בֵּית צוּר הייתה עיר עתיקה ביהודה שישבה על הדרך הקדומה מירושלים לחברון, כ-30 ק"מ מדרום לירושלים[1] וכ-6 ק"מ מצפון לחברון, על הגבול בין יהודה לאדום.

בית צור
שרידי האתר בשנות ה-20 של המאה ה-20
שרידי האתר בשנות ה-20 של המאה ה-20
שמות נוספים ח'ירבת טובייקה
מידות
שטח 200 דונם
גובה מעל פני הים 990 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות תקופת הברונזה הקדומה
ברונזה בייניימית
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל I
תקופת הברזל II
ננטש התקופה ההלניסטית בארץ ישראל
סוג תל
אתר ארכאולוגי
חפירות 19311957
ארכאולוגים ויליאם פוקסוול אולברייט
בית הספר האמריקאי לחקר המזרח
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מצפון לחלחול
קואורדינטות 31°35′00″N 35°06′00″E / 31.58333°N 35.1°E / 31.58333; 35.1
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בימי מרד החשמונאים הייתה בית צור בעלת חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה. כיבושה בשנת 164 לפנה"ס אפשר לצבאו של יהודה המכבי להגיע לירושלים ולטהר את המקדש.

זיהוי עריכה

הניסיון הראשון לזהות את בית צור העתיקה נעשה באתר ח'רבת בורג' אל-צור, ששוכן מצפון לעיירה חלחול, ושימר את השם העתיק. אלא, שהשרידים העתיקים ביותר באתר היו מן התקופה הביזנטית. משום כך בחרו הארכאולוגים להתמקד בח'רבת אל-טביקה, השוכנת בסמוך לו על גבעה גבוהה שחולשת על סביבתה (בגובה 1007 מעל פני הים). באל-טביקה נמצא, אכן, ממצא עשיר שחופף הרבה מן הידוע מהמקורות הספרותיים על בית צור.[2]

היישוב הקהילתי כרמי צור, השוכן כשני קילומטרים צפונה מבית צור ההיסטורית, משמר את השם העתיק.

בית צור במקרא עריכה

בית צור הייתה עיר בנחלת יהודה. היא נזכרת לראשונה בספר יהושע, בחלוקה של נחלות השבטים לאחר כיבוש הארץ (יהושע ט"ו 58), ושוב – כאחת הערים שבנה וביצר רחבעם, לאחר הפילוג של ממלכת ישראל המאוחדת (דברי הימים ב' י"א 7).

בית צור נזכרת גם בימי שיבת ציון. אחד מן הבונים של חומת ירושלים, תחת הנהגתו של נחמיה, היה "נחמיה בן עזבוק, שר חצי פלך בית צור" (נחמיה ג' 16).

בית צור בתקופה החשמונאית עריכה

עד לכיבוש אדום בידי יוחנן הורקנוס, בשנת 125 לפנה"ס, הייתה בית צור יישוב ספר מבוצר, ובמהלך מרד החשמונאים עברה לפחות שלוש פעמים מיד ליד, כאשר פעם שולטים בה היהודים ופעם הסלאוקים.

לראשונה נזכרת בית צור, "כפר ביהודה" על פי יוסף בן מתתיהו[3], כאשר הצבא הסלאוקי, בפיקודו של ליסיאס, נטע שם את מחנהו, וצבא יהודה גבר עליו. ניצחון זה פתח בפני יהודה המכבי את הדרך לירושלים.

