בית רוז'ין

שושלת חסידית שמקורה במזרח אירופה

בית רוז'ין או חסידות רוז'ין היא שושלת חסידית שראשה היה רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. השושלת פעלה בעיקר בחבלי הארץ פודוליה, בוקובינה, גליציה המזרחית וכן בווינה שהיו אז ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית, וכן ברומניה במולדובה ובמחוז בקאו. כיום השושלת פעילה בעיקר בישראל.

בית הכנסת בעיירה סדיגורה
ארמונו של האדמו"ר מסדיגורה

תולדות השושלת

עריכה
 
ביתו של האדמו"ר מצ'ורטקוב
 
ארמונו של האדמו"ר מווסלוי

רבי ישראל פרידמן, היה בנו של רבי שלום שכנא מפראהביטש, בנו של רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש, תלמידו וממלא מקומו של הבעל שם טוב, מקים תנועת החסידות.

רבי ישראל כיהן בהתחלה בפראהביטש שבחבל פודוליה, לאחר מכן כיהן תקופה בסקווירא שבאזור קייב, אך עיקר פועלו ופרסומו היה ברוז'ין שבווהלין (פלך ז'יטומיר). באותה תקופה שלטה האימפריה הרוסית בערים אלו (כיום כולן במדינת אוקראינה).

רבי ישראל נחשב לאחד מגדולי הצדיקים בדורו, והיה נערץ על ידי כל אדמו"רי דורו. החסידים האמינו בו שאינו מסיח דעת מדבקות בה' ובכל פעולה שלו נעשים ייחודים עליונים. רבי ישראל התנהג בגינוני מלכות, בנה לו ארמון והיה מתלבש בפאר. בשנת תקצ"ח (1838) נאסר על ידי הרוסים עקב הלשנה על כך שהורה להרוג שני מוסרים. הצאר ניקולאי שהיה מרוגז על הנהגתו המלכותית של רבי ישראל, מיהר לאוסרו. לאחר 22 חודשים שישב בכלא שוחרר בערבות בהשתדלות הגרף ביברקוב (גוברנטור קייב) שהיה אחראי על מאסרו, והוקסם מאישיותו של רבי ישראל. פסק הדין שחרר את רבי ישראל מאשמת הרצח אך האשימו במרידה במלכות בגין הנהגות המלכות. רבי ישראל נמלט לקישינב ומשם לגבול המולדבי-רומני ליאס. הגוברנטור של קישינב ביקש מהקונסול הרוסי ביאס להסגירו אך רבי ישראל הספיק להימלט לגבול האוסטרי והגיע לקומפלינג עיירה על גבול אוסטריה-רומניה. הממשלה הרוסית ביקשה מהאוסטרים להשיבו לרוסיה על פי הסכמי הסגרה שנקבעו בקונגרס וינה בשנת 1815, אך החסידים פעלו והפעילו לחצים על השלטון שלא להיכנע, ולבסוף איתרו אשה מהעיירה סדיגורה (מחוז צ'רנוביץ) שנעלם לה ילד 40 שנה לפני כן והיא הגיעה להעיד שרבי ישראל הוא בנה האבוד וכך הונפקה לו אזרחות אוסטרית. לאחר זאת עדיין הממשלה הרוסית ניסתה להחזירו ושלחה הוכחות שרבי ישראל הוא יליד האימפריה הרוסית, אך ממשלת אוסטריה התנערה מההסכמים בכך שהוא נמלט דרך רומניה והסכמי ההסגרה לא מחייבים אותם, וכן בכך שאשמתו לא ברורה וכן בכך ששהותו במדינתם היא אינטרס וכבוד לאומי להם. הממשלה האוסטרית הציעה לרבי ישראל לקבל אזרחות של כבוד בתנאי שיקנה אחוזה בארצם. חסידיו קנו לו את אחוזת "זלוטי פוטוק" ("פוטיק") הסמוכה לסדיגורה אך הוא סירב לקבל אזרחות אוסטרית ובחר באזרחות טורקית ובתעודתו נכתב שהוא תושב ירושלים. אחוזתו הייתה מפוארת יותר מאחוזתו הישנה ברוז'ין, ואף שולחנו היה עשוי זהב. לאחר 11 שנה בסדיגורה, נפטר בג' בחשוון תרי"א[1].

את מקומו בהנהגת החצר ירש בנו הגדול, רבי שלום יוסף פרידמן. רבי שלום יוסף כיהן 10 חודשים באדמו"רות ונפטר בי"א באלול. לאחר פטירתו ירש את מקומו אחיו, רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה. שאר האחים התגוררו יחד באחוזת אביהם ועם הזמן עזבו את העיירה ופתחו חצרות משלהם.

