פתיחת התפריט הראשי

בית הספר לילדי הבדואים שוכן במערב העיר העתיקה של באר שבע. הוא הוקם בשנת 1914 ותוכנן לשמש כבית ספר לילדי הבדואים. מיד עם סיום בנייתו הוא הוסב לשימוש הצבא העות'מאני. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים הוא הוסב בחזרה לבית ספר. לאחר מלחמת העצמאות הוא שימש בתור בית החייל עד 1979, אז הועבר בית החייל. בהמשך שוקם המבנה, ומשנת 2013 הוא מהווה חלק מפארק קרסו למדע, פארק מדע לנוער. דגם של בית הספר מוצג בפארק מיני ישראל.

בית הספר לילדי הבדואים
Carasso Science Park 6.jpg
מידע על המבנה
סוג בית ספר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר באר שבע עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיום הבנייה 1914 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°14′30″N 34°47′10″E / 31.241666666667°N 34.786222222222°E / 31.241666666667; 34.786222222222
(למפת באר שבע רגילה)
Israel Beersheba location map.svg
 
בית הספר לילדי הבדואים
בית הספר לילדי הבדואים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לחצו כדי להקטין חזרה
בית עארף אל-עארףבית המושלבית מרקחת הנגבטחנת הקמח היהודיתמצבת הזיכרון הטורקיתבית השייח' אבו מדיןמגדל המיםבית יציבבית יציבבית הנגביהמסגד הגדולתחנת הרכבת הטורקיתבאר אברהםמדרחוב קרן קיימת לישראלבית הספר לילדי הבדואיםגן אלנבי (באר שבע)בית הסראייהמרכז הצעיריםבית הקברות הצבאי הבריטינחל באר שבעהמרכז לאמנויות באר שבעהמרכז לאמנויות באר שבעOld city of Beer Sheva-HE.png
לדף הקובץ

העיר העתיקה בבאר שבע
(ניתן להקיש על אתרים שונים כדי להגיע לערכים מורחבים המפרטים אודותם)

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

בנייתועריכה

המבנה נבנה בשנת 1914 במטרה לשמש כבית ספר לילדי הבדואים, אך הוא לא שימש למטרה זו עם הקמתו. הוא תוכנן על ידי הממשל העות'מאני במטרה לשמש כבית ספר חקלאי לילדי הבדואים שהתגוררו בסביבה. ייתכן כי המודל שעמד לנגד עיני הממשל העות'מאני היה מודל בתי הספר החקלאיים שהחלו להיות מוקמים בשטחי הארץ על ידי גורמים פרטיים, באישור הממשל, בסוף המאה ה-19. באזור הנגב לא היה קיים עד אז בית ספר מסודר, והכוונה הייתה להפוך את הבדואים, באמצעות חינוך, מנוודים לעובדי אדמה ביישובי קבע.

כדי להקל על שבטי הבדואים המרוחקים, בית הספר נבנה במתכונת של פנימייה. צורת בית הספר אופיינית לבנייני הציבור העות'מאניים בעיר באר שבע: בניין דו-קומתי גדול, בעל גג רעפים, הבנוי בצורה סימטרית עם כניסה מרכזית בת שלוש קשתות, אשר נפתחת לאולם מרכזי גדול. הבניין דומה בעיקרו למבני הסראיה, אלא שחזיתו מעוצבת בסגנון מזרחי יותר. החלונות קשותים (ולא שטוחים כבבנייני הסראיה), והקומה השנייה נתמכת בעמודים עגולים, בנויים אבנים מסותתות. בבניין נבנתה גם כניסה אחורית, מהודרת פחות, ובה עלייה במדרגות היישר לקומה השנייה, וכן וטור של כיתות נוספות מאחור.

התוכנית העקרונית לבניית בית ספר מרכזי בעיר באר שבע הועלתה כבר בשנותיה הראשונות. בשנת 1908, בעת ביקור רשמי של מושל מחוז ירושלים, נאם הפחה לפני השיח'ים על תוכנית זו ופירט את מטרתה:

"עוד נכון להיווסד בבאר שבע בית ספר גדול לעבודת האדמה; כי אתם, אף כי אנשים חרוצים אתם, אי ידיעתכם בהלכות עבודת האדמה תפריע אתכם להפרות את אדמתכם הפוריה [...] לו רק למדתם אופני העבודה תוכלו לרכוש לכם טובות גדולות. בבית הספר הזה ילמדו ילדיכם את הזריעה והקצירה, [...] כן תלמדו בו איכה לקדם ולהגיש את אותות עבודתכם להדום רגלי אדוננו הסולטאן ירום הודו, אשר הטיב לכם [...] בית הספר הזה הוא חסד וצדקה מאת אדוננו מלכנו לכם, ובו תתפארו..."[1]

התוכניות לבניית בית הספר התעכבו. מדי פעם הופיעו בעיתונות הודעות על בנייתו, אך רק בשנת 1913 החלה הבנייה בפועל. ב-1914 היה הבניין בשלבי סיום, אך בגין פרוץ מלחמת העולם הראשונה החליט הממשל להשתמש במבני הציבור בעיר כבתי מלאכה ואספקה לטובת הצבא העות'מאני. בניין בית הספר, שהיה גדול ומרווח, ובנייתו הסתיימה זה עתה, הוסב לבית חולים והותאם לקבלת חולים.

