בית ספר בין-לאומי

(הופנה מהדף בית ספר בינלאומי)

בית ספר בינלאומי הוא מוסד חינוכי, המשלב לפחות מימד בינלאומי אחד בפעילותו. דוגמאות לממדים בינלאומיים הם: תוכנית לימודים זרה למדינה המארחת, שפת הוראה ולמידה זרה למדינה המארחת, אוכלוסיית תלמידים בינלאומית משמעותית, ואוכלוסיית מורים בינלאומית. בתי ספר בינלאומיים משרתים בעיקר ילדים של דיפלומטים או של שחקנים זרים, או אחרים אשר נמצאים בשליחות ארוכה בחוץ לארץ אשר מצריך לשים את ילדיהם במערכת החינוך והם אינם יכולים לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך של המדינה המארחת, בשל שפת לימוד, אי התאמה בתכנים, ולעיתים רמת חינוך יותר נמוכה בבתי הספר המקומיים במדינה המארחת מאשר במדינת המוצא.

קמפוס בית הספר הבינלאומי GEMS World Academy בסינגפור

היסטוריהעריכה

מכינת מזרו לאנגלית בינונית (MEMPS) בלסטו, הקיימת עד היום, הוקמה בשנת 1890 עבור ילדי מיסיונרים דוברי אנגלית, סוחרים ופקידים בממשל הבריטי ובה לימד מורה אחד[1]. סילבסטר (2002) טוען שהקולג' הבינלאומי בספרינג גרוב, לונדון, שהיה קיים בין השנים 188–1866, יכול היה להיות בית הספר הבינלאומי הראשון. הקולג' צמח מתוך אינטרס של קבוצת אנשים שהציעה שמספר בתי ספר בינלאומיים באירופה יוכלו לתת מענה לתלמידים ממדינות שונות באופן שבו "התלמידים, במעבר ממדינה ושפה למדינה ושפה אחרת, לא ימצאו שום שינוי ניכר של מהלך הלימודים כדי לעכב את התקדמות חינוכם"[2].

במהלך המאה ה-20, עם התרחבותה של הכלכלה הגלובלית, התפשטות התופעה של משפחות נודדות בעקבות עיסוקם של ההורים והיווצרותם של ילדי התרבות השלישית, עלו מספרם של בתי ספר בינלאומיים ברחבי העולם הנותנים מענה של תוכנית לימודים ממדינת המקור במדינה המארחת (בדרך כלל ארצות הברית או אנגליה) או תוכנית לימודים בינלאומית. לקראת סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, גדל מספרם של בתי הספר הבינלאומיים עוד יותר, במטרה לספק מענה למשפחות מקומיות המעוניינות, לפי גולד (1999), לפתח אצל ילדיהם גישה להזדמנויות עבודה בכלכלה עולמית וליהנות מחינוך של ילדיהם כהשקעת הון תרבותית של אליטה עולמית[3].

רקע והגדרהעריכה

 
בית הספר היפני בשגנחאי, קמפוס פודונג

ה-International School Consultancy‏ (ISC) הגדירה ב-2015 בית ספר בינלאומי כ"בית ספר המלמד תוכנית לימודים בשפה האנגלית מחוץ למדינה דוברת אנגלית"[4]. אך יש הטוענים שהגדרה זו צרה מלהכיל את כל סוגי בתי הספר הבינלאומיים, מכיוון שהיא מניחה שאנגלית היא השפה הבינלאומית היחידה. טענה זו מעלה סוגיה לגבי קיטלוגם של בתי ספר המלמדים תוכניות לימודים בשפות אחרות כמו ספרדית, מנדרינית או יפנית, במדינות שאינן דוברות שפות אלו.

בתי ספר רבים, המגדירים את עצמם בינלאומיים, הם גופים פרטיים המתנהלים מחוץ למערכות החינוך הלאומיות. מכיוון שאין קריטריונים מוסכמים להגדרה על מהו בית ספר בינלאומי[5] ואין שום גוף בינלאומי האחראי על הסמכה או אישור בית ספר כ"בינלאומי", ברורה הסיבה למגוון העצום של בתי הספר הבינלאומיים ברחבי העולם[1].

