בית הרוחות

ספר מאת איזבל איינדה

בית הרוחותספרדית:‏ La casa de los espíritus,‏ 1982) הוא הרומן הראשון של הסופרת איזבל איינדה. הספר נדחה על ידי מספר בתי הוצאה לאור בשפה הספרדית לפני שפורסם בבואנוס איירס ב-1982. הספר הפך לרב מכר מיידי, ושובח רבות על ידי מבקרים,[1] והפך את איינדה לכוכבת-על ספרותית. הספר זכה במספר פרסים יוקרתיים, החל מספר השנה בצ'ילה,[2] מדינת מגוריה דאז של איינדה, ועד פרסים בינלאומיים אחרים כשהספר תורגם לשפות שונות. הספר תורגם ללפחות 37 שפות. 

בית הרוחות
La casa de los espíritus
מידע כללי
מאת איזבל איינדה
שפת המקור ספרדית
סוגה ריאליזם קסום
מקום התרחשות צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Editorial Sudamericana עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בשפת המקור Plaza & Janés, S.A
תאריך הוצאה 1982
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת שוקן, 1988
תרגום אביבה ברושי
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001073057
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרעיון לספר נולד כאשר איינדה שמעה את הבשורות שסבה בן ה-100 גוסס. היא התחילה לכתוב לו מכתב, ומכתב זה הפך בסופו של דבר לבית הרוחות. 

הספר מספר את קורות חייהם של בני משפחת טרואבה, במשך כארבעה דורות. הוא עוקב אחר השינויים בחברה הפוסט-קולוניאלית ואחר התהפוכות הפוליטיות בצ'ילה - ולמרות שהיא אף פעם לא נקבה במפורש בשמות של דמויות פוליטיות אמיתיות, היא רמזה לזהותם דרך כינויים כמו "הנשיא" ו"המשורר". הסיפור מסופר מנקודת מבטם של שתי דמויות עיקריות - אסטבן ואלבה - ושוזר בתוכו אלמנטים של ריאליזם קסום

תקציר העלילה עריכה

הסיפור, אשר אינו מתנהל באופן כרונולוגי, עוקב בעיקר אחרי שתי נשים ממשפחת טרואבה המורחבת - אלבה דה סטיני וקלרה דל ואייה - ואחר הקשר ביניהן. בתחילת הספר, קלרה היא ילדה צעירה, הכותבת ביומנה על חיית המחמד החדשה שלה, כלב ענק לו היא קוראת בריבס. קלרה ממשיכה לכתוב יומנים כל חייה, וזהו המספר, אסטבן, שמחבר את החלקים השונים לכדי סיפור חיים חמישים שנה מאוחר יותר. 

משפחת דל ואייה יושבת בכנסייה בחום ובמחנק - סברו וניוואה ואחד עשר ילדיהם - ושומעים דרשת "אש וגפרית" מפי הכומר. כשקלרה ממלמלת קללה, היא מסומנת על ידי הסובבים אותה כאחוזת דיבוק. הוריה במיוחד חוששים לה, ולא בכדי - מסתבר שלקלרה יכולות על-טבעיות והיא יודעת לפעמים לחזות את העתיד, לפרש חלומות, ולהזיז רהיטים ממקום למקום בטלקניזה. יום קלרה חוזה שיהיה בקרוב מוות במשפחה. 

בערך באותה תקופה, נפטר מרקוס, דודה של קלרה. הדוד מרקוס הוא בן המשפחה האהוב על קלרה, הרפתקן שמספר לה סיפורים על טיוליו ברחבי תבל. הוא מוריש למשפחה תיבה מלאה בספרים קסומים. כך שכשהוא מגיע לבית המשפחה בארון קבורה, קלרה שבורה, ונחמתה היחידה היא בואו של הגור המורעב למחצה - הרי זהו בריבס, המפלצת המתוקה. 

