בלפוריה

מושב בישראל

בַּלפוּרְיָה הוא מושב בעמק יזרעאל, 3 ק"מ צפונית לעפולה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא קרוי על שמו של שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור, החתום על הצהרת בלפור, ונוסד ב-2 בנובמבר 1922, במלאת חמש שנים למתן ההצהרה.

בלפוריה
מבט לבלפוריה מתחנת הרכבת בעפולה
מבט לבלפוריה
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מועצה אזורית עמק יזרעאל
גובה ממוצע[1] ‎87 מטר
תאריך ייסוד 1922
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1]
  - אוכלוסייה 556 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎4.9% בשנה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[2]
8 מתוך 10

היסטוריה

עריכה

חוות בלפוריה

עריכה

המושב הוקם בשנת 1922 על ידי חברת "קהילת ציון" האמריקאית, שרכשה את האדמה וייעדה אותה לכ-100 חיילים משוחררים[3] אנגלים ואמריקנים מהגדודים 38 ו-39 של הגדודים העבריים. במחצית השנייה של 1919 המייסדים פנו אל ארתור ג'יימס בלפור וקיבלו את רשותו לקרוא ליישוב על שמו[4].

תוכנית החברה הייתה לקיים שנת לימודים ראשונה בה ינוהל המושב על ידי מדריכים חקלאיים בשיתוף המתיישבים והחברה ולאחר תום השנה יוחלט מי מהמתיישבים כשיר להתיישב במקום. למתיישבים יינתן בית וציוד למשק בהלוואה אותה יחזירו במהלך השנים[5]. קהילת ציון לא הצליחה לגייס את הסכומים הנדרשים[6] ושחרור החיילים מהצבא התנהל בעצלתיים כך שרוב המועמדים להתיישבות חזרו לארצותיהם.

כדי לא לאבד שנה חקלאית עלתה על הקרקע בסוף שנת 1919 קבוצה של 25 פועלים ותשע פועלות, שהקימו חווה חקלאית בניהולו של גרשון גפנר והחלו בהכשרת האזור להתיישבות, עוד טרם שהושלמה רכישת הקרקע[7]. בסוף שנת 1920 נכזבה החברה מהמקום ובקשה למכור את המושב לפועלים ולחיילים המשוחררים, אולם אלו לא הסכימו לכך ללא תוספת משאבים כהלוואה. בעקבות זאת, הוחלט להעביר את כל הניהול המעשי של החווה החקלאית לידי המתיישבים[8][9]. אדמת החווה החקלאית עברה לידי הקרן הקיימת שהחכירה אותו לוועד היתומים של דרום אפריקה לצורך הקמת כפר ילדים.

המושב

עריכה

ב-1922 הומרה החווה החקלאית למושב על ידי מתיישבים שונים ותיקים ועולים[10] יוצאי קיבוצים, מספר אנשים מהקואופרציה במרחביה וכן מתיישבים מ"עזרת אחים" בפתח תקווה. רוב בעלי המגרשים שהוקצו לחברי קהילת ציון לא הגיעו בהתחלה אלא חיכו להתמסדות המקום לפני עלייתם[11]. חברת קהילת ציון העניקה למתיישבים הלוואות לרכישת הקרקע ולבניית בתים וההנהלה הציונית העניקה ל-25 מתיישבים הלוואות לרכישת ציוד[12]. המתיישבים החדשים התגוררו באופן זמני בחוות בלפוריה עד השלמת בניית הבתים במושבה החדשה[13]. הבתים והרפתות שנבנו במקום בכספי "קהילת ציון" היו בתי בטון ואבן ובעלי גגות רעפים, אשר זיכו את מתיישבי בלפוריה בכינוי "המיליונרים".

ב-6 באפריל 1925 ביקר הלורד בלפור בבלפוריה, בה נתקבל על ידי משלחת של הוועד הלאומי שכללה את הרב עוזיאל, יצחק בן-צבי, יעקב טהון, חיים מרגליות קלווריסקי ושמואל טשרנוביץ. בלפור סעד במושבה במלון "עמק יזרעאל", בסעודה בה השתתפו גם חיים ויצמן, נחום סוקולוב וקולונול קיש[14]. נציג קהילת ציון הכריז שיום ביקורו של בלפור במושב הוא יום חנוכת המושב[15][16].