בית חולים בתקופה העות'מאניתעריכה

 
חייל אוסטרלי בכניסה לבית החולים, נובמבר 1917

במהלך שנת 1915 שופץ הבניין מחדש, הותאם לייעודו כבית חולים של הסהר האדום והחל לקלוט חולים. רוב המאושפזים לא היו פצועי מלחמה, אלא חולים במגיפות שפרצו בצבא העות'מאנית, שהתנאים הרפואיים וההיגייניים בו היו ירודים. בחורף 1916 פרצו מגיפות קשות. חיילים הושכבו בצפיפות על הרצפה בהיעדר מספיק מיטות, והבניין התמלא בחולים עד אפס מקום. התמותה בבית החולים הייתה כה רבה, עד כי חיילים עשו ככל שביכולתם על מנת שלא להתאשפז בו.[2]

בית הספר בתקופת המנדטעריכה

עם תום מלחמת העולם הראשונה וכיבוש באר שבע על ידי כוחות המנדט הבריטי בארץ ישראל, חזר הבניין לשמש כבית ספר לבנים ובנות. קומתו הראשונה שימשה את הבנים, שנכנסו אליו מהכניסה הראשית; הקומה השנייה שימשה את הבנות, שנכנסו אליו בכניסה מהפתח האחורי, במעלה המדרגות, ישירות לקומה השנייה.

בית הספר לילדי הבדואים פעל כבית ספר יסודי במשך כשלושים שנה. תלמידיו היו לרוב מבין משפחות הפקידות המנהלית שחייתה בבאר שבע, ומהמשפחות המיוחסות של שבטי האזור, ולכן כונה גם "בית הספר לילדי השייח'ים". למעשה, רוב ילדי הבדואים שהתגוררו באזור הנגב לא זכו ללמוד בו.

לקראת סוף תקופת המנדט למדו בבית הספר כ-300 תלמידים מקומיים ועוד כ-100 בדואים ילדי השייח'ים, בכיתות א–ז. עקב היעדר מקום הועברו הבנות ללמוד בבית המושל.

לבניין בית הספר נודעה חשיבות במהלך מלחמת העצמאות. עם כניסת הצבא המצרי לעיר בחודש מאי 1948, הוא בנה את מפקדתו בבית הספר. הבניין שימש לפגישה של נציג מצרים מחמוד ריאד ושל רמטכ"ל הצבא הישראלי החדש, יגאל ידין, ובו נקבעו הסדרי שביתת הנשק בין ישראל למצרים.

בית החיילעריכה

ביוני 1949 נחנך במבנה בית החייל. בטקס החנוכה הכריז יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק: "באר שבע תהיה באר החיים ללוחמי ישראל".[3] הבניין שופץ, ובקומה הראשונה נבנו חדרי כושר, חדרי עיון, אולם ספורט, מועדון ומשרדים; הכיתות בקומה למעלה שופצו והיו למגורי החיילים. המבנה שימש כבית החייל וכמשרד קצין העיר במשך כשלושים שנה. בשנת 1979 הועבר בית החייל למבנה של קבע ואיתו משרד קצין העיר.

פארק מדע לנוערעריכה

  ערך מורחב – פארק קרסו למדע

ב-12 השנים שלאחר מכן היה הבניין בחזקת פיקוד הדרום, ואז הועבר לרשות עיריית באר שבע. אחרי פינויו שופץ הבניין על ידי העירייה בשיתוף האגודה לשימור בתים, ומשנת 2013 הוא מהווה חלק ממתחם פארק קרסו למדע.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גדעון ביגר, אלי שילר, באר שבע ואתריה, הפרק: "בית הספר לילדי הבדווים", הוצאת אריאל, 1991. עמ' 89-90.
  2. ^ גדעון ביגר, אלי שילר, באר שבע ואתריה, הפרק: "בית הספר לילדי הבדווים", הוצאת אריאל, 1991. עמ' 90.
  3. ^ גדעון ביגר, אלי שילר, באר שבע ואתריה, הפרק: "בית הספר לילדי הבדווים", הוצאת אריאל, 1991. עמ' 92.