בית הדין הפלילי הבין-לאומי

בית משפט בינלאומי היושב בהאג ופועל מתוקף חוקת רומא

בית הדין הפלילי הבין-לאומיאנגלית: International Criminal Court; בראשי תיבות: ICC) הוא בית משפט בין-לאומי היושב בעיר האג שבהולנד ופועל מתוקף חוקת רומא שנחתמה בשנת 1998.

בית הדין הפלילי הבין-לאומי
International Criminal Court
סמל בית הדין הפלילי הבין-לאומי
סמל בית הדין הפלילי הבין-לאומי
סמל בית הדין
מאפיינים
שטח שיפוט החברות החתומות על חוקת רומא
מדינה האומות המאוחדות
היסטוריה
תקופת הפעילות 17 ביולי 1998 – הווה (26 שנים)
גאוגרפיה
כתובת האג, הולנד
קואורדינטות 52°06′20″N 4°19′04″E / 52.105555555556°N 4.3177777777778°E / 52.105555555556; 4.3177777777778
icc-cpi.int
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המדינות החברות בבית הדין הפלילי הבין-לאומי, בירוק. המדינות שחתמו על הצטרפות וזו עדיין לא אושררה, בכתום.
בניין בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג

בית הדין הפלילי הבין-לאומי עוסק באחריותם הפלילית של יחידים לארבעה סוגי פשעים: פשעי השמדת עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשע תוקפנות.[1] זאת, להבדיל מבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ), העוסק בסכסוכים בין מדינות.

בית הדין מוסמך לדון בעבירות העומדות בשלושה תנאים: הן מצויות בסמכותו העניינית, הן בוצעו לאחר 1 ביולי 2002 – זמן הקמתו, ומתקיימת לגביהן לפחות זיקה אחת מתוך הרשימה הבאה:

  • העבירות בוצעו בשטח של אחת מהמדינות החברות בבית הדין.
  • העבירות בוצעו על ידי אזרחים של אחת מהמדינות החברות בבית הדין.
  • מדינה שאינה חברה בבית הדין הסכימה אד הוק לשיפוטו.
  • מועצת הביטחון של האו"ם הפנתה את העניין לבית הדין.

על פי סעיף 77 לחוקת רומא, בית הדין יכול לגזור את העונשים הבאים:

  1. מאסר למספר מוגדר של שנים, אשר לא יעלה על 30 שנים; או מאסר עולם כאשר החומרה הקיצונית של הפשע והנסיבות האישיות של האדם המורשע מצדיקים זאת.
  2. קנס
  3. חילוט הכנסות, רכוש ונכסים הקשורים במישרין או בעקיפין במעשה פשע, בלי לפגוע בזכויות של צדדים שלישיים.

היסטוריה

עריכה

הקמת בית דין בין-לאומי לצורך העמדה לדין של מנהיגים פוליטיים שהואשמו בפשעים בין-לאומיים הוצעה לראשונה כחלק מוועידת השלום בפריז (במסגרת ועדת האַחְרָיוּיוֹת) בשנת 1919 בעקבות מלחמת העולם הראשונה. הנושא נדון שוב בוועידה שהתקיימה בז'נבה בחסות חבר הלאומים בשנת 1937, שבדומה לוועידה הראשונה, קבעה כי יש לייסד בית משפט בין-לאומי קבוע כדי למנוע ולשפוט מעשי פשיעה בין-לאומיים. אמנת חבר הלאומים נחתמה בז'נבה על ידי 13 מדינות, אך אף מדינה לא אשררה אותה והיא מעולם לא נכנסה לתוקף.

לאחר מלחמת העולם השנייה הקימו בעלות הברית שני בתי דין אד הוק כדי להעמיד לדין את מנהיגי מדינות הציר שהואשמו בפשעי מלחמה. בית הדין הצבאי הבין-לאומי, שישב בנירנברג, העמיד לדין את מנהיגי גרמניה הנאצית, בעוד שבית הדין הבין-לאומי הצבאי למזרח הרחוק בטוקיו היה אחראי לשפיטת מנהיגי יפן. ב-1948 הכירה לראשונה העצרת הכללית של האו"ם בצורך בבית משפט בין-לאומי קבוע להתמודדות עם זוועות מלחמת העולם השנייה.[2] לבקשת האספה הכללית גובשה ועדת המשפט הבין-לאומי (ILC) בשני חוקים בתחילת שנות החמישים, אך אלה נגנזו בגלל המלחמה הקרה, שמנעה הקמת בית משפט פלילי בין-לאומי.[3]

בנג'מין פרנץ, חוקר פשעי המלחמה הנאציים לאחר מלחמת העולם השנייה, והתובע הראשי מטעם צבא ארצות הברית במשפט האיינזצגרופן, היה פעיל נמרץ למען חוק בין-לאומי ובית משפט פלילי בין-לאומי. עמדה זו הוא ביטא בספרו הראשון, שפורסם ב-1975 תחת הכותרת "הגדרת תוקפנות בין-לאומית: החיפוש אחר שלום עולמי" (Defining International Aggression: The Search for World Peace).[4] תומך נוסף היה רוברט קורט ווצל, שערך בשיתוף ספר בשם "לקראת בית משפט פלילי בין-לאומי אפשרי" (Toward a Feasible International Criminal Court) ב-1970 וייסד את הקרן להקמת בית דין פלילי בין-לאומי ב-1971.

ביוני 1989, ראש ממשלת טרינידד וטובגו, רובינסון, הציע להקים בית משפט פלילי בין-לאומי קבוע כדי להתמודד עם סחר בלתי חוקי בסמים.[5][6] בעקבות ההצעה, ביקשה מליאת העצרת הכללית מועדת המשפט הבין-לאומי פעם נוספת לנסח חוקה שתתווה כללי בסיס עבור בית משפט קבוע.[7] בעוד הטיוטה מתגבשת, מועצת הביטחון של האו"ם הקימה שני בתי דין אד הוק בתחילת 1990. בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר הוקם בשנת 1993 בתגובה לזוועות שבוצעו על ידי כוחות מזוינים במהלך מלחמות יוגוסלביה, ובית הדין הפלילי הבין-לאומי לרואנדה שהוקם בשנת 1994 בעקבות רצח העם ברואנדה. הקמת בתי דין אלה הדגישה אף יותר את הצורך בבית משפט פלילי בין-לאומי קבוע.[8]

ב-1994 הציג ה-ILC את הצעתו לחוק עבור בית דין פלילי בין-לאומי בפני העצרת הכללית והמליץ על כינוס ועידה שתדון בניסוח חוקת בית המשפט.[9] לבחינת סוגיות מפתח מהותיות בטיוטת החוק, הקימה האספה הכללית ועדה להקמת בית דין פלילי בין-לאומי, שנועדה פעמיים בשנת 1995. לאחר בחינת דו"ח הוועדה, הקימה האספה הכללית את הוועדה המכינה להקמת בית הדין הפלילי הבין-לאומי לכתיבת טיוטה מגובשת. בשנים 1996–1998 התקיימו שישה כנסים של הוועדה המכינה במטה האו"ם בניו יורק, שבמהלכם ארגונים לא ממשלתיים נתנו משוב והשתתפו בפגישות תחת ארגון הגג של הקואליציה לבית הדין הפלילי הבין-לאומי (CICC). בינואר 1998 התכנסו הלשכה ומרכזי הוועדה המכינה לאספה בזוטפן בהולנד, כדי לארגן מחדש ולאחד את טיוטות הכנסים השונים לטיוטה אחת שלמה.

לבסוף יזמה העצרת הכללית ביוני 1998 כנס ברומא, במטרה לגבש באופן סופי את חוקת בית המשפט. ב-17 ביולי 1998, חוקת רומא של בית הדין הפלילי הבין-לאומי התקבלה בהצבעה של 120 בעד, 7 מתנגדים, ו-21 מדינות נמנעות. שבע המדינות שהצביעו נגד החוקה היו סין, עיראק, ישראל, לוב, קטר, ארצות הברית ותימן.[10] הצבעת הנגד של ישראל נבעה מהכללת "פעולה של העברת אוכלוסייה לשטח כבוש" ברשימת פשעי המלחמה, בחשש שהוא ישמש בסיס להאשמתה העתידית בעניין ההתנחלויות.[11]

לאחר שהחוקה אושררה על ידי 60 מדינות, היא נכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002 ובית המשפט הפלילי הבין-לאומי הוקם רשמית.[12] ההרכב הראשון של 18 שופטים נבחר על ידי מועצת המדינות החברות בפברואר 2003. הם הושבעו בבית המשפט הראשון של בית המשפט ב-11 במרץ 2003.[13]

סמכות שיפוט

עריכה

הפעלת סמכות השיפוט של בית הדין מותנית בכך הפשעים הם בסמכותו המהותית ושהם בוצעו בעת שחוקת בית הדין הייתה בתוקף לגבי המדינות הרלוונטיות. תנאי מקדמי לכך שבית הדין יפעיל את סמכותו הוא שהפשעים לכאורה בוצעו בשטח מדינה שהסכימה לקבל את סמכות בית הדין (על ידי הצטרפות לחוקה או אד הוק), או על ידי אזרח של מדינה שהסכימה לקבל את סמכות בית הדין (על ידי הצטרפות לחוקה או אד הוק), או שהעניין הופנה לבית הדין בהחלטה של מועצת הביטחון.

פשעים בסמכות השיפוט של בית הדין

עריכה

אמנת רומא קובעת ארבע קטגוריות שיפוט שלבית הדין יש את הסמכות לשיפוט לגביהן. אנשים יכולים לעמוד לדין רק על פשעים המפורטים בחוקה. בסעיף 5 בחוקה מופיעות ארבע קטגוריות של פשעים המפורטים בהמשך החוקה: רצח עם (סעיף 6), פשעים נגד האנושות (סעיף 7), פשעי מלחמה (סעיף 8) ופשע התוקפנות (סעיף 8 bis).[14] בנוסף, סעיף 70 מגדיר "עבירות נגד מערכת החוק", המהווה קטגוריה חמישית של פשעים שעליהם אינדיבידואלים יכולים לעמוד לדין.

רצח עם

עריכה
  ערך מורחב – אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם

סעיף 6 מגדיר פשע רצח עם כפי שמופיע באמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. האמנה מגדירה חמישה מעשים הנעשים "מתוך כוונה להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית או חלק ממנה":[15]

  1. הריגה חברי קבוצה;
  2. גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לחברי הקבוצה;
  3. העמדת חברי הקבוצה, בכוונה תחילה, בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתם הגופנית, כולה או מקצתה;
  4. שימוש אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה. מניעת המשכיות בכפייה;
  5. העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת אחר בדרך כפייה.