אסטבן טרואבה הוא כורה צעיר וחסר כל, אך בעל שאיפות גדולות. הוא מאורס לבת הבכורה של משפחת דל ואייה, רוזה היפה. הוא עובד בעבודה מפרכת בצפון הארץ, בתקווה לחסוך מספיק כסף להנשא לרוזה ולבנות את חייהם. אך רוזה מתה באופן פתאומי, לאחר ששתתה מכוס ברנדי שהיה מיועד לאביה, פוליטיקאי ליברלי הרץ בבחירות לסנאט. כולם הלומי צער, אך קלרה לוקחת את מותה של רוזה קשה במיוחד, וחוששת שהיא זו שגרמה לו, בחזונה. בעקבות זאת, היא מפסיקה לדבר במשך תשע שנים. 

משפחתו של אסטבן טרואבה כוללת את אחותו המדוכדכת, פרולה, ואת אמו הזקנה, דונה אסתר. האח והאחות אינם קרובים, בעקבות ילדותם הקשה ומוכת העוני. אסטבן מודיע שהוא לא יחזור למכרה, אלא ישקיע את כספו וזמנו בשיקום הנכס המשפחתי בספר. להסיינדה של משפחת טרואבה קוראים "טרס מריאס" (שלוש המריות), ומצבה בכי רע. אסטבן נוקט ביד קשה כלפי דיירי ההסיינדה, ומשיב את הסדר על כנו. אך האריסים פוחדים מהאלימות המתפרצת של אסטבן, שגם אונס רבות מנשות המקום. חלקן אף יולדות ילדים בעקבות האונס, אך אסטבן אינו מכיר בהם כשלו.

אסטבן נפגש עם בעלי קרקעות אחרים באזור כדי לקדם ניצחון קונסרבטיבי בבחירות הבאות, ובכך מתחיל בקריירה פוליטית מפוקפקת, שכוללת קניית קולות, מתן שוחד, ואלימות וכוחנות בקידום מטרותיו. בין מתקפותיו על נערות אכרים ובריונות כלפי עובדים והתעללות בבעלי חיים, וחתירה תחת הליכים דמוקרטיים, אסטבן מבלה את זמנו בבית בושת שם הוא פוגש בזונה שאפתנית בשם טרנסיטו סוטו. הוא מלווה לה 50 פסו כדי לחפש את הצלחתה בעיר הגדולה, והיא מבטיחה לשלם לו בחזרה ביום מן הימים. 

בינתיים, אלמותה של קלרה והכוחות המסתוריים שלה, מונעים ממנה להחבר עם נערות אחרות, והיא גדלה לאישה מקסימה אך מוזרה. כשהיא בת 19, אסטבן טרואבה חוזר לביקור בעיר הבירה, כי אמו נוטה למות. הוא מבטיח לה שינשא במהרה ויוליד ילדים לפני שתמות, ולשם כך הוא מבקר בבית משפחת דל ואייה כדי לראות אם יש להן בת לו יוכל להנשא. הוא פוגש את קלרה, והיא מסכימה לנישואים - היא חזתה את האירוסים עמו חודשיים לפני כן. נראה כאילו הם מסתדרים ביחד, אך באופן טרגי, הכלב בריבס מתמוטט עם סכין בגבו באמצע מסיבת האירוסים. הוא מת בחיקה של קלרה, ומדמם על שמלתה החגיגית. 

קלרה - שעכשיו שבה לדבר - מתקרבת לאחותו של אסטבן, פרולה, ומזמינה אותה לחיות איתם בביתם החדש, אותו בנה אסטבן בתקופת האירוסים. הבית הוא גדול, ואסטבן כיוון לכך שהבית יהיה אירופאי ככל הניתן, וכאן יחיו דורות המשפחה העתידיים. פרולה מרגישה צורך עז לשרת אחרים, וכך החברות עם קלרה משרתת את שתיהן. אך אסטבן מקנא בקשר, ורוצה את כל תשומת לבה של קלרה לעצמו, וזורק את פרולה מהבית. פרולה מקללת אותו, ואומרת שהוא יקמול וימות כמו כלב. קלרה מתגעגעת אליה, אך היא רגילה להיות לבד, וחיה את חייה הפנימיים בשקט, ומפתחת את יכולותיה.

