פתיחת התפריט הראשי

בֵּית לֶחֶם הַגְּלִילִית הוא מושב עובדים בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, כ-6 ק"מ מזרחית לקריית טבעון, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

בית לחם הגלילית
סמל היישוב
Bethlehemglilit1.JPG
בית טמפלרי ביישוב
מחוז הצפון
מועצה אזורית עמק יזרעאל
אזור התגוננות עמק יזרעאל 87
גובה ממוצע[1] ‎161‏ מטר
תאריך ייסוד 1948
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 788 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎0.0%‏ בשנה עד סוף 2017

שגיאות פרמטריות בתבנית:מפה דינמית

פרמטרים [ שם41, שם17, שם30, שם34, צבע סמן24, צבע סמן64, צבע סמן14, שם39, שם37, צבע סמן57, שם28, שם16, צבע סמן59, צבע סמן54, קואורדינטות34, צבע סמן43, צבע סמן23, קואורדינטות23, שם25, צבע סמן40, צבע סמן48, צבע סמן10, שם40, קואורדינטות29, צבע סמן47, צבע סמן65, צבע סמן42, צבע סמן68, שם18, צבע סמן18, צבע סמן62, צבע סמן49, שם24, צבע סמן50, צבע סמן51, קואורדינטות26, צבע סמן20, שם26, צבע סמן11, קואורדינטות41, צבע סמן44, צבע סמן53, שם29, שם35, צבע סמן27, צבע סמן60, צבע סמן39, צבע סמן41, קואורדינטות17, צבע סמן46, קואורדינטות38, צבע סמן22, קואורדינטות35, צבע סמן1, שם21, קואורדינטות28, צבע סמן56, צבע סמן33, צבע סמן8, צבע סמן34, קואורדינטות20, צבע סמן13, פריטים1, צבע סמן7, שם32, צבע סמן31, צבע סמן19, שם38, צבע סמן12, קואורדינטות33, צבע סמן52, צבע סמן6, צבע סמן30, צבע סמן28, קואורדינטות32, צבע סמן3, קואורדינטות39, צבע סמן2, צבע סמן29, צבע סמן9, צבע סמן36, צבע סמן17, צבע סמן32, צבע סמן69, צבע סמן38, שם19, קואורדינטות27, קואורדינטות19, קואורדינטות24, צבע סמן63, geotype1, שם36, שם31, צבע סמן58, צבע סמן66, צבע סמן45, קואורדינטות40, צבע סמן37, שם33, שם22, צבע סמן15, צבע סמן70, שם23, קואורדינטות22, קואורדינטות31, קואורדינטות37, קואורדינטות18, צבע סמן4, צבע סמן21, צבע סמן16, צבע סמן5, שם20, שם27, צבע סמן25, קואורדינטות30, קואורדינטות21, צבע סמן67, צבע סמן61, צבע סמן55, קואורדינטות36, צבע סמן26, צבע סמן35, קואורדינטות25 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ גודל סמן10, גודל סמן46, גודל סמן25, קואורדינטות62, גודל סמן64, קואורדינטות64, שם54, גודל סמן22, קואורדינטות58, שם68, גודל סמן44, קואורדינטות46, שם67, גודל סמן52, גודל סמן28, גודל סמן13, קואורדינטות65, גודל סמן30, שם60, גודל סמן55, גודל סמן47, גודל סמן49, גודל סמן63, קואורדינטות43, גודל סמן29, גודל סמן53, גודל סמן24, שם59, קואורדינטות56, קואורדינטות45, גודל סמן12, גודל סמן11, גודל סמן27, שם70, קואורדינטות53, שם50, שם44, גודל סמן8, שם42, שם62, שם57, שם63, קואורדינטות47, גודל סמן37, גודל סמן35, שם51, גודל סמן67, גודל סמן21, קואורדינטות52, גודל סמן65, גודל סמן66, גודל סמן4, שם69, קואורדינטות61, שם66, גודל סמן18, קואורדינטות54, קואורדינטות51, גודל סמן14, גודל סמן1, גודל סמן17, גודל סמן20, גודל סמן19, גודל סמן62, קואורדינטות42, קואורדינטות63, שם43, גודל סמן54, גודל סמן31, גודל סמן15, גודל סמן60, גודל סמן42, גודל סמן34, גודל סמן45, שם47, גודל סמן43, גודל סמן9, שם53, שם46, גודל סמן68, גודל סמן7, גודל סמן33, גודל סמן38, גודל סמן23, קואורדינטות48, גודל סמן58, שם65, גודל סמן40, גודל סמן2, גודל סמן36, שם64, שם48, קואורדינטות49, קואורדינטות60, גודל סמן3, קואורדינטות69, גודל סמן39, גודל סמן5, קואורדינטות1, גודל סמן41, קואורדינטות55, שם1, גודל סמן69, שם55, קואורדינטות70, גודל סמן70, גודל סמן48, גודל סמן16, קואורדינטות57, קואורדינטות67, גודל סמן51, קואורדינטות44, קואורדינטות50, גודל סמן32, שם45, שם49, גודל סמן56, שם61, שם56, גודל סמן61, גודל סמן6, שם58, גודל סמן57, קואורדינטות59, גודל סמן59, קואורדינטות66, גודל סמן50, גודל סמן26, שם52, קואורדינטות68 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
מפת היישובים של מועצה אזורית עמק יזרעאל
באדום - בית לחם הגלילית
בירוק - מיקום בניין המועצה