פשעים נגד האנושות

עריכה
  ערך מורחב – פשע נגד האנושות

סעיף 7 לאמנת רומא, מגדיר פשעים נגד האנושות כמעשים "שבוצעו במסגרת התקפה נרחבת או שיטתית המכוונת נגד כל אוכלוסייה אזרחית".[16] הסעיף מפרט 11 פשעים בודדים:[17]

  1. רצח.
  2. השמדה.
  3. שעבוד.
  4. הגלייה או העברה כפויה של אוכלוסייה.
  5. כליאה או שלילה חמורה אחרת של חירות פיזית בניגוד לכללי היסוד של המשפט הבין-לאומי.
  6. עינויים.
  7. אונס, שעבוד מיני, זנות כפויה, היריון כפוי, סירוס או עיקור בכפייה, או כל צורה אחרת של אלימות מינית בעלת חומרה דומה.
  8. רדיפת קבוצה או קולקטיב מסוים/ת המבוססת על שיוך פוליטי, גזעי, לאומי, אתני, תרבותי, דתי, מגדרי בהתאם להגדרת מונח זה בפסקה(3) של סעיף זה, או על בסיס אחר אשר הוכר באופן אוניברסלי כאסור על פי המשפט הבין-לאומי, כאשר הרדיפה מבוצעת בקשר לאחד המעשים המנויים בפסקה זו או לאחד הפשעים בתחום סמכות השיפוט של בית המשפט.
  9. העלמה כפויה של אנשים.
  10. פשע האפרטהייד.
  11. מעשים אחרים בלתי אנושיים בעלי אופי דומה המכוונים לגרום לסבל רב, או לחבלה חמורה לגוף או לבריאות נפשית, פסיכולוגית או פיזית.

פשעים נגד האנושות יכולים להתבצע לא רק בזמן מאבק מזוין. למשל, פגיעה משטר רודני באזרחים. ב-2011 נערכו הפגנות במספר ערים בלוב של מתנגדי השלטון. סייף אל־אסלאם קדאפי, שהיה אז ראש ממשלה בפועל, הורה להפעיל כוח קטלני נגד המפגינים. חלקם נרצחו, נכלאו ונפצעו.[18] הוא הואשם על ידי בית הדין בפשעים נגד האנושות מסוג רצח ורדיפה.[19]

פשעי מלחמה

עריכה
  ערך מורחב – פשע מלחמה

סעיף 8 מגדיר פשע מלחמה וכולל מספר קטגוריות לפי הישויות הנלחמות וחומרת העבירה. הלחימה מובחנת בין מדינות, בין גופים לא-מדינתיים, כגון קבוצות מורדים, או בין מדינה לגופים לא-מדינתיים. בסך הכל ישנם 74 פשעי מלחמה הרשומים בסעיף 8. חומרת העבירה נעה בין חמורה לרצינית. הפרות חמורות של אמנת ז'נבה כוללות חטיפת בני ערובה והרג מכוון של אזרחים. הפרות רציניות של דיני מלחמה הנוגעים לסכסוכים בין-לאומיים כוללות שימוש בנשק הגורם סבל גדול יותר לאנשים, התקפה על אוכלוסייה אזרחית, או גירוש אוכלוסייה אזרחית משטח כבוש. הפרות רציניות של דיני מלחמה כוללות פגיעה באנשים שלא לוקחים חלק פעיל במאמץ המלחמתי, ובלוחמים שנפצעו או נכנעו. הפרות רציניות אחרות של המשפט בין-לאומי בסכסוכים שאינם בין-לאומיים כוללות גיוס נערים מחת לגיל 15 להילחם.[20] פשעי המלחמה מחולקים לארבע קבוצות: שתי הקבוצות הראשונות בלחימה בין-לאומית והשתיים הנוספות בעימות שאינו בין-לאומי.[19]

בקבוצה הראשונה נכללות הפרות חמורות של אמנות ז'נבה:[21]

  1. הרג מכוון
  2. עינויים
  3. יחס לא אנושי כולל ניסויים ביולוגיים
  4. גרימת סבל בכוונה או פגיעה חמורה בגוף או בבריאות
  5. הרס וביזה נרחבת של רכוש
  6. כפייה על שבויי מלחמה ואחרים לשרת בכוחות של מעצמה עוינת
  7. שלילה בכוונה תחילה של זכויוית משפט הוגן מאסירי מלחמה ואחרים
  8. גירוש, הגליה או כליאה בלתי חוקית
  9. לקיחת בני ערובה

בקבוצה השנייה נכללות הפרת חמורות המבוססות על המשפט המנהגי בסכסוך מזוין בין-לאומי, במסגרות הקיימות של המשפט הבין-לאומי:

  1. התקפה מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית או נגד אזרחים בודדים שאינם לוקחים חלק בלחימה
  2. תקיפה מכוונת נגד מטרות אזרחיות
  3. תקיפה מכוונת נגד בני אדם, מבנים או ציוד של המעורבים בסיוע הומניטרי או שמירת שלום
  4. תקיפה מכוונת שתגרום ביודעין לפגיעה בגוף או בנפש, או לנזק ליעדים אזרחיים, או לנזק נרחב, ארוך טווח וחמור לסביבה הטבעית
  5. תקיפה או הפצצה של ערים, כפרים או מבני מגורים שאינם מוגנים ואינם יעד צבאי
  6. הריגה או פציעה של לוחם שנכנע
  7. שימוש לא נאות בדגל שביתת נשק, או בסמלים ובמדים הצבאיים של האויב או של האומות המאוחדות
  8. העברת אוכלוסייה אזרחית על ידי הכוח השולט לתוך שטח בשליטתו או הגליה לשטח כבוש
  9. תקיפה מכוונת של מבני דת, חינוך, אמנות, דת ורפואה
  10. שימוש בבני אדם בצד היריב בניסויים רפואיים או מדעיים
  11. הריגה או פציעה חמורה של אנשים השייכים לצבא או מדינת היריב
  12. הצהרה שלא יינתנו מגורים
  13. השמדה או לקיחה של רכוש האויב אלא אם כן הוא נדרש באופן חיוני לצורכי מלחמה
  14. הודעה כי אזרחים ממדינת האויב לא יוכלו לקבל הגנה משפטית
  15. חיוב אזרחים ממדינת אויב לקחת חלק בפעולות מלחמה נגד ארצם
  16. ביזה
  17. שימוש ברעלים
  18. שימוש בגזים רעילים ומחניקים
  19. שימוש בקליעים מתפשטים
  20. שימוש בכלי מלחמה שמטבעם גורמים פציעה עודפת או סבל מיותר
  21. ביצוע מעשי זוועה, בעיקר יחס משפיל ומבזה
  22. אינוס, עבדות מינית, זנות כפויה והיריון כפוי
  23. שימוש באנשים כמגן אנושי מפני פעילות צבאית
  24. תקיפה מכוונת נגד מבנים, חומרים, יחידות ואמצעי תובלה רפואיים, וכוח אדם המשתמש בסמלים של אמנות ז'נבה
  25. הרעבת אזרחים כשיטת לחימה
  26. גיוס צעירים מתחת לגיל 15 ללחימה

הקבוצה השלישית של פשעים מתייחסת למקרים של לחימה בין גופים לא-מדינתיים. היא כוללות הפרות חמורות של כל אחת מהפעולות הבאות שבוצעו נגד אנשים שאינם לוקחים חלק פעיל בפעולות לחימה, לרבות חברי כוחות מזוינים שהניחו את נשקם, פצועים, עצורים או מי שאינו לוחם מכל סיבה אחרת:[21]

  1. אלימות קשה, רצח, עינויים, יחסי אכזרי והטלת מום
  2. פגיעה חמורה בכבוד האדם, בפרט יחס משפיל ומביש
  3. לקיחת בני ערובה
  4. מתן גזר דין וביצוע הוצאות להורג

קבוצה רביעית כוללת הפרות חמורות אחרות של חוקים ומנהגים החלים בסכסוכים מזוינים שאינם בעלי אופי בין-לאומי. ישנה חפיפה חלקית עם קבוצה שתיים. רשימת הפשעים שבקבוצה זו התעדכנה במהלך השנים ונוספו לה עבירות הנוגעות לשימוש בכלי נשק, וכן עבירה של הרעבה מכוונת של אזרחים כשיטת לחימה שלפני כן התייחסה רק לעימות בין-לאומי:[19][21]

  1. התקפה מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית או נגד אזרחים בודדים שאינם לוקחים חלק בלחימה
  2. תקיפה מכוונת של מבנים רפואיים, מערכות תחבורה ומבנים ייחודים על פי אמנת ז'נבה
  3. תקיפה מכוונת של מי שעוסק בסיוע הומניטרי או שמירת שלום
  4. תקיפה מכוונת של מבני דת, חינוך, אמנות, דת ורפואה
  5. בזיזת רכוש לאחר כיבוש ישוב
  6. אינוס, עבדות מינית, זנות כפויה והיריון כפוי
  7. גיוס צעירים מתחת לגיל 15 ללחימה
  8. הוראה על עקירת האוכלוסייה האזרחית שלא מסיבות של שמירת ביטחון האזרחים
  9. פגיעה או הריגה של בוגדים
  10. הצהרה שלא יינתנו מגורים
  11. הטלת מום או ניסויים רפואיים כפויים בבני אדם
  12. פגיעה מכוונת ברכוש

פשע התוקפנות

עריכה
  ערך מורחב – פשע נגד השלום

פשעי תוקפנות או פשע נגד שלום הוא תכנון, ייזום או ביצוע של מעשה תוקפנות רחב היקף וחמור תוך שימוש בכוח צבאי של מדינה ריבונית. הגדרתו והיקפו של הפשע שנויים במחלוקת. אמנת רומא מכילה רשימה של מעשי תוקפנות העלולים להוליד אחריות פלילית אינדיבידואלית, הכוללים פלישה, כיבוש צבאי, סיפוח באמצעות שימוש בכוח, הפצצות, ומצור ימי. מעשה התוקפנות מהווה, מעצם טבעו, חומרתו או היקפו, הפרה ברורה של מגילת האו״ם. פשעי תוקפנות הם, בדרך כלל, פשעים היכולים להתבצע רק על ידי בעלי הכוח המעצבים את המדיניות, ולא על ידי אלה המבצעים אותה.