קלרה יולדת בת, וקוראת לה בלנקה. בקיץ, המשפחה מבקרת בהסיינדה, וקלרה מנסה לשכנע את האיכרות ברעיונותיה הפמיניסטיים, אך כשהיא מגלה שהיא שוב בהריון, היא נאלצת לחזור העירה, שם היא יולדת שני בנים תאומים, חיימה וניקולס. אסטבן כועס שהיא לא קראה לאחד הבנים על שמו. הוא יוצא בכעס לבית בושת בעיר ומופתע לגלות שם את טרנסיטו סוטו. ביום לפני הלידה, נהרגים הוריה של קלרה בתאונת דרכים

קלרה מתחילה לערוך סיאנסים שבועיים, אליהם מגיעים האנשים הרוחניים והתמהונים של העיר, כולל שלוש האחיות מונה, שהופכות לחברותיה הקרובות.

אסטבן ופרולה שניהם אובססיביים כלפי קלרה, ומקנאים אחד לשנייה. יום אחד, אסטבן מגלה את פרולה ישנה יחד עם קלרה במיטתה, ובפרץ זעם זורק אותה מהבית. פרולה מקללת אותו שיקמול וימות כמו כלב, ונעלמת.

במהלך השנים כשמשפחת טרואבה ממשיכה לחזור להסיינדה כל קיץ, בלנקה מפתחת יחסים קרובים עם בן אכרים בשם פדרו טרסרו גרסיה. הוא פעיל שכותב שירי מהפכה ומנגנם בגיטרה, והוא אינו פוחד להתעמת עם "הפטרון" - אסטבן. בלנקה ופדרו מתאהבים, אך שומרים את דבר יחסיהם בסוד ממשפחתה. 

יום אחד, מופיעה רוחה של פרולה למשפחה בעת ארוחתם, וכך הם מגלים שהיא מתה. הם מוצאים את גופתה בדירה עלובה ומתפוררת בה חייתה מאז שעזבה אותם. 

בלנקה ופדרו מתחילים לקיים יחסי מין, ומתגנבת כל לילה מביתה למפגשים הרומנטיים. השניים כמעט נתפסים כאשר יש רעידת אדמה חזקה וקלרה לא מוצאת את בלנקה בחדרה. אך הבית מתמוטט, ואסטבן נקלע במרכז ההתמוטטות, ושובר כל עצם בגופו, והיעדרותה של בלנקה נשכחת. אסטבן שורד, אך בעקבות פגיעתו המשפחה נשארת להתגורר בהסיינדה. בלנקה נשלחת ללמוד במנזר, אך גורמת לעצמה לחלות כדי להשלח הביתה ולהיות עם פדרו. אסטבן, בינתיים, מפטר אותו ומגרש אותו מההסיינדה בגין רעיונותיו המהפכניים. דבר זה הופך את פדרו לגיבור בעיני האכרים האריסים. הוא ממשיך להתגנב להסיינדה לפגוש את בלנקה, מחופש כדי שלא יזוהה. 

יחסיהם של קלרה ואסטבן מתדרדרים. הוא מרוגז כל הזמן ומוציא את זה עליה, כך שבלילות היא אינה רוצה לשכב עמו. אסטבן מתחיל להאמין שגופו מצטמק, ומאשים בכך את קללתה של פרולה. 

להסיינדה מגיע אורח, הרוזן ז'אן דה סטיני, שמקסים את כל דרי המוקם בגינוניו האירופאים. הוא מחפש להנשא ליורשת דרום אמריקאית, ושם עינו על בלנקה, אך זו דוחה אותה על הסף, כי הרי היא מאוהבת בפדרו. דה סטיני מתחיל לרגל אחריה, וכך מגלה את דבר מפגשיה האסורים. הוא מגלה לאסטבן, אשר צד אחר בלנקה, ומכה אותה בשוט סוסים. קלרה זועמת עליו, והוא מכה אותה ושובר את שיניה. למרות התנצלויותיו, קלרה מסרבת לדבר איתו שוב לעולם. היא חוזרת לשם נעוריה, ושבה לעיר יחד עם בתה. 

