בניטו פרס גלדוס
בניטו פרס גלדוס (בספרדית: Benito Pérez Galdós; 10 במאי 1843 – 4 בינואר 1920) היה סופר, מחזאי, עיתונאי ופוליטיקאי ספרדי. בין יצירותיו הידועות נמנים הרומנים "פורטונטה וחסינטה" (Fortunata y Jacinta), "דוניה פרפקטה" (Doña Perfecta) ו"רחמים" (Misericordia). נחשב לאחד מגדולי היוצרים בספרד של המאה ה-19, יש הרואים בו שני רק לסרוונטס במעמדו כסופר ספרדי.
 | |
| לידה |
10 במאי 1843 לאס פאלמס דה גראן קנריה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
4 בינואר 1920 (בגיל 76) calle de Hilarión Eslava, ספרד |
| מדינה |
ספרד |
| מקום קבורה |
בית הקברות דה לה אלמודנה |
| שפות היצירה |
ספרדית |
| סוגה |
דרמטורגיה, רומן, תיאטרון |
| זרם ספרותי |
ספרות ריאליסטית |
| יצירות בולטות | פורטונטה וחסינטה, דוניה פרפקטה ורחמים |
| תקופת הפעילות |
מ-1870 |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
גלדוס, בנם העשירי של הקולונל סבסטיאן פרס ושל דולורס גלדוס, בתו של מזכיר האינקוויזיציה לשעבר, נולד ב-10 במאי 1843 בלאס פאלמאס (Las Palmas) שבאיים הקנריים.[1] עוד כשהיה ילד, חיבב עליו אביו סיפורים היסטוריים וסיפר לו קטעים ואנקדוטות ממלחמת העצמאות, שבה השתתף כחייל. בשנת 1852 הצטרף גלדוס לבית הספר "סן אגוסטין" (Colegio de San Agustín), אשר נחשב למתקדם מבחינה פדגוגית בספרד של תקופתו.[2] את לימודיו האקדמיים החל גלדוס במכון "לה לגונה" בטנריפה, שם למד אומנויות והתבלט ביכולות השרטוט והזיכרון שהפגין. לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1862,[3] נשלח על ידי אמו למדריד, ללימודי משפטים באוניברסיטת מדריד (לימים אוניברסיטת קומפלוטנסה). בעת לימודיו במדריד התוודע לפרנסיסקו חינר דה לוס ריוס (Francisco Giner de los Ríos), אחת הדמויות המשפיעות במוסד ומבכירי האינטלקטואלים של ספרד של התקופה. חינר דה לוס ריוס עודד את גלדוס הצעיר לכתוב והעצים את סקרנותו הפילוסופית. לצד לימודיו במדריד, גלדוס הרבה לבקר בתיאטראות ותערוכות, והשתתף באופן פעיל בחיי התרבות המקומיים.
בשנת 1867 גלדוס יצא לראשונה מגבולות ספרד, עת נסע לסקר תערוכה עולמית בפריז; ובחזרתו לספרד, שב כשבאמתחתו יצירות של בלזק ושל דיקנס, שאת "מועדון הפיקוויקים" שלו תרגם לספרדית.
בשנת 1870 פרסם את רומן הביכורים שלו, "מזרקת הזהב" (La Fontana de Oro), שעלילתו מתרחשת במדריד של שנות העשרים המוקדמות של המאה ה-19, ואשר מגולל את סיפור אהבתם של צעיר ליברלי ונערה מבית שמרני אבסולוטיסטי.
קריירה עיתונאית עריכה
לצד פעילותו הספרותית, קיים גלדוס קריירה עיתונאית ענפה במיוחד. בשנת 1862 ייסד את העיתון "לה אנטורצ'ה" (La Antorcha, "הלפיד"); ובאותה השנה שיתף פעולה עם העיתון "אל אומניבוס" (El Ómnibus). בין השנים 1865–1867 נמנה גלדוס עם צוות מגזין התנועה האינטלקטואלית של אירופה (Revista del Movimiento Intelectual de Europa), ובמקביל כתב בעיתון "לה נאסיון" (La Nación), אותו עזב בשנת 1868. בשנת 1869 כתב בעיתון ״לאס קורטס״ (Las Cortes). בין השנים 1870–1873 ו-1876 כתב בעיתון "רביסטה דה אספניה" (Revista de España). בשנת 1971 כתב ב"לה אילוסטראסיון דה מדריד" (La Ilustración de Madrid) וב"אל דבאטה" (El Debate), ובין 1873–1876 כתב בעיתון "לה גירנאלדה" (La Guirnalda). בשנת 1885 עבד בעיתון "לה פרנסה דה בואנוס איירס" (La Prensa de Buenos Aires), ובשנת 1901, בעיתונים "אלקטרה" (Electra) ו"אראלדו דה מדריד' (Heraldo de Madrid). בשנת 1919 כתב בעיתון "לה הומאנידאד" (La Humanidad), שהיה לאחרון בקריירה העיתונאית שלו.
במסגרת עיסוקו זה, סיקר, בין השאר, את מרד הסַמָּלים במחנה סן חִיל (ספ') שבמדריד, ניסיון הפיכה צבאית נגד בית המלוכה, שעל אף כישלונו, נחשב לנקודת ציון משמעותית בהתקוממויות שבסופו של דבר הביאו להפלת המלכה וגירושה מספרד ב-1868. גלדוס סיקר בפירוט את אירועי המהפכה, וליווה כעיתונאי את גיבוש החוקה החדשה של ספרד, ושלל התהפוכות הפוליטיות שידעה ספרד בתקופתו.
מעורבות פוליטית עריכה
בשנת 1886 פנה גלדוס למפלגה הליברלית, ולאחר יצירת קשרים עם פוליטיקאים רבים, ובראשם ראש ממשלת ספרד, פראקסדס מטאו סגסטה (Práxedes Mateo Sagasta), אשר מינה אותו למושל מחוז גואיאמה (Guayama) שבפוארטו ריקו, ולנציגו בקורטס (Cortes) של מדריד.[4] גלדוס, שנשא בתפקיד כחמש שנים, מעולם לא ביקר במקום, אך שמר על קשר עם נציג מקומי אשר העביר לו עדכונים, והוא חש חובה לייצג את תושביה כראוי. התפקיד העניק לגלדוס הזדמנות להכיר את הפוליטיקה הספרדית מכלי ראשון, דבר שבא לידי ביטוי בחלק מהרומנים שכתב.
בשנת 1907, עת היה בן 64, שב גלדוס אל הזירה הפוליטית, הפעם כציר מטעם המפלגה הרפובליקנית. בקדנציה זו הוא נודע בשל הצלחתו באיחוד הקבוצות האנטי-מונרכיות, בהן דמוקרטים, רפובליקנים, ליברלים וסוציאליסטים. מאוחר יותר, בבחירות הכלליות בספרד בשנת 1910, הקים ועמד בראש רשימה חדשה בשם "האיחוד הרפובליקני-סוציאליסטי" (La Conjunción Republicano-Socialista).
עם זאת, בשנת 1912, גלדוס התאכזב מן השאיפות האישיות של חבריו הרפובליקנים, אשר התנגשו עם השגת שינוי פוליטי אמיתי, וכאשר נתחוור לו כי לקואליציה של קבוצות אנטי-מונרכיות אין יכולת להשפיע על ההתפתחויות, מעורבותו בזירה הפוליטית החלה לדעוך. בשנת 1914 גלדוס היה למועמד הרפובליקני של לאס פאלמס, תואר שניתן לו כמחווה מקומית.
חיים אישיים עריכה
גלדוס מעולם לא התחתן, והוא שמר על חייו האישיים מחוץ לאור הזרקורים. בין הקשרים הרומנטיים שקיים גלדוס במרוצת השנים בולטות במיוחד מערכת היחסים שניהל עם השחקנית קונצ'ה מורל (Concha Morell), זו שניהל עם הסופרת אמיליה פרדו באסאן (Emilia Pardo Bazán), וזו שניהל עם הדוגמנית לורנסה קוביאן גונסאלס (Lorenza Cobián González). בתם המשותפת של גלדוס וקוביאן, מריה פרס-גלדוס קוביאן, נולדה בשנת 1891 והייתה הצאצא היחיד שגלדוס הכיר בו.[5]
השנים האחרונות לחייו עריכה
בשנת 1897, ולמרות ההתנגדויות המגזרים השמרניים במדינה, במיוחד של הנאו-קתולים (Neocatólicos), נבחר גלדוס לחבר באקדמיה המלכותית הספרדית (Real Academia Española). שנותיו האחרונות סומנו בהדרגה על ידי אובדן ראייתו בשנת 1912, אשר הרע את חייו והוביל אותו לקשיים כלכליים שפגעו ביצירתו, וכתוצאה מכך גם בפופולריות של יצירותיו. כדי לנסות ולפתור את הבעיה, ייסד בית הוצאה לאור בשם 'אובראס דה פרס גלדוס' ('Obras de Pérez Galdós'), אשר באמצעותו תכנן להפיץ את יצירותיו באופן עצמאי.
_01.jpg)
באותה השנה, גלדוס זכה להכרה מהאקדמיה המלכותית הספרדית, ונמנה כמועמד לפרס נובל לספרות; מועמדות אשר נפרסה על פני חמש שנים, בין השנים 1912 – 1916. אף שלא זכה, המועמדות הגדילה את יוקרתו מחוץ לספרד והובילה לשיפור ניכר במצבו הכלכלי. כדי לתמוך בגלדוס, הוקם מערך מנויים לאומי לגיוס כספים, והמלך וראש ממשלתו אלברו פיגרואה, רוזן רומנונס הראשון (אנ'), היו הראשונים לתרום לו.
בתקופה האחרונה של חייו, גלדוס חילק את זמנו בין מחויבויות פוליטיות ויצירה, ולאחר שהתעוור המשיך להכתיב את ספריו במשך שארית חייו.
זמן קצר לפני מותו, פסל לכבודו הוקם בפארק רטירו, הפארק הפופולרי ביותר במדריד, שמומן רק על ידי תרומות ציבוריות.
מותו עריכה
ב-4 בינואר 1920, נפטר גלדוס כשהוא בן 77. אירוע מותו הפך עד מהרה לאבל לאומי: באותו הלילה נסגרו כל התיאטראות במדריד; בעיתונות הארצית התפרסמו עיתונים מיוחדים עם דמותו וכ-30,000 אזרחים ליוו את ארונו אל בית הקברות דה לה אלמודנה. הלווייתו של גלדוס נערכה ביום שני ה-5 בינואר 1920 בחסות המדינה ומוסדות האקדמיה, ובנוכחות יוצאת דופן של ראש ממשלת ספרד, שרים, פוליטיקאים ואנשי האקדמיה המלכותית. לאחר שריפת גופתו בנוכחות 30,000 איש, החלה תהלוכה לא רשמית לכיוון בית הקברות, בהשתתפות פועלים, עובדים, ואנשי המעמד הבינוני.
יצירה עריכה
רומנים עריכה
גלדוס נחשב לאחר הסופרים הפורים והמגוונים בעולם ההיספאני, ולנציג הבולט ביותר של זרם הספרות הריאליסטית בספרד. גלדוס חיבר 31 רומנים שמקובל לחלק ל "רומנים של תיזה", רומנים העוסקים בספרד בת-הזמן ורומנים מאוחרים. בנוסף, חיבר גלדוס חמש סדרות של רומנים היסטוריים המכונות "אפיזודות לאומיות". בקטגוריה הזו נכללים 46 רומנים.
רומנים של תיזה עריכה
"רומנים של תיזה" (בספרדית: Novelas de Tesis) – תת-קטגוריה של הרומן הריאליסטי, המתייחסת ליצירה המפתחת, ממחישה ומקדמת רעיון, אג׳נדה או אידאולוגיה מרכזית אחת. בקטגוריה זו נכללות יצירותיו המוקדמות של גלדוס.
| רומן | תרגום השם | שנת פרסום | שנת תרגום לעברית |
| La Fontana de Oro | מזרקת הזהב | 1870 (1867-68) | |
| La sombra | הצל | 1870 | |
| El audaz | הנועז | 1871 | |
| Doña Perfecta | דוניה פרפקטה (מילולית: "גברת מושלמת") | 1876 | 2013 |
| Gloria | גלוריה | 1876-1877 | 2012 |
| Marianela | מריאנלה | 1878 | |
| La familia de León Roch | המשפחה של לאון רוץ' | 1878 |
רומנים העוסקים בספרד בת-הזמן עריכה
רומנים העוסקים בספרד בת-הזמן (בספרדית: Novelas españolas contemporáneas) – יצירות המתארות את החברה במדריד במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19. יצירות אלה פורסמו בין השנים 1881 ו-1889, והן נחשבות להמשך ישיר של יצירותיו המוקדמות יותר של גלדוס משנות ה-70 ("רומנים של תיזה").
| רומן | תרגום השם | שנת פרסום |
| La desheredada | המנושלת | 1881 |
| El amigo Manso | החבר מנסו | 1882 |
| El doctor Centeno | דוקטור סנטנו | 1883 |
| Tormento | ייסורים | 1884 |
| La de Bringas | הגבירה לבית ברינגאס | 1884 |
| Lo prohibido | הדבר האסור | 1884-85 |
| Fortunata y Jacinta | פורטונטה וחסינטה | 1886-87 |
| Celín, Tropiquillos y Theros | סלין, טרופיקיליוס וטרוס | 1887 |
| Miau | מיאו | 1888 |
| La incógnita | האלמונית | 1889 |
| Torquemada en la hoguera | טורקמדה על המוקד | 1889 |
| Realidad | המציאות | 1889 |
רומנים מאוחרים עריכה
| רומן | תרגום השם | שנת פרסום |
| Ángel Guerra | אנחל גרה | 1890-91 |
| Tristana | טריסטאנה | 1892 |
| La loca de la casa | המשוגעת של הבית | 1892 |
| Torquemada en la cruz | טורקמדה על הצלב | 1893 |
| Torquemada en el purgatorio | טורקמדה בכור המצרף | 1894 |
| Torquemada y San Pedro | טורקמדה וסאן פדרו | 1895 |
| Nazarín | נאסארין | 1895 |
| Halma | אלמה | 1895 |
| Misericordia | רחמים | 1897 |
| El abuelo | הסב | 1897 |
| Casandra | קסנדרה | 1905 |
| El Caballero Encantado | הג'נטלמן המכושף | 1909 |
אפיזודות לאומיות עריכה
אפיזודות לאומיות (בספרדית: Episodios nacionales) - אוסף של ארבעים ושישה רומנים היסטוריים, המוקדשים לאירועים מכוננים בתולדותיה של ספרד. רומנים אלה נכתבו בין השנים 1872 ו-1912, והם מחולקים לחמש סדרות שבאמצעותן גלדוס מכסה את מרבית האירועים שפקדו את ספרד במאה ה-19, החל במלחמת האזרחים הספרדית ועד לרסטורציה.
| מס' סדרה | תיאור הסדרה | שנות פרסום | מס' פרקים |
| 1 | כל הפרקים (למעט אחד) עוקבים אחר הרפתקאותיו של הילד גבריאל דה אראסלי בספרד תחת הכיבוש הצרפתי ובמהלך מלחמת העצמאות הספרדית. הסדרה פותחת בפרק המוקדש לקרב טרפלגר והיא נסגרת בפרק המוקדש לתבוסת הצבאות הצרפתיים באראפילס. | 1873-1875 | 10 |
| 2 | סלבדור מונסאלוד, הדמות הראשית בסדרה זו, מוביל את העלילה המתכתבת עם תקופת מלוכתו של פרננדו השביעי (1814–1820), שלטון הליברלים (1820–1823), והעשור שאחריו, שהתאפיין באבסולוטיזם (1823–1833). | 1875-1879 | 10 |
| 3 | הסדרה מתארת אירועים בזמן המלחמה הקארליסטית הראשונה, אשר הייתה מלחמת אזרחים בספרד בשנים 1833–1840. | 1898-1900 | 10 |
| 4 | הסדרה מתארת את תקופת מלוכתה של המלכה איזבל השנייה. אירועי התקופה משמשים רקע לעלילותיו הרומנטיות והאחרות של המרקיז חוסה גרסיה פחארדו, המספר עליהן בגוף ראשון. | 1902-1907 | 10 |
| 5 | סדרה זו, המוקדשת לראשית המאה העשרים בספרד, מציגה לראשונה דמות ראשית שאינה אדם אמיתי- טיטו, גיבור העלילה/ בניגוד לשאר הסדרות הקודמות, רק שישה פרקים מהסדרה נכתבו ופורסמו. ארבעת הפרקים הנותרים נשארו כטיוטה בלבד. | 1907-1912 | 6 |
תיאטרון עריכה
במקביל לכתיבת הרומנים שקנו לו את שמו כסופר מרכזי ומשפיע, עסק גלדוס לאורך מרבית חייו המקצועיים גם בחיבור מחזות לתיאטרון, ומכלול יצירתו הדרמטית כולל 23 מחזות. המחזה הראשון פרי עטו, "העושה רע, אל לו לצפות לטוב" (Quien mal hace, bien no espere), עלה על בימות התיאטרון בשנת 1861. האחרון, "אנטון קבליירו" (Antón Caballero), הוצג כשנה לאחר מותו של גלדוס, בשנת 1921.
בין הצלחותיו הגדולות בעולם התיאטרון ניתן למצוא את "אלקטרה" (Electra) בשנת 1901, אשר גרמה לסערה וזעם ברחוב הספרדי השמרני, בשל הקו הליברלי שהציגה; וכן את "קסנדרה" (Casandra) בשנת 1910, אשר נכתבה כמה שנים קודם לכן, במסגרת הרומנים המאוחרים.
מחזות עריכה
| מחזה | תרגום שם המחזה | שנה |
| Quien mal hace, bien no espere | העושה רע, אל לו לצפות לטוב | 1861 |
| La expulsión de los moriscos | גירוש המוריסקים | 1865 |
| Un joven de provecho | צעיר בעל יתרון | 1867 |
| Realidad | המציאות | 1892 |
| La loca de la casa | המשוגעת של הבית | 1893 |
| Gerona | גירונה | 1893 |
| La de San Quintín | האישה מסן קינטין | 1894 |
| Los condenados | הנידונים | 1895 |
| Voluntad | רצון | 1895 |
| Doña Perfecta | דוניה פרפקטה | 1896 |
| La fiera | חיית פרא | 1896 |
| Electra | אלקטרה | 1901 |
| Alma y Vida | הנשמה והחיים | 1902 |
| Mariucha | מריוצ׳ה | 1903 |
| El abuelo | הסב | 1904 |
| Bárbara | ברברה | 1905 |
| Amor y ciencia | אהבה ומדע | 1905 |
| Zaragoza | סרגוסה | 1908 |
| Pedro Minio | פדרו מיניו | 1908 |
| Casandra | קסנדרה | 1910 |
| Celia en los infiernos | סליה בגיהנום | 1913 |
| Alceste | אלססטה | 1914 |
| Sor Simona | האחות סימונה | 1915 |
| El tacaño Salomón | סלומון הקמצן | 1916 |
| Santa Juana de Castilla | חואנה הקדושה מקסטיליה | 1918 |
| Antón Caballero | אנטון קבליירו | 1921 |
השפעות ומאפיינים עריכה
גלדוס היה מטייל נלהב, ויצירותיו הביאו לידי ביטוי היכרות מדוקדקת עם ערים שונות בספרד, אשר מתוארות לפרטי פרטים ברומנים שלו, הבולטות ביניהן היו טולדו, וכן מדריד, אשר בה התגורר במרבית חיו. ביקוריו מחוץ לספרד, כדוגמת אלו בבריטניה וצרפת, השפיעו רבות אף הן על יצירתו.
במישור הפילוסופי, גלדוס שאב השראה מהגותו של קרל כריסטיאן פרידריך קראוזה הגרמני ומן הגישה הפילוסופית שפיתחו תלמידיו הספרדים, שכונתה "קראוסיזם" (krausismo). דוגמה לדמות המגלמת את רוח הקראוסיזם ניתן למצוא, למשל, ברומן "החבר מאנסו" (El amigo Manso) שהתפרסם בשנת 1882. אפיין נוסף של הקראוסיזם שנטען כי השפיע על יצירתו של גלדוס הוא הנטייה לחקר המיסטי והמטאפיזי, העומדים, לשיטתם של חוקרים מסוים, בבסיס התעניינותו של גלדוס בטירוף האנושי ובעיצוב דמויות המשוגעים ביצירות כגון "פורטונטה וחסינטה" (Fortunata y Jacinta), "מיאו" (Miau) ו"הסיבה לאי-ההיגיון" (La razón de la sinrazón).
מן הבחינה האידאולוגית, ניתן לזהות ברבות מיצירותיו של גלדוס ביקורת חריפה על הממסד הדתי ועל השימוש לרעה שעושים חלק מאנשיו בכוח שבידיהם. הגם שהצורך האנושי באמונה ממלא תפקיד מרכזי ברבים מהרומנים של גלדוס, הביקורת הליברלית על הכנסייה ביצירתו עוררה לא פעם את זעמה של העיתונות הקתולית.[6]
יצירות שתורגמו לעברית עריכה
דוניה פרפקטה עריכה
הרומן "דוניה פרפקטה" (בספרדית: Doña Perfecta), נכתב בשנת 1876. הוא שייך לקטגוריית ה"רומנים של תזה" של הסופר הקנארי, ונחשב בעיני מבקריו לאחד מעבודותיו החשובות ביותר.[7][8] גלדוס עצמו עיבד את הרומן ליצירה תיאטרונית, שהופיעה לראשונה במדריד בראשית 1896. הרומן זכה לגרסאות קולנועיות במקסיקו (1950) ובספרד (1977). הרומן יצא לאור בשפה העברית בשנת 2013, בתרגומו של משה רון בהוצאת 'ספריה לעם'.
הרומן, שגלדוס חיבר כשנתיים לאחר נפילת הרפובליקה הספרדית הראשונה, מנתח באופן חריף את השסע בספרד של המאה ה-19. במסגרת כתיבתו, גלדוס נוגע במספר קטבים בחברה הספרדית- מרכז ופריפריה; דמוקרטיה וסמכותנות, מעמדות וייחוסים; ומאבק בין נאורות ליברלית לבין קנאות דתית. לצד המסגרת הריאליסטית הפוליטית של הרומן ניתן למצוא סיפור אהבה טרגי.
גיבור הרומן הוא דון חוסה (פפה) דה ריי, מהנדס צעיר ממדריד, המתואר כעילוי. פפה מגיע אל העיירה הקטנה אורבחוסה כדי להתחתן עם רוסאריו, בתה של דודתו המכונה "דוניה פרפקטה". משמעות כינוייה של הדודה הוא "גברת מושלמת", והוא מתייחס לאופן בו זו מתאימה את עצמה אל ציפיות הסביבה ומגלמת בהווייתה את המוסכמות החברתיות. פפה ורוסאריו מתאהבים, אך בעוד יחסיו עם ארוסתו פורחים, הוא מתקשה להשתלב בסביבה החברתית של אורבחוסה, ובעיקר בחברתם של דוניה פרפקטה ושל הכומר דון אינוסנסיו. פפה המגיע מהעיר הגדולה הוא ליברל, מלומד ורחב אופקים, המייצג נאורות וקידמה. מולו ניצבים אנשי העיירה הנחשלת, אשר מייצגים עבורו קנאות דתית, אמונות טפלות, ועולם ישן, פרימיטיבי ולא מתקדם. פפה בז לאנשי העיירה באופן מתנשא וקר, בעוד הם רואים אותו כאתאיסט מתנשא וכופר. על אף שמן הטקסט עולה נימה חזקה של ביקורת על מוסדות הדת והשמרנות החברתית המגולמת בדמויותיהם של אנשי העיירה, גלדוס דואג להציג את פפה, המגלם את הנאורות והליברליות, כדמות שאינה חפה מחסרונות.