הגדרת פשע תוקפנות לא נכללה באמנת רומא במקור בשל חילוקי דעות בין המדינות בנוגע לנוסח. הגדרת פשע תוקפנת נדונה במשך שבע שנים, בין השנים 2003 ל-2010, והנוסח הוסכם בוועידה שנערכה בקמפלה, אוגנדה ביוני 2010. התיקון שמכליל את הגדרת פשע התוקפנות באמנה נכנס לתוקף ב־17 ביולי 2018.[19] פשע התוקפנות מחייב רק את המדינות שאישרו את התיקון לאמנה הכולל פשע זה. נכון לספטמבר 2022, 43 מדינות אשררו את התיקון.[19]

כיצד נפתחת חקירת בבית הדין הפלילי הבין-לאומי?

עריכה

בהתאם לסעיף 15 של אמנת רומא, כל אדם, קבוצה או ארגון יכולים לשלוח מידע על פשעים לכאורה או פשעים פוטנציאליים למשרד התובע (OTP) של בין הדין. לאחר בחינת התלונה, משרד התובע בודק האם היא בסמכות השיפוט של בית הדין. בשלב הבא, נבדק האם יש מספיק ראיות, חומרת הפשעים ואת אינטרס הצדק. במידה ונפתחת חקירה, התובע חייב לאסוף ולחשוף ראיות מפלילות ומזכות כאחד.

בישיבת קדם-משפט, השופטים בוחנים אם הראיות שנאספו מספקות על מנת להוציא צו מעצר ולנהל משפט. במקרה שיוצא צו מעצר, החשוד מובא להאג, מקום שמשכנו של בית הדין. במשפט, שופטי בית הדין שומעים את הראיות מהתובע, ההגנה ועורכי הדין של הקורבנות ואז פוסקים. אם החשוד נמצא אשם, נקבע גזר הדין והחלטה על פיצוי הקורבנות.[22]

תובעי בית הדין הפלילי הבין-לאומי

עריכה

חקירות בית הדין הפלילי הבין-לאומי

עריכה

בית המשפט הוציא את צווי המעצר הראשונים שלו ב-8 ביולי 2005,[25] והדיונים הראשונים התקיימו בשנת 2006.[26]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו

עריכה

חקירת בית הדין בקונגו עסקו בפשעים שתבצעו במלחמת קונגו השנייה ואחריה, הסכסוך באיטורי והסכסוך בקיוו (אנ'). המלחמה החלה ב-1998 ולמרות הסכם שלום בין הלוחמים ב-2003, הסכסוך נמשך בחלקים המזרחיים של קונגו במשך מספר שנים.[27] באפריל 2004 פנתה ממשלת קונגו לבית הדין, וביוני 2004, התובע לואיס מורנו אוקמפו פתח רשמית בחקירה. צווי מעצר הוצאו לשישה מפקדים.

  • תומאס לובנגה דיילו (אנ') מנהיג המורדים הקונגואי, מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הואשם והורשע בביצוע פשע מלחמה של שימוש צבאי בילדים ובנערים.[28] הוא נדון ל-14 שנות מאסר.
  • בוסקו נטגנדה (אנ'), מנהיג מורדים מקונגו. הוא פיקד על הזרוע הצבאית של מיליציית "איחוד הקונגולזים הפטריוטים". רוב חברי המיליציה היו משבט המה. הם רצחו בבני הלנדו במזרח קונגו, ונלחמו איתם על השליטה באזור איטורי שעשיר במינרליים.[29] הוא הואשם והורשע ב–18 סעיפים של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, הכוללים בין היתר, רצח, אינוס, עבדות מינית, וגיוס נערים מתחת לגיל 15. נדון ל-30 שנות מאסר.[30]
  • ז'רמן קטנגה היה מפקד בחזית ההתנגדות הפטריוטית של איתורי. ב-2003 הוביל מתקפה בכפר בפרובינציית איטורי בקונגו שבמהלכה נהרגו לפחות 200 אזרחים, ניצולי המתקפה נכלאו בחדר מלא בגופות, ונשים ונערות שועבדו מינית.[31] הוא הואשם בפשעים נגד האנשות ופשעי מלחמה.[32] נדון ל-12 שנות מאסר.
  • מתיו נגודג'ולו צ'וי (Mathieu Ngudjolo Chui) היה קולונל בצבא קונגו ולפני כן מפקד בכיר בחזית הלאומית והאינטגרציונית ובבחזית ההתנגדות הפטריוטית של איתורי. ב-2003 נגודג'ולו הורה על תקיפה בכפר בוגורו שבקונגו. במתקפה נהרגו 200 בני אדם. על פי דיווחים, הקורבנות נשרפו חיים, נשים נאנסו ונלקחו כשפחות מין, ותינוקות הוטחו על קירות.[33] הוא הואשם בפשעים נגד האנושות ובפשעי מלחמה. נגודג'ולו נעצר בתחילת 2008, ובדצמבר 2012 הוא זוכה מההאשמות בפשעי מלחמה על ידי הרכב של שלושה שופטים בראשותו של ברונו קוט, בנימוק שהתביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהוא אחראי לפשעים שבוצעו.[34]
  • Callixte Mbarushimana בן שבט ההוטו ברואנדה שנחשד שהשתתף ברצח העם ברואנדה ב-1994. בספטמבר 2010 הוא הועמד לדין על פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה וכשנה לאחר מכן שוחרר משום שבית הדין לא מצא מספיק ראיות להעמידו לדין.[35]
  • סילבסטר מודקמורה (Sylvestre Mudacumura) היה מפקד הכוחות הדמוקרטיים לשחרור רואנדה מאז הקמתה. מודקמורה היה סגן מפקד המשמר הנשיאותי של הכוחות המזוינים של רואנדה במהלך רצח העם ברואנדה ב-1994. מודקמורה היה מבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבין-לאומי מאז 2012 בגין פשעי מלחמה ובהם רצח, הטלת מום, יחס אכזרי, אונס, עינויים, הרס רכוש, ביזה והתקפות מכוונות על אזרחים – פשעים שבוצעו, לפי הנטען, במזרח קונגו בין השנים 2009–2010. בספטמבר 2019 הכריז צבא קונגו כי כוחותיו הרגו את סילבסטר מודקמורה וכמה מפקודיו.[36]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי באוגנדה

עריכה

חקירת בית הדין באוגנדה היא חקירת פשעים שבוצעו על ידי צבא ההתנגדות של האל בעת התקוממות שהתרחשה בצפון אוגנדה ובאזורים שכנים מאז 1987.[37] מפקדי צבא ההתנגדות מואשמים במעשי טבח, חטיפת אזרחים, שימוש בילדים כחיילים, שעבוד מיני, עינויים וביזה.[38] ממשלת אוגנדה פנתה לבית הדין בשנת 2003, וב-2005 הוצאו צווי מעצר המעצר נגדי מפקדי צבא ההתנגדות.

  • ג'וזף קוני מנהיג "צבא ההתנגדות של האל", ארגון גרילה שניסה לכונן באוגנדה משטר תאוקרטי המבוסס על עשרת הדיברות. על פי מקורות שונים, קוני הורה לחטוף עשרות אלפי ילדים וילדות מבתיהם, ולהופכם לחיילים או לשפחות מין בארגונו. בשנת 2005 הוציא בית הדין הבין-לאומי צו מעצר נגד קוני בגין ביצוע, לכאורה, של פשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, אך הוא עדיין לא נתפס.[39]
  • אוקוט אודהיאמבו (Okot Odhiambo) היה מפקד בכיר בצבא ההתנגדות של האל באוגנדה. הוא נחשד כי תכנן רצח של כ-300 אזרחים במהלך מתקפה בפברואר 2004 על מחנה העקורים ברלוניו בצפון אוגנדה. המתקפה נחשבת אחד ממעשי הטבח הגדולים ביותר בהיסטוריה האכזרית של "צבא התנגדות של האל". ב-2005 הוציא בין הדין צו מעצר על שמו בגין, לכאורה, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, אולם לא נעצר. הוא נהרג באוקטובר 2013.[40][41]
  • ראסקה לוקווייה (Raska Lukwiya) נחשב לשלישי בהיררכיה בצבא ההתנגדות של האל. הואשם ביחד עם מנהיגים אחרים של צבא ההתנגדות בפשעים נגד האנושות. ביוני 2005 הוצא נגדו צו מעצר מבית הדין. באוגוסט 2006 הוא נהרג בקרב עם כוח ההגנה העממי של אוגנדה (Uganda People's Defence Force).[42]
  • וינסנט אוטי (Vincent Otti) שימש כסגנו של ג'וזף קוני בצבא. ביולי 2005 הוציא בין הדין צו מעצר על שמו. הוא הואשם ב-21 סעיפים של פשעי מלחמה וב-11 סעיפים של פשעים נגד האנושות.[43] בנובמבר 2007 דווח כי קוני הוציא להורג את אוטי.[44]
  • דומיניק אונגוון (Dominic Ongwen) היה מפקד בצבא ההתנגדות של האל וגויס כילד להילחם. אונגוון נחטף על ידי הצבא בגיל עשר והוכשר כחייל. הוא נחשב לחייל נאמן והתקדם בארגון. בגיל 18 קיבל דרגת מייג'ור וכעשור לאחר מכן קודם לבריגדיר. בתחילת שנות האלפיים פיקד, על פי החשד, על קרבות בצפון אוגנדה, שבהם נרצחו ונחטפו אלפי בני אדם.[45] ביולי 2005 הוציא בית הדין צו מעצר על שמו. הוא הואשם בפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה ובהם אונס, רצח וחטיפת ילדים.[46] בינואר 2015 אונגוון הסגיר את עצמו לבית הדין.[45] הוא הועמד לדין ונשפט ל-25 שנות מאסר.[47]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי ברפובליקה המרכז-אפריקאית

עריכה

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי ברפובליקה המרכז-אפריקאית היא חקירת פשעים שבוצעו על ידי חייליו של סגן נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לשעבר, ז'אן-פייר במבה (אנ'). הוא אחת מהדמויות הפוליטיות הבכירות ביותר שהועמדה לדין בבית המשפט.[48] הוא וחמישה מפקדים הואשמו בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