אסטבן מרגיש בודד ומסכן, ומאשים את פדרו בכל צרותיו. הוא מציע פרס עבור גילוי דבר מיקומו, ואיש צעיר ומוזר למדי בשם אסטבן גרסיה - שהוא הבן של אחד מממזריו הלא מוכרים של אסטבן - מופיע כדי להסגיר אותו. אסטבן רודף את פדרו, ומנסה להורגו. הוא לא מצליח, אך כן חותך שלוש מאצבעות ידו לפני שפדרו מצליח להימלט. הנער אסטבן גרסיה מציע לאסטבן הפטרון כמחווה את האצבעות אותם הוא הרים מהרצפה, והפטרון דוחה אותו, כשהוא מרגיש צער על זעמו הבלתי נשלט.

בעיר, בלנקה מגלה שהיא בהריון. אסטבן, בכעסו הרב, מכריח אותה להנשא לרוזן דה סטיני, תוך כדי שהוא משקר לה ומספר לה שהרג את פדרו. השניים עוברים לגור בצפון הארץ כדי שתוכל ללדת ללא גרימת סקנדל. בהתחלה, השניים מסתדרים ביניהם, אך במהרה בלנקה מגלה שלבעלה החדש סטיות מיניות המפחידות אותה, ושהוא מקיים יחסים עם משרתות הבית, והיא חזרת לבית הוריה בבירה, שם היא יולדת בת, וקוראת לה אלבה. 

בבית גרים לסירוגין בני משפחה שונים - אחיה של בלנקה, חיימה, הופך לרופא, ויום אחד בא אליו תאומו ניקולס ומבקש ממנו שיבצע הפלה עבור בת זוגו, אמנדה. חיימה מסכים אך הדבר קשה לו, כי גם הוא מאוהב באמנדה. אחיה הקטן של אמנדה, מיגל, הוא גם בן בית, ונוטה לרגל אחר בלנקה, ואף ראה אותה יולדת כאשר הוא מסתתר בארון בגדים. 

אלבה גדלה מאושרת אם מעט גלמודה בין כל קרובי משפחתה המוזרים. היא מסתדרת עם כולם, גם עם סבה הרגזן, שחזר בינתיים העירה גם הוא, לפחות לפרקים. הוא נשאר מנותק מרוב בני משפחתו, חוץ מאשר מאלבה, אותה הוא אוהב יותר ממה שאהב אי פעם את ילדיו. קלרה חוזה לאלבה עתיד מלא מזל ואושר. 

אסטבן רץ בבחירות לסנאט במפלגה הקונסרבטיבית, ומודאג מסיכוייו לנצח. קלרה אומרת לו דרך סימנים ש"מי שתמיד ניצח ימשיך לנצח" והוא מרגיש שזה מנבא לו טובות. השניים מתחילים לתקשר דרך סימנים, בעוד קלרה מקיימת את נדרה לא לדבר איתו שוב. 

בשלב מסוים, בלנקה ופדרו מוצאים אחד את השנייה שוב, ומתחילים שוב ברומן שלהם. אלבה פוגשת את פדרו, אך בלנקה אינה מספרת להם שהוא אביה, למרות שפדרו חושד כי כך הדבר.

אסטבן גרסיה - שגדל בינתיים מנער מוזר לאיש מוזר - מגיע יום אחד לבית הגדול לבקש מהפטרון מכתב המלצה לאקדמיה לשוטרים. במהלך ביקורו, הוא כמעט אונס וחונק את אלבה בת השש. אסטבן טרואבה אינו יודע שהוא סבו, ושאסטבן הצעיר כבר שנים נוטר לו טינה על חוסר ההכרה בו כיורש. 

כעבור מספר שנים, קלרה מתה, בשלווה. אסטבן אינו יודע את עצמו מרוב צער, והרוח הטובה ששררה בבית בזכותה של קלרה מתפוגגת. החברים הרוחניים של קלרה מפסיקים לבוא, וגם הרוחות מפסיקות לפקוד את הבית. 

אסטבן הופך לסנטור, והוא אינו מרוצה כלל מבניו, שאינם חולקים איתו את משנתו השמרנית. הוא שולח את ניקולס לצפון אמריקה ופוקד עליו לא לחזור. 