.jpg)
גלוריה עריכה
"גלוריה" (בספרדית: Gloria), הוא רומן שנכתב בשני חלקים: הראשון בשנת 1874, והשני בשנת 1877. דומה ל"דוניה פרפקטה", גם רומן זה משתייך לקבוצת ה"רומנים של תזה" של הסופר הקנארי. "גלוריה" מגולל בפני הקוראים דרמה של חוסר סובלנות דתית שסופה טרגי. על אף שהיצירה לא זכתה להצלחה גדולה כזו של "דוניה פרפקטה" והיא אינה נחשבת לאחת מיצירותיו הבולטות של גלדוס, הרומן תורגם לאנגלית, גרמנית ואיטלקית ונפוץ במערב אירופה וארצות הברית.[9] הרומן יצא לאור בשפה העברית בשנת 2012, בתרגומם של רוזה בוראקוף ומנחם ארגוב, בהוצאת "רימונים" ובשיתוף פעולה עם משרד התרבות הספרדי.
גלדוס חיבר את הרומן כ-400 שנים לאחר גירוש ספרד, ועל אף שלא הכיר יהודים באופן אישי, הוא העמיד במוקד העלילה את גיבורתו הנוצרייה—גלוריה—ואת סיפור האהבה הבלתי אפשרי בינה לבין דניאל היהודי. באמצעות דמותו של דניאל גלדוס העמיד בפני הקוראים את עולמם של היהודים הספרדיים—צאצאיהם של אלה שגורשו מחצי האי האיברי ב-1492—עולם שנעדר כמעט לחלוטין מן השיח הספרדי בן-התקופה. סופו הטראגי של סיפור האהבה, המתואר בסגנון ריאליסטי האופייני לגלדוס, משמש את גלדוס לביקורת חריפה על השמרנות הדתית של תקופתו וחוסר הסובלנות הנגזר ממנה. עם זאת, על אף חריפותה, לא מדובר בטקסט המביע תמיכה מפורשת בקשרים בין-דתיים, או בקריאה רדיקלית להתנערות מן הדת על כל גווניה.
קישורים חיצוניים עריכה
בניטו פרס גלדוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- בניטו פרס גלדוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי בניטו פרס גלדוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- בניטו פרס גלדוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
בניטו פרס גלדוס (1843-1920), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Gullón Ricardo, Galdós, novelista moderno, Madrid: Taurus, 1987, עמ' 61
- ^ Ribbans Geoffrey and Varey John Earl, Dos novelas de Galdós: Doña Perfecta y Fortunata y Jacinta, Madrid: Castalia, 1988, עמ' 22-24
- ^ Ortiz-Armengol, Pedro, Vida de Galdós, Barcelona: Crítica, 2000, עמ' 39-42
- ^ Casalduero, Joaquín, Vida y obra de Galdós, Madrid: Gredos, 1951. 1974, עמ' 22
- ^ Madariaga, Benito Pérez Galdós: biografía santanderina, Santander: Instituto Cultural de Cant, 1979
- ^ Berkowitz, H, Chonon, Perez Galdos, Spanish Liberal Crusader, Spanish Liberal Crusad, Madison: University of Wisconsin Press, 1948
- ^ Casalduero, Joaquín, Vida y obra de Galdós, Madrid: Gredos. Casalduero, 1951, עמ' 63-67
- ^ Ribbans, Geoffrey and Varey, John Earl, Dos novelas de Galdós: Doña Perfecta y Fortunata y Jacinta., )Madrid: Castalia, 1988, עמ' 87
- ^ Ortiz-Armengol, Pedro, Vida de Galdós, Barcelona: Crítica. Ortiz-Armengol, 2000, עמ' 180