באוקטובר 2002, שלח במבה את חייליו לרפובליקה המרכז אפריקנית, בעקבות בקשת הנשיא, פוסטן-ארקאנז' טואדרה, לסיע בדיכוי מרד שהוביל מפקד הצבא לשעבר, פרנסואה בוזיזה. בדיכוי המרד, ביצעו אנשיו רצח המוני, אונס וביזה.[49] בסופו של דבר נכשל במבה בניסיונות דיכוי המרד וטואדרה הודח מתפקידו.[48] בשנת 2008, הוא נעצר בבלגיה והוסגר לבית הדין הפלילי. ב-2016, הוא הורשע בפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה וכן בניסיון לשחד עד במשפט.[50]

פסקי הדין נחשבו לנקודת ציון משפטית, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שבית הדין הפלילי הבין-לאומי הרשיע נאשם באונס או "מטיל אחריות על מעשי חייליו". הוא נידון ל-18 שנות מאסר. במבה ערער על גזר הדין ופסקי הדין. בערעור הוא טען כי לא הייתה לו יכולת לשלוט ב-1,500 החיילים וכי אין תיעוד המראה שהוא הורה לחייליו כיצד לנהוג. בדעת רוב שנתמכה על ידי שלושה מתוך חמשת השופטים, לשכת הערעורים של בית הדין קיבלה את טענתו של במבה.[49] שאר הנאשמים במשפט ריצו עונשים קצרים ושילמו קנסות.[51]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בדרפור

עריכה

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בדרפור היא חקירת פשעים שבוצעו במהלך רצח העם בדרפור. החקירה נפתחה לבקשת מועצת הביטחון של האו"ם ב-2005.[52] נכון ליוני 2019, חמישה חשודים נטרם נתפסו והועמדו למשפט: אחמד הארון (Ahmed Haroun), עלי קושייב (אנ'), עומר אל-בשיר, עבדאללה בנדה ועבד א-רחים מוחמד חוסיין.

הארון מואשם ב-20 פשעים נגד האנושות ו-22 פשעי מלחמה ובהם רצח, עינויים, פגיעה באוכלוסייה אזרחית ואונס. מעבר לכך, הוא מואשם על תפקידו בגיוס, מימון וחימוש מיליציית הג'נג'וויד.[53] המיליציה תקפה אזרחים ובזזה ערים וכפרים במהלך התקפות.[54]

ב-4 במרץ 2009, הוצא צו מעצר והוגש כתב אישום נגד אל-בשיר בבית הדין בהאג, כתב האישום כלל 7 סעיפים של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה אולם הוא לא כלל אישומים בעבירות רצח. השופט בבית המשפט ארקי קורולה (Erkki Kourula) הורה לבחון מחדש את האישומים והראיות על רצח העם. התובע אוקמפו, ציפה כי לאחר בחינת הראיות מחדש, ממצאים אילו עשויים להביא להאשמות בזמן קצר. בתגובה להוצאת צו המעצר, נשא אל-בשיר נאום ובו מתח ביקורת על אוקמפו וזילזל בהחלטת בית הדין.[55] במהלך הדיונים שהתקיימו בשנת 2009, נמנע בית הדיון הבין-לאומי מלהאשים את אל-בשיר ברצח עם, בטענה שאין לכך ראיות מספיקות. אוקמפו, ערער על ההחלטה ובית המשפט קיבל את הערעור, והורה על חידוש הדיונים בפברואר 2010.

ב-12 ביולי 2010 הוציא בית הדין הבין-לאומי צו מעצר שני נגד אל-בשיר, שנוספו בו שלושה אישומים בגין רצח עם. בפסיקתם קבעו השופטים כי "יש לנו סיבות הגיוניות להאמין שאל-בשיר אשם בשלושה סעיפים של רצח עם שבוצע נגד שלוש קבוצות אתניות שונות בדרפור: פור, מסליט וזגהוואה. מדובר ברצח עם שבוצע במעשי הרג, ורצח עם שבוצע באמצעות פגיעות נפשיות ופיזיות קשות ומכוונות כדי להרוס חיי הקבוצות האתניות האלה".[56]

עלי קושייב מואשם ב-31 פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כמנהיג לשעבר של הג'נג'וויד.[57] בפברואר 2007 הוצא נגדו צו מעצר וביוני 2020 הוא הסגיר את עצמו לבית המשפט.[58] משפטו של עלי קושייב החל באפריל 2022.[57]

בדצמבר 2014 חדלה התובעת הכללית של בית הדין הפלילי הבין-לאומי מפעילותה בתיק דארפור וזאת מפני שלטענתה, מועצת הביטחון של האו"ם לא עושה די כדי להביא את הנאשמים למעצר. אף על פי שעומר אל-בשיר ביקר בקניה, שאשררה את אמנת רומא, הוא לא נעצר ולא הועמד בדין על פשעיו.[59] באמצע אפריל 2019, הארון, אל-בשיר וחוסיין נכלאו בסודן בעת תפיסת המשטר על ידי צבא סודאן.[60] בתחילת נובמבר 2019, כוחות החופש והשינוי (קואליציה של ארגונים ומיליציות שהובילו את הפיכה בסודן, FFC), וראש ממשלת סודאן עבדאללה חמדוכ הצהירו כי אל-בשיר יועבר לבין הדין הפלילי.[61] אולם, נכון לאפריל 2023, ממשלת סודאן טרם העבירה את אל-בשיר לידי בית הדין ולא ברור האם הוא נמצא במעצר.[62] הארון ברח מהכלא בסודאן.[63]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בקניה

עריכה

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בקניה היא חקירת פשעים שבוצעו במהלך המשבר בקניה בין השנים 2007–2008. בדצמבר 2007, פרץ משבר פוליטי, כלכלי והומניטרי אלים בקניה לאחר שהנשיא לשעבר, מוואי קיבאקי, הוכרז כמנצח בבחירות לנשיאות שנערכו ב-27 בדצמבר 2007. יריבו המרכזי, ראילה אודינגה ממפלגת התנועה הדמוקרטית הכתומה, טען שנערכה מניפולציה אלקטורלית. עמדה זו זכתה לאישור נרחב על ידי משקיפים בין-לאומיים, אך הם טענו ששתי המפלגות בבחירות ערכו מניפולציות.[64] ועדת הבחירות של קניה הכריזה רשמית כי הנשיא המכהן מוואי קיבאקי נבחר מחדש אך תומכיו של מועמד האופוזיציה ראילה אודינגה האשימו את הממשלה בהונאת בחירות ודחו את התוצאות.[65] התרחשו הפגנות ומהומות שהתפתחו ללחימה, בעיקר לאורך קווים שבטיים,[66] ועקב זאת נהרגו לפי הערכות כ-1,200 בני אדם, ולמעלה מ-500,000 הפכו לעקורים פנימיים.[67]

ב-31 במרץ 2010, רוב שופטי בית הדין הפלילי הבין-לאומי בקדם משפט, אישרו את בקשת התובע של ICC לפתוח בחקירה על הפשעים נגד האנושות שבוצעו בעקבות משבר הבחירות ב-2007. זוהי הפעם הראשונה שנפתחת חקירה ביוזמת תובע.[68]

שישה בכירים בממשל בקניה הואשמו בפשעים נגד האנושות, כולם בכירים בממשל הקנייתי. ביניהם נשיא קניה, שרים ואנשי צבא. ב-15 בדצמבר 2010 נפתחו נגדו אוהורו קניאטה, וויליאם רוטו ובכירים נוספים כחשודים בפשעים נגד האנושות משום שתכננו, עודדו ומימנו את האלימות באזורי נאיוואשה ונאוקורו אחרי הבחירות לנשיאות ב-2007. בשנת 2012.[דרושה הבהרה][69][70] בעקבות זאת, הוא התפטר מתפקידיו המיניסטריאליים פרט מתפקיד סגן ראש הממשלה.[71] ב-5 בדצמבר 2014 הודיע בית הדין הבין-לאומי כי ביטל את כתב האישום נגד קניאטה.[72] התובעת פאטו בנסודה הסבירה כי אין בידיה מספיק ראיות כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אחריותו הפלילית של קניאטה. התובעת ציינה כי היא אינה מוציאה מן הכלל פתיחת המשפט מחדש אם תימצאנה עילות חדשות לאשמה נגדו. בית הדין הבין-לאומי הוקיע "שורה של מכשולים ניכרים" שהועלו בפני החקירה, במיוחד יוזמות רחבות מתוזמרות שהפעילו הטרדות, הפחדות ואיומים על העדים. כמו כן, ממשלת קניה לא העבירה לידי בית הדין ראיות (הכוללות תדפיסי חשבונות בנק והקלטות של שיחות טלפון) ועל כן שיבשה את החקירה.[73]

ויליאם רוטו, שכיהן כסגן הנשיא, הואשם כי השתתף בתכנון וארגון פשעים נגד תומכי מפלגת האחדות הלאומית, כולל מתקפה של המון חמוש על מאמינים שברחו לכנסייה בכפר קימבה. הכנסייה הועלתה באש וחלק מהמאמינים מתו.[70] רוטו טען שהשריפה קרתה "בטעות".[74] באפריל 2016, בית הדין הודיע על ביטול כתב האישום בעקבות "שכיחות מטרידה של התערבות [בעדויות] העדים והתערבות פוליטית בלתי נסבלת".[75]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בלוב

עריכה
  ערך מורחב – חקירת בית המשפט הבין-לאומי הפלילי בעניין לוב

הסכסוך בלוב, כחלק מהאביב הערבי, שימש קרקע פורייה לשיתופי פעולה בין-לאומיים מצד תומכי קדאפי ומתנגדיו כאחד. פעולות רבות בוצעו במסגרת זו בכלל ומשפטיות-דיפלומטיות בפרט. במאי 2011 הגיש תובע בית הדין בקשה לערכאת קדם-משפט להוצאת צווי מעצר לנשיא לוב מועמר קדאפי, לבנו סייף אל-אסלאם ולראש המודיעין הלובי בשל פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והשמדת עם שבוצעו לאחר 15 פברואר 2011.[76] הצווים הוצאו זמן קצר לאחר מכן.[77] צווי המעצר הוצאו בחשד לתכנון התקפות לא חוקיות, פיקוד עליהן והשתתפות בביצוען. בהתקפות נרצחו ונפצעו אזרחים לא חמושים.[76] חרף ההאשמות הכבדות נגד קדאפי, החליט בית הדין לסגור את התיק נגדו לאחר שנרצח בידי כוחות המורדים בעיר סירת.