תוכן עניינים

היסטוריה עתיקהעריכה

הפעם הראשונה בה מוזכר שמו של היישוב "בית לחם" שבגליל היא בספר יהושע: "ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ערים שתים עשרה וחצריהן" (פרק י"ט פסוק ט"ו).

כאמור בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם", מה שעורר בעיה בשל הצורך להבחין בינה לבין העיר היהודית האחרת, בית לחם שליד ירושלים המוכרת לנו כיום. כדי לפתור את הבעיה נקראה בית לחם שליד ירושלים "בית לחם בנחלת יהודה" ובית לחם הגלילית "בית לחם בנחלת זבולון". לפי עדויות היסטוריות התקיים במקום יישוב יהודי עד לאחר חורבן בית המקדש השני, ב-1906 אף נחשפו מערות קבורה מימי בית שני ביער העוטף את המושב כיום. במרכז המושב נמצאה גת עתיקה ובה כלי אבן עשויים מגיר רך בהם השתמשו החל מימי בית שני ונפוצו במיוחד אצל יהודים אשר הקפידו על דיני טהרה.

לאחר החורבן הפך המקום למושבה של משמרת הכהנים מלכיה. כמו כן שרידי בתים מהתקופה הרומית נמצאו בחפירות שבוצעו בשנת 2013, ובתוכם אף נמצאו כלי חרס מהתקופה הפרסית וקנקן מהתקופה ההלניסטית.

בתקופה הביזנטית עם התפשטות הנצרות הפכה בית לחם ליישוב נוצרי. מתקופה זו נמצאו שרידים רבים ביישוב, ביניהם שרידי בתים וחומה מראשית התקופה הביזנטית (המאה ה-4-5 לספירה), כנסייה מן המאה ה-5-6 לספירה, בכנסייה זו אף נמצאה רצפת פסיפס מעוטרת בענפי גפן המאוכלסים בדגמי בעלי חיים, ציפורים, עצים וסל ענבים. פסיפס זה מוצג כיום בנתב"ג במסלול החזרה לארץ. מתקופה זו אף נמצאו 2 כנסיות נוספות בחפירות שונות ומבנים חקלאיים ואסמים מן המאה ה-7. באחד מהם אף נמצאו מטבעות מימיו של הרקיליוס (610 - 641 לספירה)

בתלמוד הירושלמי מוזכרת בית לחם הגלילית כ"בית לחם צרייה" בגלל היותה חלק מממלכת צור תקופה מסוימת.

בשנת 2016 בחפירות של רשות העתיקות אף נמצאו מבנים מן התקופה האומאית והעבאסית

בתקופה הצלבנית המאוחרת גם כן ישנן עדויות על יישוב נוצרי אשר ישב בבית לחם ומן התקופה הממלוכית נמצאו שרידים המעידים על יישוב קטן בסדר גודל של כ-50 משפחות ערביות, בתקופה זו בית לחם הייתה חלק מ"א-שאם" (סוריה הגדולה).

מתקופת שלטון האימפריה העותמאנית נכתב במסמכים כי ב-1595 היו בבית לחם 27 משקי בית מוסלמים.

