוס; כוריאוגרפיה: דניאל אקילוב; משתתפים: ענת וקסמן, אביתר לזר, שרה פון שוורצה, גיל פרנק, אוהד שחר.
- 2012 (תשע"ב) – תיאטרון באר שבע: תרגום: רבקה משולח; עיבוד: אינגמר ברגמן; בימוי: כפיר אזולאי; תפאורה: ערן עצמון; תלבושות: יהודית אהרון; תאורה: תמר אור; עורך מוזיקלי: יוסף בראנדשוילי; כוריאוגרפיה: טליה בק; משתתפים: מיכל ויינברג, אביטל פסטרנק, ולדימיר פרידמן, אמיר קריאף, זהר שטראוס, והילדות: יעל לנגר, ניקול פודבלני.
- 2024 (תשפ"ד) – הבימה: תרגום, עיבוד ובימוי: חנן שניר; תפאורה: ניב מנור; תלבושות: יהודית אהרון; מוזיקה: יוסי בן-נון; עיצוב תנועה: תות מולאור; עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי); משתתפים: שני כהן, יגאל שדה, ריקי בליך, עודד לאופולד, יהויכין פרידלנדר, וונינה פנרס, רועי אפלבאום/יואב ברק, איה זמיר/רוני אורגד, טל לייבוביץ', יובל קלע.
עיבודים קולנועיים
עריכהתרגומים לעברית
עריכה- ה. איבסן, נורה: דרמה בשלשה אקטים; עברית על ידי דוד פרישמאן, ורשה: דפוס י. אדילשטין, תרס"ט 1908.[8]
- הנריק איבסן, בית הבובות – נורה: מחזה בשלוש מערכות; עברית: רפאל אליעז, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל – הוועד הפועל מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, תשכ"ג 1963.
- הנריק איבסן, בית-בובות תרגם והוסיף מבוא: גד קינר, מהדורה א, תל אביב: אור עם, תשמ"ג 1983.
- הנריק איבסן, בית בובות; עברית: דוני ענבר, מהדורה א, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה, תשמ"ה 1985.
- הנריק איבסן, נורה; נוסח עברי: רבקה משולח, תל אביב: התיאטרון הקאמרי, תש"ס 2000. (תמליל ההצגה)
- הנריק איבסן, בית בובות: תרגמה והוסיפה מבוא, דנה כספי, הוצאת ליון בוקס (2014).
קישורים חיצוניים
עריכה
- יעל רנן, בית הבובות, בתוך: ספרות המערב - קובץ מסות.
- מיכאל הנדלזלץ, אתגר מרתק, דבר, 9 בספטמבר 1977, המשך
- משה דור, נורה היא לא אשה, מעריב, 9 בדצמבר 1982, המשך, המשך
- בית בובות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "תיאטרון עברי בארץ ישראל", 1921
- "נורה" (לרגל ההצגה של התיאטרון העברי), הפועל הצעיר, 8 באפריל 1921
- י. קר., מעל במת החזיון, דואר היום, 28 ביולי 1921
- "הקאמרי", 1959
- יצחק אברהמי, לקראת ההצגה בתיאטרון הקאמרי: מלחמת בשקרים מוסכמים: "בית הבובות" לאיבסן, מעריב, 6 בפברואר 1959
- שש., קלעי קלעים: חנה מרון ואיבסן חוזרים לבמה, דבר, 11 בפברואר 1959
- יוסף שריק, מדוע איבסן היום?: שיחה עם קורט הירשפלד, דבר, 16 בפברואר 1959
- אהרון דולב, בית הבובות, מעריב, 16 בפברואר 1959 (ביקורת)
- לאחר בכורה בתיאטרון הקאמרי, מעריב, 16 בפברואר 1959 (ביקורת)
- במות: "בית הבובות" ב"קאמרי", דבר, 20 בפברואר 1959 (ביקורת)
- א. בן-מאיר, "בית הבובות" ב"תיאטרון הקאמרי", חרות, 20 בפברואר 1959 (ביקורת)
- התיאטרון באר שבע, 1979
- חוה נובק, אחרי בכורה: נורה של באר-שבע, דבר, 7 בנובמבר 1979 (ביקורת)
- התיאטרון הלאומי "הבימה" 1984
- בית הבובות באתר ארכיון הבימה
- שרית פוקס, דו"ח תיאטרון: נמרה בבית בובות, מעריב, 9 בפברואר 1984 (ביקורת)
- אליקים ירון, הצגת בכורה: תיאטרון: בובות במוזיאון: "בית-הבובות" – ב"הבימה", מעריב, 1 במרץ 1984 (ביקורת)
- התיאטרון הקאמרי, 2000
- תיאטרון באר שבע, 2012
- נורה (תיאטרון באר שבע) באתר "הבמה"
- טל אימגור, המלצות במה לסופ"ש: בית הבובות של תיאטרון באר שבע, באתר הארץ, 26 באפריל 2012
- מיכאל הנדלזלץ, "נורה": הצגה נדירה באיכותה, באתר הארץ, 7 במאי 2012 (ביקורת)
- התיאטרון הלאומי "הבימה", 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ אורה אחימאיר, חיים באר (עורכים), 1900–2000 מאה שנות תרבות: היצירה העברית בארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ס 2000, עמ' 72.
- ^ וראו: תיאטרון עברי בא"י: נורה (בית הבובות), הפועל הצעיר, 11 במרץ 1921; תיאטרון עברי בא"י: נורה (בית הבובות), הפועל הצעיר, 28 במרץ 1921; ידיעות אחרונות: הצגת "נורה" של איבסן, דואר היום, 4 באפריל 1921.
- ^ הצגת-בכורה של "בית הבובות", דבר, 16 בפברואר 1959
- ^ הטור השמיני: 100 ל"בית הבובות", חרות, 10 בדצמבר 1959
- ^ תמונה: חנה מירון (נורה); יוסף ידין (סורוואלד הלמר)י, במה, 1 בספטמבר 1959
- ^ "בית בובות" לסיבוב נוסף בבאר-שבע, דבר, 26 באוקטובר 1980; מי מה מתי: תיאטרון, מעריב, טור 1, 23 במאי 1980.
- ^ יעקב העליון, 'בית-הבובות' עולה במוצאי-שבת, מעריב, 6 בפברואר 1984.
- ^ ביקורת: סמנגלוף, בעולם הספרות: נורה, הצבי, 9 בפברואר 1909, המשך, 10 בפברואר 1909.