אסטבן בונה מָאוּזוֹלֵאוֹם ענק, שם יוכל לנוח מנוחת עד בין אשתו האהובה, קלרה, ואהבתו הראשונה, רוזה. אך משפחת דל ואייה מסרבת לתת לו את גופתה של רוזה, אז הוא וחיימה פורצים לבית הקברות וגונבים את הגופה. כשהוא עדיין סובל מגעגועים לקלרה, אסטבן מבקר שוב בבית הבושת, ופוגש שוב את טרנסיטו סוטו, שבינתיים השתלטה על העסק. הוא נמשך אליה מאוד, אך זה אינו מפיג את כאבו בשל אובדנו. 

אלבה מתאהבת במהפכן צעיר, מיגל, אותו פגשה באוניברסיטה. היא לא מספרת לו שסבה פוליטיקאי קונסרבטיבי. היא הולכת איתו להפגנה שם מתפתח עימות עם המשטרה - כאשר אחד השוטרים הוא אסטבן גרסיה. אלבה מרגישה חולה, ואסטבן מסיע אותה לביתה. לאחר מכן, היא נזכרת כיצד הוא היה זה שניסה לכפות עצמו עליה שנים לפני כן, ומבינה שזה הוא בסיוטים שסבלה מאז על מפלצת ירוקה דביקה שמנסה לחנוק אותה. 

אלבה ומיגל עוברים לגור יחד בבית הגדול, ומיגל חווה תחושת דז'ה וו כאילו היה שם כבר בעבר. מסתבר שהוא אחיה הקטן של אמנדה, שראה את לידתה של אלבה. כשמיגל מבקש מחיימה לעזור לו לטפל באחותו, חיימה נדהם לגלות שזו אותה אישה שכה אהב כשהיא הייתה חברתו של אחיו, לפני כל כך הרבה שנים. הוא עוזר לה להגמל מסמים.  כולם טרודים מהבחירות לנשיאות הקרבות ומסיכויים של הסוציאליסטים לנצח. חיימה מיודד עם המועמד הסוציאליסטי, ומרגיש בטוח שהפעם, הסוציאליסטים ינצחו. אסטבן טרואבו, בינתיים, פועל ללא לאות למנוע זאת.

הסוציאליסטים אכן מנצחים בבחירות, ורוב בני המשפחה נרגשים. אסטבן כמובן היוצא מן הכלל, והוא מתחיל להפגש עם פוליטיקאים ימניים אחרים ועם גורמים זרים כדי לרקום מזימה להפלת הממשלה - כולל התערבות בכלכלה הלאומית - דרך השפעה על דעת הקהל. אך אסטבן חסר סבלנות, ומתחיל לדבר על הפיכה צבאית. 

פדרו הולך לעבוד בממשלה החדשה, אך הוא ובלנקה רבים כי היא אינה מוכנה להנשא לו, והם נפרדים לזמן מה. בגלל המצב הכלכלי, קשה להשיג אוכל, אז בלנקה אוגרת את כל מה שבהישג ידה. אלבה, בינתיים, גונבת את האוכל ונותנת למיגל שיחלק לעניים. אסטבן קונה רובים רבים, ומאחסן אותם בחדר נעול. אלבה וחיימה גונבים את הרובים ומחביאים אותם כדי שלא יוכלו לשמש נגד הסוציאליסטים. חיימה מתחיל לצאת עם אמנדה, למרות שהוא כבר לא כל כך בעניינה. לעומת זאת, יש לו משיכה רומנטית לאחייניתו.

הממשלה מעבירה את הבעלות על ההסיינדה "טרס מריאס" לאריסים שמעבדים את אדמתה. אסטבן, בזעם, מגיע למקום חמוש בתת-מקלע, אך במקום שיזרע במקום הרס כפי שתכנן, הוא נלקח כבן ערובה על ידי האכרים. בלנקה יודעת שהמקומיים עדיין רואים בפדרו גיבור, אז היא שולחת אותו להציל את אביה. השניים משלימים. 