דווח כי מהירות ההגשה של הבקשות לצווים משקפת את המטרה העיקרית – לייצר דה-לגיטימציה להתקפותיו של הנשיא הלובי על אוכלוסייה אזרחית שמתקוממת נגדו, ולמשוך עריקים מהממשלה והצבא לכוחות האופוזיציה,[78] ואף לשיתוף פעולה עם הגורמים הבין-לאומיים. הצווים התקבלו בשבחים, וכמעט כל מדינות המערב, וגם חלק ממדינות אפריקה, הבטיחו לשתף פעולה באכיפתם[79]. האכיפה המדוברת עתידה הייתה להתבטא בסנקציות כלכליות, ניתוק קשרים דיפלומטיים עם ההנהגה בראשות קדאפי, שיתוף פעולה מודיעיני ותמיכה צבאית וכלכלית באופוזיציה. האיחוד האפריקאי, לעומת זאת, כינה את פעולת בית הדין הפלילי "מפלה", וקרא לחבריו להתעלם מהצווים. לאחר מכן עתר האיחוד האפריקאי למועצת הביטחון כדי להשהות את החקירה של בית הדין הפלילי.[80]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בחוף השנהב

עריכה
  ערך מורחב – מלחמת האזרחים השנייה בחוף השנהב

מלחמת האזרחים השנייה בחוף השנהב התרחשה בין התאריכים ב-28 בנובמבר 2010 ל-11 באפריל 2011. הלחימה הסלימה בחודש מרץ 2011, זאת בעקבות החרפת המשבר הפוליטי במדינה. בעקבות המשבר הפוליטי טענו שני נשיאים שונים לנשיאות המדינה: אלאסן ואטארה, שהוכר על ידי הקהילה הבין-לאומית, ולוראן גבאגבו שעמד בראש המדינה. במהלך המלחמה נהרגו כ-3,000 אנשים וארגונים בין-לאומיים דיווחו על הפרות זכויות אדם בהיקפים נרחבים.

במספר ערים, בעיקר במערב המדינה, אזרחים הותקפו והתבצע הרג מכוון. בדואקואה, נערך טבח ומעל ל-1,000 איש נהרגו.[81] המקרה נחקר בידי האו"ם ונמצא שכוחות שני הצדדים היו מעורבים בהרג.[82] ארגוני סיוע ובהם הצלב האדום דיווחו על מאות הרוגים ועל האכזריות הרבה של ההרג, כולל דיווחים על מציאת גופות ועל שריפת אנשים בחיים.[83] עשרות גופות נמצאו גם בערים סמוכות – בלולקין (Blolequin) וגיגלו (Guiglo), הנמצאות במערב המדינה, סמוך לגבול עם ליבריה.[81] היו במדינה מקרי הרג רבים נוספים, ורבבות אנשים ברחו מהאזור. מעבר לכך, מעל 100,000 איש ברחו לליבריה, גאנה ומדינות נוספות.[84] בנוסף לנהירת הפליטים מחוף השנהב למדינות הסמוכות, היו עשרות אלפי עקורים במחנות בחוף השנהב עצמה, בעיקר בחלקה המערבי. במחנה סמוך לדואקואה, למשל, היו כ-28,000 איש.[85] מחנה הוצת ביולי 2012.[86]

באוקטובר 2011 פתח בית הדין פתח בחקירה אודות מעשי אלימות שבוצעו במהלך מלחמת האזרחים ובהמשך הוציא בית הדין צו מעצר נגד גבאגבו, שמאשים אותו באחריות לסדרה של פשעים נגד האנושות שלכאורה ביצע בין דצמבר 2010 לאפריל 2011. בין הפשעים בהם הואשם גבאגבו: רצח חפים מפשע, רדיפה, מעשי אונס, וסוגים נוספים של אלימות מינית. הוא נלקח במטוס לבית הדין הבין-לאומי בהאג ב-29 בנובמבר 2011.[87]

משפטו של לורן גבאגבו בבית הדין הבין-לאומי בהאג נפתח ב-28 בינואר 2016, לאחר מספר ערעורים וניסיונות לדחייה או ביטול של המשפט. כבר בתחילת התהליך הכחיש גבאגבו את כל המיוחס לו. כדי לסכל ניסיונות בריחה של גבאגבו, הורה בית הדין כי הוא יישאר במעצר לכל אורך המשפט.[88] במרץ 2015 נידונה סימון, אשתו של לורן, ל-20 שנות מאסר על חלקה באלימות.[89] בינואר 2019 זיכו שופטי בית הדין את גבאגבו והורו על שחרורו המיידי.

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי במאלי

עריכה

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי במאלי היא חקירת פשעים שבוצעו במהלך מלחמת האזרחים במאלי. המלחמה בין צפון לדרום מאלי החלה בינואר 2012. התנועה הלאומית לשחרור אזוואד (MNLA) (אנ') מרדה בשלטון המרכזי במטרה לקבל עצמאות לאזור הצפוני של המדינה, המכונה אזוואד, אזור מושבם של טוארג. באפריל 20212 הכריזה MNLA באופן חד-צדדי על הקמת מדינה לאחר שמרד הוביל לסילוק צבא מאלי מהמדינה.[90]

במרץ 2012 הודח נשיא מאלי, אמדו טומני טורה, כחודש לפני הבחירות הנשיאותיות, על ידי קבוצה בשם הוועדה הלאומית להשבת הדמוקרטיה והמדינה, שתפסה את השלטון.[91] כתוצאה מחוסר היציבות בעקבות ההפיכה, שְלוש הערים הגדולות בצפון מאלי, קידל (אנ'), גאו וטימבוקטו, נכבשו על ידי המורדים.[92]

בדצמבר 2012 טענו ארגוני זכויות אדם שלאחר כיבוש הערים גאו וטימבוקטו על ידי התנועה הלאומית לשחרור אזוואד, נערך אונס שיטתי של נשים, גוייסו ילדים חיילים לאנצאר א-דין, ו-153 חיילים מצבא מאלי הוצאו להורג ללא משפט.[93] Human Rights Watch דיווח שכמה מאות ילדים גויסו כחיילים לתנועה לאחדות וג'יהאד במערב אפריקה ולאל-קאעדה במגרב האסלאמי.[94] אמנסטי אינטרנשיונל פרסמה דו"ח במאי 2012 ובו טענה כי המצב במאלי הוא הגרוע ביותר מזה חמישים שנה.[95]

ביולי 2012 פנתה ממשלת מאלי לבית הדין הפלילי בבקשה לחקור פשעים נגד האנושות שלכאורה שהתרחשו במאלי החל מינואר 2012.[96] בינואר 2013 נפתחה חקירה רשמית.[97] ב-18 בספטמבר 2015, בית המשפט הוציא צו מעצר לאחמד אל-פאקי אל-מהדי, שהואשם בפשע מלחמה – תקיפה מכוונת של תשעה מבני דת, במיוחד מאוזוליאומים ומסגדים ממוקמים בטימבוקטו. הם הושמדו על ידי חברי אנצאר א-דין וקבוצות איסלאמיסטיות אחרות. ב-26 בספטמבר 2015 הוא נעצר וב-27 בספטמבר 2016, אל-מהדי נידון לתשע שנות מאסר בגין הריסת אתרי מורשת עולמית תרבותית בעיר טימבוקטו.[98] ב-27 במרץ 2018 בית המשפט הוציא צו מעצר נגד אל-חסן אג עבד אל-עזיז שהואשם בפשעים נגד האנושות שכללו כפייה של מאות נשים לעבדות מינית, אונס ונישואים כפויים.[99] הוא נעצר והועמד לדין. נכון לאפריל 2024 טרם הסתיים משפטו.[100]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי ברפובליקה המרכז-אפריקאית (חקירה שניה)

עריכה

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי במאלי היא חקירת פשעים שבוצעו במהלך מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית שהחלה ב-2012 ונמשכת עד היום (אפריל 2024). המלחמה היא המשך של מלחמת האזרחים שהתרחשה במדינה בין השנים 2004 ל-2007. הסכסוך הנוכחי התלקח כאשר קואליציה חדשה של קבוצות מורדים מוסלמים, הידועה בשם סלקה (Séléka), האשימה את הממשלה באי-עמידה בהסכמי השלום,[101] וכבשה ערים ב-2012 ואת עיר הבירה ב-2013.[102] מישל דיוטודיה קיבל לידיו את השלטון. קרבות מחודשים החלו בין סלקה למיליציות נוצריות המתנגדות לה, אנטי-בלקה (Anti-balaka).[103] במסגרת הלחימה לוחמי סלקה שרפו כפרים וכנסיות, אנסו נשים ורצחו נוצרים.[104] לוחמי אנטי-בלקה השתמשו בילדים כחיילים וביצעו רצח, עינויים והשמדה.

בית הדין הפלילי הוציאו צווי מעצר נגד מפקדים משני הצדדים הלוחמים.[105] מקסים מוקום (Maxime Mokom), לשעבר שר וממנהיגי אנטי-בלקה הואשם בדצמבר 2018, במספר רב של סעיפים בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ובהם רצח, העברת אוכלוסייה אזרחית ופגיעה במבני דת.[106] ב-14 במרץ 2022 הוא הוסגר לבית הדין הפלילי הבין-לאומי על ידי השלטונות בצ'אד והועבר להאג.[107] באוקטובר 2023 הודיע בית הדין על שחרורו של מוקום עקב ביטול האישומים על ידי התביעה, בעקבות בשל חוסר זמינותם של עדים.[105][108]

נור א-דין אדם (Noureddine Adam) הוא מנהיג קבוצת המורדים המרכז אפריקאית מוסלמית, החזית העממית לתקומה מחדש של הרפובליקה המרכז-אפריקאית (Popular Front for the Rebirth of Central African Republic). החל משנת 2013 הוא היה מספר שתיים בשרשרת הפיקוד של קואליציית סלקה.[109] ביולי 2022, בין הדין הפלילי הוציא נגדו צו מעצר בחשד לפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה כגון עינויים, מאסר, רדיפה, העלמה בכפייה וטיפול אכזרי בעצורים.[110] נכון לאפריל 2024 הוא טרם נעצר.