בביקורו של הקונסול הבריטי ב-1859 ביישוב כתב כי האוכלוסייה של המקום מונה כ-110 איש ואילו ברשימת האוכלוסייה מ-1887 נכתב כי בבית לחם היו כ-55 תושבים מוסלמים.

על פי הארכאולוג אבירם אושרי, אשר חפר את האתר, בית לחם הגלילית היא מקום הולדתו של ישו אבי הנצרות, ולא בית לחם שביהודה

המושבה הטמפלריתעריכה

 
המושבה הגרמנית בית לחם הגלילית, בשנת 1925 לערך.
 
הכניסה למושב הטמפלרי - 1947

היישוב המודרני הוקם במקור על ידי הטמפלרים ב-1906 ונקרא בית לחם, בתוך יער אלוני תבור, על ידי בניהם של מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה, לאחר שקנו חברי "האגודה הטמפלרית" את אדמות בית לחם ממשפחות סורסוק ותו'יני הלבנוניות. כמו כן קנו הטמפלרים את אדמות הכפר "אום אל עמד" (כיום אלוני אבא) אשר היה בצמוד לאדמות בית לחם.

תחילה הגיעו לבית לחם כ-13 משפחות ובנו את בתיהם לאורך רחוב אחד ישר. 4 משפחות גרו החל מן העלייה לקרקע ובתום בניית הבתים הראשונה ב-1910, גרו כל 13 המשפחות ביישוב. כמו כן עם הקמת המושבה נבנו גם מבני ציבור שכללו בין השאר את בית העם אשר שימש גם כבית התפילה, מגדל מים ומחלבה. ע"פ הספר על הקולוניה הגרמנית בארץ ישראל מאת קארל אימברגר: ב-1918 גרו 54 אנשים במושבה. ב-1926 גרו בה כ-97 אנשים וב-1935 גרו בה 106 אנשים (27 משפחות).

הטמפלרים הקימו בבית לחם מושבה חקלאית מודרנית ומפותחת לאותה תקופה, התושבים עסקו בגידולי שדה אופייניים: חיטה, שעורה, שיבולת שועל ותירס, בנוסף גידלו תפוחי אדמה וקטניות, דבר אשר היה ייחודי לחקלאים הגרמנים בארץ באותה תקופה. עם הגידול בביקוש לחלב בארץ עם העלייה היהודית לארץ החלו הגרמנים בבית לחם להתפרנס ממשק החלב. ענפים נוספים בהם עסקו תושבי המקום כללו את ענף הענבים, ענף הזית וענף עצי ההסקה. במשקי הבית גידלו התושבים עזים, כבשים תרנגולות וחזירים. כמו כן, בשיתוף עם תושבי המושבה ולדהיים השכנה (כיום אלוני אבא), מימנו התושבים את סלילת הכביש המחבר בין חיפה לנצרת, ככל הנראה כדי לשפר את אפשרויות הפרנסה והמסחר של היישובים אשר נמצאים בין שתי ערים אלו.

עם הקמת הרייך השלישי חלק מהטמפלרים תמכו במפלגה הנאצית. מן העדויות לגבי בית לחם נמצא כי בין השאר פעלה במקום תנועת הנוער הנאצית הנוער ההיטלראי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עצרו הבריטים תושבים טמפלרים רבים בארץ שהוגדרו נתיני אויב וגירשו את רובם לאוסטרליה, בבית לחם המשיכו לגור משפחות אשר לא גורשו אך בזמן המלחמה היה היישוב נתון להסגר. ידוע כי במהלך המלחמה ולמעשה עד 1948 חיו במושבה כ-30 אנשים, מתוכם 9 היו חברים במפלגה הנאצית.

בשטח היישוב, ליד בתיהם של התושבים הטמפלרים היה שטח החאן הערבי בו השתכנו חלק מתושבי הכפר אום אל עמד לשעבר אשר מצאו עבודה במושבות ולדהיים ובית לחם. החאן היה בית דירות עשוי טין וחמר מקומי. החאן נבנה בכניסה המערבית ליישוב בפאתי המושבה. ע"פ העיתון "דה וארטה" (עיתון הקהילה הטמפלרית של אותה תקופה) הערבים גרו בשכנות לבית לחם, בחאן שהיה בתחילת המושבה. הוא נבנה על יישוב עתיק שחלק מבתיו היו מבנים עתיקים (באותו אזור בו היה החאן נמצאו שרידי הכנסיות העתיקות מן המאה ה-5). לפני הקמת המושבה הטמפלרית היה מצבם הכלכלי של הערבים מאוד גרוע. האדמות עליהם ישבו נמכרו על ידי השלטון העותמאני לגביר בביירות והם נהפכו לאריסיו. כשהתחילה להיבנות המושבה הטמפלרית, מצאו הערבים מקום עבודה במשקים, חלקם גרו בחאן וחלקם גרו מעל הרפתות של התושבים. החאן לא היה בית של משפחה מסוימת אלא היה בית דירות ושיטת ההחזקה הייתה כזו שכל בעל משק אשר נזקק לשכן את פועליו – היה שוכר עבורם חדר או מספר חדרים בחאן. (החאן לא קיים כיום)