לאחר טיהור המקדש ובניית חומה בירושלים, סביב הר ציון, חזר יהודה לבית צור וביצר אותה, כי חשש מפלישה אדומית.[4]

שנתיים אחר כך, בשנת 162, שב הצבא הסלאוקי לבית צור, כשבראשו עומד אנטיוכוס החמישי, וצר עליה זמן ארוך, כשהוא נתקל בהתנגדות עזה של מגיני העיר. כשהגיעו השמועות לירושלים, הפסיק יהודה את המצור שהטיל על החקרא, והתמקם מול האויב, בבית זכריה. הפעם גברה ידם של הסלאוקים, יהודה נסוג לירושלים, ומגיני העיר נכנעו, וגורשו מהעיר.[5]

בעשרים השנה הבאות הייתה בית צור תחת שלטון סלאוקי, ושר הצבא בקכידס אף חיזק את ביצוריה.[6]

על פי ספר המקבים א (י' 14) בשנים אלו היה היישוב מפלטם של המתייוונים שביקשו להתרחק משלטון בית חשמונאי.

בין שנת 145 ל-143 לפנה"ס צר שמעון על העיר המבוצרת, וכאשר ראה חיל המשמר את כוחו ואת כלי המלחמה שלו, נכנע – בתנאי שאנשיו יוכלו לצאת מהעיר ולשוב לצבאם, וכך היה.[7]

העיר על ביצוריה, "מקום מבצר חזק ביותר ביהודה"[8], איבדה מחשיבותה לאחר שיוחנן הורקנוס, בנו של שמעון, כבש את ארץ אדום והרחיק את בית צור מהגבול.

החפירות והסקר בבית צור (ח' אל-טביקה) עריכה

הראשון שזיהה את בית צור עם אל-טביקה, תל הנמצא בפאתו הצפון-מערבית של חלחול, היה הארכאולוג הצרפתי פר אבל (Pére Abel), ב-1924.[2] החפירות הראשונות באתר התנהלו בשנת 1931 מטעם הסמינר התאולוגי הפרסביטריאני בשיקגו ובית הספר האמריקאי לחקר המזרח. בראש המשלחת עמד א"ר סלרס ויועצו לענייני ארכאולוגיה היה ויליאם פוקסוול אולברייט. עונת החפירות השנייה של אותו המכון, גם היא בראשותו של סלרס, התקיימה ב-1957.[9]

האתר נסקר גם במהלך סקר הר יהודה.[10]

תקופת הברונזה עריכה

מתקופת הברונזה הקדומה נמצאו בחפירות מעט חרסים, ולא התברר אם האתר היה מיושב, או שהיה רק מוקד לפעילות פסטורלית של רועים נוודים. כלי יחיד שנמצא, תוארך לתקופת הברונזה הקדומה 1.

הבנייה העתיקה ביותר שנמצאה באתר היא חומה מסוף המאה ה-17 - ראשית המאה ה-16 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה 2). עובי החומה היה 2.75 מטרים, והיא הקיפה עיר קטנה למדי (כשמונה דונם). פרט לחומה, ולשני חדרים צמודים אליה (חדרי משמר או חדרי אחסון), לא שרדו מבנים אחרים מן התקופה.

החופרים העריכו שהיישוב חרב במאה ה-16 לפנה"ס, כאשר המצרים חזרו וכבשו את ארץ ישראל.[2]

תקופת הברזל עריכה

במאה ה-11 לפנה"ס (תקופת הברזל הקדומה 1), נושב המקום מחדש, אולם מסיבה לא ברורה נעזב פעם נוספת סמוך לשנת 1000 לפנה"ס. הוא היה הדרומי בשרשרת יישובים (לצד אתרי אום-טלעה, רוג'ם סבית ואתר גילה) שנוסדו בתקופת הברזל 1 ולא התקיימו בשלב הבא. גם מתקופה זו לא זוהו מבנים, אבל נותרו כלי אגירה, גביעים ונר.

