בית מגורי העיתונאים

בית מגורי העיתונאים
	בית מגורי העיתונאים, רחוב יצחק שדה 56, תל אביב, 2021
מידע כללי
סוג	בית מגורים
שימוש	מגורים
כתובת	רחוב יצחק שדה 56 והפלמ"ח 13
מיקום	שכונת יד אליהו בתל אביב
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1963
תאריך פתיחה רשמי	1963
אדריכל	אברהם יסקי ושותפו אמנון אלכסנדרוני
סגנון אדריכלי	ברוטליזם. לבני סיליקט לבנות עם חגורות בטון בין הקומות
מידות
קומות	4 ברחוב יצחק שדה, 3 ברחוב הפלמ"ח
מידע טכני
קיבולת	14 דירות
קואורדינטות	32°03′49″N 34°47′38″E / 32.0637°N 34.794°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת תל אביב רגילה) בית מגורי העיתונאים בית מגורי העיתונאים בית מגורי העיתונאים מפת מרכז __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים; ממערב: הים התיכון

ערך זה עוסק בשיכון העיתונאים בשכונת יד אליהו בתל אביב. אם התכוונתם לשיכון העיתונאים בשכונת טלביה בירושלים, ראו שיכון העיתונאים (ירושלים).

בית מגורי העיתונאים, שנקרא גם שיכון העיתונאים, הוא כינוי לשני בנייני מגורים ברחוב יצחק שדה 56 וברחוב הפלמ"ח 13 בשכונת יד אליהו בתל אביב שנבנו בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 ואוכלסו על ידי עיתונאים ישראלים, בהם עיתונאים בולטים, כגון יוסף לפיד, יגאל לב ושבתאי דון-יחיא.

המבנה הוכרז מבנה לשימור על ידי ועדת השימור של עיריית תל אביב-יפו, בישיבתה מיום 9 במאי 2021.

"מעונות העיתונאים" הראשון בתל אביב ולמעשה בארץ, היה בית העיתונאים ברחוב מרגולין 21 (או לה גרדיה 34 מצידו השני) שהוקם בשנת 1945 לערך על אדמה עירונית שנמסרה לעיתונאים.

היסטוריה

בתחילת שנות השישים התארגנה קבוצת עיתונאים בעלי משפחות בשיתוף מסוים של אגודת העיתונאים בתל אביב לבנייה של שני בנייני מגורים. הקבוצה רכשה שטח גדול בשכונת יד אליהו בתל אביב^[1], לא רחוק מהמקום שבו שכנה "הסינרמה", שעוד לא נבנתה באותן שנים. ב-1963 נכנסו העיתונאים לביתם החדש. בבניין ברחוב יצחק שדה גרו 8 משפחות עיתונאים ובבניין ברחוב הפלמ"ח 6 משפחות עיתונאים.^[2] לשני הבניינים הייתה חצר משותפת עם מדשאה ענקית בה שיחקו ילדי העיתונאים וחבריהם מהשכונה. האווירה במקום הייתה משפחתית ורבים מהעיתונאים הכירו זה את זה עוד קודם מעבודתם המשותפת ומחברותם באגודת העיתונאים.

בית מגורי העיתונאים היה שיכון סקטוריאלי המוקף סביבו בכמה שיכונים סקטוריאליים נוספים. ממערב לו נמצא "שיכון עובדי עיריית תל אביב" שנבנה עבור עובדי עיריית תל אביב. ממול "שיכון מפ"ם", שיכון מפלגתי שנבנה כעשר שנים קודם עבור חברי מפלגת הפועלים המאוחדת, ברחוב הגשר 53–61. ממערב נמצא "שיכון הפועל המזרחי" שנבנה עבור חברי המפלגה הדתית לאומית.

לא בכדי נבחר מיקום "שיכון העיתונאים" דווקא באזור זה. המיקום היה אידיאלי עבור העיתונאים שהתגוררו בו, שכן היה קרוב גאוגרפית לרוב מערכות העיתונים הראשיות שהתרכזו אז, סביב הרחובות יצחק שדה, המסגר, קרליבך ורחוב הרכבת, מרחק הליכה של 10–15 דקות משיכון העיתונאים. מערכת מעריב שכנה ברחוב קרליבך 2, מערכת הצופה ברחוב המסגר 66, מערכת ידיעות אחרונות שכנה אף היא באזור, מערכת על המשמר ברחוב בן אביגדור 4. מערכות העיתונים לעצטע נייעס ביידיש ואוי קלט בהונגרית שכנו ברחוב הרכבת 52 ליד התחנה המרכזית הישנה. בהיעדר תחבורה ציבורית הולמת למערכות העיתונים, נהגו עיתונאים רבים ללכת ברגל למקום עבודתם.