כיבוש היישוב במלחמת העצמאותעריכה

ב-17 באפריל 1948 החל המבצע לכיבוש היישובים הטמפלרים וולדהיים ובית לחם[2], הכיבוש בוצע בידי כוח של ההגנה. בשעה 03:35 החל הכוח בפעולת הכיבוש של וולדהיים, הכיבוש ארך כשעתיים ובזמן הכיבוש נהרגו 2 טמפלרים. רבים מהתושבים הטמפלרים של בית לחם אשר הבינו את המתרחש החלו לארוז בחופזה חלק מחפציהם כאשר חפצים רבים הם משאירים מאחור והחלו לברוח לכיוון נצרת. בשעה 07:00 החל כוח ההגנה לנוע לכיוון בית לחם. במושבה נשארו מספר נשים שגורשו לאחר מכן מן המושבה ובעת הכיבוש הייתה התנגדות מועטה שכללה מחסומים בכביש הגישה בין בית לחם לוולדהיים ותקיפות (ככל הנראה בנשק קל) ממבואות הכפר ומהגבעות המקיפות אותו. ע"פ דו"ח של כוח ההגנה שהוגש לאחר הכיבוש נתפסו 72 שבויים מכיבוש שני היישובים והם נלקחו על ידי הצבא (וככל הנראה הצטרפו לגירוש כלל התושבים הטמפלרים לקפריסין ומשם למושבות באוסטרליה, גרמניה או ארצות הברית). במשך יומיים בילה חלק מן הכוח הכובש בהמתנה להתנגדות כלשהי, בחפירות ובטיפול המשק החי שנותר משוחרר במקום. לאחר יומיים החלה ההתיישבות בבתים שננטשו.

בתקופת המדינהעריכה

בניגוד ליישובים אחרים בעמק יזרעאל, בית לחם הגלילית הייתה אמורה להיות בשטח המדינה הערבית לפי תוכנית החלוקה ואילו תוכנית המגירה למקרה בו ייכבש המקום לא הייתה מגובשת.

מקימי היישובעריכה

התושבים הראשונים שעלו ליישוב לאחר כיבושו ב-48 הורכבו כמה קבוצות:

  • ניצולי שואה שעלו עם קום המדינה והצטרפו בימיו הראשונים של היישוב
  • תושבים מערים מרחבי הארץ.

השנים הראשונותעריכה

בימים הראשונים הגיעו רק הגברים מתוך קבוצת חוות שטוק ואחר כך הצטרפו הנשים והילדים והתמקמו בבתי הטמפלרים. חצי מהיישוב שימש את הצבא כבית ספר למ"כים ואילו החצי השני היה של המתיישבים שהגיעו. תחילה חיו התושבים במתכונת של קיבוץ כדי להקל על תנאי המחיה הקשים. בשנתיים הראשונות להקמת היישוב הגיעו תושבים חדשים ובבתים רבים חיו 2 ואפילו 3 משפחות יחד.

ב-1950 החליט הצבא לפנות את בית הספר למ"כים ובמקומו הייתה מתוכננת לקום תחנת ניסיונות של המדינה. עם עזיבת הצבא את המקום השתלטו התושבים על הבתים שפונו ולא נתנו לאנשי משרד החקלאות להיכנס למושב, בעקבות המקרה עד 1954 החרימו מוסדות המדינה את היישוב ולא הקצו לו משאבים לפיתוח, לאחר משא ומתן קיבלה המדינה את תביעת התושבים להפוך את השטח לחלק מהיישוב. לכן רק באותה שנה חובר היישוב לרשת המים, עד אז השתמשו התושבים במגדל המים שבנו הטמפלרים, ורק בשנת 1957 חובר היישוב לחשמל.

