פתיחת התפריט הראשי
הכניסה לבית הספר

בית הספר טביתא ביפו (אנגלית Tabeetha school in Jaffa) הוא בית ספר יסודי ותיכוני הפועל בחסות הכנסייה של סקוטלנד, ושוכן ברחוב יפת 21 ביפו.

המסורתעריכה

לפי הברית החדשה, טביתא הייתה נערה אותה הקים פטרוס הקדוש מן המתים, עת היה בדרכו מלוד ליפו:

"וְתַלְמִידָה בְּיָפוֹ וּשְׁמָהּ טָבִיתָא תַּרְגּוּמוֹ צְבִיָּה וְהִיא מְלֵאָה מַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה׃ וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַתֶּחֱלֶה וַתָּמֹת וַיִּרְחֲצוּ אֹתָהּ וַיְשִׂימוּהָ בַּעֲלִיָּה׃ וְלֹד קְרוֹבָה הִיא לְיָפוֹ וַיִּשְׁמְעוּ הַתַּלְמִידִים כִּי פֶטְרוֹס שָׁם וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים וַיִּפְצְרוּ־בוֹ לְבִלְתִּי הֵעָצֵל לַעֲבֹר אֲלֵיהֶם׃ וַיָּקָם פֶּטְרוֹס וַיֵּלֶךְ אִתָּם וּבְבֹאוֹ הֶעֱלֻהוּ אֶל־הָעֲלִיָּה וַתִּגַּשְׁנָה אֵלָיו כָּל־הָאַלְמָנוֹת בּוֹכִיּוֹת וּמַרְאוֹת לוֹ אֵת הַכֻּתֳּנֹת וְאֵת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר עָשְׂתָה צְבִיָּה בְּעוֹדָהּ עִמָּהֶן׃ וַיּוֹצֵא פֶטְרוֹס אֶת־כֻּלָּם הַחוּצָה וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיִּתְפַּלֵּל וַיִּפֶן אֶל־גְּוִיָּתָה וַיֹּאמֶר טָבִיתָא קוּמִי וַתִּפְתַּח אֶת־עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת־פֶטְרוֹס וַתִּתְעוֹדָד׃ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיָּקֶם אֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת־הַקְּדוֹשִׁים וְאֶת־הָאַלְמָנוֹת וַיַּעֲמֵד אֹתָהּ חַיָּה לִפְנֵיהֶם׃ וַיִּוָּדַע הַדָּבָר בְּכָל־יָפוֹ וַיַּאֲמִינוּ רַבִּים בָּאָדוֹן׃ וַיּוֹאֶל לָשֶׁבֶת בְּיָפוֹ יָמִים רַבִּים עִם־בּוּרְסִי אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן."[1]

לפי המסורת הרוסית פרבוסלבית קבורה טביתא בכנסיית פטרוס הקדוש באבו כביר.

תולדות בית הספרעריכה

 
ג’ין ווקר-ארנוט

בית הספר נוסד ב-16 במרץ 1863 בידי ג’ין ווקר-ארנוט (Jane Walker-Arnott) אשר הגיעה ליפו לראשונה ב-1858[2], ושימשה כמורה לילדיו של הכומר וויליאם קרוז. המוסד החל את דרכו בחדר בביתה של ווקר-ארנוט ביפו העתיקה, וכונה על שם טביתא, תלמידה תושבת יפו אשר נזכרה בברית החדשה. תחילה למדו במוסד 14 תלמידות נוצריות, יהודיות ומוסלמיות, ותוכנית הלימודים כללה קרוא וכתוב, לימודי תנ"ך ומלאכת תחרה. עבודות התחרה נשלחו לסקוטלנד ונמכרו בכנסי התרמה עבור בית הספר. פטר מצלר, ידידו של הברון פלטון פון אוסטינוב סייע לווקר-ארנוט, עד שעזב את ארץ ישראל ב-1869.