יום אחד מגיעה לבית הגדול לואיסה מורה, אחת מהאחיות הרוחניות שבילו עם קלרה בסיאנסים, והיא מזהירה את אסטבן שהולך לקרות אסון גדול. היא גם מזהירה את אלבה שהמוות בעקבותיה, ושעליה לעזוב את המדינה מיד. שניהם מתעלמים מדבריה.

חיימה מקבל שיחת טלפון מהמזכירה של הנשיא, ידידו, שמבקש שיגיע לארמון הנשיא. מסתבר שהצבא מבצע הפיכה, והנשיא צריך את רופאיו לצידו. לאחר מספר שעות ללא הכרעה, הצבא מצליח לפוצץ את הארמון והשורדים נלקחים בשבי. חיימה נלקח לכלא, שם הוא עובר עינויים, ולבסוף נהרג. גם הנשיא אינו שורד את ההפיכה.

בינתיים, אביו של חיימה חוגג את מפלת הממשלה הסוציאליסטית. אלבה, לעומתו, מודאגת לגורל משפחתה וחבריה, ובמיוחד לגורלו של מיגל, שמתקשר אליה ומורה לה להשמיד כל ראיה להכרותם. מספר ימים עוברים, ואסטבן מתרגז שהממשל הצבאי לא פנה אליו להצטרף לשורותיו, אז הוא נוסע למשרד הביטחון כדי לברר מה קורה. הביקור אינו מוצלח - הקצין שם מדבר אליו בצורה גסה, ומכוניתו נלקחת ממנו. 

חייל מהכלא אליו חיימה נלקח מגיע לבית הגדול, ומספר לבלנקה ואסטבן שחיימה מת. אסטבן חי מספר חודשים בהכחשה, עד שרוחו של חיימה מבקרת אותו והוא נאלץ להכיר במציאות.

אלבה לוקחת את מכוניתו הישנה של חיימה, ומשתמשת בו להבריח קורבנות לרדיפה של הצבא אל שגרירויות זרות, שם יוכלו למצוא מקלט. אסטבן מצליח לקבל בחזרה את ההסיינדה, ומעניש את האכרים שהשתלטו עליה בכך ששרף את בתיהם אל היסוד וגירש אותם מאדמתו. 

אך בסופו של דבר, אסטבן נאלץ להודות לאלבה שהממשלה הזו שהוא תרם להיווצרותה גרועה יותר מקודמתה, ושהוא טעה. בלנקה, בתורה, מספרת לו שהיא מחביאה את פדרו, ומבקשת את עזרתו במציאת מקלט מדיני. אסטבן מבריח אותו לתוך המשכן של נציגות האפיפיור, ומסדר לפדרו ובלנקה דרך מילוט מהמדינה. הם נסים לקנדה, ושם הם מצליחים לחיות באושר. 

אלבה מראה לפדרו היכן היא וחיימה החביאו את כל כלי הנשק שגנבו, כדי שיוכלו לשמש את המהפכנים. מיגל מזהיר את אלבה שזה מסוכן מידי עבורה להיות חברה של לוחם גרילה, אך היא מתעקשת שהיא לא מוכנה להפרד ממנו. אך המשטרה לא יכלה לפספס את פעילויותיה הרבות, ובאו באישון ליל לעצור אותה. הם לוקחים את אלבה לבית כלא סודי. אסטבן נודר נדר שימצא אותה ויחזירה הביתה. 

בכלא, עיניה של אלבה מכוסות, אך היא מזהה את קולו של האיש הממונה - לא אחר מאשר אסטבן גרסיה, שהוא עכשיו בדרגת קולונל. הוא אונס ומענה את אלבה שוב ושוב, והיא מבינה שיש לו טינה מיוחדת כלפיה כי היא היורשת החוקית של אסטבן טרואבה. שותפתה לתא הכלא היא אנה דיאז, אישה שאיתה למדה בבית הספר.

קולונל גרסיה מבין שהוא נקשר לאלבה, אז הוא זורק אותה לצינוק, שם היא נשארת בבידוד מספר ימים. היא מאבדת את הרצון לחיות, ומנסה להרעיב את עצמה. אך רוחה של סבתה, קלרה, מבקרת אותה, ומשכנעת אותה לשרוד על ידי כתיבת עדותה בדמיונה. פעילות זו מגנה על אלבה מהייאוש, ומחזירה לה את רצונה לחיות.

