בלה איוואני-גרינוולד

צייר הונגרי

בלה איוואניי-גרינוולדהונגרית: Iványi-Grünwald Béla; שוֹם, 6 במאי 1867בודפשט, 24 בספטמבר 1940) היה צייר יהודי-הונגרי ידוע.

בלה איוואני-גרינוולד
Iványi-Grünwald Béla
Iwanyi Grunwald Bela TVL 1906 marc 18 Nr12..jpg
לידה 16 במאי 1867
שום, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בספטמבר 1940 (בגיל 73)
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות קרפשי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות פוביזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Jules Bastien-Lepage עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה זר קורווין (1930) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

 
אשתו של איוואני-גרינוולד, אירן בילץ, (ציור מאת יאנוש תורמה)

נולד בדאראז'-פוּסְָה, בגבול הכפר הקטן שוֹם במחוז שומוג' בדרום טרנסדנוביה שבדרום-מערב הונגריה. אביו, שמואל גרינוולד, היה חוכר אדמות שנשאר באותו המקום עד סיום החוזה שלו והמשיך הלאה. אמו הייתה מריה מורוואי. במקום הולדתו למד בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי. סיים את בית הספר התיכון בסקשפהרוואר ואז עבר לבודפשט, שם רשמו אותו הוריו למה שנקרא אז "בית הספר לאמנות הציור", והפך לאחר זמן מה ל"האקדמיה ההונגרית לאמנויות יפות".

בבית הספר לאמנות הציור הוא היה תלמידו של ברטלאן סקיי, צייר הונגרי, מגדולי הנציגים של הציור ההיסטורי ההונגרי, ששילב רומנטיקה ואקדמיזם. לאחר שסיים את האקדמיה איוואני-גרינוולד למד במינכן ובאקדמיה ז'וליאן בפריז. בשנת 1892 שב למינכן יחד עם הצייר קארוי פרנצי, שם הפך לתלמידו של הצייר שימון הולושי. בשנת 1893 צייר שם את "הניהיליסטים מגרילים גורל", ציור ריאליסטי שמשך תשומת לב רבה.

הוא היה אחד מהחברים המייסדים של מושבת האמנים של באיה מארה. הוא התגייר, מה שעורר הסתייגות גדולה של משפחתו. באותה תקופה הוסיף את השם איוואני. בבאיה מארה מצא את שותפתו לחיים, את אירן בילץ, בתו של כומר יווני-קתולי.[1] משנת 1896 צייר שם סדרת נופים וסצנות ריאליסטיות (זריחת הירח, בעמק, טיול אביבי). כחבר מייסד בבית הספר הוא היה גם תומך ביעדיו. בשנת 1898 התחתן עם אירן בילץ.

לאחר מכן בילה שנה ברומא בשנת 1904 בעקבות זכייתו בפרס פראקנו. לאחר חזרתו להונגריה ארגן תערוכה קולקטיבית. משנת 1906 הסגנון שלו השתנה, ניסויו הדקורטיביים, הסגנוניים בסגנון אר-נובו, התחלפו בשאיפות של נטורליסטיות ופלן אר. בשנת 1907 הפך למנהל מושבת האמנים בקצ'קמט, וציוריו על חזית קזינו (1912) ו"יקיצת האביב" ב-1913 קיבלו מדליית זהב. לאחר מלחמת העולם הראשונה צייר באגם בלטון נופים בעיצוב ריאליזם פשוט, בדומה לציירי המישור ההונגרי הגדול.

אמנותו הוכרה בשנת 1930 עם הפרס "זר קורווין". (על פי מקור אחר בשנת 1935.[2]) הוא נפטר זמן קצר לאחר שנודע לו על תכתיב וינה המכונה גם הבוררות השנייה של וינה (בגרמנית: Wiener Schiedsspruch) שהחזירה את באיה מארה להונגריה.

לקריאה נוספתעריכה

  • Réti István: A nagybányai művésztelep. Budapest, Kulturtrade, 1994. Iványi-Grünwald l. pp. 106-113. ISBN 9637826351
  • Művészeti lexikon. 1. köt. Szerk.: Éber László. Budapest : Győző Andor, 1935. Iványi-Grünwald szócikket l. 473-474. o.
  • Művészeti lexikon II. (F–K). Főszerk. Zádor Anna, Genthon István. 3. kiad. Budapest: Akadémiai. 1981. 481–482. o.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Telepy Katalin: Iványi Grünwald (A művészet kiskönyvtára c. sorozat), Corvina Kiadó, 1976, 6-7. és 12. oldal.
  2. ^ S. Nagy Katalin (2006). Emlékkavicsok. Holocaust a magyar képzőművészetben 1938–1945.. Budapest: Glória Kiadó. עמ' 299. ISBN 963-9283-99-1.