לחצרות השונות הייתה השפעה רחבה באזורם, מבוקובינה וגליציה ועד רומניה. כל האדמו"רים התנהגו בפאר והדר כאביהם, ובנו ארמונות למגורם. התנהגות זו עוררה את התנגדותו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז, שטען שהנהגות אלו היו ראויות לאביהם שהיה אדם שמיימי אך אין מקום לחקות אותן. בנוסף, לאחר תקופה, בשנת תרכ"ט (1829) החל רבי דב בער פרידמן שהתגורר אז בלאובה (לעווע) לנטות אחרי ההשכלה מה שהוסיף התנגדות מצד חסידי צאנז בטענה שזו הוכחה ששיטת רוז'ין פסולה. בהמשך חזר רבי דב בער לחצר אחיו בסדיגורה וחזר לכהן באדמו"רות בדרך אחיו.

מאפייני השושלת

עריכה
 
בית הכנסת בעיירה צ'ורטקוב

אדמו"רי רוז'ין היו מאופיינים בידידותם ההדדית, וחסידיהם היו נוהגים לבקר גם אצל אדמו"רים אחרים מהשושלת, וכן לאחר פטירת אדמו"ר, לא הלכו בהכרח לשושלתו אלא לשושלת אחרות בבית רוז'ין. כך למשל הפכה חסידות צ'ורטקוב לחצר הגדולה בשושלת רוז'ין, ולאחת החצרות המשפיעות ביותר בגליציה, לאחר שרבי דוד משה פרידמן היה בסוף ימיו היחיד מבין בני רבי ישראל שנשאר חי. בבית רוז'ין היו מקובלים נישואים בתוך המשפחה, ומרבית האדמו"רים מהדור השלישי והלאה נישאו לבנות דודיהם, ולעיתים נוצר מצב שבני הזוג היו קרובי משפחה מספר פעמים. גם כיום מצויים שידוכים פנימיים בבית רוז'ין אך על פי רוב בקרבה רחוקה יותר.

כך גם האדמו"רים נהגו להזכיר בדברי תורתם את דברי כל אדמו"רי השושלת וכן לעלות את זכרם בסעודות או בשעת אמירת לחיים לעילוי נשמתם. גם בין החסידים נלמדים ספרי כל אדמו"רי השושלת, וחסידי רוז'ין עסקו בהדפסת ספרי אדמו"רי השושלת. באופן כללי שררה הערצה לאדמו"רי בית רוז'ין, וחסידים רבים, אף אלו שלא השתייכו לחצרותיהם, האמינו שהם אנשים מורמים מעם, שמעשיהם כולם נעשים לשם שמיים ושהם בדרגת דבקות בה'.

כדרכו של רבי ישראל, המשיכו צאצאיו להתנהג בהנהגות פאר, ובנו בתים ובתי כנסיות מפוארים. לבושם של האדמו"רים אף היה שונה משאר האדמו"רים בזמנם. אדמו"רי רוז'ין חבשו שטריימל ייחודי, עם כיפה מחודדת בולטת למעלה, כעין כתר. לבושם היה נחשב מודרני, והם לבשו מכנסיים ארוכים ועניבה, שלא כמקובל בחסידויות אחרות, בפרט בגליציה שהייתה מקום שמרני ואדוק. גם בני האדמו"רים נהגו בגינוני כבוד, ובחיי אביהם היו להם גבאים שהיו כותבים בשמם הסכמות.

אדמו"רי רוז'ין נוהגים להתפלל בחדר מיוחד הבנוי סמוך לבית הכנסת ("דאוונען צימער", חדר תפילה), ממנו הם שומעים את הקדיש וחזרת הש"ץ אך מתפללים לבדם ללא רואה. הנהגת המלכותיות אינה רק בסממנים חיצוניים אלא בעיקר בהתנהגות ודרך עבודת ה'. האדמו"רים נוהגים להתפלל, לדבר או לערוך טיש באיפוק וברצינות, ללא תנועות חיצוניות של התלהבות.

עם התעוררות תנועת הציונות תמכו רבים מאדמו"רי בית רוז'ין ברעיון הציוני, וחלקם היו חברים בתנועת המזרחי. גם החברים באגודת ישראל באופן כללי היו בעלי דעות חיוביות כלפי הקמת המדינה ויישוב ארץ ישראל. יוצא דופן היה רבי שלום הלפרין, האדמו"ר מוואסלוי שהיה קנאי ומתנגד חריף לציונות. בזמן מלחמת העולם הראשונה ברחו רוב אדמו"רי רוז'ין לווינה עקב פחדם מהשלטון הרוסי שעדיין נטר טינה לבית רוז'ין. בווינה הקימו את חצרותיהם וקירבו את יהודי העיר שהיו מודרניים יחסית לחסידיהם.

