בית יהודיוף-חפץ

מבנה מגורים מפואר בירושלים

בית יהודיוף הוא מבנה מגורים מפואר אשר נבנה בשנים 1910-1905 ברחוב עזרא 19 על גבולה הדרומי של שכונת הבוכרים בירושלים. הבית נבנה עבור ובמימון מלא של האחים דוד ואלישע יהודיוף שגרו אז בקוקנד שבאוזבקיסטן. האחים יהודיוף היו מעשירי אוזבקיסטן ועסקו בתעשיית כותנה ומשי ובמסחר בהם, לצד עסקים נוספים. משנשא אלישע את ביתו של ישראל חפץ לאישה, התמנה האחרון עם בנו צבי לנהל את הבניה שכן משפחה זו היו תושבי ירושלים. ישראל חפץ, חותנו של אלישע, בנו של דוד מלמד חפץ גר בעיר העתיקה. הבית יוצא הדופן בפארו ובממדיו הוא אחד המונומנטים הפרטיים החשובים בירושלים ועל כן הוכרז 'אתר מורשת לאומי'.

בית יהודיוף-חפץ
מידע כללי
סוג בניין עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת רחוב עזרא 19, ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1910
תאריך פתיחה רשמי 1910 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°47′28″N 35°13′07″E / 31.791011°N 35.218499°E / 31.791011; 35.218499
(למפת ירושלים רגילה)
 
בית יהודיוף-חפץ
בית יהודיוף-חפץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ריצוף מגני דוד בקומה השנייה

מבנה עריכה

בית יהודיוף תוכנן בידי אדריכל איטלקי בסגנון אירופאי ובהשראת בית מדיצ'י שבפירנצה. תוכניתו הותאמה למגרש המלבני עליו הוקם. הבית אשר אורכו כ-55 מטר ורוחבו כ-20 מטר כולל שתי קומות מגורים וממערב לו, מתחת לחצר, מבנה עזר חד קומתי שרובו תת-קרקעי. השיש בבניין והמרצפות יובאו מאיטליה. לבניין המלבני פתחי כניסה מארבעת צדדיו, שתיים מהן כניסות ראשיות: האחת מובילה ממרכז החזית הצפונית אל קומת הקרקע והשנייה נתונה בצדו המזרחי של הבניין, בנויה משני גרמי מדרגות עגולים המובילים היישר לקומה השנייה דרך שביל ושער חיצוני הקבוע בגדר הצפונית. לאורך שתי קומות הבית עובר מסדרון רחב, ומשני צדדיו חדרי מגורים גדולים. ברצפת המסדרון העליון שני פתחים מעוגלים עשויים לבני זכוכית המעבירים אור לקומה הראשונה. תקרת מסדרון הקומה השנייה וחלקם העליון של הקירות שלאורכו, מעוטרים בציורי קיר מעשה ידיו של הצייר שמואל מלניק, גדול ציירי הקיר באותה העת. הציורים משלבים נופים ותמונות חי וצומח לצד מבנים שונים. לצד הציורים, עיטורי כיור בתבליט בדגמים שונים. בעיטורי הבית מופיעים לא מעט מוטיבים יהודיים כמו מגני דוד וסמלי שבטי ישראל, לצד כתובות עבריות.

בקומה השנייה מלבד חדרי המגורים ישנם שני אולמות אירוח 'סלונים', בגדול שבהם (המזרחי) ניצבים עמודים עגולים ועליהם קשתות מעוטרות, והותקן בו אח לחימום שכן חדר אירוח זה שימש את המשפחה בימי החורף ובאירועים רבי משתתפים. באולם הקטן יותר (הדרומי) אשר שימש כחדר האוכל יש גג זכוכית גדול מידות בצורת פירמידה שנעה על מסילות ובחודשי הקיץ נשארה פתוחה. בחג סוכות היא הוזזה ובמקומה הונח סכך, כך הפך האולם לסוכה גדולת מידות אשר קושטה במיטב הרקמות והשטיחים הבוכריים ושמה הלך לפניה, בה התארחו מלבד תושבי השכונה אף רבים מאנשי הממסד.

גג הבניין שטוח ומוקף מעקה ברזל מסוגנן עם שילוב גביעי אבן גדולים, מוטיב השואב אף הוא מעולם האמנות היוונית הקלאסית.

היסטוריה עריכה

האחים דוד ואלישע יהודיוף בנו את ביתם בירושלים לצורך שהות בו בעת עליותיהם לרגל מקוקנד לירושלים. הבניה נמשכה מספר שנים במהלך העשור הראשון של המאה העשרים ותחילת העשור השני. ניהול הבניה הופקד כאמור בידי חמיו וגיסו של אלישע, תושבי ירושלים[1]. בשנת 1910 אליעזר בן-יהודה מזכיר את הבית בהיותו עדיין בתהליך בניה. בשנת 1914, לקראת חג הפסח, הגיע אלישע עם משפחתו לביקור בירושלים ואז גם חנך את הבית, וכך דווח בעיתון 'החרות' שאלישע יהודיוף הגיע לירושלים "לחוג את חנוכת ארמונו היפה והנהדר שבנה גיסו מר חפץ בשבילו". מקץ חודשים מעטים חזרו לקוקנד אלישע ובכורו אברהם לטפל בעסקיהם בעוד רעייתו ריינה וילדיהם מתארחים בבית הורי האישה, משפחת חפץ שם גם נולד בנם הצעיר.

במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה מהארץ בשל נתינותם הרוסית עת שרוסיה הייתה מדינת אויב של האימפריה העות'מאנית . הטורקים ניצלו את הבית והשתמשו בו כמפקדה צבאית. משפונה הבית לאחר המלחמה הוא הושכר בשנת 1918 לבית היתומים ציון-בלומנטל[2]. באותה שנה ערכו יהודי ירושלים בחדר האוכל הגדול של הבית סדר פסח למאתיים חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי בארץ ישראל וחודש לאחר מכן נערכה בבית קבלת פנים לגנרל אלנבי מטעם יהודי ירושלים בהשתתפות ד"ר חיים ויצמן, מושל ירושלים והרבנים הראשיים.

בחודש פברואר 1921 נערכה בבית יהודיוף ועידת היסוד של הרבנות הראשית[3] על אף שהייתה מושכרת לבית היתומים 'ציון'. בוועידה זו נבחרו הרבנים הראשיים א.י. הכהן קוק ויעקב מאיר.

בשנת 1928 פינה בית היתומים את הבניין ובמקומו נכנס בית הספר "שפיצר" בהנהלת חנה שפיצר[4]. בשנות הארבעים, עת המשפחה איכלסה את הקומה השניה של הבניין, שימש מבנה העזר שמתחת לחצר המערבית כמרכז פעילות האצ"ל בירושלים. הכניסה אל מבנה העזר הייתה דרך שער שירות קטן שבסמוך לו.

משפחת יהודיוף בחלקה גרה בבית למן שנת 1922 ועד לשנת 1948. בני המשפחה ברחו מקוקנד בעקבות המהפכה הבולשביקית והגיעו לירושלים בקבוצות קטנות ובדרכים שונות.

לאחר קום המדינה השתכנו בבית שני בתי ספר חרדיים: בית חנה של חסידי חב"ד ובית יעקב של החינוך העצמאי. כמה מחדרי הבית הגדולים חולקו לשתי כיתות על ידי מחיצות.

כיום משמש המבנה את בית הספר לבנות "נתיב בתיה" של החינוך החרדי העצמאי.

אמנם הבית נקרא בפי המשפחה 'הבית הגדול', אך מפני גודלו ופארו כונה בפי כול 'הארמון'. ייחודו של המבנה בנוף הירושלמי הוליד את האגדה פרי דמיונו של הסופר ש"י עגנון בספרו 'שירה' לפיה המבנה יועד למגורי המשיח.

בתחילת המאה ה-20 היה בית יהודיוף הבית הפרטי הגדול והמפואר ביותר לא רק בשכונת הבוכרים אלא בירושלים כולה. בחדר האורחים הגדול של הבית נערכו חתונות ושמחות לא רק של בני המשפחה. מסיבות אלו קראו לו בני ירושלים על דרך הקיצור "הארמון". בנין מפואר זה שכן בקצה שכונת הבוכרים, שהייתה בזמנה שכונה יוצאת דופן מבין כל השכונות שנבנו מחוץ לחומות. השכונה תוכננה ונבנתה בסגנון אירופי עם רחובות רחבים ורבים מבני ירושלים באו לטייל בה.

הארמון של המשיח עריכה

השם "הארמון של המשיח" שבו מוכר בית יהודיוף הוא אגדה אורבנית. בתחילת המאה ה-20 היה בית יהודיוף הבית הפרטי הגדול והמפואר ביותר לא רק בשכונת הבוכרים אלא בירושלים כולה[5]. בבית היה חדר אוכל גדול, שבו נערכו חתונות ושמחות לא רק של בני המשפחה. מסיבות אלו קראו לו בני ירושלים על דרך הקיצור "הארמון". בנין מפואר זה שכן בקצה שכונת הבוכרים, שהייתה בזמנה שכונה יוצאת דופן מבין כל השכונות שנבנו מחוץ לחומות. השכונה תוכננה ונבנתה בסגנון אירופי עם רחובות רחבים ורבים מבני ירושלים באו לטייל בה. אחד מאלה היה הסופר ש"י עגנון, שאהב מאוד את השכונה בכלל ואת בית יהודיוף בפרט, ובספרו "שירה" כתב:

גדול שבכולם היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך המשיח, שכשיבוא משיח צדקנו יבוא לירושלים תחילה ויבואו האבות והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת הגדולה להקביל פניו ועמהם צדיקים רבים ונכבדים, והכינו להם אחינו עולי בוכרה בית גדול וטוב...

מאז פרסומו של עגנון נפוצה האגדה כי הבית שבנה אלישע יהודיוף, באמצעות חתנו ישראל חפץ למען משפחתם, נבנה עבור המשיח.

גלריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • רחל ברקאי, משפחת יהודיוף ו'הארמון' בשכונת הבוכרים בירושלים, ירושלים 2024.
  • זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, אורבך, תל אביב, 1988.
  • שמואל הולנד ""ואלה תולדות", שערים ורחובות" בתוך: אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1996 (עמוד 237).
  • עדנה בן-יהודה, "בית יהודיוף-חפץ וגם הארמון של המשיח", הוצאה עצמית, 2014
  • דרור ורמןהבוכארים ושכונתם בירושלים, ירושלים: יד בן-צבי, ה'תשנ"ב, שאלו שלום ירושלים

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית יהודיוף-חפץ בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הצבי, בוני ירושלים, ‏6 ביולי 1910
  2. ^ דואר היום, פצצה, ‏18 ביולי 1922
  3. ^ דואר היום, אספת הרבנים לסדור הרבנות הראשית, ‏23 בפברואר 1921
  4. ^ דואר היום, הנהלת ת"ת לבנות א' (שפיצר), ‏24 באוגוסט 1934
  5. ^ יפי הבניין, דואר היום, 9 בנובמבר 1922