מחמאת סעיד עבד אל-קאני (Mahamat Said Abdel Kani) הוא גנרל לשעבר בחזית העממית לתקומה מחדש של הרפובליקה המרכז אפריקאית והיה פקודו של נור א-דין אדם.[111] בינואר 2021 הוצא נגדו צו מעצר על ידי בית הדין הפלילי. הוא נעצר על ידי כוחות האו"ם ברפובליקה המרכז אפריקנית והועבר להאג. הוא מואשם בפשעים נגד האנושות ובפשעי מלחמה כשהיה אחראי על שני בתי מעצר. אל-קאני הורה והשתתף בכליאה בלתי חוקית ובעינויים של מי שהיה חשד בתמיכה בנשיא לשעבר פרנסואה בוזיזה.[112] נכון לאפריל 2024 משפטו עדיין מתקיים.

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בגאורגיה

עריכה

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בגאורגיה היא חקירת פשעים שבוצעו במהלך מלחמת גאורגיה–רוסיה באוגוסט 2018. זו הפעם הראשונה שבית הדין הוציא צווי מעצר מחוץ ליבשת אפריקה.[113]

הסכסוך הצבאי פרץ בתחילת אוגוסט 2008 בעקבות חילופי אש כבדים בין כוחות צבא גאורגיה לבדלנים מאבחזיה ודרום אוסטיה וצבא רוסיה וכוח שמירת השלום הרוסי ששהו במחוזות אלה. הבדלנים האוסטים לא מכירים בגאורגיה כמדינתם ומבקשים להתאחד עם רוסיה. חלקם עדיין מחזקים אזרחות רוסית. ב-2005, הנשיא הגאורגי סאקשווילי הציע לבדלנים האוסטים אוטונומיה בחלק מגאורגיה, בדרום אוסטיה. הבדלנים לא קיבלו את הצעת סאקשווילי ודרשו עצמאות מלאה.[114] ביולי 2006 הכריז אמזר קוויציאני (אנ'), מנהיג מליציית עמק קודורי, על אי ציות לשלטון הגאורגי.[115] ניסיונות המשא ומתן עלו בתוהו והשלטון בטיביליסי שלח כוחות משטרה לסיים את המשבר. במרץ 2008, בעקבות ההכרה בקוסבו הגישו אבחזיה ודרום אוסטיה בקשות רשמיות להכרה מהפרלמנט הרוסי.[116]

ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה ביצעו הרוסים ב-8 באוגוסט 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגאורגיה. המתקפה הרוסית המשיכה גם לאחר שממשלת גאורגיה הביעה נכונות לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש שהוצעה על ידי האיחוד האירופי. הכוחות הרוסיים פלשו לשטחי גאורגיה עצמה, הפגיזו את נמל התעופה הבין-לאומי של טביליסי, הטילו מצור על נמלי הים של גאורגיה (המצור הופסק לאחר לחץ אוקראינה), כבשו את העיר גורי ופגעו בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גאורגיה למערבה, מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לפי הערכות האו"ם לכ-115 אלף פליטים גאורגים.[117] לאחר לחץ בין-לאומי על רוסיה, ב-8 באוקטובר 2008 דיווח נשיא רוסיה כי ארצו הסיגה את כל כוחותיה שנותרו בגאורגיה.[118]

בשנת 2016 נפתחה החקירה. התובע כי ביקש להוציא צווי מעצר נגד שלושה בכירים בכוחות הבדלניים הפרו-רוסיים בחשד שביצעו מעצרים לא חוקיים, עינויים, יחס לא אנושי, תקיפה, לקיחת בני ערובה וגירוש.[119]

סכסוכים שבהם החלה חקירה

עריכה

מספר סכסוכים עדיין נמצאים בתהליך חקירה ועדיין לא הובאו לבית הדין ובהם: ברונדי, בנגלדש/מיאנמר, אפגניסטן, ישראל/פלסטין, פליפינים, ונצואלה ואוקראינה.

ביקורת

עריכה

באוקטובר 2016, לאחר טענות חוזרות ונשנות כי בית המשפט מתנהל באופן מוטה נגד מדינות אפריקה, הודיעו מספר מדינות – בורונדי, דרום אפריקה וגמביה – על נסיגתן מחוקת רומא.[120] עם זאת, בעקבות הבחירות לנשיאות של גמביה מאוחר יותר באותה שנה, שהביאו את שלטונו הארוך של יחיא ג'אמה לקיצו, ביטלה גמביה את הודעת הפרישה שלה.[121] בית המשפט העליון של דרום אפריקה קבע בתחילת 2017 כי פרישתה של המדינה בלתי חוקתית, ולפיכך ממשלת דרום אפריקה הודיעה במרץ 2017 כי גם היא מבטלת את החלטתה לפרוש.[122]

ב-2018 הודיעה ה-ICC כי תפתח חקירה ראשונית כנגד ממשלת הפיליפינים בשל אופייה האלים של המלחמה בסמים במדינה. בעקבות זאת פרשה המדינה מבית הדין ב-17 במרץ 2019.[123] עם זאת, בית הדין הצהיר כי הוא עדיין מחזיק בסמכות השיפוטית על הפיליפינים בתקופה שבה הייתה המדינה חלק מחוקת רומא, מנובמבר 2011 ועד מרץ 2019.

יחסי מדינות עם בית הדין

עריכה

137 מדינות חתומות על חוקת רומא. מתוכן, חברות 124 אשררו את החוקה; בהן כל מדינות אמריקה הדרומית, כמעט כל מדינות אירופה, רוב מדינות אוקיאניה וכמחצית ממדינות אפריקה.[124]

ארצות הברית חתמה על החוקה בשנת 2000 אך לאחר מכן משכה את חתימתה.

בחודש נובמבר 2016 הודיעה ממשלת רוסיה כי אין בכוונתה לפעול לאשרור החוקה ואין היא רואה עצמה עוד כמחויבת להוראותיה,[125] זאת לאחר פרסום דו"ח של בית הדין הבין-לאומי הרואה בסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה פעולת כיבוש.

ישנן מדינות שאינן חברות בחוקת בית הדין, אך הכריזו על כך שהן מכירות בסמכותו לחקור פשעים שבוצעו בשטחן. בין המדינות הללו, אוקראינה אשר בפברואר 2014 הודיעה כי היא מקבלת עליה את כללי בית הדין הפלילי הבין-לאומי.[126]

בית הדין והסכסוך הישראלי-פלסטיני

עריכה

ישראל חתמה על חוקת רומא בשנת 2000, ובעת חתימתה הצהירה כי "בהיותה תומכת פעילה ועקבית של הרעיון של בית דין פלילי בין-לאומי, ושל מימושו באמצעות חוקת רומא, ממשלתה של מדינת ישראל גאה להביע את הכרתה בחשיבות, ויותר מכך — ההכרחיות, של בית דין יעיל לאכיפת שלטון החוק ומניעה של התחמקות מעונש. כאחת מהוגות הרעיון של בית משפט פלילי בין-לאומי, ישראל, באמצעות עורכי הדין והמדינאים הבולטים שלה, השתתפה, מאז תחילת שנות החמישים, באופן פעיל ביצירתו של בית דין כזה. נציגיה, תרמו לכל שלבי ההכנה של חוקת רומא כשהם נושאים בליבם ובמוחם זיכרונות קולקטיביים, ולעיתים אישיים, של השואה — הפשע הנורא ביותר שאי פעם בוצע בהיסטוריה של בני האדם. הם עשו זאת בהתלהבות, בתחושות עמוקות של כנות ורצינות".[127] ב-28 באוגוסט 2002 הודיעה ישראל שלא תאשרר את החוקה. בין הסיבות לכך היא ציינה את הכללתו בחוקה של פשע הקובע כי העברתה של אוכלוסיית הכובש לשטח הכבוש במישרין או בעקיפין תיחשב פשע מלחמה.[128]

בשנת 2009 ניסתה הרשות הפלסטינית להקנות לבית הדין סמכות בהסכמה אד הוק כאמור בס' 12(3) לחוקת בית הדין, בשם מדינת פלסטין. באפריל 2012 קבע התובע של בית הדין, שלא בשלו התנאים להכיר במדינת פלסטין.[129] בעקבות החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות בנובמבר 2012, שהכירה בפלסטין כמדינה משקיפה בארגון האומות המאוחדות, הודיעה "פלסטין" על הצטרפותה לחוקת רומא ב-2 בינואר 2015. בעקבות זאת הודיעה התובעת על פתיחת חקירה לגבי "המצב בפלסטין".[130] בתגובה הקפיאה מדינת ישראל חצי מיליארד שקלים מכספי מיסים שמועברים לפלסטינים.[131]

בשנת 2019 נפתחה חקירת בית המשפט בעניין פשעי המלחמה בעניין פלסטין, ובתחילת 2021 קבעו שופטי בית הדין שסמכות בית הדין חלה בגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים.[132]

בעקבות מתקפת הפתע על ישראל (2023) הגיש הפורום המשפטי הבינלאומי תלונה נגד חמאס לבית הדין הפלילי הבין-לאומי, וביקש מהתובע הראשי לפתוח בחקירה דחופה באישומים של פשעי מלחמה, רצח עם ופשעים נגד האנושות.[133] ארגון עיתונאים ללא גבולות הגיש תלונה לבית הדין וביקש לחקור את מותם של עיתונאים במהלך מלחמת חרבות ברזל. בתלונה נמנו שמונה עיתונאים פלסטינים שנהרגו בהפצצות על רצועת עזה, וכן עיתונאי ישראלי שנהרג במהלך מתקפת הפתע של חמאס. לדברי הארגון נהרגו 34 עיתונאים במהלך העימות.[134][135]