בארץ ישראל

עריכה

כדי להגשים שאיפה זו, אדמו"רי רוז'ין, בתקופת ההתעוררות הציונית ואחריה, קראו ברובם לעלייה לארץ ולהשתתפות במפעל הציוני, וחלקם תמכו בתנועת 'המזרחי', כגון: רבי יעקב מהוסיאטין ורבי שלמה חיים מסדיגורה. כמה מהם הקימו תנועה שחרתה על דגלה תורה ולאומיות גם יחד, ושקראה ליהודים החרדים לעזוב את הגלות ולעלות לארץ. כל זאת מתוך הבנה של גודל השעה ביחס לאפשרות הריאלית שיש לעם ישראל לצאת מהגלות, ומתוך היענות לקריאותיו-דפיקותיו של הקב"ה שקורא לעמו להשתתף במהלך הגאולה. בנוסף הודגש התפקיד המכריע שיש לציבור ששומר תורה ומצוות ביצירת הצביון הרוחני של המדינה היהודית העתידה לקום בארץ ישראל, ובאחריות שלו להגשמת העניין על ידי עלייה לארץ ולקיחת חלק במוסדות הציוניים. הודגשה גם האחריות שתהיה לציבור זה על הפנים הרוחניות של ההתיישבות בארץ ישראל באם לא ייקח חלק מעשי בעלייה ובבניין. 

יום לאחר ההכרזה על הקמת המדינה דרש בעל 'אהלי יעקב' בתל אביב:

"צריך לזכור, כי הקמת המדינה היהודית, אף כי אין ערוך לחשיבותה, עדיין אינה הגאולה המקווה שהובטחה לנו. הגאולה האמיתית קשורה בביאת המשיח (היינו גאולה רוחנית נוסף על הגאולה הפיזית)... ועוד צריך לזכור בשעת הקמת המדינה את תנאי הקיום של המדינה: א. שלום ואחדות... ב. קדושה וטהרה... ארץ ישראל היא בבחינת פלטרין (ארמון) של מלך והיא צריכה להיות נקיה מכל שמץ חלאה... מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק יהיה לכם...".

[פר' אמור שנת תש"ח] 

לאחר הקמת המדינה, שאותה ראו כ'אתחלתא דגאולה' (ראה 'אהלי יעקב' עמ' קטז בשם חותנו), אדמו"רי רוז'ין, שרובם התגוררו בתל אביב, ציינו את שמחתם על הקמתה בכך שאמרו הלל שלם והשתתפו בצעדת העצמאות כשהם חובשים לראשם שטריימלים (שנהוג לחבוש בשבתות ומועדים).

חצרות בית רוז'ין

עריכה

חצרות נוספות שהושפעו מבית רוז'ין הן חצרו של רבי חיים זנוויל אברהמוביץ, "הריבניצער", שהיה חסיד שטפנשט, וחסידות סקולן שאדמו"ריה היו חסידי סדיגורה ובוהוש, ואף היום האדמו"ר מסקולען נוהג לנסוע לאדמו"רים אלו.

החצרות כיום

עריכה

החסידויות מבית רוז'ין הפעילות כיום הן:

כמו כן, לחסידות צ'ורטקוב שני צאצאים, רבי ישראל פרידמן ואחיו רבי דב בר פרידמן המכהנים כראשי קהילות במנצ'סטר ובאנטוורפן[3], וצאצא, רבי חיים מיכאל ביברפלד אשר מכהן כראש קהילה בלונדון. לחסידות גם בתי כנסת בשכונת מאה שערים בירושלים ובצפת.

לחסידות דרוהוביץ' בית כנסת פעיל בשכונת גאולה בירושלים, בראשות הרב אביעזר שפירא.

לחסידות שטפנשט הייתה עדנה משנות ה-90 של המאה ה-20, כשעסקן צעיר בשם אברהם יעקב סלומון החל להקים את זכרה ולערוך הילולות על קברו של רבי אברהם מתתיהו פרידמן וכן לבנות מרכזים תורניים על שם החסידות בבני ברק ובאלעד.

לקריאה נוספת

עריכה
  • נר ישראל, אוסף דברי תורתם של אדמו"רי בית רוז'ין. יצאו מספר כרכים, הראשון שבהם בבני ברק תשל"ח. ערך: הרב חיים דב שטרן[4].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בית רוז'ין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מאסרו ובריחתו של רבי ישראל בעלון "בית יעקב" באתר היברובוקס.
  2. ^ ראו בערך לוי יצחק מנזון.
  3. ^ משה ויסברג • צילום: בינזמין, היסטוריה: אדמו"רי רוז'ין התאחדו באנטוורפן, באתר בחדרי חרדים, 10 ביולי 2016
  4. ^ חתנו של רבי ישראל אברהם מסקולן ובנו של רבי יצחק יהודה מביליץ שהיה חתנו של הרב פנחס ברוכשטט רבה האחרון של רוז'ין.