ב-1951 החלו התושבים בעצמם כבר לתכנן את הרחבת היישוב עם הגעת תושבים נוספים והם דנו במיקומם של המשקים החקלאיים החדשים שיוקצו לחלק מתושבי הכפר לעומת תושבים שיישארו במשקים ובבתים הטמפלרים. ב-1953 קיבל המושב 10 צריפים אוסטריים מהסוכנות היהודית ואף הגיעו תושבים נוספים ליישוב, התושבים החדשים וחלק מהתושבים הוותיקים עברו לגור ב"מעברה", הצריפים הוקמו בתוך המשק המיועד ובהמשך בנו בתים לצד הצריפים ועברו אליהם.

באמצע שנות ה-50 הוחלט להקים בית ספר משותף עם היישוב השכן אלוני אבא. בית הספר קם בכניסה למושב והוא נקרא אלון הגליל (אלון על שם אלוני אבא והגליל על שם בית לחם הגלילית)  מבית הספר יצאו 9 מחזורים עד שנסגר אך למדו בו רבים מהתושבים החיים במושב כיום.

כמו כן במרכז המושב הוקצו חלק מהבתים הטמפלרים למבני ציבור והם שימשו כמחלבה ומחסן אספקה. מרכז הקהילה הטמפלרי הפך לבית העם של המושב ובו נחגגו האירועים השונים. התושבים גם הקימו בית כנסת לשימוש הציבור.

התפתחות היישוב במרוצת השניםעריכה

עד תחילת שנות ה-60 היה ניהול כספי משותף לכל המשקים בתוך הוועד של היישוב, זאת עקב הקושי של התושבים להסתדר לבד עם הקמת משק חי וטיפול בגידולים, אך בשנות ה-60 עבר המושב באופן סופי לחלוקה כספית בה כל אדם מטפל במשק שלו וכך גם יכל כל אחד לפתח את המשק כראות עיניו. במשך השנים השתנו ענפי הגידול בכל משק, גידולי פרג, ענף פרחים, זיתים, גידולי זרעים, הודים, פרות ועוד.

בתחילת שנות ה-90 הוקמה הרחבה משמעותית קהילתית לקבלת תושבים חדשים. בהמשך עם הצטמצמות הפרנסה מחקלאות הלך והתפתח במושב ענף התיירות, בשנות ה-2000 המושבות הטמפלריות זכו לתשומת לב של מטיילים רבים בארץ והענף התרחב. וכיום מתפרנסים רבים מהתושבים משירותים לתיירים.

תיאור היישוב בהווהעריכה

היישוב מונה כ-170 משפחות. הוא בנו משני רחובות ראשיים ועוד רחובות צדדיים רבים.

משני צידי הרחוב הראשי אשר דרכו נכנסים למושב, ניצבים בתי האבן מהתקופה הטמפלרית, למעשה הבית הטמפלרי הראשון במושב מציין את הכניסה הישנה למושב בתקופת קום המדינה לפני ההרחבות השונות.

במרכז המושב נמצאים הבתים הטמפלרים הציבוריים עוד מייעודם המקורי, והם משמשים כמבני ציבור גם כיום:

  • מבנה בית העם הטמפלרי המשמש כבית העם והספרייה של היישוב.
  • המבנה המחובר למגדל המים משמש כמזכירות היישוב ומועדון נוער.

לצד הרחוב הראשי בתים נוספים שנבנו בהרחבות שונות מאז הקמת היישוב.

המושב מוקף בשדות החקלאים וביער אשר משמש למרעה עדר הכבשים המשותף של התושבים.

תושבי המקום בחלקם מתפרנסים מחקלאות (גידולי שדות, רפתות ולולים, עצי זית). כמו כן תושבים רבים מתפרנסים מתיירות ובמקום מספר צימרים, מוזיאון, מסעדות, חנות תבלינים, בתי קפה, גלריות ואטרקציות שונות (כגון ספא, מועדון חץ וקשת, רפת תיירותית ועוד).

במושב פועלת חטיבת בני המושבים של תנועת הנוער העובד והלומד.

גלריית תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית לחם הגלילית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2017, למעט מועצות אזוריות, נכון לסוף 2016.
  2. ^ מערכת הבקר, נכבשו לג'ון, אושא, וולדהיים, הבקר, ‏18.04.1949