אסטבן טרואבה הולך לבית הזונות לחפש שם את טרנסיטו סוטו. הוא יודע שיש לה קשרים עם המשטר הצבאי, ורוצה לגבות את הטובה שהיא חייבת לו מזה חמישים שנה. כשהוא מדבר איתה, הוא נשבר ומתחנן שתעזור לו להציל את נכדתו. היא מסכימה, וכעבור יומיים מודיעה לו שהדבר נעשה. 

אלבה חוזרת הביתה, ואסטבן רואה ששלוש מאצבעות ידה נכרתו. הוא מבין כי זהו מסר מקולונל גרסיה. אלבה מספרת לו את סיפור הכלא שלה, כולל שסיפרו לה שם שאמנדה, חברתו של חיימה, נהרגה. בזמן שהם משקמים את הבית הגדול, אסטבן מציע לאלבה שתרשום את קורותיה בכתב, והיא עושה זאת, יחד איתו, כאשר שניהם בתורם כותבים פרק בתולדות המשפחה. כשאסטבן מסיים את כתיבתו, הוא מת, בחיקה של אלבה, בחברת רוחה של קלרה. הוא מת עם חיוך על שפתיו, מכיוון שנמנע מקללתה של פרולה שימות כמו כלב. 

אלבה משתחררת מרגשות הנקם שלה כלפי אסטבן גרסיה וכל מי שפגע במשפחתה, ומהרהרת על כך שניתן לשבור את מעגל האימה של שנאה ונקמה, ומחליטה שזוהי מטרת חייה, אותו תגשים דרך כתיבתה. הספר נחתם בכך שאלבה כותבת את ספרה, בזמן שהיא ממתינה לבואו של מיגל ולידת בתה. 

דמויות מרכזיות עריכה

קלרה דל ואייה טרואבה עריכה

הדמות המרכזית בספר. היא רואה את הנולד, וכל בעלת כוחות על-טבעיים אחרים כמו טלקינזיס. היא הדבר במשפחה, ומלכדת את כולם דרך אהבתה הגדולה אליהם. היא בתם הצעירה של ניוואה וסברו דל ואייה, אשתו של אסטבן טרואבה, ואמם של בלנקה, חיימה וניקולס. קלרה מקיפה את עצמה בחברים שחולקים איתה את עניינה בעולם הרוחות, ועומדת איתן אל מול כוחות שבאים לדכאה, כולל בעלה האלים. 

אסטבן טרואבה עריכה

הדמות הגברית המרכזית, ויחד עם נכדתו אלבה, מספר את הסיפור. בצעירותו, היה מאורס לרוזה דל ואייה, בתם הבכורה של סברו וניוואה, אך שהיא מתה בשוגג תוך ניסיון התנקשות בחיי אביה, מתקשה לבו והוא הופך לעריץ אכזר למשפחתו ועובדיו. הוא מתחתן כעבור שנים עם קלרה, ומגדל איתה משפחה, אך דרכיו האלימות גורמות לשורה של טרגדיות בקורות המשפחה, כולל נקמה כלפי נכדתו על ידי הבן המנושל של אחד ממזריו מהתקיפות המיניות הרבות שתקף את נערות ההסיינדה. אסטבן בונה את הממלכה הכלכלית והפוליטית שלו, אך משפחתו משלמת את המחיר - בתו בלנקה מופרדת מאהובה, פדרו, ונכפית עליה חתונה עם גבר שהיא אינה מסוגלת לחיות עמו; בנו חיימה נהרג במסגרת הפיכה צבאית שהוא סייע בביצועה, ונכדתו אלבה עוברת עינויים ואונס, בין יתר המקרים הקשים. קלרה, אשתו, מתה כאשר היא מסרבת לדבר איתו מזה שנים רבות. 

רק אחרי ההפיכה הצבאית, אסטבן מבין שאהבת משפחתו חשובה לו יותר מהכל, והוא עוזר לבלנקה ואלבה, בנות משפחתו היחידות שנשארו, למצוא את אושרן.