בית הספר התרחב, וב-1874 רכשה ווקר-ארנוט חלקת קרקע מחוץ לחומות יפו בסיועו של סוכן הנסיעות תומאס קוק, אשר מכר את ביתו בבית לחם ותרם את מחצית הפדיון, בסך 45 לירות שטרלינג, עבור הקמת מבנה בית הספר החדש. על הקמת המבנה החדש כתב קוק כדלקמן:

"בשנת 1868 מצאתי את בית ספרה של מיס ארנוט בקומה השנייה של בית מגורים. החדר הורחב על ידה, אבל לא ענה תכניותיה הגדולות ולשאיפותיה. היה לי הכבוד לסייע לה בהבטחת מקום מצוין בו נמצא היום בית ספרה המכובד, ואשר את אבן הפינה שלו נבחרתי להניח ב-13 במרץ 1875. הוגש לי אז מגש עם פרחים יפים, ובמרכזו כף טייחים מכסף עם הקדשה. על אבן הפינה סופר שהובאה מביתו של שמעון הבורסקאי"[3]

.

המבנה נבנה באבני חומות העיר, שפורקו, ונהרסו, בשנים שקדמו לבניתו. העלות הייתה 3,275 ליש"ט. הוא נחנך ב-1 בנובמבר 1875. הוא הוקם בסגנון האדריכלי העות'מאני שרווח בארץ ישראל באותה עת, כאשר הוא פונה אל רחוב יפת. ב-1879 למדו בבית הספר בין חמישים לשישים תלמידות, והוא החל פועל גם בקרב נשות יפו, והקנה להן את מלאכת התחרה.

ב-21 במאי 1911 נפטרה ווקר-ארנוט ונקברה בבית הקברות הפרוטסטנטי הסמוך לבית הספר ממזרח. היא הורישה את המוסד לכנסייה של סקוטלנד המחזיקה בו גם כיום, וב-1912 הוקם בסמוך מבנה נוסף הקרוי על שמה של ווקר-ארנוט. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעזב המוסד, והמבנה שימש כמפקדה לצבא הטורקי. לאחר שהבריטים כבשו את יפו, שימש הבניין את הצי המלכותי, וב-1919 שב לשמש כבית ספר. מאז שנת 2010 מנוהל בית הספר בידי עמותה רשומה בישראל, ונתמך על ידי אגודת ידידים (Friends of Tabeetha) שמושבה בסקוטלנד.

בית הספר כיוםעריכה

 
לוגו בית הספר - מנורת שמן

בבית הספר לומדים כ-330 תלמידים בני כ-40 לאומים שונים. כשני שלישים מהם הם בני יפו, והיתר הם ילדיהם של אנשי עסקים וסגל דיפלומטי המתגוררים בתל אביב ובסביבתה. למעלה ממחצית התלמידים הם נוצרים, כשליש מהם מוסלמים, 5% מהם יהודים והיתר בני דתות אחרות. שפת הלימוד במוסד היא אנגלית, והתלמידים נבחנים בבחינות הבגרות של משרד החינוך הבריטי. לפי הצהרת השליחות שלו מבקש בית הספר:

"לספק חינוך הולם ומאוזן באנגלית - חינוך המבוסס על סטנדרטים בריטיים, הנותן הזדמנויות למצוינות בחינוך; מקבל לתוכו את ילדי הקהילה בנוסף לילדים הבאים מרחוק, ללא הבדל רקע אתני או תרבותי; (ו)מעודד אווירה של סובלנות והבנה לכל לאום, תרבות ודת שהיא."[4]

גם אנשי הסגל נמנים עם לאומים ודתות שונות ומגויסים לעבודה ישירות בידי המוסד, אך מנהל בית הספר מתמנה על ידי הכנסייה של סקוטלנד. במוסד נחגגים חגיהם של בני כל הדתות[5], אך הוא מעסיק רק איש דת נוצרי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה