ויקיפדיה

בנג'מין לי וורף

בנג'מין לי וורף (באנגלית: Benjamin Lee Whorf;‏ 24 באפריל 1897 – 26 ביולי 1941) היה בלשן ומהנדס מניעת שרפות.[1] וורף ידוע כתומך ברעיון ששינויים בין מבנים של שפות שונות מעצבים את הדרך שבה הדוברים תופסים וממשיגים (מפרשים באופן מושגי) את העולם. עיקרון זה נקרא לעיתים קרובות היפותזת ספיר-וורף על שמו ומורו אדוארד ספיר, אבל וורף קרא לרעיון "עקרון היחסיות הלשונית", משום שהוא ראה שיש לעיקרון זה השלכות דומות לתורת היחסות הכללית של איינשטיין.[2]

בנג'מין לי וורף
Benjamin Lee Whorf
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 באפריל 1897
וינת'רופ, מסצ'וסטס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביולי 1941 (בגיל 44)
וות'רספילד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשן
מקום מגורים ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום לימודים אוניברסיטת ייל
מנחה לדוקטורט אדוארד ספיר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
היפותזת ספיר-וורף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וורף היה במקצועו מהנדס כימיה, אבל כשהיה צעיר גילה עניין בבלשנות. בתחילה הובילה אותו התעניינותו ללמוד עברית מקראית,[3] אבל מהר מאוד עזב ולמד לבד את השפות הילידיות של מסו-אמריקה. חוקרים מקצועיים התרשמו מעבודתו, וב־1930 הוא קיבל מענק כדי ללמוד את שפות נאוואטל במקסיקו. כשחזר הביתה הוא הציג כמה מאמרים רבי השפעה על השפה בכינוסי בלשנים.

דבר זה הוביל אותו להתחיל ללמוד בלשנות אצל אדוארד ספיר באוניברסיטת ייל, בזמן שהמשיך לעבוד בחברת ביטוח שריפות הרטפורד. בזמן ששהה בייל הוא עבד על תיאור שפת ההופי ועל בלשנות היסטורית של שפות יוטו-אצטקיות. הוא פרסם מאמרים רבי חשיבות רבים בכתבי עת מקצועיים. הוא נבחר להיות מחליפו של ספיר, בזמן שהאחרון יצא לחופשת מחלה ב-1938. וורף לימד בסמינר שלו על "בעיות בבלשנות של אינדיאנים אמריקאים". נוסף לעבודתו הידועה על יחסיות לשונית, הוא כתב סקיצה של דקדוק שפת ההופי, ומחקרים של דיאלקטים של נאוואטל. הוא הציע פענוח של הכתב ההירוגליפי של המאיה, ופרסם את הניסיון הראשון לשחזור שפות יוטו-אצטקיות.

אחרי מותו מסרטן ב-1941 נשמרו כתביו על ידי חבריו הבלשנים, שגם עסקו בהפצת רעיונותיו של וורף על היחס בין שפות, תרבות וקוגניציה. רבים מחיבוריו פורסמו בעשרות השנים הראשונות אחרי מותו. בשנות ה-60 יצאו דעותיו של וורף מן האופנה, ונעשו מושא לביקורת קשה על ידי חוקרים, שסברו שמבנים לשוניים משקפים בעיקר מאפיינים כלליים קוגניטיביים ולא הבדלים תרבותיים. המבקרים טענו שאת רעיונותיו של וורף לא ניתן לבחון, והם מנוסחים בצורה גרועה, וכי הם התבססו על נתונים שנותחו בצורה גרועה או לא הובנו.

בסוף המאה העשרים הייתה תחייה בהתעניינות ברעיונותיו של וורף, ודור חדש של חוקרים החל לקרוא את כתביו, כשהם טוענים שהמבקרים שקדמו להם עסקו ברעיונותיו האמתיים של וורף בצורה שטחית, או שייחסו לו רעיונות שמעולם לא הביע. התחום של יחסיות לשונית ממשיך להיות מוקד פעיל של מחקר בפסיכובלשנות ובאנתרופולוגיה בלשנית, והוא ממשיך לייצר דיון ומחלוקת בין תומכי היחסיות ותומכי האוניברסליזם. עבודתו האחרת של וורף בבלשנות – פיתוח מושגים כמו אלופון, קטגוריות נסתרות וניסוח חוק וורף בבלשנות היסטורית יוטו-אצטקית, זכו לקבלה נרחבת.

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו עריכה

בנג'מין לי וורף נולד ב-24 באפריל 1897 בווינת'רופ, מסצ'וסטס. אביו היה אמן, אינטלקטואל ומעצב. היו לבנג'מין שני אחים צעירים ממנו, ג'ון וריצ'רד. שניהם נעשו אמנים בולטים. ג'ון היה צייר בעל שם עולמי וריצ'רד היה שחקן קולנוע ובמאי. בנג'מין היה האינטלקטואל מבין השלושה ובגיל צעיר עשה ניסויים כימיים בציוד הצילום של אביו.[4] הוא היה גם קורא נלהב והתעניין בבוטניקה, אסטרולוגיה ופרהיסטוריה של אמריקה התיכונה. הוא קרא את ספרו של ויליאם ה. פרסקוט "ההיסטוריה של כיבוש מקסיקו" כמה פעמים. בגיל 17 התחיל לכתוב יומן שבו תיעד את מחשבותיו וחלומותיו.[5]

קריירה במניעת שריפות עריכה

וורף סיים את לימודיו בMIT ב-1918 עם תואר בהנדסת כימיה, תחום בו ביצועיו האקדמיים היו בינוניים. ב-1920 הוא התחתן עם סיליה אינס פקהאם ונולדו להם שלושה ילדים.[6] בערך באותה תקופה התחיל לעבוד כמהנדס מניעת שריפות (מפקח) בחברת ביטוח שריפות הרטפורד. הוא הצטיין בעבודתו. תפקידו דרש ממנו לנסוע למתקני ייצור ברחבי ניו אינגלנד ולבדוק אותם. וורף עזר למשוך לקוחות חדשים לחברת הביטוח בה עבד. הם העריכו את פיקוחו הקפדן ואת המלצותיו. באנקדוטה מפורסמת מעבודתו השתמש וורף כדי לטעון ששפה משפיעה על ההתנהגות השגרתית.[7] וורף תיאר מקום עבודה בו אוחסנו מכלי בנזין מלאים בחדר אחד וריקים באחר. הוא אמר שבגלל האדים הדליקים המכלים הריקים יותר מסוכנים מהמלאים. העובדים נהגו בהם בפחות זהירות עד כדי כך שהם עישנו בחדר בו היו המכלים הריקים אבל לא בחדר עם המכלים המלאים. וורף טען שבדיבור יומיומי על חביות בנזין ריקות יש אדים דליקים נפיצים העובדים לא היו מודעים לסכנה בפניה עמדו כשעישנו ליד "החביות הריקות".[5]

התעניינות מוקדמת בדת ולשון עריכה

כשהיה צעיר כתב חיבור בשם: "למה זנחתי את האבולוציה". דבר זה גרם לכמה חוקרים לתאר אותו כמתודיסט אפיסקופלי אדוק שהתרשם מפונדמנטליזם ואולי תמך בבריאתנות.[8] עם זאת במשך כל חייו התמקדה ההתעניינות של וורף בדת בתאוסופיה. כמה חוקרים טענו שהקונפליקט בין הנטיות הרוחניות והמדעיות היווה כוח מניע בהתפתחותו האינטלקטואלית של וורף, במיוחד במשיכה לרעיונות של יחסיות לשונית.[9] כמה מכתבי היד שלו שלא פורסמו על רוחניות גם רומזים לכך שהוא הושפע מהלנה בלבצקי מייסדת האגודה התאוסופית שכתבה על אבולוציה קוסמית – אמונה הרואה בגלגול נשמות את מקור האבולוציה של הגזעים האנושיים לקראת צורות גבוהות יותר[10][11] וורף אמר " מכל קבוצות האנשים אתם היה לי קשר, התיאוסופים נראו המוכשרים ביותר להתלהב מרעיונות – רעיונות חדשים".[12]

בסביבות 1924 התחיל וורף להתעניין בבלשנות. בהתחלה הוא ניתח טקסטים מקראיים משום שסבר כי ניתן לפתור את הבעיות המרכזיות של האנושות על ידי ניתוח סמנטי של התנ"ך.[13] בהשראת היצירה האזוטרית "השפה העברית המשוחזרת (La langue hebraïque restituée) מאת אנטואן פברה ד'אוליבה (Antoine Fabre d'Olivet) הוא התחיל בניתוח סמנטי ודקדוקי של עברית מקראית. כתבי היד המוקדמים שלו על עברית ומאיה תוארו ככאלה המציגים מידה רבה של מיסטיקה כשחיפש לחשוף משמעויות אזוטריות בגליפים ואותיות.[14]

מחקרים מוקדמים בבלשנות של מסו-אמריקה עריכה

וורף למד בלשנות מקראית בעיקר בספרית וטקינסון. בספרייה זו יש אוסף נרחב של חומרים על בלשנות של שפות אמריקאיות ילידיות שנאסף במקורו על ידי ג'יימס המונד טרמבאל (James Hammond Trumbull).[4] בספרייה זו פגש וורף את הנער ג'ון ביסל קארול (John Bissell Carroll) שמאוחר יותר למד פסיכולוגיה אצל סקינר וב־1956 ערך מבחר של כתביו של וורף בשם שפה, מחשבה מציאות". אוסף זה עורר מחדש בוורף התעניינות בעת העתיקה המסו-אמריקאית. הוא התחיל ללמוד את שפת הנאוואטל ב-1925 וב־1928 הוא חקר אוספים של טקסטים הירוגליפיים של המאיה. הוא התוודע במהירות לחומרים ופתח בדיאלוג מלומד עם מסו-אמריקאים כמו אלפרד טוזר (Alfred Tozzer), הארכאולוג של המאיה מאוניברסיטת הרווארד, והרברט ספינדן ממוזיאון ברוקלין.[4]

ב־1928 הוא הציג, לראשונה מחקר בקונגרס הבינלאומי של חוקרי אמריקה בו הוא הציג את תרגום לתעודה בשפת נאוואטל. הוא גם התחיל ללמוד בלשנות השוואתית של משפחת השפות היוטו-אצטקיות שספיר הוכיח זמן לא רב לפני כן שהן משפחת שפות.

מחקרי שדה במקסיקו עריכה

בשל ההבטחה שנראתה בעבודתו על יוטו-אצטקים יעצו לו טוזר וספינדן להגיש בקשה למענק מ-Social Science Research Council (SSRC) שיתמוך במחקר שלו. וורף שקל להשתמש בכסף כדי לנסוע למקסיקו כדי לרכוש כתבי יד אצטקיים לספריית ווטקינסון, אבל טוזר הציע שיעביר את הזמן במקסיקו בתיעוד ניבים מודרניים של נאוואטל.[15] בבקשה שלו הציע וורף לבסס את האופי האוליגוסינתטי של נאוואטל.[16] לפני שנסע הציג וורף את המאמר "סדרת צורות היסוד במאיה" בוועידת האגודה הבלשנית של אמריקה (Linguistic Society of America). ה-SSRC אישר לוורף את המענק וב־1930 נסע למקסיקו סיטי שם קישר אותו פרופ' רוברט ה. ברלו (Robert H Barlow) עם כמה דוברים של שפת נאוואטל שיהיו האינפורמנטים שלו. תוצאת מסעו של וורף למקסיקו הייתה סקיצה של ניב נאוואטל המדובר במילפה אלטה, שפורסמה רק אחרי מותו, ומאמר על כתב פיקטוגרף אצטקי שנמצא בטפוסטלאן (Tepoztlan). הוא שם לב שבכתב הזה יש דמיון בצורה בין אצטקית לסימני היום של המאיה.[17]

ייל עריכה

 
אדוארד ספיר, מורו של בנג'מין לי וורף

עד שובו ממקסיקו ב־1930 היה וורף אוטודידקט גמור בתאוריה בלשנית ומתודולוגיה של עבודת שטח, עם זאת הוא כבר עשה לעצמו שם בבלשנות של מרכז אמריקה. וורף פגש את ספיר, הבלשן האמריקאי, המוביל בימיו, בוועידות מקצועיות. ב־1931 הגיע ספיר לייל מאוניברסיטת שיקגו כדי לקבל משרה כפרופסור לאנתרופולוגיה. אלפרד טוזר שלח לספיר עותק של מאמרו של וורף "על טונים בנאוואטל וסלטיו". ספיר ענה שמאמר זה חייב להתפרסם, אבל הוא פורסם רק ב־1993.

וורף שמע את הקורס הראשון של ספיר בייל על "בלשנות אמריקאית אינדיאנית". הוא נרשם לתוכנית של תלמידי תואר שני כשלמעשה עבד על דוקטורט בבלשנות, אבל למעשה הוא לא ניסה אף פעם לנסות להשיג תואר והסתפק בשייכות לקהילה האינטלקטואלית שהתרכזה סביב ספיר.[18] בייל הצטרף וורף לחוג של תלמידי ספיר שכלל שמות מזהירים כמו מוריס סוואדש, מרי האס וצ'ארלס פ. וגלין. וורף מילא תפקיד מרכזי בקרב תלמידי ספיר והיה מוערך מאוד.

לספיר הייתה השפעה עמוקה על מחשבתו של וורף. כתביו המוקדמים של ספיר תמכו בדעה שיש קשר בין מחשבה ושפה. דעה זו מקורה בהומבולדט והיא הגיעה אליו דרך פרנץ בועז שראה בשפה התגלמות של רוח העם (Volksgeist). אבל ספיר הושפע, בינתיים מהלוגיקה הפוזיטיביסטית של הוגים כמו ברטרנד ראסל ולודוויג ויטגנשטיין המוקדם, בתיווך צ'ארלס אוגדן ואיוור ארמסטרונג ריצ'רדס בספרם משמעות המשמעות. מספר זה הוא אימץ את ההשקפה ששפה טבעית עלולה לערפל ולא להקל על המוח להבין ולתאר את העולם כפי שהוא באמת. על פי דעה זו ניתן להגיע לתפיסה אמיתית של העולם רק על ידי לוגיקה מתמטית. בזמן ששהה בייל קיבל וורף דרך מחשבה עדכנית זאת, בחלקה מספיר ובחלקה תוך כדי קריאה בכתביו של ראסל ואוגדן וריצ'רדס.[19] ככל שוורף הושפע יותר ממדע פוזיטיביסטי הוא התרחק מכמה גישות לשפה ולמשמעות שהוא סבר שהן חסרות הקפדה ותובנה.

עבודה על שפת הופי ובלשנות תיאורית עריכה

ספיר עודד את וורף להמשיך בעבודתו על בלשנות היסטורית ותיאורית של אוטו אצטקית.[18] וורף פרסם כמה מאמרים על נושא זה בתקופה זו, כמה מהם עם ג. ל. טרייגר שנעשה חברו הקרוב. וורף גילה עניין מיוחד בשפת ההופי והתחיל לעבוד עם ארנסט נקאיומה (Ernest Naquayouma) דובר השפה שגר ליד מנהטן, ניו יורק. וורף נתן קרדיט לנקאיומה כמקור של רוב המידע שלו על שפת ההופי, ב־1938 הוא יצא לעבודת שטח קצרה לכפר מישונגנובי (Mishongnovi) בשמורת ההופי באריזונה.[20]

ב־1936 מונה וורף כעמית מחקר לשם כבוד לאנתרופולוגיה בייל והוא הוזמן על ידי בועז לשרת בוועדה של החברה לבלשנות אמריקאית (מאוחר יותר החברה -הבלשנית של אמריקה). בשנת 1937, ייל נתנה לו מענק על שם סטרלינג. הוא היה מרצה באנתרופולוגיה בשנים 1937-‏1938, והחליף את ספיר, שהיה חולה מאוד.[21] וורף הרצה לתלמידי תואר שני על "בעיות של בלשנות אינדיאניות אמריקאיות". ב־1938, בסיועו של טרייגר, כתב דו"ח על התקדמות המחקר הלשוני במחלקה לאנתרופולוגיה בייל. הדו"ח כולל כמה מן התרומות המשפיעות של וורף על התאוריה הלשונית, כמו מושג האלופון ושל קטגוריות דקדוקיות סמויות. לי (1996)[22] טענה, כי בדו"ח זה תאוריות הלשון של וורף קיימות בצורה מרוכזת, וכי בעיקר בזכות הדו"ח הזה השפיע וורף על תחום הבלשנות התיאורית.

בסוף 1938 התדרדרה בריאותו של וורף. אחרי ניתוח להסרת גידול סרטני הוא נכנס לתקופה לא יצרנית. הוא גם הושפע עמוקות ממותו של ספיר בתחילת 1939. בכתבים של שתי שנותיו האחרונות הוא פירט את תוכנית המחקר על יחסיות לשונית. מאמר ההנצחה שלו על ספיר: "הקשר בין התנהגות והרגלי חשיבה לשפה[23]" נחשב לטיעון המקיף ביותר של וורף בנושא זה והוא הקטע המצוטט ביותר שלו.[24]

בשנת חייו האחרונה פרסם וורף שלושה מאמרים ב-MIT Technology Review הנקראים: "מדע ובלשנות", "בלשנות כמדע מדויק" ו"שפה ולוגיקה". הוא הוזמן לתרום מאמר לכתב העת התיאוסופי Theosophist שפורסם במדראס, הודו עבורו כתב את "שפה, דעת ומציאות". בחיבורים אחרונים אלה הוא הביע ביקורת על המדע המערבי. הוא טען ששפות לא אירופיות התייחסו, לעיתים קרובות, לתופעות הפיזיות בדרכים ששיקפו את היבטי המציאות בצורה ישירה יותר מאשר שפות אירופאיות רבות וכי המדע צריך לשים לב לתוצאות של קטגוריזציה לשונית במאמציו לתאר את העולם הפיזי. הוא ביקר, במיוחד, את השפות ההודו-אירופיות על כך שקידמו השקפת עולם המעניקה עדיפות למהות על פני הקיום שהופרכה על ידי התקדמויות במדעים. הוא סבר, לעומת זאת, ששפות אחרות הקדישו יותר תשומת לב לתהליכים ודינמיקה מאשר למהויות יציבות. וורף טען שמתן תשומת לב לדרך בה מתוארות תופעות פיזיות אחרות במחקר בלשני יכול לתרום תרומות חשובות למדע על הצבעה על הדרכים בהן הנחות מסוימות על המציאות מובלעות במבנה השפה עצמו ואיך שפה מדריכה את תשומת לבו של הדובר לתופעות מסוימות בעולם העלולות להתבלט ולהשאיר תופעות אחרות בסיכון של התעלמות.[25]

קבלה אחרי המוות ומורשת עריכה

עם מותו של וורף התמנה חברו ג. ל. טרייגר לאוצר כתבי היד שלו שלא פורסמו. חלק מהם יצאו לאור בשנים שלאחר מותו בידי אחר מחבריו של וורף, הארי הויג'ר. בעשור שלאחר מכן, טרייגר ובמיוחד הויג'ר עשו הרבה כדי להפיץ את רעיונותיו של וורף על יחסיות לשונית, היה זה הויג'ר שטבע את המונח "היפותזת ספיר-וורף" בכנס ב־1954.[26] טרייגר פרסם, לאחר מכן, מאמר שכותרתו "סיסטמטיזציה של השערת וורף",[27] אשר תרם לרעיון שוורף הציע השערה שאמורה להיות הבסיס לתוכנית של מחקר אמפירי. הויג'ר פרסם גם מחקרים של שפות ילידיות ותרבויות של דרום מערב אמריקה, שבו וורף מצא אנלוגיות בין דפוסי תרבות לשוניים. המונח, אף על פי שטכנית היה לא נכון, המשיך להיות התווית הידועה ביותר לרעיונות של וורף.[28] על פי ג'ון א. לוסי "עבודתו של וורף בבלשנות הייתה ועדיין מוכרת כאיכות מקצועית מעולה על ידי בלשנים".[29]

אוניברסליזם ואנטי-וורפיאניזם עריכה

פחות מעשור אחרי מותו של וורף הפסיקו לנטות לה חסד והוא היה נתון לביקורת קשה מחוקרי לשון, תרבות ופסיכולוגיה. ב־1953 ביקרו הפסיכולוגים רוג'ר בראון ואריק לנברג את וורף על שהסתמך על ראיות אנקדוטליות וניסחו היפותזה כדי לבחון באופן מדעי את דעותיו. הם הגבילו אותם לבחינה של יחס סיבתי בין מבנה דקדוקי או לקסיקלי ובין קוגניציה או תפיסה. וורף עצמו לא תמך ביחס סיבתי בין שפה ומחשבה. במקום זאת הוא כתב ש"שפה ותרבות צמחו יחד"; ששתיהן עוצבו האחת על ידי השנייה.

כשהם מתמקדים בטרמינולוגיה של צבעים בה יש הבחנות ברורות בין תפיסה ואוצר מילים, פרסמו בראון ולנברג ב־1954 מחקר על מונחי הצבעים בשפת זוני התומך, במידת מה, בתוצאה חלשה של קטגוריזציה סמנטית של מונחי צבעים ותפיסת צבעים.[30][31] בעשותם כך הם התחילו שורה של מחקרים אמפיריים בתחום הצבעים.[32] על פי ג'ון לוסי נחלקו המחקרים האלה לשתי תקופות - בתקופה הראשונה בחנו האם השפה קובעת את המחשבה ובתקופה השנייה נבחנה השפה כמשקפת מחשבה.[32]

בשנות ה-50 הצטמצמו הבחינות אמפיריות של ההיפותזה הוורפיאנית כשנועם חומסקי התחיל להגדיר מחדש את הבלשנות וחלק נכבד מהפסיכולוגיה במונחים פורמליים אוניברסליים. כמה מחקרים מתקופה זו הפריכו את ההיפותזה של וורף כשהם מוכיחים שגיוון לשוני הוא ציפוי חיצוני מבריק המכסה עקרונות קוגניטיביים אוניברסליים.[33] מחקרים רבים היו מאוד ביקורתיים ונקטו לשון מזלזלת כשהם מגחיכים את ניתוחיו ואת הדוגמאות של וורף או את העובדה שאין לו תואר אקדמי. במשך שנות ה-80 המשיכו רוב האזכורים של וורף או של היפותזת ספיר-וורף להיות מזלזלים וגרמו לדעה כללית שרעיונותיו של וורף הוכחו כשגויים. בסוף שנות ה-80, עם הופכת הבלשנות הקוגניטיבית והפסיכובלשנות ביקשו כמה בלשנים לשקם את המוניטין של וורף כשהחוקרים החלו לערער על מבקרים קודמים של וורף ושאלו אם המבקרים הקודמים צדקו בביקורתם.[34][35]

בשנות ה-60 התוודעו גם פילוסופים אנליטיים להשערת ספיר-וורף ופילוסופים, כמו מקס בלאק ודונלד דייווידסון[36][32]פרסמו ביקורות חריפות על דעותיו הרלטביסטיות של וורף. בלאק אפיין את רעיונותיו של וורף על מטפיזיקה ככאלה המוכיחות "גסות חובבנית".[37] על פי בלאק ודייווידסון השקפתו של וורף והמושג יחסיות לשונית, משמעותם שתרגום בין שפות שונות בעלות סכמה מושגית שונה לא יהיה אפשרי.[38] הערכות קודמות כמו שאלה של ליוויט ולי מחשיבות את פירושם של בלאק ודייוידסון כבלתי מבוסס על אפיון מדויק של השקפתו של וורף ואפילו אבסורדי בהתחשב בזמן שהוא השקיע בניסיון לתרגם בין סכימות מושגיות שונות. על פי דעתם הביקורות מבוססות על אי היכרות של כתבי וורף. על פי חוקרי וורף המאוחרים תיאור מדויק יותר של דעותיו הוא שהוא סבר שתרגום הוא אפשרי אבל רק תוך תשומת לב מרבית להבדלים הדקים בין סכימות מושגיות.[39][40]

גם אריק לנברג, נועם חומסקי וסטיבן פינקר ביקרו את וורף על כך שלא היה מספיק ברור בניסוח שלו על שפה משפיעה על המחשבה, ועל כך שלא הצליח לספק ראיות מבוססות לתמיכה בהנחותיו. לנברג טען כי וורף הניח מראש שיש מנגנון המקשר בין שפה למחשבה וצריך להפריד ביניהן לפני שבודקים קשר ביניהן.[32] טיעוניו של וורף באו, בדרך כלל, בצורת דוגמאות שהיו אנקדוטיות או ספקולטיביות, ותפקדו כניסיונות להראות כיצד תכונות דקדוקיות "אקזוטיות" היו קשורות למה שנחשב לעולמות מחשבה אקזוטיים באותה מידה. אפילו המגינים על וורף הודו כי סגנון הכתיבה שלו היה מפותל לעיתים קרובות ומלא בחידושי לשון - דבר המיוחס למודעותו לשימוש בשפה, ולחוסר רצונו להשתמש בטרמינולוגיה שיש לה כבר משמעויות קיימות. על פי לייקוף נטייתו של וורף לגרום לנתוני להיראות אקזוטיים את הנתונים חייבת להישפט בהקשר ההיסטורי: וורף ושאר תלמידי בועז כתבו בזמן שבהם הגזענות והג'ינגואיזם שלטו, וכאשר לא היה עולה על דעתם של רבים ש"לפראים" יש צדדים חיוביים, או כי השפות שלהם דומות במורכבות לאלו של שפות אירופיות. לייקוף טוען כי וורף יכול להיחשב "לא רק חלוץ בבלשנות, אלא חלוץ כבני אדם".[41] כיום ממשיכים חסידי אסכולות אוניברסליסטיות רבות להתנגד לרעיון היחסיות הלשוני, ורואים אותה כלא מבוססת או אפילו מגוחכת. לדוגמה, סטיבן פינקר טוען בספרו אינסטינקט השפה שמחשבה מתקיימת לפני השפה והיא לא תלויה בה. השקפה כזו מבוטאת גם על ידי פילוסופים של השפה כמו ג'רי פודור, ג'ון לוק ואפלטון. על פי פרשנות זו, אין לשפה חשיבות למחשבה האנושית, משום שבני אדם אינם חושבים בשפה "טבעית", כלומר כל שפה המשמשת לתקשורת. במקום זאת, אנו חושבים במטה-שפה הקודמת לשפה הטבעית, שפינקר בעקבות פודור מכנה "היפותזה של שפת החשיבה". פינקר תוקף את מה שהוא מכנה "עמדתו הרדיקלית של וורף", ומצהיר, "ככל שאתה בוחן יותר את טיעוניו של וורף, כך יש תחושה שהם הגיוניים פחות". חוקרי בעלי נטייה "רלטיבסטית" יותר, כגון ג'ון א' לוסי וסטיבן סי. לוינסון, מתחו ביקורת על פינקר על כך שלא ייצגו את דעותיו של וורף כראוי והם מתווכחים נגד אנשי קש.

תחיית הוורפיאניזם עריכה

יש התעוררות מאז שנות ה-90 של מחקרים ביחסיות לשונית וסדרה של תוצאות ניסיוניות חיוביות החזירו את התמיכה בוורפיאניזם, במיוחד בפסיכולוגיה תרבותית ובלשנות אנתרופולוגית.[38] המחקר הראשון שהראה תשומת לב חיובית לעמדתו הרלטיביסטית של וורף היה "נשים, אש ודברים מסוכנים" של ג'ורג' לייקוף, בו טען כי וורף היה על המסלול הנכון בהתמקדותו בהבדלים בין קטגוריות דקדוקיות ולקסיקליות כמקור להבדלים ביצירת מושגים.[42] בשנת 1992 פרסם הפסיכולוג ג'ון א' לוסי שני ספרים בנושא, אחד מהם ניתח את הגנאלוגיה האינטלקטואלית של ההשערה, וטען כי מחקרים קודמים לא הצליחו להעריך את הדקויות של חשיבתו של וורף. הם לא הצליחו לגבש סדר יום מחקרי שיבחן את טענותיו של וורף. לוסי הציע תוכנית מחקר חדשה, כך שניתן יהיה לבחון את ההשערה של תורת היחסיות הלשונית בצורה אמפירית, וכדי להימנע ממלכודות של מחקרים קודמים, שלוסי טענה שהם נטו להניח מראש את האוניברסליות של הקטגוריות שהם חקרו. הספר השני שלו היה מחקר אמפירי של היחס בין קטגוריות דקדוקיות והכרה בשפת יוקאטק מאיה במקסיקו.[43] פני לי העריכה מחדש את כתביו של וורף והחזירה אותו למעמד של הוגה חשוב.[44] לי טענה כי מחקרים קודמים על השערת ספיר-וורף התעלמו במידה רבה מכתביו האמיתיים של וורף, ושאלו שאלות שלא דמו לאלה שוורף שאל. כמו כן, באותה שנה, התפרסם ספר "חשיבה מחדש על התורה הרלטיביסטית" בעריכת ג'ון ג '. גומפרץ וסטיבן סי. לוינסון. בספר נאספו שורה של חוקרים שעסקו בפסיכובלשנות, בלשנות חברתית ואנתרופולוגיה בלשנית, כדי להביא תשומת לב מחודשת לסוגיית התאוריות של וורף, וכן סקירה נוספת של כיוון חדש של פרדיגמת היחסיות הלשונית ביססה את הפיתוח. מאז בוצע מחקר אמפירי רב על תורת היחסיות הלשונית, במיוחד במכון מקס פלנק לפסיכולינגוויסטיקה עם מלגות המניע שני כרכים מעובדים של לימודי היחסיות הלשונית, ובמוסדות אמריקאיים על ידי חוקרים כמו לרה בורודיצקי ודדרה גנטנר.[45]

חוקרים אוניברסליסטים דוחים, לעיתים קרובות, ממצאים חיוביים "עמומים"[46] או "משעממים"[47] של השפעת קטגוריות לשוניותעל חשיבה או התנהגות, שלעיתים קרובות הן מתוחכמות ולא מרהיבות, דבר המרמז על כך שהתלהבותו של וורף מתורת היחסיות הלשונית הבטיחה יותר ממצאים מרהיבים מאשר הייתה מסוגלת לספק.

השוו את השקפותיו של וורף לאלו של פילוסופים כמו פרידריך ניטשה ולודוויג ויטגנשטיין המאוחר.[48] שניהם ראו את השפה בבעלת חשיבות רבה בהשפעה על המחשבה ובהסקה. ההשערות שלו הושוו גם לדעותיהם של פסיכולוגים כמו לב וייגוצקי, שהקונסטרוקטיביזם החברתי שלהם רואה בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים כמתווכת על ידי שימוש חברתי בשפה. ויגוצקי היה שותף לעניין של וורף בפסיכולוגיית הגשטאלט והוא גם קרא את חיבוריו של ספיר. אחרים ראו קווי דמיון בין עבודתו של וורף לבין רעיונותיו של תאורטיקן הספרות מיכאל בכטין, שקרא את וורף וגישתו למשמעות הטקסטואלית הייתה הוליסטית ורלטיביסטית[49] במידה דומה. הרעיונות של וורף התפרשו גם כביקורת רדיקלית על המדע הפוזיטיביסטי.[50]

יצירתו עריכה

יחסיות לשונית עריכה

וורף ידוע בעיקר כתומך הראשי במה שהוא כינה עקרון היחסיות הלשונית, אך ידוע כהיפותזת ספיר-וורף הקרויה על שמו ועל שם אדוארד ספיר. וורף מעולם לא קבע את העיקרון בצורת היפותזה והרעיון שקטגוריות לשוניות משפיעות על תפיסה ועל קוגניציה היה משותף לחוקרים רבים לפניו. אבל משום שוורף, במאמריו, נתן דוגמאות ספציפיות לאופן שבו ראה את הקטגוריות הדקדוקיות של שפות ספציפיות הקשורות לדפוסי מושגים והתנהגות, הוא הצביע על תוכנית מחקר אמפירי שאומצה על ידי חוקרים שבאו אחריו ונקראו, לעיתים קרובות, מחקרי ספיר-וורף.

מקורות השפעה על מחשבתו של וורף עריכה

וורף וספיר התייחסו במפורש לעקרון היחסות הכללית של אלברט איינשטיין; מכאן שהיחסיות הלשונית מתייחסת למושג הקטגוריות הדקדוקיות והסמנטיות של שפה ספציפית המספקת מסגרת התייחסות ככלי שבאמצעותו מבוצעות תצפיות.[51] בעקבות תצפית מקורית של בועז, הדגים ספיר כי דוברי שפה מסוימת מבינים צלילים שונים זה מזה מבחינה אקוסטית כזהים, אם הצליל בא מן הפונמה הבסיסית ואינו תורם לשינויים במשמעות הסמנטית. יתר על כן, דוברי שפות קשובים לקולות, במיוחד אם אותם שני צלילים באים מפונמות שונות. הבחנה כזו היא דוגמה לאופן שבו מסגרות התייחסות שונות מובילות לדפוסים שונים של תשומת לב ותפיסה.[52]

וורף הושפע גם מפסיכולוגיית הגשאלט, מתוך אמונה ששפות מחייבות את הדוברים לתאר את אותם אירועים כמו מבני גשטלט שונים, שלהן קרא "מבוֹדד מניסיון". דוגמה לכך היא שפעולת ניקוי אקדח יש שם שונה באנגלית ובשפת שוני (Shawnee): אנגלית מתמקדת ביחס האינסטרומנטלי בין שני אובייקטים ובמטרת הפעולה (ניקוי אבק); ואילו שפת שוני מתמקדת בתנועה - שימוש ביד כדי ליצור שטח יבש בחור. האירוע המתואר הוא זהה, אבל תשומת הלב במונחים של צורה ורקע שונים.[53]

מידת השפעת השפה על המחשבה עריכה

אם קוראים באופן שטחי, הרי ניתן לפרש חלק מטענותיו של וורף שהוא תומך בדטרמיניזם לשוני. כך, למשל, בפסקה המצוטטת לעיתים קרובות כותב וורף:

"אנו חותכים את הטבע בקווים שסומנו למעננו על ידי שפת אמנו. את הקטגוריות ואת הסוגים שאנו מבודדים מעולם התופעות איננו מוצאים שם משום שהם ניצבים לנגד עיניו של כל צופה; להפך, העולם נוכח כזרימה קליידוסקופית של רשמים, שעלינו לארגנה באמצעות שכלנו - ופירושו של דבר, במידה רבה, באמצעות המערכות הלשוניות אשר בשכלנו. האופן שבו אנו מחלקים את הטבע לחתיכות, מארגנים אותו למושגים ומייחסים לו משמעויות, כרוך בכך שאנחנו צדדים בהסכם לארגנו בדרך זאת - הסכם אשר אוחז בכל קהילת הדיבור שלנו ואשר מקודד בדפוסי השפה שלנו. ההסכם הוא, כמובן, מרומז ובלתי מוצהר, אך תנאיו מחייבים לכל דבר; אין באפשרותנו לדבר כלל אלא על ידי הצטרפות לארגונם ולסיווגם של הנתונים כפי שמכתיב זאת ההסכם ... באופן זה אנו נחשפים לעיקרון חדש של יחסיות, הגורס כי אותה עדות פיסיקלית אינה מובילה את כל הצופים לאותה תמונה של היקום, אלא אם כן הרקע הלשוני שלהם דומה או ניתן לכיול בדרך זו או אחרת"

— בנג'מין לי וורף, שפה, מחשבה, מציאות, תרגום: דניאלה אייזנברג, עריכה: יאיר אור, אוב, 2004, פרק מדע ובלשנות, עמ' 87–88

הטענות בדבר האופי המחייב של ביטויי השפה נאמרו כדי לומר שכוונתו של וורף הייתה כי השפה קובעת לחלוטין את היקף ההמשגות האפשריות.[54] אולם נאו-וורפיאנים טוענים כי כאן וורף כותב על הביטויים שבהם אנו מדברים על העולם, לא הביטויים שבהם אנו חושבים עליו. וורף ציין כי כדי שיהיה אפשר לתקשר מחשבות וחוויות עם חברים בקהילת דיבור הדוברים חייבים להשתמש בקטגוריות לשוניות של שפתם המשותפת, אשר דורש עיצוב חוויות לאופן השפה כדי לומר אותן - תהליך שנקרא "חשיבה על דיבור". פרשנות זו נתמכת בהצהרתו שבאה לאחר מכן של וורף, כי "שום יחיד אינו חופשי לתאר את הטבע לחלוטין ללא משוא פנים, אלא הוא כבול לאופנים מסוימים של פרשנות גם כאשר הוא חש עצמו חופשי לגמרי".[5] בדומה לכך, הטענה כי המתבוננים מובלים לתמונות שונות של היקום נתפסה כטיעון, כי לא ניתן להשוות המשגות שונות וכך תרגום בין מערכות קונספטואליות לשוניות שונות נעשה בלתי אפשרי. נאו-וורפיאנים טוענים כי מדובר בחוסר הבנה, שכן לאורך כל עבודתו, אחת מהנקודות העיקריות בתורתו הייתה שניתן יהיה "לכייל" המערכות אלה וכך ניתן להשוות ביניהן, אבל רק כאשר אנו מודעים להבדלים בסכמות מושגיות באמצעות ניתוח לשוני.[28]

זמן הופי עריכה

מחקרו של וורף על זמן ההופי היה הדוגמה שנדונה ובוקרה במידה הרבה ביותר של תורת היחסיות הלשונית. בניתוח שלו הוא טוען שיש קשר בין האופן שבו בני עם ההופי תופשים את הזמן, איך הם מדברים על יחסים זמניים, והדקדוק של שפת ההופי. טיעונו המפורט ביותר של וורף על קיומה של יחסיות לשונית התבסס על מה שראה כהבדל מהותי בהבנת הזמן כקטגוריה מושגית בקרב ההופי. הוא טען ששפת ההופי, בניגוד לאנגלית ושאר השפות האירופאיות,[55] אינה מתייחסת לזרימת הזמן כאל רצף של מקרים שונים שניתן למנותם, כמו "שלושה ימים" או "חמש שנים", אלא כתהליך יחיד. בגלל הבדל זה, חסרה השפה שמות עצם המתייחסים ליחידות זמן. הוא הציע שתפיסת הזמן של ההופי היא בסיסית בכל ההיבטים של תרבותם, ויתר על כן, היא מסבירה דפוסי התנהגות מסוימים. במאמר ההנצחה לספיר הוא כתב ב-1939 כי ... "נראה כי שפת ההופי אינה מכילה מילים, צורות דקדוקיות, מבנים או ביטויים המתייחסים ישירות למה שאנו מכנים 'זמן', או לעבר, להווה או לעתיד.

הבלשן אקהרט מלוקי (Ekkehart Malotki) קרא תיגר על ניתוחיו של וורף את ביטויי הזמן והמושגים של שפת ההופי עם דוגמאות רבות בהן הוא מראה איך ההופי מתייחסים לזמן.[56] מאלוטקי טוען שבשפת ההופי שיטת מערכת הזמנים מורכבת מעתיד ולא-עתיד, וכי ההבדל היחיד בין מערכת שלושת הזמנים בשפות אירופיות לבין מערכת ההופי, הוא שהאחרון משלב עבר הווה כדי ליצור קטגוריה אחת. ביקורתו של מאלוטקי צוטטה בהרחבה כראיה האחרונה המפריכה את רעיונותיו של וורף ואת המושג שלו: תורת היחסיות הלשונית, בעוד חוקרים אחרים הגנו על הניתוח של הופי, וטוענים כי טענתו של וורף לא הייתה שחסרו, בהופי מילים או קטגוריות המתארות זמניות, אלא שמושג הזמן אצל ההופי שונה לחלוטין מזה של דוברי אנגלית. וורף תיאר את קטגוריות הזמן של ההופי, וציין כי הזמן אינו מחולק לעבר, הווה ועתיד, כפי שמקובל בשפות אירופיות, אלא זמן אחד מתייחס הן להווה והן לעבר, ואילו אחר מתייחס לאירועים שטרם התרחשו, ועשויים לקרות או לא לקרות בעתיד. הוא תיאר גם מגוון רחב של צורות יסוד שהוא כינה "טנזורים" המתארים היבטים של זמניות, אך מבלי להתייחס ליחידות זמן שניתן לספור אותן כמו באנגלית וברוב השפות האירופיות.[52]

תרומות לתאוריה בלשנית עריכה

ההבחנה של וורף בין קטגוריות דקדוקית "פתוחות" (פנוטיפיות) לבין "סמויות" (cryptotypical) הייתה בעלת השפעה רבה בבלשנות ובאנתרופולוגיה. הבלש הבריטי מייקל הלידיי כתב על הרעיון של "וורפ" על "סוג נסתר" (cryptotype), ועל התפיסה של "איך הדקדוק משמש כמודל למציאות" "יתברר, בסופו של דבר, כאחת התרומות המרכזיות של בלשנות המאה העשרים".[57]

יתר על כן, וורף הטביע את המושג אלופון, מילה המתארת את הביצועים הפונטיים לפונמה בשפה מסוימת, המותנים בסביבה. בעשותו כך הוא הניח אבן פינה לגיבוש תאוריה פונמית מוקדמת. המונח הוכנס לשימוש רחב על ידי ג'. ל. טרייגר וברנרד בלוך במאמר[58] משנת 1941 על פונולוגיה אנגלית והמשיך להיות חלק משימוש מקובל במסורת הסטרוקטורליסטית האמריקאית. וורף ראה באלופונים דוגמה נוספת של היחסיות הלשונית. עקרון האלופוניה מתאר כיצד ניתן לטפל בצלילים אקוסטיים שונים כהשתקפויות של פונמה אחת בשפה. דבר זה גורם לפעמים לצליל השונה להישמע דומה לדוברים ילידיים של השפה, אפילו עד כדי כך שהם אינם מסוגלים להבדיל ביניהם בשמיעה ללא הכשרה מיוחדת. וורף כתב: ש"[אלופונים] הם גם יחסיים. באופן אובייקטיבי, מבחינה אקוסטית, ופיזיולוגית האלופונים של פונמה עשוי להיות שונה מאוד, ולכן חוסר האפשרות לקבוע מה הוא מה. אתה תמיד צריך לשמור את הצופה בתמונה. איזה דפוס לשוני גורם לזה להיות דומה, ומה גורם לשונה להיות שונה" (וורף 1940).

