פתיחת התפריט הראשי
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

רבי בנימין בן זרח (גם רבי 'בנימין הגדול', ורבי 'בנימין בעל שם'; אמצע המאה ה-11 בקירוב) היה פייטן ונודע כאחד מבעלי השם. היה בן דורו של רש"י.

תוכן עניינים

תולדות חייועריכה

כפייטנים רבים, מעט מאד ידוע על תולדות חייו. באשר למקום פועלו חלוקות הדעות. לדעת צונץ הוא בן האזור הביזנטי, אברהם פרנקל שיער שהסיק כך מאחר שבפיוטיו הזכיר רבות את המוסלמים בכינויים שונים, וההיכרות עם המוסלמים הייתה נרחבת יותר במזרח אירופה (אזכורים אלו אינם מצויים בפיוטי בני אשכנז וצרפת)[1]., אחרים מיקמו את ר' בנימן בר זרח דווקא באזורים נוצריים: איטליה הצפונית, או אף אשכנז[2] או צרפת. אברהם פרנקל מקבל את ראייתו של צונץ מאזכור המוסלמים, אך ממקד את מקום פעילותו של ר' בנימן מדרום איטליה שבתקופה זו נכבש חליפות על ידי האימפריה הביזנטית מחד והשושלת הפאטימית מאידך. בכך הוא מסביר הן את אזכור המוסלמים והן את תפוצת פיוטיו באשכנז[3].

זמנועריכה

באחד מפיוטיו על חורבן בית המקדש כתב רבי בנימין:

זה כמה שנים תשע מאות ותשעים ועוד / זבוליך וחומתיה נפולים ואין לזקוף עוד

מתוך זולת "אנא השקיפה וראה מלך רם וגואל"

משורה זו הסיק צונץ, שהפיוט נכתב יותר מתשע מאות ותשעים שנה לאחר החורבן, אך פחות מאלף (כלומר בין השנים ד'תת"כ, 1060ד'תת"ל, 1070), ואם כן יש למקד את תקופת פעילות ר' בנימין בר זרח למחצית השנייה של המאה ה-11. אמנם, אברהם פרנקל מצא גרסה אחרת לשורה זו בכ"י, בה נכתב "תשע מאות ושבעים ועוד" ולפי זה ניתן להקדים את זמן חיבור הפיוט ופעילות הפייטן בכלל עשרים שנים קודם לזה[4].

בעל שםעריכה

  ערך מורחב – בעל שם

רבי בנימין היה הראשון שנודע כ'בעל שם' - כינוי לאדם שיודע את שמותיו המפורשים של הקב"ה[5]. הוא אף שזר צירופי שמות ואזכרות בחלק מפיוטיו בראשי החרוזים, וכן חלק מפיוטיו מלאים בשמות אלו. כמו כן מספר סיפורים התפרסמו אודות כך, אחד מהם התפרסם בספרו של עלי יסיף 'מאה סיפורים חסר אחד, אודות שדים שניסו להורגו.

מפיוטיועריכה

כאמור, חיבר רבי בנימין פיוטים רבים, בעיקר סליחות ויוצרות, מהם לתעניות ולצומות וכן לימים טובים. חלקם נאמרים עד היום בקהילות השונות. בפיוטיו ניכרת נטייתו לתורת הסוד.

ואלה הם הפיוטים המיוחסים לו[6](בחלקם חתם את שמו בנימן[7]או בנימין בן זרח, ומקצתם חתומים 'בנימן' ו'בנימין'):

  • הורית דרך תשובה לבת השובבה - נאמר בצום גדליה בקהילות אשכנז.
  • אתי מלבנון כלה - יוצר לשבת הגדול
  • אמנת מאז ארשת ניב שפתיים - נאמר בסליחות לצום גדליה.
  • אבי אבי רכב ישראל
  • אלהים אל דמי לך אל תשקוט ותחרש - זולת על שעבוד מלכיות. נאמר במנהג אשכנז המערבי באחת משבתות ספירת העומר.
  • אלהינו אלהים אמת ותורתו אמונת אמת - יוצר לשבת ראש חודש במנהג אשכנז המערב, ובשבת בראשית במנהג איטליה
  • אליך האל
  • אהבת עזז – עקדה
  • אהלל בצלצל שמע - יוצר לשבת לפני שבועות במנהג אשכנז המזרחי. תוכן היוצר מביא מדרשים על אותיות האל"ף בי"ת.
  • אמרת אני מעשי למלך
  • אקום חצות לילה ובנשף אקדם
  • אנא ה' האל הגדול הגיבור והנורא - פיוט על השתלשות שמות הקב"ה,
    ע"פ ראשי התיבות 'אנקת"ם פספסתם' וכו'.
  • אנקת אסיר
  • אדברה וירווח לי
  • בתולת בת יהודה
  • אל נא תיסר - ליום כיפור
  • אבל אנחנו חטאים
  • אליך ועדיך
  • אמונים בני מאמינים
  • אבי אבי רכב ישראל
  • אחריש ואתרפק ולבי חלל
  • אנא השקיפה וראה מלך
  • אנא השקיפה וראה
  • אלי אלי למה עזבתני ותמסרני
  • אבשרה בקהל רב
  • אדון אל תשכח
  • בלולי אש ומימות – אופן; נאמר בשבת הגדול ברוב קהילות מנהג אשכנז המזרחי.
  • לבעל התפארת – אופן; נאמר במנהג אשכנז המערבי בשבת בראשית, ובמנהג אשכנז המזרחי (בהרבה קהילות) בשביעי של פסח.
  • לך אלים - אופן לשבת ראש חודש הנאמר במנהג המערבי.
  • תומת צורים וחסדם[8]
  • תפוצת בת יהודה הנזרת

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך כתב פרנקל במאמרו "שעיר וחותנו סערוני" בשם יום טוב ליפמן צונץ, תולדות הפיוט, עמוד 120.
  2. ^ כך כתב בסתם אברהם מאיר הברמן, עתרת רננים (ירושלים תשכ"ז), עמ' 226.
  3. ^ פרנקל, "שעיר וחותנו סערוני", עמ' 297–299.
  4. ^ פרנקל, "שעיר וחותנו סערוני", עמ' 295–296.
  5. ^ עמודי העבודה, לאנדסהוט עמוד 52.
  6. ^ חלק מהפיוטים הם על פי מה שיוחס לו בספר 'אוצר טוב (ברלינר - הופמן) ואחרים, בחלק מהם אכן חתום שמו בראשי החרוזים 'בנימן בן זרח' באחרים חתום רק 'בנימן', ואין זיהויו מוחלט.
  7. ^ כך הוא בהרבה מחתימותיו בראשי החרוזים בהשמטת האות י' האחרונה.
  8. ^ במחזור דפוס זולצבאך ליום כיפור נכתב קודם לפיוט 'מיסוד רבינו בנימין בעל שם'.