בלאנש סוויט

שחקנית אמריקאית

בלאנש סוויטאנגלית: Blanche Sweet; ‏18 ביוני 1896 בשיקגו6 בספטמבר 1986 בניו יורק) הייתה שחקנית קולנוע אמריקאית.

בלאנש סוויט
Blanche Sweet
Blanche Sweet by Hartsook, 1915 (LOC cph.3b05769).jpg
בלאנש סוויט ב-1915
לידה 18 ביוני 1896
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בספטמבר 1986 (בגיל 90)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1909–6 בספטמבר 1986 (כ־77 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית תיאטרון, שחקנית קולנוע, שחקנית טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Raymond Hackett (19351958)
מרשל ניילן (19221929) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייהעריכה

 
בלאנש סוויט, עמוד השער של המגזין "Photoplay", אפריל 1915
 
יהודית מבתוליה. בלאנש סוויט בתפקיד יהודית

סוויט נולדה בשם שרה בלאנש סוויט (אם כי רק לעיתים נדירות עשתה שימוש בשמה הפרטי, שרה) בשיקגו שבמדינת אילינוי בארצות הברית בשנת 1896, לאם רקדנית ואב סוחר יין. אמה מתה בינקותה והיא גודלה בידי סבתה, קורה אלכסנדר, ונודעה בתחילה בשם בלאנש אלכסנדר.[1]

ההופעה הראשונה של סוויט על הבמה הייתה כבר בגיל 18 חודשים, מאוחר יותר היא הופיעה כילדה בעשרות תפקידים ונטלה חלק בסיבוב הופעות כשהייתה בת ארבע.[1] היא החלה לעבוד בחברת הסרטים ביוגרף (אנ') בשנת 1909 ושיחקה בסרטים בבימויו של ד. וו. גריפית'.[2] במהלך שנת 1910 החלה לפתח יריבות עם השחקנית מרי פיקפורד, אשר עבדה גם היא עם גריפית'.

קריירהעריכה

סוויט נודעה בתפקידיה האנרגטיים והעצמאיים, בניגוד לדימוי השברירי והפגיע שאפיין את הנשים בסרטיו של גריפית'. אחרי תפקידים רבים, סרטה הראשי האמיתי הראשון היה דרמת המתח The Lonedale Operator (אנ') משנת 1911. בשנת 1913 כיכבה בסרט העלילתי הראשון של גריפית', יהודית מבתוליה, בתפקיד יהודית.[3] ייתכן כי יהודית הוא תפקידה הטוב ביותר של בלאנש סוויט בקריירה שלה. מכל מקום, אין ספק שהוא הזכור ביותר.[4]

בשנת 1914 לוהקה בתחילה על ידי גריפית' לתפקיד הראשי של אלזי סטונמן באפוס הולדתה של אומה, אך התפקיד הוענק בסופו של דבר לשחקנית היריבה ליליאן גיש. באותה שנה נפרדה סוויט מגריפית' והצטרפה לפרמאונט תמורת שכר גבוה.

במהלך העשור השני של המאה ה-20 סוויט המשיכה להופיע במספר סרטים עם פרופיל גבוה ונחשבה לשחקנית מובילה ופופולרית. היא הופיעה לעיתים קרובות בסרטיהם של ססיל ב. דה-מיל ומרשל נילן (אנ') והוכרה בידי מבקרי הסרטים בזמנה כאחת השחקניות המובילות של עידן הסרט האילם. בתקופה זו ניהלה רומן עם מרשל נילן שבעקבותיו התגרש מאשתו. נילן וסוויט נישאו בשנת 1922. הם התגרשו בשנת 1929 לאחר שסוויט האשימה את נילן בניאופים חוזרים ונשנים.

הקריירה שלה המשיכה לשגשג במהלך השנים הראשונות של שנות ה-20 של המאה ה-20. היא כיכבה בגרסה הראשונה של Anna Christie (אנ'). הסרט ידוע כהפקה הקולנועית הראשונה של מחזה מאת יוג'ין או'ניל. היא כיכבה בסרטים טס לבית דרברוויל משנת 1924 ו-The Sporting Venus (אנ') משנת 1925, שבוימו בידי נילן, והפכה במהרה לאחת הכוכבות הגדולות של חברת מטרו גולדווין מאייר, שנוסדה בשנים אלו.

הקריירה של סוויט החלה לדעוך עם הופעתם של הסרטים המדברים (אנ') (סרטים שכללו פסקול המסונכרן עם התמונה). סוויט הופיעה רק בשלושה סרטים מדברים, כולל הופעה שזכתה לשבחים בסרט Showgirl in Hollywood (אנ') משנת 1930, לפני שפרשה מהמסך באותה שנה והתחתנה עם שחקן הבמה ריימונד האקט בשנת 1935. הנישואין נמשכו עד מותו של האקט בשנת 1958.

את שארית הקריירה שלה בילתה סוויט בתוכניות רדיו ובתפקידי במה משניים בברודוויי. בסופו של דבר הקריירה שלה בשני התחומים הללו דעכה, והיא החלה לעבוד בחנות כלבו בלוס אנג'לס. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, קמה מורשת המשחק שלה לתחייה כאשר חוקרי קולנוע הזמינו אותה לאירופה כדי לקבל הכרה על עבודתה.

סוויט זכתה בשנת 1975 בפרס ג'ורג' איסטמן על תרומתה המובהקת לאמנות הקולנוע. היא הייתה נושאו של סרטו התיעודי של אנתוני סלייד משנת 1982 "דיוקן של בלאנש סוויט", שבו היא מספרת על חייה ועל הקריירה שלה. ב-24 בספטמבר 1984 נערך עבורה אירוע הוקרה במוזיאון לאמנות מודרנית בעיר ניו יורק, שם היא הציגה את סרטה "The Sporting Venus" משנת 1925.

מותהעריכה

סוויט נפטרה משבץ מוחי בעיר ניו יורק ב-6 בספטמבר 1986. אפרה פוזר מאוחר יותר בגנים הבוטניים של ברוקלין.

פילמוגרפיה נבחרתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בלאנש סוויט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Flom, Eric (2009). Silent Film Stars on the Stages of Seattle: A History of Performances by Hollywood Notables. McFarland. עמ' 217. ISBN 978-0-7864-3908-9.  (באנגלית)
  2. ^ Pratt, George (1975). "The Blonde Telegrapher: Blanche Sweet". עמ' 21–24.  (באנגלית)
  3. ^ "Judith of Bethulia (1914)". A Cinema History.  (באנגלית)
  4. ^ הלחמי, יוסי (2004). "גריפית ו"יהודית מבתוליה"". סינמטק תל אביב. עמ' 17.