פרסומי וורף עריכה

  • שפה, מחשבה, מציאות, תל אביב: אוב, 2004. בעריכת יאיר אור.
  • The Relation of Habitual Thought And Behavior to Language. נכתב ב־1939 ופורסם במקור ב-"Language, Culture and Personality: Essays in Memory of Edward Sapir" edited by Leslie Spier, 1941, reprinted in Carroll (1956:134–59)
  • Science and linguistics" פורסם לראשונה ב־1940 ב-MIT Technology Review (42:229–31)
  • Language Mind and reality. נכתב ב־1941 הודפס במקור על ידי the Theosophical Society in 1942 "The Theosophist" Madras, India. Vol 63:1. 281–91.
  • Four articles on Metalinguistics" 1950. Foreign Service Institute, Dept. of State
  • Notes on the Tubatulabal Language. 1936. American Anthropologist 38: 341–44.
  • The Comparative Linguistics of Uto-Aztecan." 1935. American Anthropologist 37:600–608
  • review of: Uto-Aztecan Languages of Mexico. A. L. Kroeber" American Anthropologist, New Series, Vol. 37, No. 2, Part 1 (Apr. – Jun., 1935), pp. 343–345
  • The Milpa Alta dialect of Aztec (with notes on the Classical and the Tepoztlan dialects). Written in 1939, first published in 1946 by Harry Hoijer in Linguistic Structures of Native America, pp. 367–97. Viking Fund Publications in Anthropology, no. 6. New York: Viking Fund
  • Whorf, B. L. (1937). The origin of Aztec tl. American Anthropologist. 39 (2): 265-274.
  • יחד עם ג'ורג' ל. טרייגר The relationship of Uto-Aztecan and Tanoan. (1937). American Anthropologist, 39:609–624
  • The phonetic value of certain characters in maya writing. Millwood, N.Y.: Krauss reprint. 1975[1933]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יאיר אור, מבוא לספר: שפה, מחשבה, מציאות, עמ' 12
  2. ^ Danny Keith Hawkmoon Alford, Is Whorf's Relativity Einstein's Relativity?, Internet archive
  3. ^ יאיר אור, מבוא לספר: שפה, מחשבה, מציאות, עמ' 14
  4. ^ 1 2 3 Carroll, John B. (ed.) (1956). "Introduction". Language, Thought, and Reality: Selected Writings of Benjamin Lee Whorf. Cambridge, Mass.: Technology Press of Massachusetts Institute of Technology. pp. 1–34. ISBN 978-0-262-73006-8.
  5. ^ 1 2 3 בנג'מין לי וורף, תרגום: מורן טבת, הקשר בין התנהגות והרגלי חשיבה לשפה, שפה, מחשבה, מציאות, אוב, 2004, עמ' 177
  6. ^ יאיר אור, על הספר ועל המחבר - הקדמה לספר שפה, מחשבה, מציאות, עמ' 15
  7. ^ Pullum, Geoffrey, . "The Great Eskimo Vocabulary Hoax and other Irreverent Essays on the Study of Language" (PDF)., Chicago University Press, 1991
  8. ^ Jerry Bergman, Benjamin Lee Whorf: An Early Supporter of Creationism, Acts & facts, 2011
  9. ^ Rollins, P. C. (1972). "The Whorf Hypothesis as a Critique of Western Science and Technology". American Quarterly. 24 (5): 563–583. doi:10.2307/2711660.
  10. ^ Joseph, John E. (2002). "From Whitney to Chomsky: Essays in the History of American Linguistics". John Benjamins Publishing Company.
  11. ^ Hutton, Christopher M.; Joseph, John E. (1998). "Back to Blavatsky: the impact of theosophy on modern linguistics". Language & Communication. 18 (3): 181–204. doi:10.1016/S0271-5309(97)00031-1.
  12. ^ John, Algeo, A Notable Theosophist: Benjamin Lee Whorf, Thesophical society
  13. ^ בנג'מין לי וורף, מבוא, שפה, מחשבה, מציאות, אוב, 2004, עמ' 17
  14. ^ Joseph, John E. (2002). "From Whitney to Chomsky: Essays in the History of American Linguistics". John Benjamins Publishing Company
  15. ^ Carroll, John B. (ed.) (1956). "Introduction". Language, Thought, and Reality: Selected Writings of Benjamin Lee Whorf. Cambridge, Mass.: Technology Press of Massachusetts Institute of Technology. pp. 1–34. ISBN 978-0-262-73006-8
  16. ^ שפה, מחשבה, מציאות, עמ' 17
  17. ^ יאיר אור, שם, עמ' 22
  18. ^ 1 2 יאיר אור, שם, עמ' 23
  19. ^ Joseph, John E., From Whitney to Chomsky: Essays in the History of American Linguistics, John Benjamins Publishing Company
  20. ^ תומר פרסיקו, שפה, מחשבה, מציאות, באתר לולאת האל, ‏27 באפריל 2007
  21. ^ arnell, Regna, Edward Sapir: linguist, anthropologist, humanist, Berkeley: University of California Press, 1990, עמ' 380-381
  22. ^ Lee, Penny, The Whorf Theory Complex — A Critical Reconstruction, John Benjamins, 1996
  23. ^ פורסם בתרגומה של מורן טבת. בתוך: שפה, מחשבה, מציאות. עמודים 176–211
  24. ^ Lee, Penny, Pütz, Martin; Verspoor, Marjolyn (ע), When is "Linguistic Relativity" Whorf's Linguistic Relativity?, Explorations in linguistic relativity, John Benjamins Publishing Company, 2000, עמ' 45–66, ISBN 978-90-272-3706-4
  25. ^ Subbiondo, J. L., Benjamin Lee Whorf's theory of language, culture, and consciousness: A critique of western science, Language & Communication 25(2), עמ' 149–159 doi: doi:10.1016/j.langcom.2005.02.001
  26. ^ Leavitt, John, Linguistic Relativities: Language Diversity and Modern Thought, Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2011, עמ' 169, ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN 978-0-521-76782-8|ISBN 978-0-521-76782-8]]
  27. ^ Trager, George L., The Systematization of the Whorf Hypothesis, Anthropological Linguistics. Operational Models in Synchronic Linguistics: A Symposium Presented at the 1958 Meetings of the American Anthropological Association 1(1), 1959, עמ' 31–35
  28. ^ 1 2 Leavitt, John, Linguistic Relativities: Language Diversity and Modern Thought, Cambridge University Press, 2011, עמ' 177–178, ISBN 978-0-521-76782-8
  29. ^ Lucy, John A., "Language Diversity and Thought: A Reformulation of the Linguistic Relativity Hypothesis, Cambridge: Cambridge University Press, 1992, עמ' 25
  30. ^ Lenneberg, Eric, Cognition in Ethnolinguistics, Language. Linguistic Society of America 29 (4), 1953, עמ' 463–471 doi: 10.2307/409956
  31. ^ Brown, R.; Lenneberg, A study in language and cognition, Journal of Abnormal and Social Psychology 49 (3), 1954, עמ' 454–462 doi: 10.1037/h0057814
  32. ^ 1 2 3 4 בנג'מין לי וורף, יאיר אור (ע), תרגום: דניאלה אייזנברג, מדע ובלשנות, שפה, מחשבה, מציאות, אוב, 2004, עמ' 87-88
  33. ^ Berlin, Brent; Kay, Paul, Basic Color Terms: Their Universality and Evolution, University of California Press, 1969
  34. ^ Leavitt, John, Linguistic Relativities: Language Diversity and Modern Thought, Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2011, ISBN 978-0-521-76782-8
  35. ^ Whorf, Benjamin Lee, 1897-1941., Language, thought, and reality : selected writings of Benjamin Lee Whorf, 2nd ed, Cambridge, Mass.: The MIT Press, 2012
  36. ^ Davidson, Donald, On the very idea of a conceptual scheme, Proceedings and addresses of the American Philosophical association 47, 1973, עמ' 5–20 doi: 10.2307/3129898
  37. ^ Black, Max, Linguistic Relativity: The Views of Benjamin Lee Whorf, The Philosophical Review 68, 1959, עמ' 228–238 doi: 10.2307/2182168
  38. ^ 1 2 ליוויט (2011) 189–212
  39. ^ Leavitt, John, Linguistic Relativities: Language Diversity and Modern Thought, Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2011, עמ' 177–178, ISBN 978-0-521-76782-8
  40. ^ Lee, Penny, The Whorf Theory Complex — A Critical Reconstruction, John Benjamins, 1996, עמ' 121-122
  41. ^ George Lakoff, Women, Fire, and Dangerous Things, University of Chicago Press, 1987, עמ' 330
  42. ^ Lakoff, George, 18, Women, fire, and dangerous things, University Of Chicago Press, 1987
  43. ^ Lucy, John A., Language Diversity and Thought: A Reformulation of the Linguistic Relativity Hypothesis, Cambridge University Press, 1992
  44. ^ Lee, Penny, The Whorf Theory Complex — A Critical Reconstruction., John Benjamins, 1996
  45. ^ Leavitt, John, Linguistic Relativities: Language Diversity and Modern Thought, Cambridge University Press, 2011, עמ' 205
  46. ^ McWhorter, John, Our Magnificent Bastard Tongue: The Untold History of English, Penguin, 2009
  47. ^ Pinker, Steven, The Stuff of Thought: Language as a window into human nature, Penguin Books, 2007
  48. ^ Kienpointner, M., "Whorf and Wittgenstein. Language, world view and argumentation", Argumentation 10 (4):, 1996, עמ' 475–494 doi: 10.1007/BF00142980
  49. ^ Schultz, Emily Ann, Dialogue at the Margins: Whorf, Bakhtin, and Linguistic Relativity, University of Wisconsin Press, 1990
  50. ^ Subbiondo, J. L, Benjamin Lee Whorf's theory of language, culture, and consciousness: A critique of western science, Language & Communication 25 (2), 2005, עמ' 149–159 doi: 10.1016/j.langcom.2005.02.001
  51. ^ Heynick, Frank, From Einstein to Whorf: Space, time, matter, and reference frames in physical and linguistic relativity, Semiotica 45, עמ' 35–64 doi: 10.1515/semi.1983.45.1-2.35
  52. ^ 1 2 Lee, Penny, The Whorf Theory Complex — A Critical Reconstruction, John Benjamins, 1996
  53. ^ Lamb, Sydney M., Pütz, Martin; Verspoor, Marjolyn. (ע), Neuro-Cognitive Structure in the Interplay of Language and Thought, Explorations in Linguistic Relativity, John Benjamins Publishing Company, 2000, עמ' 173–196
  54. ^ Pinker, Steven, Pinker, Steven (1994). "The Language Instinct: How the Mind Creates Language, Perennial, 1994
  55. ^ אירופית תקנית ממוצעת. כך קרא וורף לשפות האירופאיות. שפה, מציאות, מחשבה, עמודים 172-173.
  56. ^ Malotki, Ekkehart, Werner Winter (ע), Hopi Time: A Linguistic Analysis of the Temporal Concepts in the Hopi Language, Mouton Publishers, 1983, Trends in Linguistics. Studies and Monographs. Berlin
  57. ^ Halliday, M.A.K, Systemic Background.". Systemic Perspectives on Discourse. 3 The Collected Works of M.A.K. Halliday, Continuum, 1985
  58. ^ Trager, George L.; Bloch, Bernard, The syllabic phonemes of English, Language 17 (3), 1941, עמ' 223–246 doi: 10.2307/409203
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בנג%27מין_לי_וורף&oldid=38189577"