לא נמצאו עדויות לקיומו של יישוב בבית צור בין שלהי המאה ה-11 למאות השמינית או השביעית, ומשום כך קשה למצוא סימוכין לסיפור המקראי שעל פיו הייתה בו עיר בנויה שביצר המלך רחבעם.[2]

במאות השביעית או השמינית לפנה"ס שוב התקיים יישוב משגשג באתר, יישוב עירוני בתוך החומות, ומחוץ לחומה - יישוב חקלאי. בחפירות נתגלו 11 ידיות של קנקני יין, עם חותם "למלך", שעליהן סמל של שתי כנפיים. טביעות כאלה מיוחסות בוודאות לימי חזקיהו, לשנים 701–705 לפסה"נ. כן התגלו 5 ידיות ועליהן טביעת רוזטה.[2]

העיר הישראלית חרבה ככל הנראה עם הכיבוש הבבלי, אפילו שלא נמצאו בשרידיה סימנים של שריפה משמעותית, והיא נושבה שוב בתקופה הפרסית (ראשית ימי הבית השני).

התקופה הפרסית עריכה

מן המקור המקראי בנחמיה (ג' 16) מתברר כי בתקופה הפרסית הייתה בית צור עיר פלך. מאחר שבית צור ניצבה על הגבול בין פחוות יהוד לפחוות אדומיאה, ברור שהייתה הדרומית בששת הפלכים של פחוות יהוד ושימשה מבצר.[11] הארכאולוג רוני רייך מצא התאמה ארכיטקטונית בין שלב 2 של שרידי המצודה באתר ובין בית השרד שנחשף בתל לכיש, ומתוארך לתקופה הפרסית, ומשום כך סובר ששלב זה של המצודה שייך לימי ראשית הבית השני.[12]

התקופה ההלניסטית עריכה

בזמן שלטונו של אנטיוכוס הרביעי הייתה בית צור עיר פרזות שלווה ומשגשגת. חדרי הרחצה שהתגלו בה, שכללו 12 אמבטיות, מלמדים על רווחה כלכלית. גם כיכר שוק נחשפה, עם חנויות ואכסניה, בורות מים ובריכות אגירה. לאחר הכיבוש החשמונאי, ביצר יהודה את העיר והוסיף שלב לחומותיה על יסודות החומה הכנענית. לאחר הכיבוש החוזר של בית צור, חוזקו ביצורי החומה והמצודה, ששלב 3 שלה מיוחס לבכחידס.

בבית צור של התקופה ההלניסטית נמצאו מטבעות רבים, בהם 180 מטבעות סלאוקים ו-20 מטבעות חשמונאיים.

נראה שסביב שנת 100 לפנה"ס, שנים ספורות לאחר כיבוש אדום על ידי יוחנן הורקנוס, נעזבה העיר ולא יושבה עוד.[9]

לקריאה נוספת עריכה

  • משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89
  • אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית צור בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ספר מקבים ב, י"א 5
  2. ^ 1 2 3 4 5 Sellers O.R; Albright W.F, Bet Zur, Bulletin of the American School of Oriental Rechearch, 1931, עמ' 2-13
  3. ^ יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס, תרגום: אברהם שליט, ספר שנים-עשר ז', קדמוניות היהודים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1973
  4. ^ ספר המקבים א ד – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  5. ^ יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס), תרגום: אברהם שליט, ספר שנים-עשר ט', קדמוניות היהודים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1973
  6. ^ ספר המקבים א ט – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  7. ^ ספר המקבים א יא – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  8. ^ יוסף בן מתתיהו (פלאביוס יוספוס), תרגום: אברהם שליט, ספר שלושה-עשר, ה', קדמוניות היהודים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1973
  9. ^ 1 2 Robert W. Funk, Bet Zur, Bulletin of the American School of Oriental Research, 1958
  10. ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 3: 27
  11. ^ אתר ההיסטוריה וההנצחה של גוש עציון © - בית צור (חירבת טוביקה), באתר web.archive.org, ‏2013-09-29
  12. ^ רוני רייך, מצודהII בבית צור - מבנה שרד מן התקופה הפרסית?, ארץ ישראל כ"ג (ספר א' בירן), תשנ"ב, עמ' 252-247