בעז נוימן

היסטוריון ישראלי (1971–2015)

בעז נוימן (7 ביולי 197116 במאי 2015) היה מרצה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים. תחום מחקרו העיקרי הוא ההיסטוריה של גרמניה המודרנית, במיוחד המחצית הראשונה של המאה העשרים: מלחמת העולם הראשונה, רפובליקת ויימאר והרייך השלישי. התעניין גם בהיסטוריה של ראשית הציונות, במיוחד בתקופה החלוצית של העלייה השנייה והעלייה השלישית.

בעז נוימן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 7 ביולי 1971
ראשון לציון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 במאי 2015 (בגיל 43)
שפיים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה
מקום מגורים ישראל
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
boazneumann.com
תרומות עיקריות
היסטוריה של גרמניה המודרנית; היסטוריה של ראשית הציונות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

בעז נוימן נולד בראשון לציון. שירת בצה"ל בשנים 19891992 כמפקד טנק בחטיבה 188 ברמת הגולן.

הוא הגיש את עבודת הגמר שלו לתואר שני באוניברסיטת תל אביב בשנת 1997. נושא המחקר, שנכתב בהנחיית פרופ' דן דינר, היה: "כיצד מתו באושוויץ? המוות באושוויץ כמוות מכוער". סיים את לימודיו לתואר שלישי בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו נכתבה בהנחיית פרופ' שולמית וולקוב והוגשה בשנת 1999. נושא המחקר היה "ראיית העולם הנאצית: מרחב, גוף, שפה". בשנת 2000 הצטרף לחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב כמרצה. בשנת 2006 קודם לדרגת מרצה בכיר.

היה נשוי לזהר, אחות במיון ילדים, ואב לשלושה ילדים. התגורר בקיבוץ שפיים. ב-16 במאי 2015 נפטר ממחלת הסרטן.

ספריו

עריכה

להיות-בעולם: עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים

עריכה

בספרו להיות-בעולם: עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים טוען נוימן כי היסטוריונים רבים התעלמו מהתופעה המכוננת של ההיסטוריה – הזמן. תולדות האנושות הן סיפור דרמטי שבו בני אדם נולדים ומתים, נוטעים ועוקרים, הורגים ומרפאים, פורצים ובונים... אולם הזמן עצמו נותר לעיתים קרובות מחוץ להיסטוריה. בעוד ההיסטוריה האנושית מתוארת כמשתנה, כתוססת ולא אחת כבלתי צפויה, הרי שהזמן שלה נותר ליניארי, מונוטוני, אדיש וריק כמו הזמן שמורה שעון מתקתק. הזמן המונוטוני והאדיש אינו "יודע" שהוא מתייחס להיסטוריה של בני אדם. באותה מידה הוא היה יכול להיות זמנם של אבנים, חיות או מלאכים. בהשראת יצירותיהם של הפילוסופים הגרמניים הגדולים מרטין היידגר וולטר בנימין מבקש נוימן להשיב את הזמן אל ההיסטוריה ולהראות שגם לזמן יש זמן משלו – שהזמן משתנה, תוסס ובעיקר בלתי צפוי.

להיות-בעולם מתמקד בהיסטוריה של היומיום בגרמניה במפנה המאה העשרים – שיאו של הרייך השני וקריסתו, מלחמת העולם, רפובליקת ויימאר. נוימן עוקב אחר בני התקופה שישנים ומקיימים יחסי מין, שמשתעממים ומשחקים, שמתעצלים ועובדים, שמתבדרים ומתאהבים, ששולחים מברקים, נוסעים במכוניות והולכים לקולנוע. במטרה להשיב להיסטוריה את הזמן כאירוע משתנה הוא נוטש את הכתיבה הנרטיבית שמתחילה בעבר, ממשיכה בהווה ומסתיימת בעתיד. כתיבה שלמעשה כולאת את האדם בכרוניקת עבר-הווה-עתיד ידועה מראש. במקום זאת מבקש נוימן להשתהות עם בני התקופה בחוויות העולם והזמן שלהם ובכך להותיר את עתידם עוד לפניהם.

תשוקת החלוצים

עריכה

נוימן הציע בספר חשיבה חלופית בהקשר האקדמי, לכתיבה הביקורתית אודות הציונות אשר שלטה בכיפה ברבע המאה האחרון. התקופה החלוצית של העליות השנייה והשלישית נבחנות, ומוצגות כמהפכה אקזיסטנציאלית, קיומית, אשר הגדירה את הקיום הארץ-ישראלי. נוימן בוחן היבטים שונים בתפיסה החלוצית-הציונית: היחס אל החומר, אל היקום, אל משאבי הטבע, ואל הגוף: תכולתו והפרשותיו, בהקשר של המרחב הארצישראלי. הוא בודק את תפקידם של כלי העבודה, כמו המעדר והמחרשה, בבריאת הגוף העברי החדש; את השפעתה של השפה העברית על ניסוחה הטריטוריאלי של ארץ ישראל ועוד. הספר מציע פרשנות חדשה ואחרת לסוגיות המרכזיות והנודעות בחקר הציונות: מקומה של ארץ ישראל, הסוגיה הערבית-פלסטינית, והשפעתה של תחיית השפה המדוברת על התודעה.

להיות ברפובליקת ויימאר

עריכה

בספר זה קורא נוימן את ההיסטוריה של רפובליקת ויימאר כנגד שתי הקריאות המסורתיות. האחת, ההיסטוריה של הרפובליקה כ"היסטוריה של כישלון". השנייה, ההיסטוריה של הרפובליקה כ"פרולוג" לרייך השלישי. בספר הוא מציג תופעות שונות ומתמקד באופן שבו הן "מציגות את עצמן". בין התופעות הנדונות: פרסומת, קוסמטיקה: ניתוחים קוסמטיים ופרוטזות, פסיכואנליזה, תעמולה, ספורט ואופנה, פשיעה, רדיו וקולנוע.

נאציזם

עריכה

בספר זה מציג נוימן באופן שיטתי את הגישות ההיסטוריות, ההיסטוריוגרפיות והמתודולוגיות הנהוגות בחקר הנאציזם מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 ועד ראשית המאה ה-21. בין הגישות הנדונות: פונקציונליזם ואינטנציונליזם, תעמולה, לקראת היסטוריה "נורמלית" של הרייך השלישי, הדרך הגרמנית המיוחדת (Sonderweg), טוטליטריות, פשיזם, ביו-פוליטיקה, בין "הסבר" לבין "הבנה".

ראיית העולם הנאצית: מרחב, גוף, שפה

עריכה

בספר זה מציג נוימן את ראיית העולם הנאצית כפרקטיקה של הגדרת מרחב, גוף ושפה המתאפשרת הודות להגדרת ה"אחר" מרחבי, גופני ולשוני, בראש ובראשונה "היהודי". בספר הוא מנסה להתגבר על הגניאולוגיה ההיסטורית המקובלת המבוססת על נרטיב. "אם אושוויץ בלתי אפשרית לייצוג בתור נרטיב, הרי שיש לוותר על הנרטיב ולמצוא דרך חלופית"[1]. במקום נרטיב עלילתי מציג נוימן בצורה סינכרונית את ההתמקמות הגרמנית-הנאצית במרחב, בגוף ובשפה המגדירה בעת ובעונה את ה"אחר" היהודי מבחינה מרחבית כמחוץ לעולם, מבחינה גופנית כגוף-זר, מבחינה לשונית כמי שקולו אינו נשמע.

הביטוי ראיית עולם, בניגוד לאידאולוגיה, מחדד את ההבנה של הנאציזם כדרך הפיזית להתבוננות בעולם. נוימן מסביר כי "הנאציזם אינו תורה פוליטית, אלא מבט כולל ומקיף של כל הדברים הציבוריים"[2] וכי בניגוד לפוליטיקה הליברלית, שזוהתה בטיעונים הנאציים עם רפובליקת ויימאר השנואה, "הנאצים הציעו תפיסה פוליטית כוללת; לא עוד תורה פוליטית המסתפקת בתחום הפוליטי בלבד, אלא פוליטיקה של חיים, פוליטיקה שהיא אוויר לנשימה".[2]

הספר זכה בפרס בהט לספר העיון המקורי הטוב.

חייל טוב

עריכה

ספר פרוזה המתאר את שירותו בצה"ל בתקופת האינתיפדה הראשונה.

ספרים שכתב וערך

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

מכּתביו:

על כתביו

עריכה

חייל טוב

ראיית העולם הנאצית – מרחב, גוף, שפה

להיות ברפובליקת ויימאר

תשוקת החלוצים

להיות-בעולם

זמן מעבר

היסטוריות חדשות של הנאציזם

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בעז, נוימן, ראיית העולם הנאצית: מרחב, גוף, שפה, חיפה ותל אביב: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וספריית מעריב, 2002, עמ' 16
  2. ^ 1 2 בעז, נוימן, ראיית העולם הנאצית: מרחב, גוף, שפה, חיפה ותל אביב: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וספריית מעריב, 2002, עמ' 29
  3. ^ נאציזם, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ז 2007. מבוא, פרק א', פרק ב', פרק ג', פרק ד', נספח