אומנם חקר בתי ספר בינלאומיים הוא קצר יחסית, אך מהמחקרים בתחום של החוקרים הבריטים מארי היידן וטריסטן באנל ניתן לזהות כמה תכונות מובילות המאפשרות לזהות בתי ספר בינלאומיים.

תכונה שנייה היא שפת ההוראה והלמידה. אם ניקח את ההגדרה של ה-ISC ונרחיבה להוראה ולמידה בשפה זרה למדינה המארחת יכולה הגדרה זו להוות עוד סממן של בית ספר בינלאומי.

תכונה שלישית היא קהל יעד של הורים ותלמידים. במקור בתי ספר בינלאומיים הוקמו כדי לתת מענה לצורך של אוכלוסיות גולות בעקבות עיסוקם של ההורים. עם השנים גדלה הדרישה של אוכלוסייה מקומית, ממעמד סוציואקונומי בינוני, לחינוך בינלאומי על מנת לתת יתרון לילדיהם בקבלה לאוניברסיטאות מערביות נחשבות וכניסה לעולם התעסוקה הגלובלי[6]. אחוז התלמידים ממדינות זרות לעומת התלמידים המקומיים, הוא מאפיין חשוב נוסף[3].

תכונה רביעית היא מגוונו הבינלאומי של צוות ההוראה בית הספר. ממגוון של אוכלוסיות התלמידים ניתן לצפות, כי מגוון יימצא גם באוכלוסיות ההוראה של בתי ספר בינלאומיים. גורמים הכוללים את תוכנית הלימודים המוצעת, שפת ההוראה, דרישות השלטון הלאומי והמקומי, מדיניות העסקה בבתי הספר ומגבלות היתר העבודה ישפיעו על רמת הגיוון בקרב עובדי ההוראה[1].

תכונה מעניינת נוספת היא בעלות בית הספר ומטרותיו הכלכליות. במהלך 50 השנה האחרונות, תהליך הביזור וההפרטה של מערכות החינוך במדינות הצפון הגלובלי, הביאו ליצירתם של בתי ספר שונים בעלי מבנה בעלות שונה. חלקם בבעלות ציבורית, חלקם בבעלות פרטית, וחלקם שילוב של השניים. אם בעבר בתי ספר היו ללא מטרות רווח, אזי במאה ה21 קמו בתי ספר בינלאומיים פרטיים בעלי מטרות רווח.

כפי שניתן לראות, אין הסכמה או אחידות לגבי מאפייניו של בית ספר בינלאומי, אך בעזרת שילוב של כמה תכונות אפשר אולי לסווגם. היידן, טומפסון (2008) ובאנל (2016), מקטלגים את בתי הספר לשני סוגים עיקריים "מסורתי" ו"אידאולוגי", ומציינים שבשני העשורים האחרונים, התווסף סוג חדש הנקרא "לא-מסורתי".

בית ספר בינלאומי "מסורתי" מאופיין בתוכנית לימודים בינלאומית כדי לתת מענה לאוכלוסייה של הורים המתניידים ברחבי העולם ומועסקים על ידי שגרירויות, האומות המאוחדות, צבאות או חברות בינלאומיות. ההוראה והלמידה נעשים בשפה האנגלית, והבעלות היא בדרך כלל ללא מטרות רווח[6][3].

לעומתו, בית ספר בינלאומי "אידאולוגי" הוא בית ספר אשר בחזון חינוכו עומדת הפילוסופיה של קורט האן או שוויון ושלום עולמי[6]. בתי ספר כגון, ארגון הקולג'ים הבינלאומיים (UWC) הם בתי ספר פרטיים ללא מטרות רווח, המלמדים תוכנית לימודים בינלאומית בשפה האנגלית (בדרך כלל), וקהל היעד הוא תלמידים מכל העולם[6].