בשנת 1939 הועברה אדמת המושב לבעלות קק"ל ונחתמו חוזי חכירה עם "קרן היסוד". ב-1934 סיימו המתיישבים חפירת באר חדשה, שהביאה להגדלת החקלאות המקומית, וב-1959 נחתמה ההתקשרות עם חברת "מקורות".

כלכלת המושב מבוססת על חקלאות (גידול שקדים וזיתים וגידולים פלחה שונים), עסקים קטנים ועבודה מחוץ למושב.

חינוך

עריכה

ילדי היישוב מתחנכים במערך גנים הפועל במושב. בית הספר היסודי אליו שייכים ילדי היישוב נמצא בקיבוץ גניגר. בית הספר התיכון, הוא בית ספר "עמקים" בקיבוץ מזרע.

קבוצת ספורט

עריכה

עד שנות ה-50 יוצג המושב על ידי קבוצת הכדורגל "הפועל בלפוריה", ששיחקה שתי עונות בליגה הלאומית (הליגה הבכירה באותה תקופה).

סביבה וטבע

עריכה

שמורת בלפוריה

עריכה

[17]שמורת בלפוריה היא השריד האחרון לביצות עמק יזרעאל.

השמורה נמצאת כחצי ק"מ מערבית לכביש עפולה - צומת עדשים, 2.5 ק"מ דרומית לצומת עדשים.

תחום השמורה כולל שטח ביצתי, האחרון ששרד מביצות עמק יזרעאל שיובשו במהלך המאה ה־20. בחלקה הצפוני של השמורה נמצא תל יפאר, תל עתיקות ובפסגתו אנדרטה לבני בלפוריה שנפלו במערכות ישראל. טקס יום הזיכרון לחללי מערכות צה"ל מתקיים מדי שנה למרגלות האנדרטה.

בתל גדלים, בין היתר, תורמוס ההרים, עיריוני צהוב, צמר מפוצל וקנרס סורי. בביצה גדלים צמחי מים שונים, בין היתר אגמון ימי וורבנה רפואית.

הביצה מגודרת, והובאו אליה מספר תאואים (ג'מוסים) וחמורים כדי למנוע את השתלטות הקנה המצוי על השטח. בשנים האחרונות אין תאואים בשמורה.

שביל יזרעאל-קק"ל: מגניגר לבלפוריה

עריכה

שביל יזרעאל-קק"ל הוא שביל טיול רציף שאורכו כ-100 ק"מ. המסלול עובר בנופי עמק יזרעאל ובהרים שמסביבו (מידע נוסף על השביל בסוף רשימה זו), והוא מפעל משותף של המועצה האזורית עמק יזרעאל ושל קק"ל.

קטע שביל 18 במספר (מתוך 24), עובר בין גניגר לבלפוריה, בחלקו הצפוני-מזרחי של עמק יזרעאל. בדרך עוברים בין שני תִלים נמוכים המעניקים תצפית יפה על שדות העמק ועל ההרים שמסביב לו.

אורך המסלול כ-7.5 ק"מ.

גלריית תמונות

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בלפוריה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אפריל 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  3. ^ עתיד מתנדבינו, דואר היום, 17 בנובמבר 1919
  4. ^ ירושלים יום יום - בלפוריה, דואר היום, 1 באוקטובר 1919
  5. ^ נלי שטרוים, בלפוריה, דואר היום, 23 באוקטובר 1919
  6. ^ אהוביה מלכין, האקטיביסט, עמ' 253
  7. ^ בלפוריה, דואר היום, 11 ביוני 1920
  8. ^ לתכנית עבודה האמריקאים בא"י, הצפירה, 22 בנובמבר 1920
  9. ^ השבוע - גבעת המורה (בלפוריה), הפועל הצעיר, 23 באוגוסט 1921
  10. ^ מנחם שיינקין, התחלה טובה, דואר היום, 26 באוקטובר 1922
  11. ^ א. בן ברק, ההתיישבות בעמק - בלפוריה, הפועל הצעיר, 17 ביולי 1925
  12. ^ בהתיישבות החקלאית, דואר היום, 5 בנובמבר 1922
  13. ^ בלפוריה, הפועל הצעיר, 22 ביוני 1923
  14. ^ מסע הלורד בלפור בעמק יזרעאל, הארץ, 10 באפריל 1925
  15. ^ בבלפוריה, הארץ, 7 באפריל 1925
  16. ^ תמונה: יזהר באר, הלורד בלפור מגיע לבלפוריה, בפרות קדושות, 5 בנובמבר 2017
  17. ^ שמורת בלפוריה