ברבות השנים נפטרו העיתונאים או עברו למקומות אחרים, ובשנת 2021 לא גר בבניינים אף דייר מהדיירים המקוריים, אם כי חלק מהדירות עדיין שייך ליורשיהם.

בשנת 2013 נערך במקום סיור של המחלקה לשימור בעיריית תל אביב. בשנת 2021 נערך סיור נוסף של המחלקה לשימור.

מעונות העיתונאים, שהיה בית מגורי העיתונאים הראשון, שוכן במרגולין 21 בשכונת יד אליהו בתל אביב ובו התגוררו עורכי עיתונים ועיתונאים, 18 משפחות. בין הדיירים יש לציין את שלום רוזנפלד, שמואל שניצר, חביב כנען, שבתי פורטנוי, עמנואל כץ, אייזיק רמבה, אהרון קלאוס, צבי אמיתי, צבי רותם, מאיר בן גור, מרדכי כץ שעימו התגורר מדי חצי שנה גם אחיו הצייר הנודע מאנה כץ שהיה תושב פריז ברוב ימות השנה.

ארכיטקטורה

קבוצת העיתונאים שהתארגנה לבניית המגורים שלה, רכשה חלקה שצדה האחד פונה לרחוב יצחק שדה 56 (אז רחוב הגשר) וצדה השני לרחוב הפלמ"ח 13. שני הבניינים תוכננו על ידי האדריכלים אברהם יסקי, חתן פרס ישראל לשנת 1982, ושותפו אמנון אלכסנדרוני.^[2] במקום בנייני מלט, שנבנו באזור באותו זמן, תכננו השניים את הבניינים מלבני סיליקט לבנות, עם חגורות בטון בין הקומות, שנועדו לחיזוק הבניין. הלבנים בנויות בבנייה נקייה ללא סימנים של שאריות טיט עליהן, ואינן מכוסות בטיח. הבניינים נבנו בסגנון הברוטליזם (בנייה בבטון חשוף), ועד המאה ה-21 הם בולטים בשוני שלהם מסביבתם.

ברחוב יצחק שדה בנוי הבניין מארבע קומות על קומת עמודים, וברחוב הפלמ"ח הוא בנוי משלוש קומות על קומת עמודים.^[2] על הקיר החיצוני של הבניין ברחוב יצחק שדה נבנו סביב החלק העליון של החלונות מסגרות בצורת ח' מזיזי בטון למטרת הצללה, ועל גבי חגורות הבטון נבנו הגבהות בטון המשמשות כמעקות לחלונות הגבוהים בסלון שנבנו ממפלס הרצפה עד התקרה. בבניין ברחוב הפלמ"ח נבנו המרפסות מבטון חשוף עד לגובה המעקה, כאשר חגורות הבטון מהוות תמיכה קונסטרוקטיבית למרפסות אלו, ועל החלונות אין אלמנטי הצללה. בפינות של שני הבניינים בנויים חלונות צרים וגבוהים מהרצפה עד התקרה.

הדיירים

עם אכלוס הבניינים התגוררו בהם העיתונאים הבאים:

ברחוב יצחק שדה

יגאל לב - עיתונאי במעריב וסופר, יושב ראש האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל
משה אפרתי - עיתונאי בהבקר. חתנו הוא פרופסור בני מוריס הנשוי לבתו לאה
מאיר פרבר - עיתונאי ועורך בעיתונות בשפה הגרמנית בישראל
ברוך אדלר - עיתונאי, עורך לילה וכתב בעיתון "הצופה"
נפתלי קראוס - עיתונאי בשערים ומאוחר יותר במעריב
דוד לאזר - עיתונאי ועורך המוסף הספרותי במעריב, זוכה פרס סוקולוב לשנת 1960
- מאוחר יותר רכש את דירתו לוי יצחק הירושלמי, עיתונאי במעריב ויושב ראש האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל
נתן ברון - עיתונאי בידיעות אחרונות, מייסד בית ספר לעיתונאות בתל אביב וחבר הוועד המנהל של רשות השידור. אשתו היא השופטת ציפורה ברון
יוסף לפיד - עיתונאי במעריב וסופר. לימים סגן ראש ממשלת ישראל ושר המשפטים. אשתו היא הסופרת והמחזאית שולמית לפיד
- מאוחר יותר שכר את דירתו אוטו רפפורט (הו'), עיתונאי ועורך העיתון ההונגרי אוי קלט, עיתון בו כתב לפיד בתחילת הקריירה שלו.