כפי שניתן לזהות, בשני סוגים אלה, בתי הספר הם ללא מטרות רווח, בעלי תוכנית לימודים בינלאומית, עם קהל יעד בינלאומי, וההוראה נעשית בשפה האנגלית בדרך כלל. לפי באנל[7][6] העובדה שבתי הספר מסוגים אלו מלמדים תוכנית בינלאומית מבסס בבטחה את הלגיטימיות של טענתם כבתי ספר בינלאומיים.

הסוג השלישי, והשנוי במחלוקת, הוא בית הספר ה"לא-מסורתי". סוג זה של בתי ספר הוא הסיבה המרכזית לצמיחה הגדולה של בתי ספר בינלאומיים בשני העשורים האחרונים[7]. אלו הם בתי ספר פרטיים שהוקמו למטרות רווח ומשרתים קהל יעד מקומי ברובו ממעמד סוציואקונומי בינוני. תוכניות הלימודים ושפת ההוראה הם לרוב זרות למדינה המארחת, אך רק לעיתים הם בינלאומיות[6].

תוכנית לימודים בינלאומיתעריכה

כפי שבאנל (2017) טוען, תוכנית הלימודים היא מאפיין מהותי בהגדרתו של בית ספר כ"בינלאומי"[7]. היידן ותומפסון (2018) פורטות את תוכניות הלימודים הנלמדות בבתי ספר בינלאומיים לשתי קטגוריות מרכזיות:

  • תוכנית לימודים של מדינת האם שעברה עיבוד.
  • תוכנית לימודים בינלאומית מקוריות[1].

דוגמאות מובילות לתוכניות לימודים שעברו עיבוד הן: תעודה כללית בינלאומית להשכלה תיכונית (IGCSE) האנגלית, והדיפלומה הבינלאומית של השמה מתקדמת (AP) האמריקאית. לעומתן ישנן את הבגרות האירופאית (European Bachelorette), והבגרות הבינלאומית (IB) על שלל תוכניותיה לגילאים שונים אשר נוצרו במקור כתוכניות בינלאומיות.

הבגרות הבינלאומית (IB)עריכה

ארגון הבגרות הבינלאומי (IBO), הרשום בז'נבה חגג חמישים שנה באוקטובר 2018. הארגון מציע שלוש תוכניות לימודים בינלאומיות לגילאים 3–19 שנים. בשנת 2010 הכיל הארגון מגוון של 3,305 בתי ספר ב-139 מדינות המחנך כ-854,000 תלמידים[8]. 10 שנים לאחר מכן, בדצמבר 2020 גדל הארגון על פי הנתונים באתר הרשמי (ibo.org) לכ-5,400 בתי ספר ב-158 מדינות ומחנך כ-1.4 מיליון תלמידים.

התוכנית הלימודית והחינוכית של ה-IB מבוססת על פילוסופיה של "חינוך ליברלי לרציונליות אנושית"[9]. המשימה המוצהרת של הארגון היא "לפתח צעירים חוקרים, בעלי ידע ואכפתיות העוזרים ליצור עולם טוב יותר ושליו יותר באמצעות הבנה וכבוד בין-תרבותיים"[10].

תוכנית הדיפלומה (DP) היא התוכנית הוותיקה והמובילה מתוך שלוש תוכניות הלימודים של הIB והיא נועדה לגילאי 16–18. זוהי תוכנית מדוקדקת ויוקרתית אשר נבנתה בכוונה תחילה להיות בינלאומית ולא עבור לאום מסוים[1]. היא מוכרת על ידי כל האוניברסיטאות המובילות בעולם וזמינה בשלוש שפות: אנגלית, צרפתית וספרדית. התוכנית מבוססת על 6 מקצועות בחירה ממגוון של קורסים, 2 מקצועות ליבה (חובה) ופעילות חוץ לימודית. הקווים המנחים של התוכנית הם:

  • השכלה רחבה יותר עם מידה מסוימת של התמחות
  • התמחות במקצועות המשתרעים על פני מדעי הרוח והמדעים
  • רכישת שפה שנייה
  • אתיקה במדע
  • התמחות במדעי הרוח תוך הערכת "יופייה של המתמטיקה"
  • חשיבה ביקורתית ורכשית כישורי למידה עצמית (להבדיל מצבירת ידע ושינון)[10].

