בן אישה ישראלית
בן אישה ישראלית או המקלל או בן הישראלית, הוא דמות מקראית הנזכרת בספר ויקרא בפרשת אמור אשר נענש על איסור קללת האל. בתלמוד[1] ובספרות הרבנית הוא מכונה המגדף. שמו אינו מוזכר במקרא, אך התנ"ך מוסר שהיה בנם של אישה ישראלית בשם שלומית בת דברי ואיש מצרי.
 | |
| סקילת בן האישה הישראלית | |
| אם |
שלומית בת דברי  |
|---|---|
  | |
במדרש פתרון תורה מובא שם חיצוני לדמות - "חפישתוק".[2]
הסיפורעריכה
בחומש ויקרא מופיע סיפור על אודות בן הישראלית שהתקוטט עם איש ישראלי,[3] בהמשך הריב קילל את אלוהים. עדי ראייה הביאו אותו אל משה, משה לא ידע מה דינו, ועד שנפסק הדין השהו אותו במאסר. אלוהים פנה למשה ואמר שהעונש הוא מוות בסקילה. משה אומר לעם והמגדף נסקל מחוץ למחנה לאחר שהעדים מניחים עליו את ידיהם. הסיפור הופך לתקדים לעונש למקלל אלוהיו.
נוסח הסיפור במקראעריכה
"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת...
...וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה."
רקע האירועעריכה
לפי המדרשעריכה
על פי המדרש, האיש המצרי שראה משה מכה איש עברי היה בעצם אביו של בן הישראלית. המדרש מוסיף כי משה הרג את המצרי באמצעות אמירת שם אלוהים.[4] על פי ההלכה, נקבעת יהדותו של אדם על פי האם, אך ההשתייכות לשבט היא על פי האב, ובמדבר חנו בני ישראל לפי השבטים השונים.
בן האישה הישראלית ביקש לחנות יחד עם בני שבט דן, אליו השתייכה אמו, אך אחד מבני השבט התנגד לכך שהאיש יחנה עמם. תוך כדי הוויכוח בין השניים, הקניט בן שבט דן את האיש על היותו בן איש מצרי, כינהו ממזר וצחק על כך שאביו נהרג בשמו המפורש של ה'. בן האיש המצרי נפגע מכך והחל לקלל את האלוקים ששמו גרם למות אביו המרושע.[5] בחזקוני הובא כי באותו זמן שנהרג אביו הייתה שלומית (האם) מעוברת ממנו.[6]
זמן האירועעריכה
יש מאחרים את זמן אירוע המגדף עד אחרי מתן תורה[7]. על רקע ריבו למקום חנייה במחנה, יש שהתקשו מדוע לא יצא המגדף לריב על מקום חנייתו קודם לכן, שהרי סיפור הגידוף התרחש כאשר בני ישראל חנו במדבר סיני, לאחר מתן תורה והקמת המשכן.
ויש מקדימים את עת האירוע לאותה תקופה של המקושש שהיה עוד לפני מתן תורה.[8]
בפרשנות המקראעריכה
ברש"י מובא שאמו של בן הישראלית - שלמית בת דברי ממטה דן - הייתה אשה זונה שנהגה לפטפט עם כל אחד,[9] ואילו יש מצדיקים את שולמית באמרם כי אותו איש מצרי התחפש כבעלה ובא עליה בעת שחשבה בתום-לבה שאכן זה בעלה,[10] ובמדרש הובא שאביו המצרי חמד את אימו והטריד את נריה (שהיה בן בנו של דן בן יעקב) בעלה[11] לצאת לעבודת פרך בלילה ומצא ההזדמנות לאנוס את שלומית.
כשרותו לבוא בקהלעריכה
יש שהביאו ראיה ממעשה בן הישראלית שמי שאמו יהודיה ואביו גוי נחשב כממזר וכן נכתב בתוספתא ”כותי ועבד שבאו על בת ישראל והולידה בן, הולד ממזר” (תוספתא קידושין ד יב) וכן בתלמוד הביא דעה דומה בשם רבי יהודה הנשיא, וכן דעתם של רבי יוחנן, וגם ריש לקיש[13] אבל להלכה מותר לו לבוא בקהל,[14] אלא שלפי חלק מהפוסקים[15] לכהן אסור לישא בת שכזו. השולחן ערוך פוסק שהיא 'פגומה לכהונה'[16] ולמעשה נוהגים להימנע מנישואים כאלו לכתחילה.
לקריאה נוספתעריכה
- זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי, פרק חמישי: מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1991, עמ' 175–183.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ח, עמוד ב'
- ^ ראו מדרש פתרון תורה לפרשת אמור, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
- ^ בן הישראלית - ישראלי רק מצד אמו.
משמעות "איש ישראלי" שגם אביו עברי וגם אמו. - ^ וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל
- ^ ויקרא רבה לב ג, תנחומא ויקרא כד
- ^ חזקוני לספר ויקרא כד י. אם כן, היה בן ישראלית איפוא כבן 42 שנה בעת האירוע
- ^ תרגום יונתן ויקרא כד יא, רש״י שם שגידף את השם ששמע בהר סיני ואילו החזקוני מנמק כי רשי סבור שהייתה האירוע בשבת שנייה של שנה ראשונה לעת היציאה ממצרים
- ^ פירוש התורה והמצווה לספרא פרשת אמור ס״ק רלה
- ^ "ושם אמו שלומית בת דברי" - שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר שהיא לבדה הייתה זונה | "שלמית" - דהות פטפטה שלם עלך שלם עלך שלם עליכון מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל | "בת דברי" - דברנית הייתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה -רש"י לספר ויקרא כד
- ^ שמות רבה א כח צוטט באור החיים ויקרא כד י
- ^ ולגרסה אחרת, רצח אותו באותו לילה - מדרש תנחומא אמור כד, ויקרא רבה לב ג
- ^ שמות רבה, פרשה א', פסקה כ"ז
- ^ "לא ייקח איש את אשת אביו.." רבי מאיר דרש מה אשת אביו מיוחדת שאין לו עליה קידושין.. והוולד ממזר אף כל שאין לה עליו קידושין הוולד ממזר ..רבי ינאי בשם רבי עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל הוולד ממזר רבי יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין הוולד ממזר -תלמוד ירושלמי מסכת קידושין ג יב, דף מ עמוד א. | "רבי יוחנן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר" תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ט, עמוד א',תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ו, עמוד א'| "רבנן בעובד כוכבים ועבד מודו.. כי אתא רב דימי א"ר יצחק בר אבדימי משום רבינו עו"כ ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע', עמוד א'
- ^ משנה תורה להרמב"ם הלכות איסורי ביאה ט יג
- ^ "נישואי כהן לבת מאומצת שנתעורר ספק אם אביה גוי", תשובה מאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ', באתר ישיבת ברכת משה
- ^ שולחן ערוך ארבעה טורים אבן העזר סימן ד סעיף יט