ב-20 במאי 2024 הודיע התובע הכללי של בית הדין הפלילי בהאג כרים קאן על בקשתו מבית הדין להוציא צווי מעצר בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט, ומנהיגי חמאס יחיא סינוואר, אסמאעיל הנייה ומוחמד דף.[136]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ המדריך לאזרח\ית: בית המשפט הפלילי הבינלאומי, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, 2014, עמ' 8
  2. ^ United Nations Department of Public Information, December 2002. The International Criminal Court (הקישור אינו פעיל, 23.12.2019)(אורכב 05.12.2006 בארכיון Wayback Machine) (אורכב 05.12.2006 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 5 December 2006.
  3. ^ Dempsey, Gary T. (16 July 1998). (הקישור אינו פעיל, 23.12.2019)"Reasonable Doubt: The Case Against the Proposed International Criminal Court" (אורכב 28.12.2006 בארכיון Wayback Machine). Cato Institute. Retrieved 31 December 2006.
  4. ^ "Benjamin B Ferencz, Biography". 9 בינואר 2008. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2008. נבדק ב-1 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Dempsey, Gary T. (16 July 1998). "Reasonable Doubt: The Case Against the Proposed International Criminal Court" (אורכב 28.12.2006 בארכיון Wayback Machine). Cato Institute. Retrieved 31 December 2006.
  6. ^ International Criminal Court (20 June 2006). ""Election of Mr Arthur N.R. Robinson to the Board of Directors of the Victims Trust Fund"". אורכב מהמקור ב-27 בספטמבר 2007. נבדק ב-11 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link). Retrieved 3 May 2007.
  7. ^ "History of the ICC" (אורכב 07.03.2007 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 4 June 2012.
  8. ^ Coalition for the International Criminal Court. "History of the ICC" (אורכב 07.03.2007 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 31 December 2006.
  9. ^ "Draft Statute for an International Criminal Court, 1994" (אורכב 19.10.2013 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 4 June 2012.
  10. ^ Scharf, Michael P. (August 1998). "Results of the Rome Conference for an International Criminal Court" (אורכב 15.05.2012 בארכיון Wayback Machine). American Society of International Law. Retrieved 4 December 2006.
  11. ^ UN DIPLOMATIC CONFERENCE CONCLUDES IN ROME WITH DECISION TO ESTABLISH PERMANENT INTERNATIONAL CRIMINAL COURT | Meetings Coverage and Press Releases, www.un.org (ארכיון): "Israel has reluctantly cast a negative vote. It fails to comprehend why it has been considered necessary to insert into the list of the most heinous and grievous war crimes the action of transferring population into occupied territory. The exigencies of lack of time and intense political and public pressure have obliged the Conference to by-pass very basic sovereign prerogatives to which we are entitled in drafting international conventions, in favour of finishing the work and achieving a Statute on a come-what-may basis. We continue to hope that the Court will indeed serve the lofty objectives for the attainment of which it is being established."
  12. ^ Amnesty International (11 April 2002). "The International Criminal Court – A Historic Development in the Fight for Justice" (אורכב 24.12.2014 בארכיון Wayback Machine) (אורכב 24.12.2014 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 20 March 2008.
  13. ^ הקואליציה של בית הדין הפלילי הבין-לאומי. "שופטים והנשיאות". בארכיון מתוך המקור ב-9 בדצמבר 2012. אחורה 9 דצמבר 2012.
  14. ^ חוק רומא, סעיף 5.
  15. ^ חוק רומא, סעיף 6
  16. ^ חוק רומא, סעיף 7.
  17. ^ "Elements of Crimes" (PDF). ICC. 2011. ארכיון (PDF) מ-23 בספטמבר 2014. נבדק ב-28 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Saif al-Islam Gaddafi | Coalition for the International Criminal Court, www.coalitionfortheicc.org
  19. ^ 1 2 3 4 5 פנינה שרביט ברוך ואורי בארי, בית הדין הפלילי הבין-לאומי: מדריך כללי והזווית הישראלית מזכר 222, 2022
  20. ^ שביט מטיאס ומירי שרון, בית הדין הפלילי הבינלאומי, ‏תשסד
  21. ^ 1 2 3 United Nations Office on Genocide Prevention and the Responsibility to Protect, www.un.org
  22. ^ How the Court works, The International Criminal Court
  23. ^ המדריך לאזרח\ית: בית המשפט הפלילי הבינלאומי, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, 2014, עמ' 16
  24. ^   גרדיאן, השופט הבריטי קארים חאן נבחר לתובע הראשי של בית הדין הבינלאומי בהאג, באתר הארץ, 13 בפברואר 2021
  25. ^ International Criminal Court (14 October 2005). "Warrant of Arrest Unsealed Against Five LRA Commanders" (אורכב 06.10.2014 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 30 September 2014.
  26. ^ International Criminal Court (9 November 2006). ""Prosecutor Presents Evidence That Could Lead to First ICC Trial"". אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2007. נבדק ב-5 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link). Retrieved 5 December 2006.
  27. ^ "Democratic Republic of Congo profile - Timeline". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-05-04. נבדק ב-2023-12-15.
  28. ^ "ICC finds Congo warlord Thomas Lubanga guilty". BBC News. 14 במרץ 2012. ארכיון מ-15 באוקטובר 2014. נבדק ב-29 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ 30 שנות מאסר לפושע המלחמה "המחסל", באתר ynet, 7 בנובמבר 2019
  30. ^   "המחסל" מקונגו נידון ל-30 שנות מאסר בגין פשעי מלחמה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2019
  31. ^ Case Information Sheet - The Prosecutor v. Germain Katanga, International Criminal Court
  32. ^ Germain Katanga: Guilty of war crimes, the brutal warlord who, The Independent, ‏2014-03-07 (באנגלית)
  33. ^ Benjamin Durr, Locked up at the ICC, Al Jazeera, ‏8 Jun 2015 (באנגלית)
  34. ^ "DR Congo: Mathieu Ngudjolo Chui acquitted of war crimes by ICC". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-12-18. נבדק ב-2023-12-08.
  35. ^ Mbarushimana case: ICC Appeals Chamber rejects the Prosecution’s appeal, he International Criminal Court (ICC), ‏30 May 2012
  36. ^ DR Congo: Warlord Sought by ICC Killed | Human Rights Watch, ‏2019-09-20 (באנגלית)
  37. ^ Jr, James C. McKinley (1996-04-01). "Uganda's Christian Rebels Revive War in North". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-12-15.
  38. ^ "Profile: Uganda's LRA rebels" (באנגלית בריטית). 2004-02-06. נבדק ב-2023-12-15.
  39. ^ Tim Allen, Joseph Kony and the Lord’s Resistance Army, 2023-10-18, ISBN 978-0-19-027773-4. (באנגלית)
  40. ^ ICC terminates proceedings against Okot Odhiambo following forensic confirmation of his passing, The International Criminal Court (ICC), ‏10 September 2015
  41. ^ France-Presse, Agence (2015-02-02). "Uganda finds body thought to be of Lord's Resistance Army deputy". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-12-09.
  42. ^ "Uganda rebels drop truce demand" (באנגלית בריטית). 2006-08-14. נבדק ב-2023-12-12.
  43. ^ WARRANT OF ARREST FOR VINCENT OTTI, web.archive.org, ‏8 July 2005
  44. ^ דיווח: מנהיג המחתרת האוגנדית הוציא להורג את סגנו, באתר ynet, 30 בנובמבר 2007
  45. ^ 1 2   דיוויד סמית, מכה לג'וזף קוני: מפקד בכיר בכת הרצחנית הסגיר את עצמו, באתר הארץ, 9 בינואר 2015
  46. ^ WARRANT OF ARREST FOR DOMINIC ONGWEN, web.archive.org, ‏8 July 2005
  47. ^ ICC upholds sentence of Uganda child soldier turned LRA commander, Al Jazeera, ‏15 Dec 2022 (באנגלית)
  48. ^ 1 2 האג: החל משפטו של סגן נשיא קונגו לשעבר, באתר ynet, 22 בנובמבר 2010
  49. ^ 1 2 Bowcott, Owen; correspondent, Owen Bowcott Legal affairs (2018-06-08). "Jean-Pierre Bemba's war crimes conviction overturned". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-12-28.
  50. ^ "Profile: Jean-Pierre Bemba, DR Congo's ex-rebel and vice-president". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-03-18. נבדק ב-2023-12-28.
  51. ^ Case Information Sheet: The Prosecutor v. Jean-Pierre Bemba Gombo, Aimé Kilolo Musamba, Jean-Jacques Mangenda Kabongo, Fidèle Babala Wandu and Narcisse Arido, ICC, ‏September 2018
  52. ^ SECURITY COUNCIL REFERS SITUATION IN DARFUR, SUDAN, TO PROSECUTOR OF INTERNATIONAL CRIMINAL COURT | UN Press, press.un.org, ‏31/03/2005
  53. ^ Jonah Fisher (2007-02-27). "ICC claims further isolate Sudan" (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-01-20.
  54. ^ Harun Case, The International Criminal Court (ICC)
  55. ^ צבי בראל, שליט סודאן עומר אל-בשיר הגיב על צו המעצר שהוציא נגדו בית הדין הפלילי הבינלאומי בריקודים, באתר הארץ, 13 במרץ 2009
  56. ^ צו מעצר בינלאומי נגד נשיא סודן בגין רצח עם, באתר ynet, 12 ביולי 2010
  57. ^ 1 2 Darfur war crimes suspect appears before International Criminal Court | UN News, news.un.org, ‏2022-04-05 (באנגלית)
  58. ^ Situation in Darfur (Sudan): Ali Kushayb is in ICC custody, International Criminal Court, ‏9 June 2020
  59. ^ האם הייתה זאת טעות להאשים את הדיקטטור ברצח-עם?, Busines Insider, 15/12/2014
  60. ^   נשיא סודאן עומר אל-בשיר הודח לאחר 30 שנה; הצבא תפס את השלטון, באתר הארץ, 11 באפריל 2019
  61. ^ SudanTribune, Sudan's ruling coalition agrees to hand over al-Bashir to the ICC, Sudan Tribune, ‏2019-11-04 (באנגלית אמריקאית)
  62. ^ Abdi Latif Dahir, Mystery of Ex-Dictator’s Whereabouts Adds to Crisis in Sudan, www.nytimes.com, ‏April 26, 2023