בלנקה טרואבה עריכה

בתם הבכורה של קלרה ואסטבן. היא מתאהבת במהפכן צעיר בשם פדרו, ויולדת ממנו בת, אלבה, אבל רק לאחר שאביה גירש את פדרו מחייה וסיפר לה כי הוא מת. היא אולצה לנישואים עם רוזן צרפתי רודף בצע, אך נפרדה ממנו לאחר שהבינה כי הוא סוטה ומתעלל גם במשרתות ביתו. שנים מאוחר יותר, פדרו מוצא את בלנקה, והם נשארים ביחד דרך תלאות המהפכה, ולבסוף נמלטים יחד לקנדה. 

פדרו טרסרו גרסיה עריכה

בנו של מנהל העבודה של ההסיינדה של אסטבן טרואבה, הוא מתאהבת בבלנקה על אף שהקשר בינם אסור. הוא כותב שירי מהפכה ומטיף לסוציאליזם, ומאוחר יותר, הופך בפועל למתנגד המשטר הצבאי שביצע הפיכה נגד הממשלה הסוציאליסטית שקמה לאחר עשורים של תקווה. גם לאחר שהוא ובלנקה נמלטים לקנדה, הוא ממשיך את האקטיביזם שלו, ונהיה מוזיקאי מוערך. 

אלבה טרואבה דה סטיני עריכה

בתם של בלנקה ופדרו, למרות שבמשך שנים רבות האמינה שהרוזן דה סנטיני הוא אביה. אלבה נקלעת למרכז אירועי ההפיכה הצבאית, כאשר היא תומכת במהפכנים הסוציאליסטים, יחד עם בן זוגה מיגל. היא נעצרת על ידי המשטרה הצבאית, ונתונה ל"חסדיו" של אסטבן גרסיה - הנכד הממזר של אסטבן טרואבה, אשר נוטר למשפחה טינה על מעמדו הבלתי לגיטימי. הוא אונס ומענה את אלבה, עד שהיא נמלטת מהכלא בעזרת ידידה של סבה. בסוף הסיפור, ניתן לקוראים להבין שהיא בהריון ומחכה ללידת בתה, למרות שאין רמז האם ההריון הוא תוצר של האונס שעברה, או מבן זוגה האהוב. 

אלבה כותבת ספר על תולדות משפחתה, וזוהי המסגרת בה היא המספרת של הספר, יחד עם סבה אסטבן. 

הוצאה לאור עריכה

  • הוצאת מקור: Plaza & Janés, S.A (ספרד), 1982
  • תרגום לעברית: "בית הרוחות", הוצאת שוקן, 1988, תרגום: אביבה ברושי.

עיבודים עריכה

  • 1993 - עיבוד לסרט בבימוי של בילה אוגוסט. בסרט כיכבו ג'רמי איירונס בתפקיד אסטבן טרואבה, מריל סטריפ בתפקיד קלרה דל ואייה טרואבה, וינונה ריידר בתפקיד בלנקה טרואבה, גלן קלוז בתפקיד פרולה, ואנטוניו בנדרס בתפקיד פדרו טרסרו גרסיה. הסרט זכה במספר פרסים מינוריים, אך באופן כללי נחשב לכישלון בעיני המבקרים משתי סיבות עיקריות: ליהוק כמעט בלעדי של שחקנים אנגלו-אמריקאים לתפקידים לטינו-אמריקאיים, וכן מבנה העלילה. מבחינת רווחיות, יוצרי הסרט הרוויחו בחזרה רק 6.2 מיליון דולר מתוך ה-40 מיליון שהסרט עלה.
  • 2007 - הפקה לתיאטרון הוצגה בסיאטל[3]
  • 2009 - הפקה תיאטרלית נוספת עלתה לבמה בניו יורק, וזכתה בפרס HOLA לתיאטרון היספני. גרסה זו הופקה בשפה הספרדית, והוצגה במדינות דוברות ספרדית כגון צ'ילה וקוסטה ריקה.
  • 2010 - ההפקה של ההצגה בשפה האנגלית הוצגה לראשונה בדנוור, וזכתה בפרס המבקרים לשנת 2011.

הערות שוליים עריכה