בלמזויווארוש
בלמזויווארוש (בהונגרית: Balmazújváros, ביידיש:באלמאז אויוואראש) היא עיר במחוז היידו-ביהר שבמזרח הונגריה, בצפון המישור הגדול, 23 ק"מ מדברצן ובסמוך להיידוסובוסלו. תושבי העיר הם הונגרים כמעט כולם, אם כי בעיר קיים מיעוט צועני של כ-4%.
| |||
 | |||
| בלמזויווארוש - מראה אווירי | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | צפון המישור הגדול | ||
| מחוז |
 היידו-ביהר | ||
| נפה | בלמזויווארוש | ||
| שטח | 205.45 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 16,949 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 85.08 נפש לקמ"ר | ||
| קואורדינטות | 47°36′45″N 21°20′37″E / 47.61250°N 21.34361°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| https://balmazujvaros.hu/ | |||
היסטוריה עריכה
אזור בלמזויווארוש היה מיושב עוד בתקופה הפרה-היסטורית. שושלת ארפאד שלטה באזור במספר כפרים קטנים באזור ושמות השליטים משושלת זו השתמרו במספר יישובים וכרמים באזור.
היישוב בלמזויווארוש עצמו נוסד אחרי הפלישה המונגולית לאירופה, במהלכה נהרסו רוב היישובים הקטנים באזור. היישוב מוזכר במסמכים אפיפיוריים מהמאה ה-14. במאה ה-15 מוזכר שוב היישוב, בתור יישוב שאותו העניק זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, לאחד מאצילי האימפריה. היישוב שגשג במחצית המאה. הוענקו לו זכויות עיר ממתיאש הראשון, מלך הונגריה, והתפתחה בו כיכר שוק.
העיר נפגעה במהלך המלחמות בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה הרומית הקדושה באזור, בסוף המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17, אך בשנות ה-20 של המאה ה-17 שבה אוכלוסייתה והשתקמה.
התאוששות העיר נמשכה גם תחת שלטונה של המלכה מריה תרזה. באמצע המאה ה-18 הגיעה לעיר אוכלוסייה גרמנית ובמאה ה-19 התהוו בעיר מעמדות בורגניים של סוחרים ובעלי עיסוקים פיננסיים.
במלחמת העולם הראשונה נספו רבים מתושבי העיר. בשנת 1919 כבשה רומניה את העיר במסגרת הכיבושים והסיפוחים שיצרו את רומניה הגדולה. באוקטובר 1944 שבה העיר לשליטת הונגריה.
לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה העיר מוקד לתחילתו של ניסוי ברפורמת קרקעות בהונגריה. בשנת 1950, בעקבות קולקטיביזציה כפויה, נוסדו בעיר קואופרטיבים. הקואופרטיבים, בהם הקואופרטיב על שם לנין והקואופרטיב על שם הכוכב האדום, העסיקו עובדים עד שנות השמונים של המאה ה-20 והיו המעסיקים הגדולים בעיר עד תום התקופה הקומוניסטית.
קהילה יהודית עריכה
האזכור הראשון של יהודים במקום הוא במפקד שנערך בשנת 1784 בו נמנו 16 יהודים בעיר. בשנת 1845 התארגנה הקהילה ובשנת 1850 נבנה בית כנסת במקום ובהמשך אף הוקמה ישיבה בראשות הרב נתנאל פריד שנסגרה בעקבות אנטישמיות בשנת 1938. בשנת 1944 היו בעיר 340 תושבים יהודים מתוך כ-20,000 תושבים[1]. בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה גויסו גברים יהודים לפלוגות שרות העבודה (עבודות כפייה) בצבא ההונגרי ורבים מהם נספו.
במאי 1944 הוקם גטו בבלמזויווארוש ובו רוכזו יהודים מיישובי הסביבה. ביוני הועברו תושבי הגטו לחווה בהיידוסנטג'ורג'פוסטה (Hajduszentgyörgypuszta) באזור דברצן ושוכנו שם בדירי חזירים. משם גורשו למחנה שטרסהוף שבאוסטריה[2] וחלקם – לאושוויץ.
ילידי המקום עריכה
- מלכיאור (מֶנְיהֵרְט) לנדייל (בהונגרית: Lengyel Menyhért בשמו המקורי לייבוביץ. בלמזויווארוש, 12 בינואר 1880 - בודפשט, 23 באוקטובר 1974) היה סופר, פובליציסט, מחזאי, תסריטאי, הונגרי-יהודי. הוא היה גם הבמאי המשותף של "תיאטרון מרכז העיר" בבודפשט (1930-1929).
ערים תאומות עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- פנקס הקהילות הונגריה, יוסף שוויצר, עמוד 175-176
בלמזויווארוש, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 57. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בלמזויווארוש- בלמזויווארוש (Balmazújváros), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