  63. ^ Mohammed Tawfeeq,Helen Regan, Former Sudanese minister Ahmed Haroun wanted on war crimes charges freed from Khartoum prison, CNN, ‏2023-04-26 (באנגלית)
  64. ^ קניה: הנשיא קיבקי הוכרז כמנצח בבחירות, באתר ynet, 30 בדצמבר 2007
  65. ^ "Odinga rejects Kenya poll result" (באנגלית בריטית). BBC. 2007-12-31. נבדק ב-2024-02-02.
  66. ^ מנהיג האופוזיציה בקניה: דרוש כוח משקיפים, באתר ynet, 3 בפברואר 2008
  67. ^ "Kenya election violence: ICC names suspects". BBC News (באנגלית בריטית). 2010-12-15. נבדק ב-2024-02-02.
  68. ^ ICC: Judges Approve Kenyan Investigation | Human Rights Watch, ‏2010-03-31 (באנגלית)
  69. ^ "Prosecutor's Application Pursuant to Article 58 as to Francis Kirimi Muthaura, Uhuru Muigai Kenyatta and Mohammed Hussein Ali" (PDF). International Criminal Court. 15 בדצמבר 2010. pp. 13–15. נבדק ב-2011-07-12. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ 1 2 Witness in Ruto trial describes church torching, AP News, ‏2013-09-17 (באנגלית)
  71. ^ "Kenya ICC: Kenyatta resigns from finance role". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-01-26. נבדק ב-2024-02-06.
  72. ^ הוסרו האישומים נגד נשיא קניה בגין פשעים נגד האנושות, באתר וואלה‏, 5 בדצמבר 2014
  73. ^   נשיא קניה הופיע בהאג לדיון על מעורבתו בפשעים נגד האנושות, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2014
  74. ^ Ruto believed fire was ‘accidental’, Nation, ‏2020-07-03 (באנגלית)
  75. ^ Bowcott, Owen; correspondent, Owen Bowcott Legal affairs (2016-04-05). "International criminal court abandons case against William Ruto". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-02-10.
  76. ^ 1 2 תובע ביה"ד הבינלאומי מבקש צו מעצר נגד קדאפי, באתר הארץ, 17 במאי 2011
  77. ^ צו מעצר נגד קדאפי בגין פשעים נגד האנושות, באתר וואלה‏, 27 ביוני 2011
  78. ^ עריקים לובים: קדאפי פקד לחסל אנשים כמו חולדות, באתר וואלה‏, 21 ביוני 2011
  79. ^ התקיפה בלוב: טילים שוגרו לעבר מטוסים לוביים, באתר וואלה‏, 22 במרץ 2011
  80. ^ Wald Patricia M, Apprehending War Criminal's: Does International cooperation work?, American University International Law Review, Vol. 27, No.2 (229) page 252 (2012)
  81. ^ 1 2 "Charity: More than 1,000 killed in Ivorian town". Fox News (באנגלית אמריקאית). 2011-04-02. נבדק ב-2018-04-01.
  82. ^ "UN alarm at Ivory Coast massacre". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-04-03. נבדק ב-2018-04-01.
  83. ^ "More bodies found in Ivory Coast". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-04-08. נבדק ב-2018-04-01.
  84. ^ Akam, Simon (2011-03-31). "Conflict in Ivory Coast Threatens to Destabilize Its Neighbors". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-01.
  85. ^ Dicampo, Peter (2011-05-17). "War's End in the West?". Pulitzer Center (באנגלית). נבדק ב-2018-04-01.
  86. ^ Merrill, Austin (2012-08-29). "Once an Oasis of Calm in West Africa, Ivory Coast Can't Shake Its Recent, Bloody Past". Pulitzer Center (באנגלית). נבדק ב-2018-04-01.
  87. ^ "Ivory Coast ex-head taken to ICC". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-11-30. נבדק ב-2018-04-01.
  88. ^ Reuters. "ICC: Former Ivory Coast president Gbagbo to remain in detention for trial". Eyewitness News (באנגלית). נבדק ב-2018-04-01.
  89. ^ AP. "Ivory Coast: Former First Lady Simone Gbagbo Sentenced to 20 Years". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-01.
  90. ^ Grégory Chauzal Thibault van Damme, The roots of Mali’s conflict, www.clingendael.org, ‏MARCH 2015
  91. ^ Coup leaders restore constitution, Al Jazeera, ‏1 Apr 2012 (באנגלית)
  92. ^ RUKMINI CALLIMACHI, Mali Rebellion: Islamist Group Plants Flag In Timbuktu, web.archive.org, ‏04/02/2012
  93. ^ War Crimes in North Mali, International Federation for Human Rights, ‏20/12/2012 (באנגלית)
  94. ^ Mali: Islamists Should Free Child Soldiers | Human Rights Watch, ‏2013-01-15 (באנגלית)
  95. ^ Mali’s worst human rights situation in 50 years | Amnesty International, web.archive.org, ‏16 May 2012
  96. ^ Antoinette Louw Ottilia Anna Maunganidze, Implications of Another African Case as Mali Self-refers to the ICC | ISS Africa, issafrica.org, ‏24 July 2012 (באנגלית)
  97. ^ Mali | Coalition for the International Criminal Court, www.coalitionfortheicc.org
  98. ^ "Ahmad al-Faqi al-Mahdi: The vandal of Timbuktu". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-09-26. נבדק ב-2024-03-31.
  99. ^ Burke, Jason; correspondent, Jason Burke Africa (2020-07-14). "Islamist fighter's case begins in first ICC trial for gender persecution". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-31.
  100. ^ Al Hassan Ag Abdoul Aziz, ICC
  101. ^ CAR rebels 'seize' presidential palace - Africa - Al Jazeera English, web.archive.org, ‏2013-03-24
  102. ^ Zuma joins regional leaders over crisis in Central African Republic | African News | BDlive, web.archive.org, ‏2013-04-21
  103. ^   נשיא הרפובליקה המרכז אפריקאית התפטר בשל האלימות במדינה ויצא לגלות, באתר הארץ, 12 בינואר 2014
  104. ^ רצח העם הנסתר של אפריקה, באתר www.makorrishon.co.il, ‏28/11/2013
  105. ^ 1 2 Mokom Case Falls Flat in Central African Republic - Central African Republic | ReliefWeb, reliefweb.int, ‏2023-10-27 (באנגלית)
  106. ^ Public Redacted Version of ‘Warrant of Arrest for Maxime Jeoffroy Eli Mokom Gawaka’ (ICC-01/14-01/22-2-US-Exp)
  107. ^ Chad/CAR: Maxime Jeoffroy Eli Mokom Gawaka must face justice at the ICC, Amnesty International, ‏2022-03-15 (באנגלית)
  108. ^ Ex-CAR militia leader freed by ICC after all charges dropped, France 24, ‏2023-10-20 (באנגלית)
  109. ^ Rebel declares autonomous state in Central African Republic | Top News | Reuters, web.archive.org, ‏2016-04-09
  110. ^ ICC wants former CAR security minister arrested – DW – 07/28/2022, dw.com (באנגלית)
  111. ^ Par Gaël Grilhot, Centrafrique : l’avertissement de la CPI, JusticeInfo.net, ‏2021-01-25 (ב־)
  112. ^ Central African war crimes suspect awaits ICC decision – DW – 10/24/2021, dw.com (באנגלית)
  113. ^ אורי בארי, פנינה שרביט ברוך, חקירת פשעי רוסיה באוקראינה – נקודת מפנה במעמד בית הדין הפלילי הבינלאומי?, באתר www.inss.org.il, ‏7 באפריל 2022
  114. ^ Sputnik International, Chronicle of the Georgian-Ossetian conflict: Fact sheet, Sputnik International, ‏20080813T1104+0000 (באנגלית)
  115. ^ Giorgi Kupatadze, Georgian-Abkhaz Tensions Rise Over Kodori Gorge - Institute for War and Peace Reporting - P212, web.archive.org, ‏26 Sep 06
  116. ^ Russia's NATO envoy says offering Georgia membership track would bolster separatists - International Herald Tribune, web.archive.org, ‏March 11, 2008
  117. ^ AP, יותר מ-100 אלף פליטים: "איפה אלוהים?", באתר ynet, 15 באוגוסט 2008
  118. ^ אורן נהרי, הדב חבט, הדב עשה שלום: 10 שנים למלחמת רוסיה-גיאורגיה - וואלה חדשות, באתר וואלה, ‏2018-08-11
  119. ^ אורי בארי, פנינה שרביט ברוך, חקירת פשעי רוסיה באוקראינה – נקודת מפנה במעמד בית הדין הפלילי הבינלאומי?, באתר www.inss.org.il, ‏7 באפריל 2022
  120. ^ Sieff, Kevin (26 באוקטובר 2016). "Gambia is the latest African country deciding to pull out of International Criminal Court". וושינגטון פוסט. ארכיון מ-27 באוקטובר 2016. נבדק ב-26 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  121. ^ Moore, Jina (2017-10-27). "Burundi Quits International Criminal Court". New York Times. ארכיון מ-9 בנובמבר 2017. נבדק ב-2018-03-20. {{cite web}}: (עזרה)
  122. ^ Onishi, Norimitsu (8 March 2017). "South Africa Reverses Withdrawal From International Criminal Court (אורכב 28.10.2017 בארכיון Wayback Machine)". New York Times. nytimes.com. Retrieved 27 October 2017.
  123. ^ "Archived copy". ארכיון מ-8 ביוני 2018. נבדק ב-10 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  124. ^ UNTC, web.archive.org, ‏2011-01-18
  125. ^ אלדד בק, ביי ביי האג: פוטין משחק על פי כללים משלו, באתר מידה, 28 בנובמבר 2016
  126. ^ ד-פ-א, לפחות 8,000 בני אדם נהרגו מאז החלה הלחימה במזרח אוקראינה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2015
  127. ^ Statement by the State of Israel, UN Treaty Collection, 2000
  128. ^ יובל שני ואורנה בן נפתלי "המשפט הבינלאומי - בין מלחמה לשלום", עמ' 257, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.
  129. ^ ישי מנוחין, צריך לברך על הבקשה הפלסטינית להצטרף לבית המשפט הבינלאומי, באתר "שיחה מקומית", 1 בינואר 2015
  130. ^ האיום מומש: הוגש רשמית מסמך הפלסטינים לאו"ם, באתר גלובס, 2 בינואר 2015
  131. ^ ישראל הקפיאה העברת חצי מיליארד שקל לרשות הפלסטינית, באתר גלובס, 3 בינואר 2015
  132. ^ ברק רביד‏, בית הדין בהאג הכיר ברשות הפלסטינית, ואישר חקירה נגד ישראל, באתר וואלה‏, 5 בפברואר 2021
  133. ^ אריאל כהנא, נלחמים בחמאס: תלונה ראשונה לבית הדין הבינלאומי בהאג וקמפיין להפסקת המימון האירופי, באתר ישראל היום, 26 באוקטובר 2023
  134. ^ תלונה לבית הדין בהאג עקב "פשעי מלחמה נגד עיתונאים בפלסטין ובישראל", באתר ynet, 1 בנובמבר 2023
  135. ^ A media freedom group accuses Israel and Hamas of war crimes and reports deaths of 34 journalists, באתר AP News, ‏12 בנובמבר 2023 (באנגלית)
  136. ^ איתמר אייכנר, התובע הראשי בהאג: "ביקשתי צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט, סינוואר, הנייה ודף", באתר ynet, 20 במאי 2024