בן זוטא

בן זוטא (או בן זיטא) הוא פרשן מקרא קראי בן המאה העשירית. עיקר המידע עליו נובע מאזכורו בפירוש לתורה של רבי אברהם אבן עזרא, השולל בחריפות את פרשנותו של בן זוטא. מתעודות הגניזה הקהירית מוכר לנו חכם קראי בשם בן עטא, ולדעת נחמיה אלוני זהו שמו המקורי, ונתכנה "בן זוטא" ככינוי גנאי.

לדעת ש"א פוזננסקי בן זוטא התווכח עם רב סעדיה גאון פנים אל פנים, אך לא העלה על הכתב מאומה, אולם אלוני הוכיח מתעודות הגניזה כי בן עטא (דהיינו בן זוטא לפי זיהויו) היה פולמוסן שנתפלמס בכתב, ושלושה חיבורים חיבר: "איגרת לעיר", "ספר השגות על רס"ג" ו"עשר שאלות בעניין הנחש".

זמנו ומקומו של בן זוטא

היו שייחסו את בן זוטא לירושלים, אחרים ייחסו אותו למצרים ואחרים ייחסוהו לבבל. אלוני סבור כי מקום מושבו היה בבגדאד.

באשר לזמנו, אין חילוקי דעות, וברור שהיה בן דורו של רס"ג, במחצית הראשונה של המאה העשירית, והיה קשיש ממנו.

השקפותיו של בן זוטא

אלוני מזהה את בן זוטא כחסיד של כת המועתזילה, שהאמינו בייחוד ה' ובצדק בצורה מוחלטת עד כדי חיוב והכרח, דבר שמסביר לדעת אלוני את פירושו לעניין שור שנגח (ראה להלן), ואת חיבורו המיוחד לסיפור הנחש בספר בראשית. בן זוטא גם נקט בגישה הרציונליסטית להבנת המקרא, עד כדי הוצאת דברים מידי פשוטם, דבר המכונה בפי חסידי המועתזילה "תאויל".

ביקורתו של רבי אברהם אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא מבקר את כישוריו הפרשניים הדלים לדעתו של בן זוטא בחרוז הבא (הקדמה לפירוש הארוך לתורה, הדרך השנייה):

"כאשר עשה בן זוטא,

שבכל פירושו יחטא".

על פירושו של בן זוטא לפסוק ”וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו” (ספר שמות, פרק כ', פסוק כ"ב) כתב אבן עזרא בחריזה שנונה:

"והנה חשב בן זוטא לעלות בסולם חכמה בהבליו,

ונגלתה ערוותו עליו.

וככה יקרה לכל מין,

אשר בדברי קדמונינו לא יאמין".

בפירושו לפסוק "וכי יגוף שור איש את שור רעהו" (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ל"ה), כתב אבן עזרא: "אמר בן זוטא כי 'רעהו' - תואר לשור, ולא ראה כי 'שור איש' סמוך הוא, וכן הוא 'שור רעהו'. ואין לשור רֵעַ, רק בן זוטא לבדו".

בפירושו לפסוק "עין תחת עין, שן תחת שן" (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק כ"ד) מביא אבן עזרא ויכוח ארוך בין רב סעדיה גאון לבין בן זוטא. זהו ויכוח אופייני בין רבני לקראי, שבו הקראי שולל את התורה שבעל פה:

אמר רב סעדיה: לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם אדם הכה עין חבירו וסרה שלישית אור עיניו, איך ייתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת? אולי יחשיך אור עינו כולו. ויותר קשה הכוויה והפצע והחבורה, כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות, ואין הדעת סובלת.

אמר לו בן זוטא: והלוא כתוב במקום אחר: "כאשר יתן מום באדם כן יינתן בו"? והגאון השיב לו: יש לנו בי"ת תחת על. והנה טעמו "כן יינתן עליו" - עונש, ובן זוטא השיב לו: "כאשר עשה כן יעשה לו". והגאון השיב: הנה שמשון אמר "כאשר עשו לי כן עשיתי להם", ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים, רק גמולם השיב להם. ובן זוטא השיב: אם היה המכה עני מה יהיה עונשו? והגאון השיב: אם עיוור יעוור עין, פיקח מה יעשה לו? כי העני ייתכן שיעשיר וישלם. רק העיוור לא יוכל לשלם לעולם.

והכלל, לא נוכל לפרש על דרך מצוות התורה פירש שלם, אם לא נסמוך על דברי חכמינו זכרונם לברכה. כי כאשר קיבלנו התורה מן האבות, כן קיבלנו תורה שבעל פה, אין הפרש ביניהם.

והנה יהיה פירוש "עין תחת עין" ראוי להיותו עינו תחת עינו, אם לא יתן כופרו. ואמר הגאון: כי יש שן שהעונש שלו מעט, אם יהיה המוכה נער. כי אם יכרת עוד יחליף. והזכיר היד, כי היא בעלת מלאכה. והזכיר הרגל, שהוא יותר קשה מהיד. כי לא יוכל אדם ללכת ברגל אחת.

ולפי דעתי, כי הזכיר אלה האיברים על ההווה ברוב. כי כאשר יכה אדם חבירו, או יכנו בעין שהוא עומד כנגדו, או בפה שעומד כנגדו וישבור שניו, או ביד שבה ילחם, או יגן בעד פניו, או ברגל בבורחו מפניו.

ויכוח זה מביא להשערה כי בן זוטא היה בן דורו של רב סעדיה גאון, והתפלמס איתו פנים אל פנים, במצרים או בבבל, וכי אבן עזרא פגש את פירושיו של בן זוטא בכתבי רב סעדיה גאון, ולא ישירות.

אזכור נוסף של בן זוטא מופיע בפירושו של רבי יהודה אבן בלעם לפסוק בספר יחזקאל, פרק י"ח, פסוק ו'. בפירוש זה מוצג בן זוטא כמי שחולק על פירושו של הקראי ענן בן דוד.

לקריאה נוספת

• נחמיה אלוני, "בן זוטא הוא בן עטא הקראי", תרביץ מה, עמ' 76-88

קישורים חיצוניים

• בן זוטא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• שמואל אברהם פוזננסקי, בן זוטא, בתוך אנציקלופדיה אוצר ישראל (איזנשטין, יהודה דוד, עורך), כרך ג', תשי"ב, עמ' 98-99, באתר היברובוקס