לפי באנל, ה-IB הוא ללא ספק כוח מרכזי בפיתוח החינוך הבינלאומי[11].

 
בית הספר הבינלאומי למנהיגות גבעת חביבה - תלמידי מחזור 2022 מ22 מדינות

בתי ספר בינלאומיים בישראלעריכה

נכון ל-2021, קיימים בישראל שלושה בתי ספר הממתגים את עצמם כבתי ספר בינלאומיים: בית הספר האמריקאי הבינלאומי באבן יהודה (AIS) הפועל על פי תוכנית הלימודים האמריקאית - AP, ובית הספר הבינלאומי בכפר הירוק (EMIS) ובית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה (GHIS) אשר מלמדים את הIB.

ביקורתעריכה

ימיני ופלופ (2015) טוענים שהכנסת ממדי בינלאומיות לחינוך על ידי אימוץ אסטרטגיות פדגוגיות חדשות, או לחלופין אימוץ תוכניות לימודיות בינלאומיות בשלמותן, עשויות לתרום לייצור הבדלי יכולות בין יחידים בחברה. באופן כללי, נראה כי בתי ספר פרטיים (אוכלוסיות חזקות) מארגנים את עצמם על פי הדרישות החדשות לחינוך בינלאומי, ואילו בתי ספר ציבוריים המזוהים עם אוכלוסיות מוחלשות אינם עושים זאת. תופעה זו עשויה להרחיב עוד יותר את הפערים החברתיים והכלכליים הקיימים היום[12].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית ספר בין-לאומי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 Hayden, M., & Thompson, J. (2008). International schools: Growth and influence. In UNESCO: International Institute for Educational Planning.
  2. ^ Sylvester, R. (2002). The First International School: The Story of the London College of the International Education Society (1866-1889). University of Bath/International Baccalaureate Conference Interpreting International Education-Dimensions of Theory and Practice Geneva, 11–13.
  3. ^ 1 2 3 Hayden, M. (2011). Transnational spaces of education: the growth of the international school sector. Globalisation, Societies and Education, 9(2), 211–224. https://doi.org/10.1080/14767724.2011.577203
  4. ^ The International School Consultancy. (2015). "The International Schools Market." https://docplayer.net/1538739-The-international-school-consultancy.html
  5. ^ MacDonald, J. (2006). The international school industry: Examining international schools through an economic lens. Journal of Research in International Education, 5(2), 191–213.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Bunnell, T., Fertig, M., & James, C. (2016). What is international about International Schools? An institutional legitimacy perspective. Oxford Review of Education, 42(4), 408–423.
  7. ^ 1 2 3 Bunnell, T., Fertig, M., & James, C. (2017). Establishing the legitimacy of a school’s claim to be "International": the provision of an international curriculum as the institutional primary task. Educational Review, 69(3), 303–317.
  8. ^ Resnik, J. (2012). The denationalization of education and the expansion of the International Baccalaureate. Comparative Education Review, 56(2), 248–269.
  9. ^ Sobulis, H. (2005). The philosophical foundations of the International Baccalaureate curriculum. IB Research Notes, 5(3), 2–5.
  10. ^ 1 2 IBO. (2019). "What is an IB Education?." Retrieved February 2, 2021, from https://www.ibo.org/globalassets/what-is-an-ib-education-en.pdf.
  11. ^ Bates, R. (2010). Schooling internationally: Globalisation, internationalisation and the future for international schools. Routledge.
  12. ^ Yemini, M., & Fulop, A. (2015). The international, global and intercultural dimensions in schools: An analysis of four internationalised Israeli schools. Globalisation, Societies and Education, 13(4), 528–552.